אורח משפט צא

שכתבו דתקרובת ע"ז דאסור בהנאה אינו אלא מדרבנן הי' להקל בספיקא דרבנן לקולא אלא כיון דהספק של הראשונים הוא אזלינן לחומרא כמש"כ בבה"ג חו"מ (סי' רמ"ב) מיהו בלא"ה לפימש"כ במ"א מאחר דאיכא דאורייתא ודרבנן בדבר אחר אזלינן גם בדרבנן לחומרא וה"נ מאחר דבאכילה אזלינן לחומרא גם בהנאה דהוי דרבנן אזלינן לחומרא גם כן:

והנה בר"ה (דף ט"ו) אמרינן אמר רבה אתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית פטורה מן המעשר ופטורה מן הביעור ובת שביעית שנכנסה לשמינית פטורה במעשר וחייבת בביעור א"ל אביי בשלמא סיפא לחומרא אלא רישא פטורא אמאי דאמרינן זיל בחר חנטה אי הכי תחייב במעשר א"ל יד הכל ממשמשין בה ואח אמרת תיחייב במעשר. ופרש"י בשלמא סיפא לחומרא דאמינא ספוקי מספקא לך אי אזלינן באתרוג בתר חנטה לענין שביעית או בתר לקיטה כמו במעשר ואזלת לחומרא דשביעית דאורייתא הוא וספיקא דאורייתא לחומרא ע"כ. והיינו דקשיתי' דאי מספקא לי' ולחומרא אזיל א"כ אמאי פטורה מן המעשר ולזה פי' דחייבת בביעור משום דספיקא דאורייתא לחומרא משא"כ מעשר דפירות אילן אינו אלא מדרבנן כמוש"כ תוס' לעיל שם (דף י"ב) ד"ה תנא אזלינן בספיקו לקולא ומבואר מזה דס"ל דגם בספיקא דדינא אזלינן בדרבנן לקולא. אכן אין ראי' מזה די"ל דס"ל כפי' תוס' דממילא פטור ממעשר כיון דאזלינן לחומרא בשביעית ממילא נעשה הפקר. ואין להביא ראי' מזה דס"ל לתוס' דבסד"ד אזלינן בדרבנן לחומרא מדפי' משום הפקר ולא משום דספיקא דרבנן לקולא דיש לומר דחדא נקטי ועוד דעד כאן לא אזלינן בספיקא דרבנן לקולא היכא דאינו נוגע לדאורייתא אבל היכא דנוגע לדאורייתא ואזלינן לחומרא ממילא אזלינן גם בדרבנן לחומרא כנ"ל ובתשובה הארכתי בזה. וא"כ ה"נ כיון דבשביעית נקטי' לחומרא משום דאזלת בתר לקיטה א"כ שוב ליכא למפטרי' ממעשר ותיזל בתר חנטה דסתרי אהדדי וכבר כתבו תוס' בביצה (דף י"ד] דהיכא דסתרי אהדדי ותרווייהו דרבנן אזלינן בתרווייהו לחומרא ולכן הוצרכו לפטור משום הפקר:

ובב"ב (דף פ"א) ודילמא לאו ביכורים נינהו וקא מעייל חולין לעזרה וברשב"ם מבואר לחד פירושא דביכורים דלאו בר זביחה איסורא דידי' אינו אלא מדרבנן וא"כ קשה מאי פריך דילמא לאו ביכורים נינהו וקא מעייל חולין לעזרה הא ספק איסור דרבנן לקולא ואין לומר דזה מיחשב לכתחלה וכבר כתב הר"ן בערבי פסחים דאין ליכנס בספק דרבנן לכתחלה דזה אינו כיון דספק הוא שמא מחויב בהבאה מיחשב כדיעבד וצריך להיות לקולא ובפרט דהסוגיא קאי לר"מ ור"מ ס"ל בעירובין (דף ל"ה) דאפילו בספק איסור שעיקרו מה"ת אזלינן לקולא. א"ו דלהא' פירושא בסד"ר גם בדרבנן אזלינן לחומרא ולהסוברים דגם בסד"ד אזלינן לקולא צ"ל כאידך פירושא שם דגם בזה אסיר מדאורייתא. ועיין מ"ל פ"ב מה' שכירות שהקשה אמאי פסק הסמ"ג בלאוין (קפ"ד) בבעיא דב"מ (דף צ') דאסור ואינו לוקה הא הבעיא בדרבנן הוא. וי"ל דשיטתו כהסוברים דבבעיא דלא איפשטא גם בדרבנן אזלינן לחומרא. ומש"כ ואינו לוקה היינו מכת מרדות כיון דהוי ספק אך בסמ"ג ח"ב מ"ע בה' ברכות כתב בבעיא דברכות (דף י"ב) כיון דהוי ספק דבריהם אזלינן לקולא ואפ"ל דס"ל לחלק דברכה שאני דעיקרו דרבנן משא"כ היכא דעיקרו דאורייתא ודו"ק. ובהא דב"ב מסיק רב משרשי' דלכך מביא ואינו קורא משום דילמא אתי לאפקועי מתרומה ומעשר. ודעת הרמב"ם בפ"ב מה' מעשר דלאחר מירוח לקוח פטור ומתנות כהונה הוי לקוח כמבואר בתוס' ב"מ (דף ז') ד"ה מפריש וא"כ מספק יהא פטור הכהן ממעשר דלקוח אינו אלא מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא ומבואר מזה דספיקא דדינא גם בדרבנן אזלינן לחומרא וי"ל. עי' מג"א (סי' יו"ד סקי"א) דאין לעשות ספק דרבנן לכתחלה ונראה דה"ה בסד"ד אין ליכנס לכתחלה בספק. וכן כתב הר"ן בפ' ערבי פסחים ע"ש. וט"ז או"ח (סי' תפ"ז סק"ה) וכן מבואר ממש"כ הרמב"ם פ"ג מה' ק"ש (הלכה ג') זימן אחד מהם לבית הכסא ואמר על השני וזה הרי הב' ספק אם הזמינו לכך לפיכך אין קורין בו לכתחלה ואם קרא יצא. וכמש"כ לח"מ בזה:

ולענין אי ספק מצוה דרבנן לקולא הנה בספיקא דמציאות הרי הוא כלל ספק דרבנן ולקולא כמבואר בברכות (דף כ"א) לענין ספק אי קרא ק"ש דאינו חוזר וקורא מ"ט ק"ש דרבנן. ומהא דקי"ל בבדיקת חמץ להסוברים דאינו אלא מדרבנן דאזלינן בספקו לקולא כמבואר ברא"ש פ"ג דפסחים גבי ב' חצאי זיתים ובטוש"ע או"ח (סי' תמ"ב) ואף בסד"ד כמבואר שם היינו משום דבדיקת חמץ אינה מצוה מצד עצמה אלא משום שלא יבא לאוכלה כמוש"כ תוס' ריש פסחים והארכתי בזה. והעיקר דספיקא דדינא במצוה דרבנן הרי הוא ככל ספק דרבנן ואזלינן לקולא. זולת מה שמצינו הא שכתבו תוס' בסוכה (דף ל"ז) ד"ה כדי מש"כ הערוך בשם הירושלמי תנא צריך לנענע שלשה פעמים על כל דבר ודבר בעי ר' זירא הכין חד והכין חד או דילמא הכין והכין חד כו' וכיון דלא איפשט עבדינן לחומרא שלשה פעמים לכל אחד ואחד עכ"ל. וקשה הא ניענועים אינו אלא דרבנן וא"כ צ"ל בספיקו לקולא ואמאי עבדינן לחומרא. וכ' הרא"ש שם (סי' כ"ו) דהוא משום חביבות המצוה. ודעת בעל העיטור שם דבאמת אזלינן בספיקו לקולא ע"ש. אלמא דגם בספיקא דדינא במצוה דרבנן אזלינן לקולא אלא דדעת הרא"ש דשם אזלינן לחומרא דהוא משום חביבות המצות הא לאו הכי אזלינן בספיקא לקולא:

ובזה ניחא לי הא דאמרינן במגילה (דף ה') גופא חזקי' קרי בטברי' בארביסר ובחמיסר מספקא לי' אי מוקפת חומה מימות יב"נ היא או לא כו' מאי פרזים ומאי מוקפין דכתיבי גבי מקרא מגילה משום דהני מיגלו והני לא מיגלו והא נמי מיגליא. או דילמא משום דהני מיגנו והני לא מיגנו והא נמי מיגניא כו' רב אסי קרי מגילה בהוצל בארביסר ובחמיסר מספקא לי' אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא או לא. והקשה הר"ן ז"ל אמאי קרי בתרווייהו הא ספק של דבריהם לקולא. ותי' משום מדת חסידות עשו כן ע"ש. והרב טורי אבן תירץ דספק דברי קבלה כדאוריייתא דמי וכיון דלא שייך הכא למיזל בתר רובא דעלמא לכן אזלינן בספיקו לחומרא עיין שם. ולפי מה שכתב הרא"ש ז"ל דבנענועים אזלינן לחומרא אף דהוי דרבנן משום חביבות המצוה ה"נ יש לומר דקרו בתרווייהו משום חביבות המצוה שמצותה לפרסומי ניסא וכחה גדול. וכמוש"כ הרמב"ם ז"ל כיוצא בזה (בפ"ד מה' חנוכה הי"ב) מצות חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס עכ"ל וה"נ במגילה כן. לכן קרו בתרווייהו. ואפילו אם נימא דהרא"ש לא כ"כ אלא בספיקא דדינא מ"מ א"ש על חזקי' לפי"מ דמסיק דמספקא לי' מה פרזים ומאי מוקפין דכתיבי גבי מקרא מגילה דהני מיגלו והני לא מיגלו או דילמא הני מיגנו והני לא מיגנו וא"כ הוי ספיקא דדינא לכן החמיר ע"ע לקרות בתרויי'. ועכ"פ מבואר מהר"ן ז"ל דגם בספיקא דדינא אזלינן לקולא בספק מצוה דרבנן. וניחא ג"כ הא דאיתא בפסחים (דף ק"ח) דמשום דמספקא לן בהי תרי כסי צריך הסיבה אי בתרי קמאי או בחרי בתראי עבדינן הסבה לכולהו. והקשה הר"ן ז"ל הא ספק דרבנן לקולא ולפימש"כ דבסד"ד בדרבנן היכא דשייך בזה חביבות המצוה עבדינן לחומרא א"ש דה"נ הסבה שהיא הוראת החירות משום חביבותא עבדינן לחומרא ועכ"פ מבואר דעת הר"ן ז"ל דגם בספיקא דדינא בדרבנן אזלינן לקולא כמו סד"ד בהסבה דארבעה כוסות. והא דכתב בפ"ג דסוכה לענין נענועים דאזלינן בהו לחומרא צ"ל דס"ל דמשום חביבות המצוה החמירו התם. אבל י"ל קושיותיו במגילה ובד' כוסות דהחמירו הוא משום חביבות המצוה גם כן. ובהא דפ"ק דב"ק בהידור מצוה עד שליש במצוה דהיא בעיא דלא איפשטא אי שליש מלגו או שליש מלבר כתב הרא"ש לקולא ואינו אלא שליש מלגו והוא משום דההידור אינו