אורח משפט עה

לבדך וכל העם נצב עליך. ומדויק הא שאמר וכל העם ולא אמר והעם כמו דכתיב לעיל מזה וישב משה לשפוט את העם. אלא שרמז לו כיון דאיכא כל העם אין נכון שאתה יושב והם עומדים. והתשובה ע"ז הוא לפימש"כ הרמב"ם (פ"ד מה' ת"ת) כיצד מלמדים הרב יושב בראש וכו' ובראשונה הי' הרב יושב והתלמידים עומדים כו' עכ"ל וביאורו מבואר היטב בלח"מ שם. וזהו שהשיב משה כי יבא אלי לדרוש אלקים כי יהי' להם דבר בא אלי ושפטתי וגו' והודעתי את חקי האלהים ותורותיו והכוונה כי רבים העומדים שם היו על ב' בחינות הא' להגיד להם פשר דבר בדברים שבין איש לרעהו. והב' לשמוע חקי ד' ותורותיו. וא"כ כיון דבאו ללמוד החוקים והתורות שפיר הי' הוא יושב וכל העם עומדים ככל רב השונה לתלמידיו. וזהו בשלא באים לדרוש אלהים ויש כי יהי' להם דבר ושפטתי ויש אשר והודעתי את חוקי וגו' וע"ז אמר לו יתרו לא טוב הדבר אשר אתה עושה להעם רק אתה תחזה מכל העם למנות שופטים להקל מעליך הבחינה הא' לשפוט בין איש לרעהו ולא יצטרכו להתמהמה עד אשר תגיד להם בעצמך וממילא כל העם הזה יבא על מקומו בשלום:

והנה לעיל (ס"א) מבואר דעשה דועמדו אינו אלא לכתחלה ולא לעיכובא ולפימש"כ דלרבים גם לכתחלה מותר א"כ ה"ז דומה להא דמבואר באחרונים באו"ח (סי' קכ"ו) דיחיד שדלג יעלה ויבא בשחרית והתפלל מוסף דבדיעבד א"צ לחזור והתפלל כיון דשליח צבור שטעה גם לכתחלה סומך על תפלת מוסף משום טרחא דצבורא ולא גרע דיעבד דיחיד מלכתחלה דרבים ה"נ לענין ועמדו לא גרע דיעבד דיחיד מלכתחלה דרבים, ובאמת מצינו כזה בפסחים (דף ע"ח) ובתוס' שם דביחיד אינו אלא בדיעבד ובצבור לכתחלה גם כן וה"נ כן:

סעיף ג' כי אין בידינו להעמיד הדת על תלה. בביאורי מהר"י ששון לסמ"ג מ"ע כתב וז"ל נ"ל הואיל ואנו שרויים בין הגוים צריכים אנו להסיר כל מחלוקת מבינינו כדי שנוכל להיות קיימים בשלוה ביניהם וכו' ע"כ, ובזה יש לבאר הא דכתיב בדברים ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהי' מנוח לכף רגליך ונתן לך לב רגז והוא דאם לא הי' להם לב רגז שהיו חיים בשלוה הי' להם מנוח בין הגוים משא"כ השתא דיפרוץ מחלוקה לכן ובגוים ההם לא תרגיע וזה נכון:

סעיף ה' אסור לדיין לשמוע דברי בע"ד, האחד שלא בפני בע"ד חברו. הנה איסור זה פי' הסמ"ע דזה נלמד מדכתיב שמוע בין אחיכם גם כתיב לא תשא שמע שוא דכשישמע דברי האחד שלא בפני שני לא יבוש מלטעון שוא ושקר, והנה הטעם דאינו בוש מלטעון שקר משא"כ בפניו, כ"כ רש"י בשבועות (דף ל"א) ומבואר שם דאיכא לבד לא תשא גם משום מדבר שקר תרחק ומשום שמוע בין אחיכם הוא בפ"ק דסנהדרין (דף ז') ושם פרש"י דכששומע דברי אחד נכנס שקרו באזני הדיין וכ"כ רש"י בסוטה (דף כ"א) ד"ה המטעים נמצא דלפי"ז גם אם הוא מטעים טענת אמת אסור ע"ד צדיק הראשון בריבו אלא אורחא דמילתא הוא שטוען שקר גם כן:

והנה במכילתא פ' משפטים (סי' קצ"ו) איתא על לא תשא שמע שוא דבר אחר אזהרה לדיין שלא ישמע מבע"ד עד שיהא בעל דינו עמו שנאמר עד האלקים יבא דבר שניהם, ד"א אזהרה לבע"ד שלא ישמיע דבריו לדיין עד שיהא בעל דינו עמו שנא' ועמדו שני האנשים ע"כ וביאורו כך הוא, הנה בירושלמי פ"ד דשבועות הנ"ל הקשה אהא דכתיב ועמדו שני האנשים דנכתוב ועמדו האנשים לבד ול"ל למכתב שני האנשים וע"ש מה שתי' בזה, וקושיא זה קשי' לי' לבעל המכילתא ג"כ ולכן דרש מזה דהכוונה הוא שלא יטעון אחד שלא בפני בע"ד אלא שיהא עמידתן לפני ב"ד כאחד, וכדאמרינן ביומא (דף ס"ב) שני שעירי יוה"כ מצותן שיהיו שניהן שוין במראה ובקומה ובלקיחתן כאחד, ובגמרא יקח שני שעירי עזים מיעוט שעירים שנים מה ת"ל שני שיהא שניהן שוין כו' חד למראה וחד לקימה וחד לדמים, ובתוס' ישנים שם אית ספרים דגרסי וחד ללקיחתן כאחד אלמא מדכתיב שני שעירים דרשינן מזה שיהא לקיחתן כאחד ה"נ דרשינן מועמדו שני האנשים שיהא עמידתן לפני ב"ד כאחד, והיינו שלא ישמיע דבריו לדיין עד שיהא חברו עמו, ועל דרך זה דרשו ג"כ מעד האלקים יבא דבר שניהם שניהם מיותר הוא דהיל"ל יבא דבריהם ומדכתיב שניהם ידעינן שיהא דבריהם של שניהם יבא עד האלקים בשוה שלא יטעון אחד כשאין חברו עמו, ודרשו מתחלה לא תשא על הדיין ושוב דרשו מלשון לא תשיא אזהרה לבע"ד וכמו בגמ' דילן בזה:

והא דלא הביא הש"ס דילן מועמדו שני האנשים דאסור לבע"ד להשמיע דבריו קודם שבא חברו עמו כמו במכילתא הוא משום דבשבועות (דף ל') מסיק דועמדו שני האנשים גם בעדים מיירי מדכתיב שני לגז"ש ע"ש וא"כ לא אייתר האי שני ולכן לא מייתי דבעינן שיהא עמידתן שוה מועמדו שני אנשים, אלא דלא יתיישב הא דלא מייתי בדיין דלא ישמע מעד האלקים יבא דבר שניהם, וצ"ל דלא נחיתי הגמ' אלא דאיכא לא תשא בזה אבל מה דמרומז עוד בקרא לא מיירי מזה. וי"ל דאי בבע"ד משתעי א"ש הא דכתיב שני שיהא עמידתן כאחד ואי דמיירי גם בעדים תלוי בפלוגתא דרבנן ור' נתן בסנהדרין (דף ל') דלרבנן שם בעינן שהעדים יעידו כאחד, וא"כ א"ש הא דכתיב שני שיהא העדאתן כאחד דומיא דלקיחתן כאחד בולקח שני השעירים אבל לר' נתן שם דס"ל שומעין דבריו של זה היום וכשיבא למחר שומעין דבריו א"כ לא בעינן העדתן כאחד א"כ ליכא למדרש האי שני לעדותן כאחד, וע"כ צ"ל לדידי' דאתא לגז"ש דמיירי בעדים כבר"פ שבועת העדות ודוק, וא"כ המכילתא אתיא כרבנן דר' נתן דס"ל דבעינן העדתן כאחד בב"ד ועמדו שני האנשים היינו העדים שיהא עמידתן לפני ב"ד כאחד, א"כ ה"ה אשר להם הריב דמיירי בבע"ד קאי עליי' ג"כ האי ועמדו שני שיהיו עמידתן לפני ב"ד כאחד ואין להשמיע לדיין טענותיו קודם שבא חברו גם כן, אבל אנן דקי"ל כר' נתן דלא בעינן שיעידו בב"ד כאחד וא"כ א"א לפרש ועמדו שני אנשים שיהא עמידתן בב"ד כאחד, א"כ גם בבעלי דינין לא ידעינן שיהא עמידתן בב"ד כאחד לכן אינו מייתי בגמ' לימוד זה וא"ש:

והא דלא מייתי בגמ' דילן אזהרה לדיין שלא ישמע מבע"ד עד שיהא חברו עמו מעד האלקים יבא דבר שניהם כמו במכילתא י"ל דתלוי בזה לפי"מ שביארתי במ"א דהא דכתיב שניהם בקנס הוא להורות דאין אדם מוריש קנס לבניו כמבואר בכתובות (דף מ"ב) וכיוצא ושבועות (דף מ"ז) שבועת ד' תהי' בין שניהם ולא בין היורשים ובתמורה (דף ל') ולדות אתנן מותרין משום דכתיב גם שניהם ודרשינן ולא ולדותיהן והנה התוס' בב"ק (דף ע"ב) כתבו שם בשם ריב"א דרבא ור"נ פליגא אהך סוגיא דכתובות וס"ל אדם מוריש קנס לבניו וא"כ לדידהו א"א למדרש האי שניהם ולא בין היורשים ואתא להאי דרשא דמכילתא שהדיין לא ישמע אלא כששני הבע"ד עומדין לפניו, וכן ס"ל להמכילתא דאדם מוריש קנס לבניו ולכן דריש שלא ישמע אלא כששני הבע"ד עומדין לפניו, אבל לפי"מ דקי"ל דאין אדם מוריש קנס לבניו אתא האי שניהם ללא בין היורשים ולכן לא הביא בגמ' לימוד זה:

עוי"ל דלכך לא מייתי בגמ' משום עד האלקים יבא דבר שניהם עפי"מ דמבואר בב"ק (דף ק"ו) כי יתן איש אין נתינת קטן כלום ואין לי אלא שנתנו כשהוא קטן ותבעו כשהוא קטן נתנו כשהוא קטן ותבע כשהוא גדול מניין תלמוד לומר עד האלקים יבא דבר שניהם עד שתהא נתינה ותביעה שוין כאחד ופי' בשיטה שם דמקשינן נותן לנפקד דכי היכא דהנפקד הי' גדול בשעת נתינה דאי הי' קטן אבידה מדעת היא הכי נמי הנותן הי' גדול בשעת בשעת נתינה והיינו מדכתיב שניהם דרשינן ששניהם שוין ותרוויי' גדולים היו בעת נתינה, וא"כ איצטריך האי שניהם להכי ולא ידעינן מזה לשלא ישמע דברי אחד קודם שבא חברו להכי יליף מלא תשא. וכיוצא בזה שדרש במכילתא שיהא