אורח משפט סה

מפני הבושה כדקאמר שם במשיאין את היתומה ואח"כ את היתום ומדלא קאמר הכי משמע דמיירי באין כדי לפרנס שניהם מכיס אלא הכוונה מפרנסין את היתומה ממה שיש עתה ואם יזדמן אח"כ בכיס מפרנסין את היתום וא"כ אפשר דזה קשיתי' להפוסקים ז"ל והוצרכו לתרץ בדרכם הטוב אבל לע"ד נראה כמוש"כ ובשיטה מקובצת בכתובות שם הביא שם בשם לקוטי הגאונים שכ' מפרנסין את היתומה ואח"כ גובין ומפרנסין היתום ובנשואין הטעם דאיש דרכו לחזור על אשה ואין אשה דרכה לחזור על איש. ע"ש. ונראה שגירסתם הוא בהיפוך בפרנסה הטעם הוא משום הבושה ודרכו לחזור הוא על הנשואין דמי מחזיר על מי בעל אבידה מחזיר על אבידתו כבריש קדושין (דף ב) ולדבריהם ג"כ א"ש דהא דכתובות באפשר לפרנס שניהם אלא שמחוסר גבי' לכן מקדימין אשה לאיש משום זילותא משא"כ בהוריות דאין ממי לגבות לכן איש קודם וא"כ נתבאר דעיקר הוא דבאין לפרנס לשניהם דאו הדבר תלוי בלהחיות האיש קודם משא"כ ביש לספק לשניהם דהדבר תלוי בבושה ובבושה האשה קודמת, וזה ברור ונכון:

ויש לעיין בהא דאשה קודמת לאיש וכמו כן ת"ת קודם לאדם שאינו ת"ח אי גם אשה קודמת לת"ח ג"כ דומיא דאלמנה ועיין במפרשים בזה. ונראה דת"ח קודם מהא דתנן בהוריות (דף י"ג הנ"ל) האיש קודם לאשה להחיות ולהשיב אבידה והאשה קודמת לאיש לכסות ולהוציא מבית השבי' ושם כהן קודם ללוי ולוי לישראל כו' בד"א בזמן ששניהם שוין בחכמה אבל אם הי' אחד מהם ת"ח ממזר ת"ת קודם לכ"ג עם הארץ. ומבואר בירושלמי שם דת"ח לכסות קודם לע"ה להחיות וכ"ה בטוש"ע יו"ד (סי' רנ"א ס"ז) הרי דת"ח קודם לאיש להחיות מכ"ש דקודם לאשה לכסות שאינו פקוח נפש הרי דת"ח קודם לאשה במידי דבזיון, אלא דיש לחלק כמוש"כ לעיל דשאני הכא דזהו בזיון גדול משא"כ הכא דהיא בזיון קטן, אבל לפימש"כ יש ראי' מלשון הש"ע יו"ד שם שכ' שם (ס"ח) איש ואשה שבאו לשאול מזון מקדימין אשה לאיש ושם (ס"ט) היו לפניו עניים הרבה ואין בכיס כדי לפרנס כולם מקרים הכהן ללוי כו' בד"א בזמן שהם שוים בחכמה אבל אם הי' ממזר ת"ח וכהן עם הארץ ממזר ת"ח קודם ומשמע דה"ה בהא דס"ח ת"ח קודם לאשה והא דס"ח אינו אלא בזיון לשעה ואפי"ה ת"ח קודם א"כ ה"ה לענין דין ת"ח קודם ע"ל ודו"ק. וביש"ש פי"א דיבמות כתב להדיא דאשה ות"ח ת"ח קודם בזה:

ואשת חבר כחבר לענין צדקה כמבואר ביו"ד (סי' רנ"א ס"ט ה"ה) לענין זה. וקודמת לאדם ואפילו לאשה ג"כ אם אינה אשת חבר. גם יש לומר לענין זה כל הגדול מחברו בחכמה קודם כמבואר ביו"ד (סי רנ"א ס"ט) כיוצא בזה בסי' (שנ"ד) חכם ות"ח מוציאין הת"ח אלמא דהגדול מחברו בחכמה קודם וה"ה לענין זה. ועיין באה"ט או"ח (ס' קל"ו) ובירושלמי הוריות (פ"ג הלכה ז') הסדרן כו' ע"ש בזה. והא דמבואר ביו"ד שם (ס' שנ"ד) איש ואשה מוציאין האשה מפני שקרובה לבית הניוול והוא משום דבמידי דבזיון אשה קודמת כמו בכסות ואף דהתם לא שייך חשיבותא דגברא משום דמחיוב במצות דהא כיון שמת כטור מן המצות מ"מ חשיבות שהיתה לו בחיים לא בטל וכל הקודם בחייו לענין שאר דברים קודם במותו גם כן להוצאה תחלה. הנה שם יש להסתפק ג"כ אי קודמת לת"ח או לא וכבר ראיתי שנסתפק כן הב"מ שם ולכאורה ממש"כ כאן דבזיון לשעה קלה ת"ח קודם א"כ ה"ה התם והכי מסתבר ועיקר:

עיין באו"ת שהקשה למה השמיטו הפוסקים הא דכהן קודם דומיא דת"ח ותי' משום דאינם בודאי בחזקת כהונה. והנה רבים מאחרונים מאנו בהך סברא דאינם בודאי בחזקת כהנים דהרי אנו מחזיקים אותם ככהנים לכל דבר וגדולה חזקה. לכן נראה דהא דת"ח קודם היינו אפילו אם כבר שמע טענותיהם של בע"ד אחר דוחה עשה דכבוד תורה לעשה דקטן כגדול תשמעון משום דעשה דכבוד תורה עדיף אבל עשה דוקדשתי לא מבעיא להסוברים דאינו אלא דרבנן בודאי אינו דוחה לעשה דאורייתא אלא אפילו לפמש"כ המג"א באו"ח (סי' ר"א) דהוא דאורייתא מאי אולמי' האי עשה מהאי עשה ובודאי אינו דוחה עשה דוקדשתו לעשה דקטן כגדול תשמעון, והא דקאמר בנדרים (דף ס"ב) דשרי למימר צורבא מרבנן אנא שרו לי תגראי ברישא ויליף מובני דוד כהנים מה כהן נוטל חלק בראש אף ת"ת ומייתי דכהן נוטל חלק בראש מוקדשתו היינו דמותר לומר כן משום דזה כמו כהונה וחלקו שואל כמוש"כ הרשב"א בתשובה (ח"א ס' פ"ד) אבל לענין לדחות עשה דקטן כגדול תשמעון ודאי עשה דכבוד תורה עדיף מעשה דוקדשתי. ואי משום דקשה למה לא כתבו לענין אם לא שמע כלל הטענות של בע"ד אחר דכהן קידם זה ודאי לק"מ דסמך עצמו אמש"כ ביו"ד (סי' רנ"א) דכהן קודם וכל הני דקחשיב התם קודמים גם כאן אבל ודאי לא אלימי למדתי עשה אלא ת"ח לבד:

וכהן קטן לפימש"כ המג"א או"ח (ס' רפ"ב סק"ו) דליכא עשה דוקדשתו א"כ אינו קודם לכל דבר ע"ש בזה:

לפי מה שכתבתי דאינו דותה עשה דוקדשתו לעשה דקטן כגדול תשמעון אלא אם לא התחיל צריך לאקדומי לכהן י"ל כשהכין עצמו לשמוע הטענות תלוי בפלוגתא אי וקדשתו דאורייתא או דרבנן דאי דאורייתא דוחה לעשה דקטן כגדול דרבנן ואי דרבנן אינו דוחה משום מאי אולמי' ואי משום דמבואר בנזיר (דף כ"ט) אתי חינוך דרבנן ודחי הקפה דרבנן היינו דמצוה דרבנן דחי לאיסור דרבנן אבל אין מצוה דרבנן דוחה למצוה דרבנן דמאי אולמי' וספיקא דרבנן לקולא ויכול להקדים לכהן גם כן:

אלא דצל"ע בהא דאשה קודמת לאיש אם הי' כהן מי קודם כיון דוקדשתו דאורייתא מי אלימא זילותא דאשה למדחי עשה דאורייתא או לא ומסתימת הפוסקים משמע דאין חילוק בזה ולעולם אשה קודמת לאיש וא"כ משמע מזה כהסוברים דוקדשתו הוא דרבנן. וכן בהא דהוריות אשה קודמת לאיש לכסות אין נ"מ בין אם היא כהן ובזיון דאשה עדיפא מוקדשתו ובמ"א (סי' ר"א) הביא דפלוגתא בירושלמי הוא אי וקדשתו דאורייתא או דרבנן ע"ש. וצ"ל דאפילו אי וקדשתו דאורייתא מ"מ היכא דאיכא זילותא דאחריני ניחא לי' לכהן בזה:

ולפי מה שביארנו לעיל דכבוד הרבים עדיף מכבוד ת"ח וקי"ל דאלמנה קודם לת"ח יש לחקור אם אלמנה קודם לרבים גם כן. ונראה דיש לומר דלכך אלמנה קודם לת"ת משום דת"ח מצווה גם כן על אלמנה לא תענון וכשיקדים ת"ח יוגרם שע"י יתאחר האלמנה לכן היא קודמת וא"כ יש לומר דקודמת לרבים גם כן משום דכל אדם מצווה על זה:

נסתפקתי בבאו לדין בני עירו ובני עיר אחרת מי מהן קודם והשבתי דבני העיר קודמין לפמש"כ החכ"צ (שאלה ע') הבאתיו לעיל דלזכות במצוה קרובו קודם מכ"ש דצדקה וכדאמרינן בב"ב (דף מ"ג) ס"ת הכל עניים כו' וא"כ ה"ה לזה בני העיר קודמין דומיא דצדקה דעניי עירך קודמין. וה"ה ללמד תורה בני העיר קודמין וכ"ש ד"ת דעדיף מת"ת כמבואר לעיל. ולא מבעיא בקבוע המספיקים דבודאי הוי כאלו אדעתא דהכי מינו אותו והתחייב עצמו להשיב. ומה"ט בקדיש חושב קודם מארח דבמצוה בני עירך קודמין וזה ברור ואי משום דבני עיר אחרת כבד להמתין אדרבא הא מבואר לקמן (סי' ער"ב) בטור בשני גמלים אחת קרובה ואחת שאינה קרובה דתדחה שאינה קרובה משום דבלא"ה לא תבא למחוז חפצה תכף וה"נ הבן עיר שישוב תכף לביתו קודם. וגם להמחבר שם דקרובה לנטות תדחה הקרובה לא שייך כאן כמוש"כ בזה:

נסתפקתי אי גם לענין צדקה יתום קודם לאלמנה ואינו מבואר זה ביו"ד (סי' רנ"א) אבל משמע לי מהא דכתיב בפ' ראה במעשר עני ובא הלוי וגו' היתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו ושבעו ומשמע דיתום קודם. ואכמ"ל בזה ולפי"מ דמדמה הגמרא ביבמות (ד' ק) מעשר עני לדין