אורח משפט סז

ובזה יתבאר היטב הא דכתיב (משלי כ"ב) גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב וביאור מילת אלה בל טוב מחוסרי ביאור. ולפי"מ שנתבאר ניחא דקאי על הכרת פנים למי שזוכה ולמי שמתחייב דזה לא טוב לחכמים שלא יאמרו מתחלה הי' רוצה כן. וזה נכון. ונראה טעמו של המדרש דדריש הכי מדכתיב לא תכירו פנים במשפט דמשפט הוי גמר דין כדאמר בר"ה (דף כ"ה) ואז יודע להיכן נוטה שלא יראה פנים זועפות ופנים מסבירות וא"ש:

ועוי"ל בישוב קושיית הב"ח דהא דאוהב פסול לדין היינו אוהב איש את חברו כמו שכת' בפוסקים רעו כנפשו שהוא אוהב איש את חברו. אבל לפעמים הדיין יודע שאחד אוהבו. אבל הדיין אינו כנפשו לכן אין פסול בזה אלא דאיכא משום לא תכירו וכן בשונא אינו פסיל אלא בשונא איש את רעהו אבל לפעמים אחר שונא לדיין. אבל אין הדיין שונא לו לכן אין חשש בזה אלא דאיכא משום לא תנכרהו אבל משום חשש הטיית דין ליכא בכה"ג והכוונה שלא יראה פנים זועפות להשונא לו שמא יתחייב ונמצא אומרים שמתחלה הי' רוצה לחייבו ולא יראה פנים מסבירות להאוהבו שלא יאמרו מתחלה הי' רוצה לזכותו אלא דלשון רש"י לא משמע כן:

והא דלא הביאו הפוסקים להא דהמדרש הנ"ל אם היית יודע שהדין עמו אל תסביר לו פנים משום דכבר כתבו הפוסקים בסי' זה אזהרה לדיין שלא יהא רך לזה וקשה לזה משום איסתומי טענתא ומבואר בתוס' שבועות (דף ל') כר"ה דגם בשעת גמ"ד שיודע מי חייב ומי פטור דליכא איסתומי טענתא וא"כ אין להסביר פנים בלא ה"ט דחשדא אלא משום איסתומי טענתא. ורק ר"א לשיטתי' הוא דהוצרך להביא מקרא דלא תכירו משום חשדא דבכתובות (דף מ"ו) דרשינן ולא תלך רכיל אזהרה שלא יהא רך לזה וקשה לזה אבל ר"א דריש שם מלא תלך רכיל אזהרה למוציא ש"ר ורך לזה וקשה לזה לא ידעינן לכן דריש מלא תכירו וא"ש ונכון:

ולכן הרמב"ם בפ' (כ"א) מהלכות סנהדרין (ה"א) כתב שלא יסביר פנים לאחד וידבר לו רכות וירע פנים לאחר וידבר לו קשות מצדק תשפט משום דלשיטתי' אזיל דמפיק ולא תלך רכיל למוצש"ר כמוש"כ בפ' ז' מה' דעות (הלכה א') ע"ש בזה. והא דלא מייתי מלא תכירו משום דבפ"ג מסנהדרין ה"ח כתב מפי השמועה למדו שזה מדבר כנגד הממונה להושיב הדיינים ולכן לא הביא אלא מבצדק תשפוט עמיתך. וי"ל דלכך כתבו הפוסקים ברך לזה וקשה לזה משום איסתומי טענתא משום הך סוגיא דסנהדרין (דף ז') דמייתי בתר לא תכירוהו אושפזיכנא דרב אתא לקמי' לדינא וא"ל פסילנא לך לדינא כו' ומבואר בתשובת רר"ק (סי' כ"ב) דזה אינו מדינא אלא משום איסתתומי טענתא ולכן גם לא תכירהו ולא תנכרהו כאשר יודע להיכן הדין נוטה משום איסתתומי טענתא וזה נכון:

ויש לומר ג"כ דהאלשיך בספרו רב פנינים (משלי) בבא רשע בא גם בוז ועם קלון תרפה מים עמוקים דברי פי איש נחל נובע מקור חכמה שאת פני רשע לא טוב להטות צדיק במשפט שפתי כסיל יבאו בריב ופיו למהלומות יקרא ופי' בבא הרשע בדינו לפני השופט בא גם בוז שלא יחשיב את השופטים כי מיד יבוז ויערב אל לבו לכפור האמת לכן שלשה המה הדרכים להוציא מלבו האמת. א) להקל בכבודו בדברי קלון אם יראה לשופט כי מהתל הוא עד יודה האמת. ב) לחקור בחקירות בחכמה עד בא עד שורש הדבר. ג) להסביר לו פנים דרך פיוס עד יגלה האמת וילכד כתוא מכמר. אמר הנה דרך הראשון לא טוב הוא כי בבוא הרשע לדין בא גם בוז הלא עם קלון שתקל בכבודו תבא גם חרפה פן יתהפך ויתפקר יותר. אך השנית תבאר כי גם שמים עמוקים דברי פי איש כי יקשה בעיניך לדלותם כי מאין לך דלי להעלותם לחשוף עמקי זיופו דע כי יהיו לך כנחל נובע אם אתך מקור חכמה והוא כי להעלות מים עמוקים צריך דלי אך לנחל נובע להביא לפניך בהגישך אל הנחל המים אשר בסתר הנביעה הוא קל מאד כי במעט מיתון ע"י זחילת המים יבאו לך אשר היו למעלה הנביעה מאליהן מבלי דלי כך ע"י זחילת הדברים אשר הם נזחלים בפי הבע"ד דיבור אחר דיבור יבא לך שורש הדבר מאליו באופן כי מה שהם מים עמוקים יהיו נחל נובע לפניך אם לך מקור חכמה להזחילם אך הג' לשאת פניו דע כי שאת פני רשע לא טוב כי תצא להטות צדק במשפט כי יסתתמו טענות הצדיק שכנגדו בדינו שאת פני רשע ויהי' סבה להטות צדיק במשפט שפתי כסיל יבאו בריב. הלא כתבתי לך בל תקל בכבוד הבעל דין להוציא מלבו כי הנה עם קלון חרפה דע לך כי לא כל הסיגים שווין כי יש גורם רעתו ברוע הנהגתו וראוי גם חתן חתת שוטריך עליו להכותו מכה רבה והוא כי דרך הכסיל משולל חכמה בבאו לדין על דברי ריבות שיבאו שפתותיו דובבות ריב עדיין לפני הדיינים באופן שהם הם עדיו כי הוא הי' עיקר הריב כו' עכ"ל. וזהו שאמר לא תכירהו כי אף אם ירצה להוציא האמת בהסבר פנים ודרך פיוס אסור ור"א אמר לא תנכרהו להקל בכבודו למען יודה על האמת. מבואר מזה כי הדיין שמבין שאחד טוען שקר כי מכירו שהוא רשע אל יקל בכבודו כדי שיודה האמת גם אל ידבר אתו דברי פיוסים יותר מחברו כי יסתום טענות הצדיק ויבא להטות צדיק במשפט ואך יהיו שניהם שווין בעיניו כמו שאחז"ל כשיהיו בע"ד עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים ואם ירצה לדבר דברי פיוסים ידבר לשניהם בשוה ולהוציא הדבר עם מי האמת והשקר יוכל להבין בדברי ריבו המלא ריב ופיו יענה בו ואז רשאי לתת השוטרים עליו להכותו מכה רבה עבור דברי ריבו ויבא על האמת בזה:

ונראה דכ"ז נכלל בהא דאמרינן בכתובות (דף מ"ו) לא תלך רכיל שלא יהא רך לזה וקשה לזה. אלא לשניהם שוין. וניחא בזה הא דאיצטריך לאזהרה דלא תלך רכיל דפשיטא הוא דאינו רשאי דהא דרשינן בשבועות בצדק תשפוט עמיתך שלא יהא אומר לאחד קצר דבריך אלא הרבותא היא דאפילו אם רוצה לדבר דברי פיו להוציא האמת לא יהא רך לזה או להקל בכבודו שיהא קשה לאחד למען יודה על האמת אין לעשות כן:

ובהירושלמי פ"ד דשבועות ופ"ג דסנהדרין הנ"ל דלמה כתיב ועמדו שני אנשים הא מיעוט אנשים שנים יש לומר עוד לפי"מ דמבואר בסמ"ע (סי' כ"ו) דבעת חקירת העדים מוציאין כל אדם לחוץ והוא דכשיהיו שם אחדים וישמעו חקירת עד ראשון יגידו לשני בחוץ מה ששמעו מראשון ועי' ט"ז שם. ולכך קאמר ועמדו שני אנשים לבד ולא זולתם וכיוצא בזה בספרי עשה לך שתי חצוצרות כסף שלא יוסיפו אלא דוקא שנים לבד והדר קאמר גם אידך דרש שיהיו שניהם שוין. ויש לדקדק בהא דיומא (דף ס"ב) שני שעירים דמנ"ל שיהיו שנים שוין דילמא אתי לשלא יוסיפו ואין שייך בזה בל תוסיף כמוש"כ תוס' בסוכה (דף ל"ד) ועוד פוסקים דבמין אחד לא שייך בל תוסיף וי"ל דבשני שעירים שיוה"כ ידעינן דשנים לבד מדכתיב ונתן גורלות גורל אחד לד' וגורל אחד לעזאזל דהאי אחד ממעט זולתו. וכן בשני צפורי מצורע דשם דכתיב ושחט את הצפור האחת ובשני כבשי מצורע כתיב ולקח הכהן את הכבש האחד ושוב בא לידי ש"ס עם פי' ר"ח וראיתי שפי' שם ביומא דבמוספין ודאי למעוטי אחרים אתא משא"כ בתמיד כתבו את הכבש האחד ע"ש וא"כ דברינו נכונים גם כן. ובזה נ"ל הא דכתיב שמות (ל"א) שני לוחת העדות ופירש"י לוחת כתיב שהיו שתיהן שוות וקשה הא משני נוכל לידע שהיו שתיהן שוות וע"כ דלמעוטי אתא שניתן ע"מ שלא יוסיפו על זה וזה נכון:

והעדים לכתחילה לעולם בעמידה. כתב הר"ן הא דעדים בעמידה אינה אלא לכתחלה ובדיעבד כשר מדמכשרינן בת"ח מיושב. וכיוצא בזה מבואר לקמן (ס' פ"ז) דשבועה מעומד ובדיעבד אינו מעכב וכתב הב"י דהוא מדאמרינן ת"ח לכתחלה בתפילין ואסיקנא דשאר כל אדם בדיעבד בתפילין אלמא דלא מקילינן לת"ח לכתחלה אלא במאי דסגי לשאר כל אדם דיעבד וכיון דת"ח לכתחלה מיושב ממילא דשאר כל אדם בדיעבד במיושב סני לי' ע"כ. ועי' בביאור הגר"א ז"ל שם.