אורח משפט סד

סוכה. ומוכח דבהתחיל במצוה המצוה קודם כנ"ל ברור בזה. מיהו בעוסק במצוה שבין אדם לחבירו כמו צדקה וגמ"ח אפשר לומר מאחר דאפשר להבטל דאי אמר לא בעינא דלכן כתבו הפוסקים דאין מברכין על זה יניח זה וידון דין תורה אך אין לחלק כלל מאחר דעוסק במצוה כמו השבת אבידה פוטר ג"כ מצוה א"כ ה"ה דין תורה גם כן:

נסתפקתי בבאו אורחים כשיש דין לפני הדיינים אי מצוה דהכנסת אורחים קודם או לא. ועיין שבת (דף קכ"ו) מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני ביטול ביהמ"ד. ושם (דף קכ"ז) א"ר יוחנן גדולה הכנסת אורחים כהשכמת בהמ"ד דקתני מפני האורחים ומפני ביטול בהמ"ד ורב דימי מנהרדעי אמר יותר מהשכמת בהמ"ד דקתני מפני האורחים והדר מפני ביטול בהמ"ד. ומבואר דפלוגתא הוא בזה אי לימוד תורה והכנ"א שוין או הכנס"א עדיף מתורה אפילו מת"ת דרבים דמפני ביטול בהמ"ד הוא ת"ת דרבים. כמוש"כ רש"י שהוא מקום עבור התלמידים. ועיין תוס' שבת (דף יו"ד) הנ"ל דדין עדיף מלימוד תורה. וא"כ לר"י דהכנסת אורחים שוין לביטול בהמ"ד שהוא לימוד תורה איזה שירצה מהן יקדים וכ"ש אם כבר עוסק בדין תורה שא"צ להפסיק דהרי ד"ת עדיף מלימוד התורה ולר"ד דס"ל דהכנס"א עדיף י"ל דהכנס"א קודם אבל י"ל דד"ת דעדיף מלימוד התורה שפיר י"ל דד"ת קודם. ואפילו אי נימא לר"ד כמ"ש בראשון דהכנ"א קודם מ"מ הא לא ידעינן כמאן לפסוק או כר"י או כר"ד דהרא"ש (בסי' א') הביא למימרי דתרווייהו וגדולה הכנ"א יותר כו' אינו ענין לזה. לכן מספיקא נ"ל דלכתחלה יקדים להכנס"א אבל אין צריך להפסיק באמצע ד"ת וי"ל:

הנה בדיני קדימה יתום לאלמנה וכל הני דקחשיב יתום קודם לאלמנה ואלמנה לת"ח היינו בשלא התחיל בדין אבל אם כבר התחיל אינם קודמין. מלבד ת"ח קודם לשאר אדם דאז אפילו אם כבר התחיל בדין ת"ח קודם משום דעשה דכבוד תורה עדיף ודוחה לעשה דכקטן כגדול. אבל יתום ואלמנה אינו דוחה לעשה דאורייתא משים דבדידהו ליכא עשה וליתא אלא משום לא תענון כמבואר במפרשים ואין ל"ת דוחה לעשה. וכן משמע מהטוש"ע שלא כתבו אלא בת"ח דדוחה אפילו כבר התחיל כמבואר בס"א ולא כמוש"כ בשע"מ היפוך מזה, וזה פשוט ועיקר לענ"ד בזה. וכ"ש דזילותא דאשה אינה דותה עשה ואינו קודמת לאיש אלא כשלא התחיל עדיין. וכשהכין עצמו לשמוע הטענות דכתב הסמ"ע בסק"ה דהוא מדרבנן י"ל דיתום ואלמנה קודמין דבזה לא תקנו חז"ל. ועוד דאיכא עשה דד"ק שפטו יתום ריבו אלמנה וכן באשה משים זילותא וגם בזה קודמת לאיש:

ויצא לנו מזה דג' בחינות בדבר. א' כשבאו בב"א ולא הכין עצמו לשמוע הטענות אז למי שירצה הדיין יקדים. ואשה לאיש. וכהן קודם ללוי. וכמבואר ביו"ד (סי' רנ"א) ות"ח קודם מכולם וה"ה קרובו. וכל הגדול מחברו בחכמה קודם ויתום ואלמנה קודם גם לת"ח. ב' כשהכין עצמו לשמוע הטענות אז אינו רשאי להקדים אלא יגמור אותו שהכין עצמו לשמוע טענותיו. ויתום ואלמנה ות"ת כמו בבחינה א' וכהן תלי' בפלוגתא וספיקא דרבנן לקולא ויכול להקדימו. ואשה קודמת לאיש. הג' כשכבר שמע הטענות אז מחויב לגמור אותו שהתחיל ואין קדימה אלא לת"ח בלבד. ויתום ואלמנה לכתחלה נצטוינו לזרז בדינם אבל לא לאפסוקי דין שהתחיל כבר. ואין לומר דאי קדמי לת"ח א"כ כיון דת"ח דוחה אפילו התחילו כבר מכ"ש יתום ואלמנה. דלכתחלה נצטוה גם הת"ת משום עשה דד"ק שפטו יתום ריבו אלמנה אבל לאפסוקי לא מצינו בהם עשה ואינו דוחה אלא עשה דכבוד תורה וז"ב:

ובהא דדין האשה קודם לדין האיש דהוא מש"ס דכתובות (דף ק"ו) אמר רבא מרישא כי הוו אתו גברא ואתתא לדינא קמאי הוה שרינא תגרא דגברא ברישא אמינא דמחייב במצות כיון דשמענא להא שרינא תגרא דאתתא ברישא מ"ט משום זילותא. וקשה איך סבר מתחלה דאיש קודם לאשה משום דמחייב במצות הא היכא דאיכא זילותא בודאי אשה קודמת לאיש דהא משנה מפורשת היא בהוריות (דף י"ג) האיש קודם לאשה להחיות ולהשיב אבידה. האשה קודמת לאיש לכסות ולהוציא מבי' השבי' א"כ מוכח דבמקום דאיכא בזיון האשה קודמת לאיש. וכן תנינין ביבמות (דף ק') ת"ר העבד והאשה אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות ובמקום שחולקין נותן לאשה תחלה ופוטרין אותה מיד. מאי קאמר הכי קאמר ובמקום שחולקין מעשר עני נותנין לאשה תחלה מ"ט משום זילותא הרי להדיא דבאיכא זילותא האשה קודמת. והנה לתרץ זה נקדים ק' אחרת מאי דקשה על המתניתין דהוריות הנ"ל דתני דלמזונות האיש קודם לאשה מהא דאמרינן בכתובות (דף ס"ז) ת"ר יתום ויתומה שבאו להתפרנס מפרנסין את היתומה ואח"כ מפרנסין את היתום. ומפני שהאיש דרכו לחזור על הפתחים ואין דרכה של אשה לחזור על הפתחים. ופרש"י להתפרנס מזונות של צדקה. הרי מבואר דגם לענין מזונות אשה קודם לאיש מפני שאין דרכה לחזור והנה משום הך קושיא פי' הרשב"א ז"ל בכתובות שם דהא דיתום ויתומה שבאו להתפרנס מפרנסין את היתומה ואח"כ מפרנסין את היתום האי פרנסה מיירי בכסות דבזה קודמת אשה לאיש אבל לענין מזונות באמת איש קידם לאשה. אבל לרש"י קשה וכן הרמב"ם בפ"ח מה' מתנות עניים כתב ג"כ כרש"י שם (הלכה ט"ו) איש ואשה שבאו לשאול מזון מקדימין אשה לאיש וכן אם באו לשאול כסות וכ"ה בטוש"ע יו"ד (סי' רנ"א) הרי להדיא דגם במזון מקדימין אשה לאיש [והא דקשה ממתני' דהוריות דאיש קודם לאשה להחיות כתב הב"י שם דלהחיות היינו להצילם אם נטבעים בנהר וכ"כ בבאה"ג שם ועפי"ז כתב הרמ"א ביו"ד (סי' רנ"ב ס"ח) ואם שניהם רוצים לטבוע בנהר הצלת האיש קודם] ונראה לי לתרץ באופן אחר. והוא דהא דהוריות דאיש קודם לאשה להחיות היינו כשאין בכיס הצדקה להחיות שניהם איש קודם לאשה משום וחי אחיך עמך והא דכתובות דמפרנסין את היתומה ואח"כ מפרנסין את היתום הא מיירי כשיש כדי לפרנס שניהם אלא דמיירי לענין קדימה וקאמר דצריך לפטור את האשה תחלה מפני שאין דרכה לחזור וכתב הרמב"ם בפ"ח הנ"ל שבושתה מרובה ופי' מפני שאין דרכה לחזור היינו שאין דרכה וא"כ אף שמחזרת בושה היא בכך לכן פוטרין אותה תחלה משום זילותא ובמידי דזילותא האשה קודמת וכדמוכח מהא דקודמת לכסות:

ובזה נכון לשון הרמב"ם שם בפ"ח ממתנות עניים דבהלכה ט"ו כתב איש ואשה שבאו לשאול מזון מקדימין אשה לאיש כו'. ובהלכה ט"ז כתב היו לפניו עניים הרבה ואין בכיס לפרנס או לכסות או לפדות את כולם מקדים הכהן ללוי והלוי לישראל והישראל כו' ע"כ וכ"ה ביו"ד (סי' רנ"א ס"ח וס"ט שם) ע"ש בזה הרי דברישא לא כתב באיש ואשה שבאו לשאול מזון דאין בכיס כדי לפרנס שניהם כמוש"כ בהלכה ט"ז לענין להקדים כהן ללוי א"ו דברישא מיירי גם בשיש בכיס כדי לפרנס שניהם ואפי"ה מקדימין אשה לאיש משום זילותא. ויצא לו כן דהא בהוריות שם (דף י"ג) תנן כהן קודם ללוי ולוי לישראל וישראל לממזר כו' והוא סיפא דאיש קודם לאשה להחיות וא"כ כיון דאיש קודם לאשה להחיות מיירי בשאין בכיס כדי לפרנס שניהם דלא תקשה מהא דכתובות דמקדימין אשה לאיש בפרנסה א"כ סיפא דכהן קודם ללוי ולוי לישראל מיירי ג"כ בכיה"ג דאין בכדי לפרנס לכולם. והשתא לפי"ז ניחא נמי הא דכתובות הנ"ל כיון דהא מתניתין דאשה קודם לאיש מיירי בשאין בו כדי לפרנס שניהם לכן שפיר אשה קודם לאיש אבל בזיון זמן מועט שפיר ס"ד דאיש קודם לאשה משום דמחייב במצות אבל כיון דשמע דנותנין לאשה תחלה משום זילותא אלמא דחיישינן לבזיון קל אפילו לזמן מועט ה"נ לענין זילותא דבי דינא אף דהוא זמן מועט אשה קודם לאיש וא"ש הכל על נכון:

ולפי מה שכתבתי דהא דכתובות מיירי בשיש לו כדי לפרנס שניהם מדקאמר מפרנסין את היתומה ואח"כ מפרנסין את היתום ומפרש משום דאיש דרכו לחזור ואין אשה דרכה לחזור הנה לפי"ז לא הי' לומר לשון דרכו לחזור ואין דרכו לחזור אלא