אורח משפט ז

שופטים שהוא כמו דאמרינן בקידושין (דף לד) ובשאר דוכתא דנשים חייבות במזוזה משום דכתיב אצל מזוזה למען ירבו ימיכם ואטו גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי. והכי נמי כתיב במינוי שופטים למען תחי' וירשתם. ואמרינן בספרי כדאי הוא מינוי הדיינים להחיותם ולהושיבם על אדמתם. וא"כ שפיר אמרינן דחייבין משום הך טעמא דלמען תחי' וירשת דומיא דלמען ירבו ימיכם כן נ"ל נכון בזה. ויש לומר דזה תליא בשני תירוצי התוס' בקידושין (דף לד) שכתבו להקשות דמשים האי טעמא דאטו נשי לא בעי חיי. יהי' חייבות בת"ת דכתיב כי הי' חייך. ותירצו דקאי על המצות שהתורה מלמדת לך המצות שהם חייך. ועוד תירצו דשאני תורה דכתיב להדיא את בניכם עיי"ש. וא"כ לתי' הראשון י"ל גם במינוי שופטים דלמען תחי' דהם מלמדים המצות. ובשבילם תחי' וירשת דכדאי מינוי הדיינים להחיותם ולהושיבם על אדמתם שאז יקיימו המצות. משא"כ לתי' השני י"ל דלמען תחי' על מינוי הדיינים לבד ולכך אף נשים מחוייבין בזה:

ולענין אי ב"נ מצווה על מינוי שופטים כתב הרמב"ם בפ"ט מהל' מלכים וז"ל וכיצד מצווין על הדינים חייבין להושיב שופטים בכל פלך ופלך. בשש מצות אלו ולהזהיר את העם ובן נח שעבר על אחת משבע מצות אלו יהרג בסייף ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה. שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו ע"כ. והרמב"ן פ' וישלח השיג ע"ז דעל הדינים משמע בסוגיא דסנהדרין דהוא דינים כמשמען ולא דיינים. ובאמת שהוא נגד הסוגיא דשם (דף נו) דפריך ודינים בני נח איפקוד והתניא עשר מצות נצטוו במרה וכו' והוסיפו עליהן עליהן דינים. ומשני לא נצרכא אלא לדיני קנסות ופירש"י דמויעש משפט וצדקה לא משמע אלא דינין ולא קנס עיי"ש. א"כ משמע מכ"ז דלא מיירי בדיינים אלא בדינים לבד. ונראה דר' יוחנן יליף שם דינים מויצו וכתיב למען אשר יצוה וכו' והתם משפט כתיב בי' אבל ר' יצחק יליף שם מאלקי' ומייתי מויקרב אל האלקי' וא"כ דינין היינו דיינין:

ובזה ניחא שלא תקשה להרמב"ם מהמדרש תנחומא פ' שופטים. והלא או"ה נצטוו על הדינין שהוא אחת מז' מצות שנצטוו ב"נ ומהו משפטים בל ידעום אלו דקדוקי הדין עיי"ש הרי מבואר דלא כהרמב"ם דנצטוו על הדינין. ולהנ"ל ניחא דהמדרש תנחומא אתיא כר"י דיליף מויצו ומצווין על הדינין ג"כ:

והרמ"א בתשובה יו"ד כתב דקיי"ל כר' יצחק לכך פסק הרמב"ם כן. והש"ס פריך אר' יוחנן. ולכך משני לא נצרכא אלא לד"ק. והוא דיליף מאשר יצוה. והתם משפט כתיב בי'. ויצא לו להרמב"ם כן מהמדרש פ' ואתחנן. וז"ל על כמה דברים נצטוה אדם הראשון כך שנו חכמים על ששה דברים נצטווה אדה"ר כו' ועל הדיינים וכו' אלקי' אלו הדיינים שנאמר ונקרב וכו' ע"כ. הרי להדיא דדינין היינו דיינים ויליף מויקרב. וכן במדרש חזית פ"א וכ"ה במדרש רבה בראשית ט"ז. אלא דשם מייתי מאלקי' לא תקלל ולא מויקרב כדמייתי במדרש הנ"ל בזה. וכן מבואר מהתוספתא דמס' עכו"ם פ"ט וז"ל על שבע מצות נצטוו בני נח על הדיינים ועל העכו"ם על הדיינים כיצד כשם שישראל מצווין להושיב בתי דינין בעיירות שלהן כן בני נח מצווין להושיב בתי דינין בעיר שלהן ע"כ. הרי להדיא מהתוספתא כהרמב"ם דתחת הדינין דנקט הש"ס בסנהדרין נקט דיינים. ואולי גם בתוספחא צ"ל על הדינין ומפרש כשם שישראל מצווין כך ב"נ מצווין להושיב בתי דינין בעיר שלהן וכ"ז אי ילפינן מויקרב. אבל אי ילפינן מויצו והתם להדיא משפט כתיב בי' ליכא למימר כן. ומיושב בזה קושיית הרמ"א בתשובה הנ"ל שהקשה דמאי נפ"מ בין ר' יוחנן לר' יצחק ולהנ"ל הא איכא נפ"מ רבתא דלר' יוחנן מצווין על הדינין דהיינו על כל דיני ממונות כמבואר ברמב"ן שם. משא"כ לר' יצחק דיליף מאלקים אינן מצווין על הדינין אלא על הדיינים וזה ברור:

ובזה יבואר הרמב"ם פ"י מהל' מלכים דכתב דב"נ אינו מצווה לעשות צדקה. וז"ל בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה ואם הביא עולה מקבלין ממנו. נתן צדקה מקבלין ממנו. יראה לי שנותנין אותה לעניי עכו"ם ע"כ. מבואר מזה דס"ל דב"נ אינו מצווה על מצוה הצדקה. אלא דאם נתן אין מונעין אותו ומקבלין ממנו. אבל הר"ן בחידושיו בסנהדרין כתב דמצווין על הצדקה. וז"ל ויצו אלו הדינין וכן הוא אומר כי ידעתיו וכו' ה"נ ה"ל למיחשב צדקה דהא כתיב לעשות צדקה ומשפט. אלא משום דצדקה לא מחייבה דהא אקשינן לקמן מאשה דלא מיפקדא והא כתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה וכו' ואמרינן בניו לדין. ביתו לצדקה. אלמא דבצדקה גם כן מחייבי ואשכחן דמיענשי עלה. דכתיב ויד עני ואביון לא החזיקו ע"כ ותמיהני שלא הביא דהרמב"ם לא ס"ל כן] והמהרש"א (בדף נו) שם כתב כהר"ן ז"ל:

ולחידושי הר"ן הנ"ל דבן נח מצווה על הצדקה והוא מדכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וכו' צדקה ומשפט גמילות חסדים נמי מצווה דהא ביבמות (דף עט) אמר שלשה סימנין יש באומה זו כו' גומלי חסדים דכתיב למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו. וכן בכתובות (דף ח) בני גומלי חסדים המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה ואף דכתיב בקרא צדקה מ"מ יש לומר דממילא ידעינן מצדקה לגמילות חסדים ג"כ. וכמוש"כ התוס' בע"ז (דף יז) בד"ה ובגמ"ח לא עסק תימא מאי פריך מצדקה הלא ב' דברים הם כדאמרינן בסוכה (דף מט) צדקה לעניים גמ"ח בין לעניים בין לעשירים ויש לומר דמ"מ משמע לי' דמי שרגיל בזאת עוסק גם בזאת או דיליף מדכתיב ושמרו את דרך ד' שהוא חסד וכדאמרינן בב"מ (דף ל) והודעת להם אח הדרך זו גמילות חסדים וע"כ דמצווין הרחיקן דוד להגבעונים וגזר עליהן וכן על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים דהוא ג"כ גמילות חסדים:

ובמדרש בראשית (פ' מט) כי ידעתיו למען אשר יצוה ר"י בשם ר' אלכסנדרי כו' ורבנן אמרו זו ביקור חולים ע"כ והוא בכלל גמילות חסדים. וצ"ל דנפקא לי' מדכתיב דרך שהוא גמילות חסדים אף דלבק"ח מצריך קרא אחרינא בב"מ מ"מ הכא דליכא קרא אחרינא לאסמכתא הכל בכלל כמבואר בשבח (דף קכז) דהכל בכלל גמילות חסדים או י"ל דבסוכה (דף מט) איתא אר"א כל העושה צדקה ומשפט כאילו מילא כל העולם כולו חסד לכן כיון דכתיב צדקה ומשפט הוי ג"כ חסד בכלל. ובטור או"ח (סימן קיד) דהא דבנוסח התפילה אנו אומרים וזוכר חסדי אבות הוא מדכתיב אשר יצוה אלמא דהוא בכלל צדקה:

[וצ"ע מהא דאיתא שם (דף קד) כל עובר דרך אר"ע אמר רב עשאוני כעוברי על דת וכתב המהרש"א וז"ל ר"ל כעוברי על דת נימוסית דבר שהשכל נותן שהי' עוברים בסדום כדלקמן שלא הי' להם משפט וצדקה שהשכל נותן לפי הנהגת המדינה וזה"ש ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום וכו' לפי שסדום לא נחשב להם רק כחטאת שלא נצטוו על כך ע"כ. הרי דס"ל דלא נצטוו בצדקה] ולכאורה מבואר כהר"ן בסנהדרין (דף נז ע"ב) אשכח רב אחא בר יעקב דהוי כתוב באגדתא דבי רב. בן נח נהרג בעד אחד. בדיין אחד. שלא בהתראה. מפי איש ולא מפי אשה. כו' מה"מ אר"י דאמ"ק כו' מיד איש ולא מיד אשה כו' מתיב רב המנונא ואפה לא מפקדא והכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה וגומ'. הוא מותיב לה והוא מפרק לה. בניו לדין ביתו לצדקה ע"כ. הרי להדיא דב"נ מצווין על הצדקה. אכן עפימש"ל דתליא בהא דפליגי ר' ור' יצחק שם (דף נו) דלר' יוחנן דיליף דינין מויצו, וכן הוא אומר כי ידעתיו למען אשר יצוה. והתם צדקה כתיב לכן חייבין משא"כ ר' יצחק דיליף דינין מויקרב ולהרמב"ם הנ"ל היינו דיינים ולא דינים משום דלא יליף מכי ידעתיו. לכן פטורים נמי מן הצדקה:

ועיין ב"ב (דף ד) בבא מן בוטא היכא עביד הכי והאמר ר"י אמר רב מפני מה נענשו כו' מפני שהשיא עצה