אורח משפט עד

כאחד מועמדו שני האנשים שיהיו שניהם ביחד לפני ב"ד וא"כ אדרבא צריך להיות בגמ"ד גם כן:

התוס' בשבועות (דף ל') כתבו לחד תירוצא אף דת"ח כשר לעדות במיושב מ"מ בד"נ צריך לעמוד. וכ"כ בזבחים (דף ט"ז) והאחרונים הוכיחו דלא כהך תירוצא אלא כתירוץ הראשון שם מהא דקאמר בזבחים דיליף זר שמחלל עבודה מיושב ופריך מה ליושב שכן פסול לעדות מיושב ת"ת ואס"ד דפסול לד"נ לפרוך מה ליושב ת"ח שכן פסול לד"נ א"ו דכשר לד"נ. ולע"ד יש להוכיח מהא דאמרינן שם בזבחים (דף כ"ג) ת"ר לעמוד לשרת מצוה כשהוא אומר העומדים שנה עליו הכתוב לעכב. ולכאורה י"ל ל"ל קרא לעכב הא התוס' שם בזבחים (דף ט"ז) כתבו דיהא גזלן פסול לעבודה ק"ו מבע"מ שכשר לעדות ואם עבד חילל ותי' דעל גזלן לא מצינו אזהרה וא"כ ביושב דמצינו אזהרה א"כ שפיר יש למילף מק"ו מבע"מ שכשר לעדות מחלל יושב שפסול אינו דין שמחלל וע"כ צ"ל דאיצטריך ליושב ת"ח דליכא ק"ו והשתא אס"ד דבד"נ בעי עמידה הא אכתי איכא ק"ו מד"נ דבע"מ כשר להעיד אפילו בד"נ כמבואר בח"ס והביא ראי' מהא דמבואר בסנהדרין (דף מ"ה) דגדמין מעיקרא כשרין לד"נ א"ו דגם בד"נ ת"ח כשר ביושב ואין לומר דלא מצי למילף מיושב לעיכובא דהא גם בעדות אינו אלא לכתחלה דזה אינו דהא פריך מה ליושב שכן פסול לעדות ואינו אלא לכתחלה וא"כ ה"נ איכא ק"ו גם כן:

הנה בהא דבעדים מושיבין את הת"ח ביארנו (בסי' ט"ו) בשם הטו"א דלא מהני מחילה בזה. אמנם כ"ז נראה לי דוקא בעדות הוא דלא מהני מחילה דהוי בזיון ואינו יכיל למחול על בזיונו משא"כ בהתרת נדרים שכ' הרדב"ז ת"א (סי' ל"א) דאף דצריך להיות מעומד עכ"ז מושיבין אותו דבזה אם רצה למחול מצי מחיל וכן בהא דמבואר ביו"ד (סי' רמ"ו ס"ג) די"א דכששואלים דבר הלכה צריך לעמוד גם ת"ח אם רצה למחול מוחל ושואל כשהוא מעומד גם כן. וראי' מהא דמבואר בבכורות (דף ל"ו) עמד השואל ושאל וכתבו תוס' בירושלמי בנדרים דריש מדכתיב ועמדו שני האנשים בוי"ו דשואל הלכות ואגדות צריך לעמוד והרי התם בבכורות ר' צדוק הי' השואל דת"ח הוה ואפי"ה עמד ושאל ש"מ דבכהי"ג גם ת"ח מצי מחיל דלא הוי בזיון בזה וא"צ לישב בזה:

וביו"ד (סי' רמ"ב) כ' הש"ך דהתו' לא כ"כ אלא אמעשה דר' צדוק דר"ג אמר להשואל וכו' והיינו ודאי מדינא שר"ג הי' קודם חורבן הבית ובהא אף הרמב"ם מודה כמוש"כ רפ"ד (מה' ת"ת) ובראשונה הרב יושב והתלמידים עומדים אבל משמת ר"ג ירד חילי לעולם והיו לומדים תורה מיושב וא"כ כאן מיירי הרמב"ם בזמה"ז דאין התלמידים שואלין מעומד ובהא ליכא מאן דפליג עלי' וצ"ע ע"כ. והוא תמוה דהש"ך מייתי הש"ס דהקורא עומד במגילה (דף כ"א) דאיתא התם משמת ר"ג לומדין מיושב אבל באמת הוא ר"ג הזקן כדאיתא בסוטה (דף מ"ט) משמת ר"ג הזקן ועיין תוס' נדה (דף ז') דאין רגילות להזכיר ר"ג סתם בשם ר"ג הזקן. וצ"ע דהא במגילה קאמר ר"ג סתם אף דהוא ר"ג הזקן, ואולי לא הי' הגירסא אצלם כן] ומבואר בשבת (דף ט"ו) בהא דהלל ושמעון וגמליאל נהגו נשיאותן בפני הבית. ופרש"י שם דר"ג הזקן הי' זקנו של ר"ג סתם. ומעשה דר"ג בבכורות הי' לאחר החורבן כמבואר בתוס' שבת (דף נ"ד) ע"ש בזה. וכן מוכת מפ"ק דשבת שם ומהש"ס דפ"ק דשבת דמייתי הש"ך מבואר משם דאינו כן. וא"כ בימי ר"ג כבר היו לומדים מיושב ואפי"ה עמד השואל ושאל בבכורות וש"מ דגם בזמה"ז צריך השואל לעמוד ושפיר הביא הרמ"א הי"א כאן:

וגם לא הבנתי דברי הש"ך דאי הא דעמד ר"צ בבכורות הוא משום דאז הי' הרב יושב והתלמידים עומדים א"כ למה כתבו תוס' ע"ז הירושלמי דנדרים דועמדו שני אנשים דצריך לעמוד תיפוק לי' דעמד משום דהי' תלמיד א"ו דלא הי' מן התלמידים ועמד רק משום ועמדו דצריך השואל לעמוד כששואל גם כן. וגם לא יתכן לומר דועמדו אינו אלא קודם חהב"י. דודאי גם לאחר מכאן נוהג גם כן לפי"מ שביארנו דבבע"ד ועדות הוא דאורייתא וה"נ כן. ובקהלת יעקב בברכות (דף כ"ח) דאיתוספי ספסלי הוא משים דאז התחילו ללמוד מיושב והוא תמוה דהא זה כבר הי' בר"ג הזקן ועד דבחייו לא עשו כן. וביערת דבש ח"ב (דף ק"ד) ראיתי דבר תמוה שכתב דועמדו בוי"ו הוא דהי' לו לכתוב ועמד אשר לו הריב דמשמע כל אחד אבל בירושלמי דנדרים (הלכה ח') אמרי' שואל הלכות אגדות מניין ת"ל עמדו ועמדו הרי מבואר דריבוי הוי"ו שכ' תוס' הוא מדהו"מ למכתב עמדו וכתיב ועמדו וא"כ נסתר כל הדבר ע"ש בזה:

ובצבור שבאים לדין נראה דמפני כבוד הצבור יוכלו להושיבן וכמבואר מהא שכ' בא"ר או"ח (סי' תקפה) בטעמא דהתוקע צריך לתקוע בעמידה משים דהוי כבעלי דינין בעמידה והא דהצבור יוכלו לישב משום דכבוד צבור שאני או דשלוחו של אדם כמותו ע"ש. ונראה הי' הראשון דכבוד צבור שאני כיון דמבואר דכבוד תורה דוחה לעשה דועמדו ה"ה כבוד צבור לפימש"כ הרשב"א בתשובה (קט"ו) דלא יהא כבוד הצבור קל מצורבא מרבנן. ועמש"כ לעיל (סי' ט"ו) בזה ולפימש"כ שם לחלק בין כבוד רבים דכל ישראל למקצת אין ראי' מתקיעה דהוי כל ישראל. אלא דלפי"ז קשה מהא דמבואר בסנהדרין (דף י"ט) דא"ל שמעון בן שטח לינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך וקשה הרי התוס' במס' ע"ז (דף י"א) כתבו וז"ל וי"ל דשאני כבוד המלך שהוא כבוד לכל ישראל ואתי כבוד רבים ודחי צב"ח עכ"ל. וא"כ כיון דכבוד המלך הוא כבוד רבים א"כ כיון דכבוד רבים דוחה לעשה דועמדו ה"ה כבוד המלך שהוא כבוד לרבים ידחה לעשה דועמדו ואמאי א"ל עמוד על רגליך ויעידו בך. וי"ל דע"כ לא כתבו תוס' דכבוד המלך הוא כבוד כל ישראל אלא במה שעושין לו כבוד בעלמא לאחר מותו אבל בחי' דעיקר כבוד המלך משום שום תשים עליך שתהא אימתו עליך ובמידי דמצוה אם מוחל על כבודו אינו מניח בשביל כך שלא תהא אימתו עליך כמוש"כ תוס' (בזבחים ט"ז) ד"ה מיושב לכן גם לכל ישראל ניחא להו שיעשה המצוה כדת וזהו כבודם גם כן. וכיוצא בזה בסנהדרין (דף מ"ז) ישראל גופיי' ניחא להו דמחלי ליקריי' לגבי' ע"ש בזה. ולכן המלך מעיד במידי דאיסורא כמוש"כ תוס' בסנהדרין פ"ב (דף י"ח) משום דבזה אינו מניח שלא תהא אימתו עליך. ועוי"ל לפימש"כ לקמן דלא מקרי כבוד רבים אלא כשנעשה ברבים משא"כ בב"ד דמוציאין כל אדם לחוץ כמבואר (בסי' כ"ח) בזה:

ובזה יבואר הא שאמר יתרו מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך וגו' ופרש"י יושב כמלך. והכונה לפי"מ דמבואר ברמב"ם (פ"ב מה' מלכים ה"ה) וכל העם באין אליו בעת שירצה ועומדין לפניו עכ"ל. ובמכילתא וירא חותן משה מה ראהו ראה שהוא יושב כמלך על כסאו והכל עומדין עליו. ואפשר דמזה יצא לו להרמב"ם מה' מלכים כן. א"כ מבואר דבמלך כל העם עומדין לפניו והוא יושב. והקשה הראב"ע דמה זה שתמה על מה שיושב משה וכל העם עומדין הלא כל שופט כך הוא שהוא יושב והבע"ד עומדין. אבל לפי"מ שנתבאר ניחא כיון דכל העם היו שם א"כ איכא כבוד רבים ודוחה לעשה דועמדו ושפיר תמה יתרו מדוע אתה יושב **(ול"ת דאפשר לקיים שניהם הוא דוקא בעשה לל"ת דצריכין אנו לבא לילפותא דכלאים בציצית דהוי אי אפשר לקיים שניהם כמ"ש התוס' בכתובות (דף מ' ע"א) בד"ה כגון וכו' ע"ש. אבל עשה לעשה דהוא מצד הסברא דמאי אולמא האי עשה מהאי עשה ובאולמא שפיר דחי ולא בעינן כל הפרטים שבעשה דוחה לית דחי אפי' באפשר לקיים שניהם וכיוצא לסברא זו כתב אאמו"ר הגאון הכ"מ בעצמו לחלק כן בסי' ט"ו ע"ש:

)**