אורח משפט עו

עמידתן כאחד מצינו בב"ב (דף קכ"ד) דדרשי רבנן מפי שנים דיהבינן להוא אחד מצרא ועוד דריש שם מקיש חלק בכורה לחלק פשוט וה"נ דריש בב"ק להקיש נותן לנפקד וא"כ המכילתא אתיא כרבנן ובגמ' אתיא כר"נ שיהא דברי שניהם שוין שלא יהא אחד מדבר כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך:

ומהש"ס דיומא ס"ב הנ"ל דבשני שעירים דרשינן שיהי' שווים והוא משום דכתב שנים נ"ל לפי מה דקיי"ל דבגמ"ד ד"ה בעלי דינים בעמידה וכתבתי דמחויבים לקיים מ"ע דועמדו ואין לדיין להגיד ע"י שליח הפס"ד או להודיעם בכת"י אלא מחויבים לבא לפני ב"ד לשמוע הפס"ד לקיים מ"ע דועמדו, דאין להגיד ג"כ לכל אחד בזאח"ז אלא לשניהם ביחד, לקיים ועמדו שני האנשים דה"נ כיון דכתיב שני אנשים אמרינן שיהי' עמידתן כאחד כנ"ל:

עיין בברכי יוסף שחקר בזה אי הוי דאורייתא או דרבנן וכתב דלפי מש"כ מהריב"ל דבדיעבד כשר משמע דאינו אלא מדרבנן דמדאורייתא אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד ע"ש. ועיין תוס' פסחים (דף י"א) ד"ה קוצרין דס"ל דגם בדאורייתא מחלקינן בין לכתחלה לדיעבד מדבעינן בקדשים שנה הכתוב לעכב, ועיין תוס' מנחות (דף ל"ח) בד"ה אם הקדיש, ובתוס' קדושין (דף נ"ה) ד"ה אין לוקחין דס"ל דרק בדרבנן יש לחלק בין לכתחילה לדיעבד אבל לא בדאורייתא, וכ"כ תוס' בגיטין (דף ג') ד"ה וכי שכתבו גם כן דמדאורייתא אין חילוק בין דיעבד לכתחלה ומעתה אי דיעבד כשר ש"מ דמדרבנן הוא, והנה התוס' בקדושין (דף נ"ה) שם כתבו דהיכא דאיכא תקנה גם דיעבד לכתחלה הוא ע"ש, ומזה הבאתי ראי' למש"כ מהרי"ל בסדר הגט שלו ליתן גט אחר אפי' היכא דאמרינן בגמ' בדיעבד כשר אם יכול לתקנו יתקן דלא מקרי דיעבד רק לכתחלה כיון דיכול לתקן מקרי לכתחלה כמו שתמצא בפרק קמא דגיטין בדבור יחזור ויטלנו ע"כ, וכ"כ המג"א באו"ח (סי' ל"ב סקמ"ז) בשם הגאון מהר"י מפוזנא דמאחר אפשר לתקנו לא מקרי דיעבד, וכ"ה בכסף משנה (פ"ז מחמץ ומצה ה"ח) ע"ש בזה, ואפשר דזה דמי ליש מתירין דבדבר שיש לו מתירין לא אזלינן בספיקא דרבנן לקולא ולהאריך בזה אין מקומו כאן:

ובפשרה אי מותר לשמוע לא נתבאר בפוסקים, ונראה פשוט דאסור כיון דרשע ערום זה המטעים דבריו קודם שיבא חברו וא"כ יצא משפט מעוקל כו' והרי נאמר צדק צדק תרדוף אחד לדין ואחד לפשרה כמבואר בסנהדרין (דף ל"ב), ובזה יתבאר הא דכתיב (משלי י"ח) צדיק הראשון בריבו ובא רעהו וחקרו, ולפי משפט הלשון הי' צ"ל. ובא שני וחקרו, ונראה עפי"מ דמבואר בזוה"ק פ' וישב דכונת הכתוב דאין לשמוע טענת ראשון קודם שבא השני כי צדיק הראשון בריבו במה שמטעים טענותיו אלא ובא רעהו וחקרו, ואיתא במכילתא פ' יתרו ושפטת בין איש זה הדין ובין רעהו זה הפשרה ששניהם נפטרים כרעים וזהו אלא ובא רעהו וחקרו אפילו בפשרה ששניהם כרעים אין לשמוע זה בלא בזה:

יש לחקור באם אחד מהב"ד שמע הטענות והשנים לא שמעו או שאחד מהן לא שמע אי מהני מה שיבאר להם האחד או השנים לשלישי או צריכין שיהיו כל הב"ד ישמעו הטענות מהבע"ד שבזה יוכלו לבאר האמת או סגי במה שאחד או שנים מהם והם יבארו הטענות לשלישי, ונראה דאם הבע"ד עומדים ושומעים איך הדיין מוסר הטענות לאידך סגי בזה אבל כשאינם עומדים אצלם לא מהני, ואפשר דהוי כקבלו עליהם תחלה כשטענו לפני אחד או שנים כשלא הי' כל הב"ד בעת שטענו והוי כקבלו על זה כמו שביארנו דמהני הקבלה גם בתורגמן גם כן. ומהא שכתב הפנים מאירות בפרשה שופטים דלכך אין למנות דיין שאינו יודע על סמך שישאל משום דהב"ד צריכין לשמוע הטענות מהבע"ד עצמן ע"ש משמע דכל הב"ד צריכין לשמוע מהבע"ד. אבל יש לחלק בין אם שומעין הטענות ממי שאינו ראוי ובין מי שראוי דאז י"ל דבמקצת סגי בזה:

נסתפקתי ביודע שיהי' דיין בדבר ההוא אי אסור לשמוע מפי אחר המספר דשמא דוקא מבע"ד אסור דיטעים טענותיו אבל באחר לא שייך זה דלא יטעים טענותיו שלא כדין כי אין אדם חוטא ולא לו:

רמ"א ולא יכתוב שים חכם פסק לאחד מבע"ד בדרך א"כ אי שיכתוב לו דעתו בלא פסק כ"ז שלא ישמע דברי שניהם שמא מתוך דבריו ילמדו לטעון שקר גם משים שאח"כ יטעון השני בדרך אחר ויצטרך לכתוב להיפוך ואיכא זילותא לחכם. בשו"ת מעיל צדקה (שאלה נג) תמה על האחרונים שסמכו להקל היכא שהנשאל מהימן אצל השואל שכוונתו לידע האמת אתו או לא ושלא ללמוד שקר דמאין להם לחלק בזה אחרי שזה האיסור שורשו מאזהרת אבות העולם שאמרו על תעש עצמך כעורכי הדיינים ז"ל רש"י בשם מר יהודא גאון ז"ל כד אתי קדמך איניש ולימא לך ל"ב מינך ליפסוק לי דינא דהוי לי את בעל דיני אלא בעינא היכא דינא תביעה וטענתא הדא דאית לי על חברי אסור לדיינא למשתעי לי' כלים בדינא ולחואה לי' כמנהגם של ערכאות דבעי מיניי' ומקדמי ומחוי עכ"ל, ומסיים ועכ"ז פוק חזי רבני קשישאי דסמכי להשיב למי שהוא בדוק להו ענ"ד, ובאמת שפיר עבדו ומבואר להדיא כן בירושלמי (פ"ט דב"ב הלכה ד') כהדא קריבתי' דר"ש בר ווא הות חיישה בעינה אתית לקמי' דר' יוחנן אמר לה קציץ אהין אסייך אין קציץ מן פרנך אין לא קציץ בעלך יהיב לך ולא כן תנינן אל תעש עצמך כעורכי הדיינין ומדר' חגי אריב"ל אסור לגלות ליחיד דינו בגין דהוה ידע ר"י דהיא אשה כשרה בגין כך גלי לה בעלה בעי דקציץ והוא בעי דלא קציץ ולא לבעלה שמעין עכ"ל פי' דלכך אמר לה דינה משום דהוה ידע דהיא אשה כשרה ולא באת ללמוד טענת שקר ולא עבדה בלי רשות בעלה ואין חשש בדבר, הרי לההיא דהיכא דסמוך לבו בשואל שלא ילמוד מדבריו לטעון שקר מותר לגלות לו דינו. ושפיר עבדי רבנן ויסודתם בהררי קודש מהש"ס דירושלמי וכמו שכ' בזה:

בתוי"ט פ"א דאבות כתב אהא דאל תעש עצמך כעורכי הדיינין שכ' הרב כאותן אנשים שעורכים ומסדרים טענות בעלי הדין לפני הדיינים שאסור לאדם לגלות דינו לא' בעלי הדין ולומר לו עשה כך בשביל שתזכה בדינך ואעפ"י שיודע שהדין עמו עכ"ל, דמכתב הרע"ב עשה כך ולא כתב תהא טוען כך דהכינה היא על מעשה דכתובות (דף נ"ב ודף פ"ו) לעשות מעשה אבל ללמדו סדור דבריו וטענותיו כל שאין בו שקר אפשר דלהרב אין להתחסד ולהשמט מזה. אבל ודאי דלהרמב"ם אינו כן אלא דאף סדור דברים בעלמא נמי אסור. והנה כ"ז ללמדו סדור הדברים אבל לגלות דינו ליחיד אם יודע שהאמת אתו מותר לגלות לו וכמבואר בירושלמי (פ"ט דב"ב הלכה ד') א"ר מתנא הדא דתימא (פי' הא דאסור ליחיד לגלות דינו) בהוא דלא ידיע דיני' אבל בהוא ידיע דיניה א"ל מילתא ע"כ, הרי דאם ידע שהאמת אתו מותר לגלות לו. ולהרע"ב י"ל דהא דר"מ קאי גם אהא דאל תעש עצמך כעורכי הדיינין שם דבידע דהאמת אתו מותר לסדר לו טענותיו אבל להרמב"ם אינו קאי על זה, ומהרש"י שכ' בשם מר יהודא גאון ז"ל דאף אם לא יהי' דיין בדבר איכא משום עורכי הדיינין מבואר דלא כרש"י שכ' בכתובות (דף פ"ו) שאם מינו דיין בדבר מותר ע"ש:

סעיף ו' לא יהי' הדיין שומע מפי המתורגמן. במכות (דף ו') ד"א עפ"י שנים עדים שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן. נראה דזה אינו אלא מדרבנן ולמצוה בעלמא ולא לעיכובא. ונקדים מש"כ הרמב"ם פ"ב מה' סנהדרין (הלכה א) וז"ל, אין מעמידין בסנהדרין בין בגדולה בין בקטנה אלא אנשים חכמים ונבונים מופלגין בחכמת התורה בעלי דעה מרובה יודעים קצת משאר חכמות וכו' כדי שיהיו יודעים לדון אותם. ושם (הלכה ו') כשם שב"ד מנוקין בצדק כך צריכין להיות מנוקים מכל מומי הגוף. וצריך להשתדל ולבדוק ולחפש שיהיו כולן בעלי שיבה בעלי קומה בעלי מראה