אורח משפט סח

ולפמש"כ במ"א אהא דמבואר באו"ח (סי' קכ"ו ס"ג) תשובת ר' מנחם עזרי' דאם לא הזכיר ר"ח בשחרית והתפלל מוסף שוב אין צריך להתפלל שחרית מאחר דבציבור אין מחזירין לא גרע דיעבר דיחיד מלכתחלה דרבים והסכימו לוה האחרונים ז"ל וכ' שם דמצינו כיוצא בזה דיש חילוק בין יחיד לרבים לענין לכתחלה ודיעבד בפסחים (דף ע"ח) ובתוס' שם דהא דס"ל לר' יהושע שאם זרק הורצה בדיעבד ביחיד ובציבור אפי' לכתחלה. והרי הרשב"א בשו"ת שאלה (קט"ו) כתב דלא יהא כבוד הצבור קל מצורבא מרבנן וא"כ מאחר דברבים לכתחלה ביחיד מהני בדיעבד ות"ח דומה לרבים וא"כ במקום דמצינו בת"ח דלכתחלה מותר מהני באדם דעלמא בדיעבד גם כן:

והרשב"א הביא ראי' לוה (והובא בר"ן הנ"ל) ממאי דאמרינן בגיטין (דף ע"א) בודקין אותו למשאות ולמתנות ולעדיות וגרסי' בירושלמי אר"ל זאת אומרת מעידין מיושב אלמא בדיעבד כשר ע"ש בר"ן. וכן משמע מהא דאמרינן בב"ק (דף קי"ב) אר"א אר"ש מקבלין עדים שלא בפני בע"ד תהי בה ר' יוחנן וכי מקבלין עדים שלא בפני בע"ד קיבלה מיני' ריב"ח כגון שהיו עדיו חולין וכו' ופרש"י מסוכנים למות ואם לא עכשיו אימתי. ע"כ. והרי בודאי אין יכולין לעמוד ואפ"ה כשר וש"מ דגם בדיעבד כשר והיכא דא"א כדיעבד דמי וכמבואר בכמה דוכתי. וביבמות (דף ק"ו) ההוא דאתא לקמי' דר"ח בר אבא אמר לה בתי עמודי ופרש"י דכתיב ועמדו שני אנשים אמרה לי' אימא ישיבתה זו היא עמידתה ופרש"י קוטעת היתה או חולה. מיהו שם בבע"ד שאני ואין ראי' לעדים מזה **(מבן המחבר. ולי בנו ותלמידו צריך לי עיון לפיענ"ד בראי' זו. די"ל דהפי' ישיבתה היא עמידה לאו דאינה צריכה לעמוד מחמת דהיא חולה ומוכח דעשה דעמידה לא מעכב, אלא כיון דהיא חולה ושוכבת תמיד והישיבה במטה חשוב אצלה לעמידה דהא עיקר החיוב דעמידה לפני ב"ד הוא כדי להראות שעומד לפניהם באימה וביראה ולכך כיון דהיא תולה ואינה יכולה לעמוד א"כ בזה שמתאמצת לעמוד ממשכבה בישיבה לפני ב"ד ואין לה ביכולת לעמוד לפני ב"ד יותר חשוב הישיבה שלה לעמידה ממש כבבריא, וכן משמע לשון אימא ישיבתה היא עמידה. וגם להפי' קיטעת שאין לה רגלים לעמוד שלא שייך כלל אצלה עמידה וישיבה, דהישיבה ועמידה על אופן אחת הוא וגם הישיבה נוכל לחשוב לעמידה דזהו גם עמידה שלה כדמצינו כדומה בעמידה דסמיכה שעולה לעמידה ולישיבה לדיינים נחשב לישיבה ולעדים לעמידה. ושפיר י"ל כיון דלא שייך בה עמידה ברגלים ונחשב במקום עדות גם לעמידה. וד"ל ודו"ק. ולפי"ז י"ל כן גם בראי' הראשונה מש"ס דבב"ק קי"ב מעדים חולים דנוטים למות, דאינם יכולים לעמוד דה"נ י"ל דמ"מ צריכים איזה הטי' דרך קימימוטתם לפני ב"ד דחשוב אצלם עמידה וזהו דרך כבוד ויראה לפני ב"ד כנ"ל. וצל"ע לפענ"ד בדבריו הקדושים הנ"ל:

)** ובר"פ שבועות העדות תנן ואינה נוהגת אלא בראוין להעיד. ואמרינן שם (דף ל"א) למעוטי מאי ר"פ אמר למעוטי מלך ראב"י אומר למעוטי משחק בקוביא מ"ד משחק בקוביא כ"ש מלך דמדאורייתא לא חזי ופרש"י דבעינן ועמדו ואינו יכול לעמוד דכתיב שם תשים וק' דאמאי לא קאמר למעוטי זקן וחולה או מי שאין לו רגלים שאינם יכולים לעמוד דפטורים משבועת העדות ומאי אריא דנקט מלך א"ו בדיעבד אינו מעכב ולכך חייבין בעדות ומקרי ראויין להעיד ומלך שאני דמצד עצמו ראוי להעיד אלא דאיכא שם תשים ולכך אינו מחויב להעיד ולבטל מ"ע דועמדו ופטור משבועת העדות:

וי"ל בהא דזבחים (דף ט"ז) ר"מ אומר מיושב מה יושב שאוכל אם עבד חילל זר שאינו אוכל א"ד שאם עבד חילל מה ליושב שכן פסול לעדות. מיושב ת"ח ואמאי לא קאמר מיושב זקן וחולה שכשר לעדות משא"כ בעבודה כמבואר ברמב"ם פ"ז מהלכות ביאת מקדש וי"ל דזקן וחולה הוא משום כדיעבד הוא ובדיעבד כשר וכשעבוד ק"ו הוא מלכתחלה לכן קאמר מת"ח שהוא לכתחלה ג"כ:

ונ"ל ג"כ ראי' עפי"מ דאמרינן בר"ה (דף כ"ו) א"ר לוי מצוה של ר"ה ושל יוה"כ בכפופין וכתבו תוס' דכפופין אינו אלא לכתחלה והביאו ראי' מדקאמר מצוה ואע"ג דבסוף כתבו דבדיעבד לא מהני אבל ברא"ש החזיק בזה דבדיעבד מהני ואחד מן הראיות הוא מדקאמר מצוה. וא"כ מאחר דאמרינן בשבועות (דף ל') ועמדו שני אנשים מצוה לבע"ד שיעמדו מדקאמר מצוה משמע דאינו אלא לכתחלה ולא דיעבד. ונכון. מיהו בפי"ד מ"ר דנגעים תנן שלש ומייתי בנזיר (דף מ"ב) שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה אף דמעכב בדיעבד כדמסיים שם וכולן שגילחו שלא בתער וכו' לא עשו ולא כלום וי"ל בזה:

הסמ"ע כתב בשם הראשונים ז"ל דועמדו שני אנשים אינו אלא אסמכתא בעלמא ואינו אלא מדרבנן ע"ש. ויש להביא ראי' להסמ"ע מהא שמבואר בריטב"א קדושין (דף ל"ג) דעת הר"א ממיץ דעמידה לפני חכמים אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא אינו אלא ברבו. ועיין תוס' ב"ק (דף מ"א) וא"כ ק"ל אמאי אותבינהו לכולהו משים עשה דכבוד תורה עדיף בשבועות (דף ל') הא מבואר ברא"ש שם (סי' ה) דלכך לא אותיב ר"נ לאשת ר"ה משום דאינו אלא מדרבנן וא"כ אי כבוד התורה דת"ח אינו אלא מדרבנן אמאי דוחה לועמדו א"ו דגם ועמדו אינו אינו אלא מדרבנן אך כבר כתב ריטב"א דשי' הנ"ל אין זה נכון והעיקר דהוי דאורייתא כמוש"כ במ"א בזה. וכן משמע מהא דכתובות (דף ק"ו) בעובדא דרב ענן דסלקי' לדינא דיתמי משום קרובו דעשה דכבוד תורה עדיף אף דשם היא דאורייתא לאקדומי וע"כ דהוו דאורייתא גם כן:

אבל האו"ת כתב דהוי דאורייתא לא כהסמ"ע. אלא דאינו אלא למצוה בעלמא ולא לעכובא. וכן ביארתי בסי' ט"ו דלא כהסמ"ע. ויש לכאורה ראי' לזה מההוא עובדא דביתהו דרב הונא בר"פ שבועת העדות והאמר מר מחלוקת בשעת משא ומתן אבל בשעת גמר דין ד"ה דיינים בישיבה ובע"ד בעמידה והקשה תוס' הא הי' יכול להושיבה דעשה דכבוד תורה עדיף ותי' הרא"ש דהא דאשת חבר הרי היא כחבר אינו מדברי תורה אלא מדרבנן ע"ש בזה וא"כ אס"ד דועמדו אינו אלא דרבנן גם אי אשת חבר כחבר אינו אלא מדרבנן יהא דוחה לועמדו דרבנן דומיא דאמרינן בנזיר (דף כ"ח) אתי חינוך דרבנן ודחי הקפה דרבנן. ונראה עפ"מ שכתבו תוס' במס' ע"ז (דף כ"א) דמידי דיש לו סמך עדיף משארי דרבנן וכ"ה להדיא בשבת (ד' ל"ד) כאן בעירובי תחומין כאן בעירובי חצרות ע"ש מה שפרש"י דעירובי תחומין אף דהוי דרבנן עדיף מעירובי חצרות דיש לו סמך וה"נ כיון דעמידת בע"ד יש לו סמך מועמדו אינו דוחה אשת חבר לועמדו ואדרבה ועמדו עדיף וא"ש:

ונראה לי ראי' דלא כהסמ"ע מהא דאמרינן בשבועות (דף ל"א) ואינה נוהגת אלא בראוין להעיד למעוטי מחי ר"פ אמר למעוטי מלך ראב"י אמר למעוטי משחק בקוביא מ"ד משחק בקוביא כ"ש מלך ומ"ד מלך אבל משחק בקוביא מדאורייתא מחזי חזו ורבנן הוא דפסלוהו ע"כ והרי הא דמלך פסול פרש"י בד"ה כל שכן משום דהבא להעיד צריך לעמוד לפני הדיינים וכתיב שם תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך והשתא אי עמידת עדים מועמדו אינו אלא מדרבנן א"כ גם מלך מדאורייתא מחזי חזי דהא מדאורייתא יכול להעיד מיושב א"ו דמדאורייתא העד מחויב לעמוד וע"כ פסול מדאורייתא להעיד. ודו"ק:

ועוד נראה לי ראי' דלא כהסמ"ע מהא דאמרינן בסנהדרין (דף י"ט) בעובדא דינאי מלכא דא"ל שמעון בן שטח לינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך כו' שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב א"ל לא כשתאמר אתה אלא כמה שיאמרו חבריך ופנה לימינו וכבשו פניהם בקרקע ופנה לשמאלו וכבשו פניהם בקרקע כו' מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע ומתו