אורח לחיים קו

רב יוסף אמר לעולם והאלקי' יבקש הנרדף אתה מוצא צדיק רודף צדיק והאלקים יבקש וכו'. רשע רודף צדיק והאלקים יבקש וכו' רשע רודף רשע והאלקים יבקש וכו'. אפילו צדיק רודף רשע והאלהים יבקש הנרדף מכל מקום וכו' ע"ש וזה שאמרתי פירוש הפסוק פ' משפטים אם חבל תחבול שלמת רעך עד בוא השמש תשיבנו וכו' במה ישכב והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני. עיין באלשיך שמדקדק על מה שהזכיר כאן מדת חנון מתנת חנם ולפי המדרש הנ"ל הוא כפשוטו הוא דבאמת מי שחבל את שמלת ריעו על פי ב"ד הוא עושה כדין אעפי"כ כיון שהוא רודף את חבירו ונוטל ממנו כסותו ואין נו במה ישכב וכי יצעק אל הש"י ישמע צעקתו לבקש את הנרדף אפילו רודף צדיק ממנו וזהו ממדת חנון מתנת חנם ששומע צעקת הנרדף מכאב לב וזהו ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כלומר ממדת יראה שלהם היא בעניות ושפלות גדול יראת העונש לגוף לבד אך ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו הרודים ומכים אותם ואף על פי שהם אינם ראויים מכל מקום והאלקים יבקש הנרדף ע"כ שמעתי צעקתם מפני נוגשיו הרודפים אותם וע"כ אמר וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ להעלותם מן היראה שלהם שהוא בעניות ושפלות אל ארץ מדת יראה אמיתית טובה ורחבה ועתה הנה צעקת בני ישראל בא אלי הם הזקנים הסנהדרין השוטרים בעם אשר שמו עליהם נוגשי פרעה וסבלו יסורין מהנוגשים וחסים על חבריהם והם צעקו מכאב נב ובא אלי צעקתם שצעקו אלי ממש ויראים ממדת יראה שלהם שח"ו לא יפלו למטה ביראת עונש הגוף לבד ככל המון עם בני ישראל וזה הצעקה מחמת יראה אמיתית לא מפני הנוגשים זה בא אלי ממש והתעורר חסד עליון שקודם בריאת העולמות כדי להיטיב לעמו ישראל וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם ובסדר אגדה דרש בעל אגדה ואת לחצנו זו הדחק כמו שנאמר וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם ומביא זה הפסוק שקאי על שוטרי בני ישראל שנאמר עליהם והנוגשים אצים וכו' ופרש"י אצים דוחקים וזהו וגם ראיתי את הלחץ היינו הדחק אשר מצרים לוחצים את בני ישראל עיני העדה ועל כן לך ואשלחך אל פרעה תיכף ומיד וכו'

ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא וכו' ויאמר משה אל האלקים מי אנכי כי אנך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם תעבדון וכו' ויאמר משה הנה אנכי בא וכו' ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם וכו' ויאמר אלהים וכו' אהיה אשר אהיה ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם עיין פרש"י ז"ל מי אנכי מה אני חשוב לדבר עם המלכים וכו' ע"ש להבין מה שאמר וזה לך האות כי אנכי שלחתיך וכי היה מסופק על שליחות הש"י הלא אמר לו בפירוש לכה ואשלחך אל פרעה ועיין פרש"י אהיה אשר אהיה אהיה עמם בצרה זו וכו' אמר לפניו רבש"ע מה אני מזכיר להם צרה אחרת וכו' אמר לו יפה אמרת כה תאמר אהיה וכו' זהו דרשת חז"ל ובאמת שבעין אנפין לאורייתא ובליקוטי תורה כתב וז"ל משה אמר די לצרה וכו' וכי נעלם מהש"י עד בא דבר משה אלא הענין כי משה לא הבין כוונת הש"י שהש"י לא רצה שיאמר אהיה אשר אהיה כי די לצרה בשעתה אלא שכוונת הש"י להודיע למשה דברי אמת והעד שלא אמר לו כה תאמר ומשרע"ה סבר וכו' לכן הקשה לו והשיב לו הש"י כה תאמר כדבריך כן היה כוונתי ע"ש. גם על זה יש להבין למה גילה למשה גלות אחר שהי' בימי ירמיה ונראה דידוע מה שארז"ל משה זכה לבינה עולם הענוה והכתוב מעיד והאיש משה עניו מאד מכל האדם וכו' ואעפ"י שמעלת הענוה הוא מעלה ראשונה וגדולה מכל המעלות שהיה במשה וצווה נו הש"י שיכתוב כן בתורה אעפ"כ גם בזו מצא חסרון על עצמו ולא כתב בתורה עניו ביו"ד רק ענו חסר יו"ד ועיין מה שכתבתי בפ' כי תשא על המדרש שהובא באור החיים וכונו דבריו ע"ש ולא היה מחזיק עצמו בזה שזכה לבינה עולם הענוה ועיין בליקוטי תורה פירוש לכה ואשלחך וז"ל מלת לכה ואשלחך סותרים זא"ז. אך הכוונה כי הלא הקב"ה היה משלח את משה בשני שליחות א' לטובת גאולת ישראל והב' לרעה שע"י השליחות נאמר תכבד העבודה וכו'. אמנם הקב"ה אינו מכנה השליחות