אורח משפט סו

דאשה קודמת לאיש ה"ה יתום לאלמנה כמו בדין. וכבר נתבאר לעיל מזה. ושם (כ"ד) בלקט שו"פ כתוב ליתום ולאלמנה יהי' וה"נ כן:

וכן נסתפקתי בצדקה אי עני קודם לאביון כמו בשכר שכיר דמייתי מלא תעשוק שכר עני ואביון בב"מ (דף קי"א) דעני קודם לאביון מדכתיב בקרא עני קודם לאביון ונ"ל דה"ה בצדקה כן מדכתיב דברים (ט"ו) פתח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאביונך בארצך הרי דהקדים הכתוב עני קודם לאביון אמנם מרש"י דחגיגה שהבאתי לעיל דבכ"מ אין ראי' להקדים ממה דכתיב בקרא קודם אם לא דאיכא יתור וה"נ גבי לא תעשוק מוכח דלהקדים מדכתיב בחד קרא כי עני הוא לבד ובחד קרא כתיב עני ואביון ש"מ להקדים אתא משא"כ כאן:

ומהא שכ' רש"י והוא מהספרי כי יהי' בך אביון התאב תאב קודם י"ל דהפי' שהוא אביון יותר מאחרים וכו' במזרחי, ועיין בג"א שם בזה. אמנם נראה כיון דשכירות פועל כתיב להקדים עני לאביון וכן בצדקה א"כ הוי כמו דכתיב שני פעמים אחדא מילתא דשכירות פועל הוי כמו צדקה גם כן:

סעיף ג' ידרוש וכו' הסמ"ע הביא מש"כ מהרי"ק דגם בעדים החתומים על השטר אם נראה שהוא מרומה צריך דרישה וחקירה. וראייתו מבואר בש"ך לקמן (סי' ע"א ס"ק כ"ח) ע"ש:

סימן י"ז סעיף א' בצדק תשפט עמיתך איזהו צדק המשפט זו השווית השני הבע"ד בכל דבר לא יהא אחד מדבר כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך כו'. ולא יהא אחד עומד ואחד יושב אלא שניהם עומדים. בשבועות (דף ל') ת"ר ועמדו שני האנשים מצוה לבע"ד שיעמדו (והיינו משום דגם בבע"ד משתעי קרא) א"ר יהודה שמעתי שאם רצו להושיב את שניהם מושיבין. איזהו אסור שלא יהא אחד עומד ואחד יושב. ולקמן (ס"ה) כתבתי דהאי שני מיותר הוא דמיעוט אנשים שנים ואתא האי שני לאורויי שיהא שניהם שוין כמבואר כיוצא בזה ביומא (דף ס"ב) ולכן אמר שפיר שאם רצו להושיב את שניהם מושיבין, איזה אסור שלא יהא אחד עומד ואחד יושב משים דבעינן שניהם שוים. כנ"ל נכון בזה. ושוב ראיתי שכן איתא בירושלמי פ"ג דסנהדרין ופ"ד דשבועות הלכה א' ע"ש בזה. ופ"ו דיומא כן. יש לבאר מ"ש דמבצדק תשפט עמיתך דרשינן בשבועות שם שלא יהא אחד עומד ואחד יושב וכו' ומקרא דושפטתם צדק דריש בסנהדרין (דף ז') ריש לקיש לצדק את הדין ואח"כ חתכהו למה לא נדרוש בחילוף וכן לקמן בסנהדרין (דף ל"ב) דריש לקיש רמי כתיב בצדק תשפט עמיתך וכתיב צדק צדק תרדף כאן בדין מרומה כאן בדין שאינו מרומה דאמאי נקט קרא דבצדק תשפט ולא קרא דושפטתם צדק [אף די"ל דמייתי מהמוקדם בתורה אבל מ"מ לפי"מ שיתבאר יתורץ ברווחא] לכן נ"ל דבצדק תשפט נקט צדק קודם למשפט משא"כ ושפטתם צדק נקט המשפט ואח"כ הצדק. ולכן דריש מבצדק תשפט לאחד עומד ואחד יושב ולאחד מדבר כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך והוא משום שלא יסתתמו הטענות דזה הוא קודם המשפט ואף שכ' תוס' בשבועות (דף ל') בד"ה והאמר מר דסתימת הטענות שייך אף לאחר שטענו מ"מ העיקר הוא קודם שטענו וגם הוא קודם גמ"ד עדיין. ולכן כתיב תחלה בצדק ואח"כ המשפט. משא"כ צדק את הדין ואח"כ חתכהו שהוא בעת הגמר דין שיהי' לו בירור דהמשפט נגמר אלא שצריך להצדיק אותו לכך נאמר הצדק אחר המשפט וע"כ בסנהדרין (דף ל"ב) דמשני כאן בדין מרומה שצריך דרישה וחקירה וכאן בשאינו מרומה שא"צ דרישה וחקירה מייתי מהא דבצדק תשפט שהדרישה וחקירה הוא קודם גמ"ד לכן מייתי מהא דבצדק תשפט עמיתך:

ויש לבאר מ"ש דכתיב ועמיתך ולא אחיך ורעך בשלמא לפי אידך דרשות דשבועות (דף ל') דמייתי לדן את חברו לכף זכות לפימש"כ הרמב"ם בה' דעות דרשע אין לדונו לכף זכות ועמיתך הוא עם שאתך בתורה ובמצות כמבואר בב"מ (ד' נ"ח) וכן הא דדריש שם בשבועות שם עם שאתך בתורה ובמצות השתדל לדונו יפה ניחא דהוא דוקא כא"ח לאפוכי בזכותי' משא"כ להדרש שלא יהא אחד עומד ואחד יושב מ"ש דנקט עמיתך ולא אחיך או רעך לכן נ"ל דהאי ד"א דמייתי התם לא פליג אהך דרשא אלא דתרווייהו קדריש לאחד עומד ואחד יושב הי' סגי בצדק תשפט לבד ומדכתיב עמיתך דריש לדן את חברו לכף זכות ולהשתדל לדונו יפה גם כן. ובאבות דר"נ פ"י מבואר דאחד עומד ואחד יושב ואחד מדבר כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך דריש ר"מ מכקטן כגדול תשמעון ור' יהודה דריש לי' לאקדומי כמבואר בסנהדרין שם (דף ח') בזה:

ולפי מה שביארנו צריך ביאור הא דאמרינן בכתובות בעובדא דרב ענן דשדר לרב נחמן נידייני' מר להאי גברא דאנא ענן פסילנא לי' לדינא. הוה קאים דינא דיתמי קמי'. אמר הא עשה והאי עשה. עשה דכבוד תורה עדיף ופרש"י שם (ד' ק"ו) מצות הדיינים עשה ושפטתם צדק ע"כ. והרי הך קרא דושפטתם צדק דריש לי' ריש לקיש בסנהדרין (דף ז') לצדק את הדין ואח"כ חתכהו שהוא בעת גמר דין כמו שביארנו ולא בלאקדומי שהוא עדיין קודם גמר דין אלא דכבר הקשה מהרש"א שם בלאו הכי על פרש"י שם דהי' לו להביא מקרא דכקטן כגדול תשמעון וכן כ' מהרי"ט שם בזה. ואפשר לומר דרש"י לשיטתו שכ' בסנהדרין דף ל"ד) דמשפט הוי גמ"ד וא"כ מכקטן כגדול תשמעון לא ידעינן אלא אם הוא בתחלת דין דמדאורייתא הוא דוקא בפתחו כמוש"כ הסמ"ע אבל בגמ"ד לא הוי ידעינן ומצינו דגמ"ד קיל לענין לילה לכן יליף מושפטתם צדק דגם בגמ"ד אינו רשאי לאקדומי לאחר. ועי' טו"א ר"ה כ"ה בזה:

לא תכירו פנים במשפט איתא בסנהדרין (דף ז') ר' יהודה אומר לא תכירהו (פירש"י אם הוא אוהבך) ר' אלעזר אומר לא תנכרהו (ופרש"י אם הוא שונאך לא תעשה לו כנכרי לחייבו). ולע"ד נראה עפי"מ דאיתא במדרש פ' שופטים פ"ד לא תכירו פנים ר' אלעזר ור' שמואל בר נחמן ר' אלעזר אימר אם היית יודע שהדין עמו אל תסביר לו פנים שלא יהא אומר מתחלה הי' רוצה לזכותי ורשב"ג אמר אם יודע שאין הדין עמו הסבר לו פנים שלא יהא אומר מתחלה הי' רוצה לחיבני. ומהשתא י"ל דמאן דדריש לא תכירו לא תכירהו קאי אאם רואה שהדין עמו אל יראה לו הסבר פנים שלא יאמר מתחלה הי' רוצה לזכותו ומאן דדריש לא תנכרהו קאי אאם יודע שאין הדין עמו שלא יראה לו פנים זועפות אלא אדרבא יסביר לו פנים. ונראה דט"ס הוא במדרש שם ור' אלעזר דריש שם אאם יודע שאין הדין עמו ומצוי הוא במדרש לכן ר"א לשיטתי' שפיר דרש לא תנכרוהו וראוי לדיין להזהר בזה באם רואה שאין הדין עמו יסביר לו פנים בזה. וגם בלא ט"ס י"ל דר"א לשיטתי' דלא נ"ל דאם רואה שאין הדין עמו צריך להסביר לו פנים אלא דיהא שוה ובלבד שלא יראה נטי' להיפוך לכן דריש לא תנכרהו פי' שלא יראה פנים זועפות אבל אין מחויב להראות פנים מסבירות:

וניחא בזה הא שהקשה הב"ח (בסי' ז') דהא מבואר בסנהד' (דף כ"ח) דר"י ורבנן לא פליגי אלא בעדות אי אוהב ושונא כשרים להעיד אבל דיין לכו"ע פסול ואם כן איך אפשר לומר לא תכירהו אם הוא אוהבך או לא תעשה לו כנכרי אם הוא שונאך הא בלא"ה פסול להיות דיין בכה"ג וע"כ הוכיח מזה דבדיעבד אין מעכב. ולהנ"ל א"ש דפליגי בביאור לא תכיר חד דריש אם יודע שהדין עמו לא יסביר לו פנים ואידך דריש אם יודע שאין הדין עמו לא יראה לו פנים מתנכר אלא יראה פנים שוחקות ויסביר לו פנים. ונראה הא דלא פי' רש"י ז"ל כן משום דבסנהדרין (דף ז') שם בתר הא דלא תכירהו או לא תנכרהו מייתי אושפזיכנא דרב אתא לקמי' לדינא א"ל לאו אושפזוכני את א"ל דינא אית לי א"ל פסילנא לך לדינא וא"כ משמע דגם הא דלעיל מיירי באוהב: