אורח משפט סג

דלפי"מ שנתבאר דמוקדם מחברו קודם. ואין לך מוקדם יותר מזה במה שהוא דאורייתא וא"כ בכל שבועות דרבנן כן. ובט"ז או"ח (סי' תרע"ז) מיהו התם לענין לדחות לגמרי בודאי דאורייתא קודם משא"כ לענין קדימה י"ל דאין נ"מ בזה ולא כהש"א דפ"ל דבקדימה אין קודם דאורייתא לדרבנן מטעמא אחרינא ע"ש. ולכאורה יש ראי' להש"א מהא דאמרינן בפסחים (דף ק"ג) לא נחלקו ב"ש וב"ה על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהוא בסוף ופרשב"ם על המזון שהוא בתחלה דכיון דגמר סעודתו בההוא מחייב ברישא ואין מעבירין על המצות ע"כ ואמאי לא כתב דבה"מ דאורייתא ונר ובשמים ודאי דהם מדרבנן א"ו דאין נ"מ לענין קדימה במה שהוא דאורייתא או דרבנן. אבל י"ל דנ"מ בבה"מ שאכל כזית או כביצה שאינו אלא מדרבנן גם כן:

ועוד יש לכאורה להביא ראי' להש"א דאינו קודם מהא שכ' רש"י בר"ה (דף ל"ד) בד"ה בחבר עיר דיחיד מברך ואח"כ תוקע דהרי תקיעות דאורייתא וברכות דרבנן ואפי"ה מברך ואח"כ תוקע. ולכאורה יש לומר דלעומת זה יש לברכות מעלה דנשים חייבין בהם דחייבין בתפלה משא"כ תקיעת שופר דנשים פטורין. אלא דכבר כתב בתשובת רע"א (סי' ט') דלענין קדימה אין עשה ששוה בכל קודם לעשה שאינו שוה בכל. אמנם דעת הכלבו דבאמת תוקע ואח"כ מברך וכ"ה בשו"ע או"ח (סי' תקצ"ב) וא"כ יש ראי' למש"כ דדאורייתא קודם לרבנן ואכמ"ל בזה:

וכן כתב הצל"ח בברכות (דף נ"א) דדאורייתא ודרבנן דאורייתא קודם. וכן מבואר בא"ר ה' מגילה ע"ש בזה. ונ"ל להביא ראי' להאחרונים הנ"ל דדאורייתא קודם לדרבנן. מהא שכתב הרמב"ם (פ"ז מה' חמץ ומצה ה"ה) כל מי שלא אמר ג' דברים אלו לא יצא י"ח ואלו הן פסח מצה ומרור. פסת ע"ש שפסח. מרור על שום שמרדו. מצה ע"ש שנגאלו. ותמוה שלא כתב מרור לבסוף כסדר המשנה פסחים (דף קי"ח) ושם (פ"ח ה"ב) הקדים ג"כ מרור למצה וכתב הכסף משנה רבי' כ' כסדר המשנה אבל בהגדה מצה זו קאמר תחלה וטעם המשנה שבתחלה מררו חייהם ואח"כ נגאלו ע"כ. והוא כגי' הרי"ף והרא"ש בפסחים שם אבל אין בספרים שלנו כן. וי"ל מ"ט כתב בסדר הגדה בנוסח אחר מצוה שכתב בהלכה כסדר המשנה, א"ו בפ"ז כתב כבזמן שבהמ"ק קיים מדכתב פסח ע"ש שפסח. וכן בפ"ח כתב פסח שאנו אוכלין ולכן הקדים מרור למצה. משא"כ בהגדה דמיירי בזמה"ז כדכתיב פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבהמ"ק קיים וכדכתב שם בפ"ח דבזמה"ז צריך לומר כן לכן הקדים מצה למרור דמצה בזמה"ז דאורייתא ומרור דרבנן. ומצאתי למהרי"ל בסדר הגדה שכ' וז"ל מה שכתב המיימוני מתחלה מרורים ואח"כ מצה ע"ש שנגאלו והא אנו אומרים להיפך בהגדה מצה זו ואח"כ מרור זה אמהר"י סג"ל דהמיימון מפרש איך היו עושין בזהב"י ולשם שייך מרור לפסח אבל לדידן מרור מדרבנן לכן אנו מקדימין מצה שהי' דאורייתא גם לדידן קודם מרור דרבנן. וכן אמהר"ש מצה בזמה"ז דאורייתא ומרור דרבנן ע"כ. הרי להדיא דס"ל למהרי"ל דדאורייתא קודם דרבנן. וא"כ ברהמ"ז קודם לספירת העומר. [ומה שי"ל דנקט הרמב"ם וכ"ה הגי' ברי"ף מצה ומרור והדר מפרש מרור ומצה יתבאר במ"א בזה] והא דנקט מרור קודם אף דבקרא כתיב מצות ומרורים. הוא משום דבחד זימנא אין מוקדם ומאוחר ושינה כסדר להורות דאין קפידא וכמוש"כ בזה וא"כ י"ל דלכן שינה ואמר תחלה מצה ומרור ואח"כ מרור ומצה להורות דאין קפידא בזה ונקט תחלה הקרא ואח"כ מרור תחלה. ועמש"כ עוד על הרמב"ם בה' פסח בזה. ויותר י"ל דל"ק מהקרא דכתיב על מצות והדר מרורים דזהו דקשיתי' להמדרש שם ולכן פי' מצות ע"ש לושי ועשי עוגות ומרור הוא ליעקב שהי' נרדף מעשו ע"ש ולכך מרור לבסוף והוא דבתורה איכא עוד טעם בזה משא"כ הכא דמיירי בהטעם דמצות על שלא הספיקו ומרור ע"ש שמררו נקט מרור תחלה כמעשה שהי' משא"כ בתורה דאיכא עוד רמז נקט מרור לבסוף ומצה תחלה וזה נכון. ולכן אמר כל שלא אמר שלשה דברים אלה בפסח מצה ומרור כדכתיב בקרא וכשמפרש הטעם אליבא דידן נקט מרור תחלה ומצה לבסוף כמעשה שהי' כן:

אלא דק"ל מהא דבארתי דהכתוב בהתורה מוקדם קודם להמאוחר ממנו מהא דיומא (דף ע') והא מבואר בפסחים (דף ו') דבתרי ענייני אין מוקדם ומאוחר ופרש"י תרי עניני היינו שתי פרשיות. וה"נ שתי פרשיות. ובמש"כ דרבים קודם אפילו לת"ח משום דכבוד רבים עדיף מכבוד ת"ח נ"ל הטעם דת"ח יכול למחול על כבודו משא"כ רבים אינם יכולין למחול על כבודם דדמי לכבוד המלך דא"י למחול על כבודו. אמנם זה אינו דלא מבעיא להב"י באו"ח (סי' נ"ג) בהא דאין ממנין לש"ץ מי שלא נתמלא זקנו דהוא מפני כבוד הצבור שכ' דלפי"ז אם מחלו על כבודם שפיר דמי אלמא דרבים יכולין למחול על כבודם אלא אפילו להב"ח שכ' שם דאין הרבים יכולין למחול שם התם טעמא אחרינא משום דהוא כבוד המקום וכמוש"כ גם הט"ז שם משמע הא לאו הכי יכולין למחול. וכן מוכח בתוס' סנהדרין (דף מ"ו) ד"ה הספידא יקרא דחיי דרבים יכולין למחול על כבודם לכן צ"ל דכבוד רבים עדיף מטעם שהן רבים ולא משום דלא מהני בהו מחילה. ועיין מג"א (סי' קמ"ד סק"ז) דמשמע דאפילו כל ישראל יכולין למחול על כבודם ע"ש. ומתוס' סנהדרין ראי' לזה דאפילו כל ישראל יכולין למחול על כבודם גם כן:

ויש לבאר הא שביארנו דיש להקדים הכתוב בתורה קודם. וגם דיש לרבים דין קדימה. אם יש לרבים דין קדימה נגד הכתוב בתורה קודם או לא וראיתי כי דבר זה מתבאר ממש"כ התוי"ט פ"ז דסנהדרין דלכך הקדים בנסקלין עריות קודם למכשף אף דמכשף כתוב בתורה תחלה קודם לעריות משום דעריות רבים ומכשף יחיד ע"ש בזה. וכן מבואר להדיא בתוס' ברכות (דף י"ד) בד"ה למה קדמה שמע לוהי' אם שמע. וא"ת תיפוק לי' דקדמה בתורה וי"ל דהכי קאמר למה קדמה אף לפרשת ציצית דקדמה לכולן א"ו אין אנו חוששין לזה שהי' קודמת בתורה דאין מוקדם ומאוחר בתורה א"כ הי' לנו להקדים והי' אם שמע שהיא מדברת בלשון רבים ע"כ. הרי דרבים עדיפא מהא דמוקדם בתורה. ודברי תוס' מבוארים אצלינו במ"א בזה:

אם נזדמן לדון ד"ת ולעשות מצוה הד"ת קודם וכן משמע מהמכילתא דריש פ' משפטים שם דאר"ש דהמשפטים קודמים בתורה לכל המצות משום דבזה נעשה שלום. ע"ש. וביאורו דניתנו משפטים במרה קודם מ"ת וכן קדמו המשפטים לשאר מצות לכן ד"ת קודם, ועיין תוס' ב"ק (דף י"ז) דשי' ר"ת וכ"ה בתוס' קדושין (דף מ') דללמד לאחרים עדיף ממעשה וא"כ ד"ת דללמד לאחרים עדיף ממעשה אבל לשיטת השאילתות בתוס' ב"ק שם מבואר דללמד לאחרים מעשה תחלה. ובמ"א ביארתי בזה דד"ת גם השאילתות מודה בזה:

ויש לבאר אי עוסק במצוה אי בכה"ג נמי דין תורה קודם או מאחר דהתחיל במצוה אומרים לו גמור. ומצוה קודם ונראה דבכה"ג המצוה קודם דהא עוסק במצוה פטור מן המצוה אפילו מצוה קלה פוטר החמורה וכמו שמתבאר בסוכה (ד' כ"ה) והארכנו בזה בסי' רס"ז. ומצוה הבא לידך אל תחמיצנה הוא דאורייתא כדמשמע ברש"י יומא (דף ל"ג) ע"ש. ושוב ראיתי סייעתא לזה ממש"כ מהרי"ל ריש הלכות סוכה וז"ל דרש מהר"י סג"ל מיד לאחר יום כפור יעסוק כל אדם לעשות סיכה וכו' וכן העיד שפעם אחת חל יום כפור ביום ה' ולמחרתו בערב שבת איקלע מהריסג"ל עיר מהר"מ סג"ל ז"ל ומצאו שהי' עוסק בסוכתו והי' מתקנה מכל וכל ולא רצה להאזין אל מהריסג"ל ואל שאר עם שבאו לדון לפניו ואמר הואיל דאתא מצוה לידן לא תחמץ עכ"ל. הני דלא רצה להניח מצות סוכה ולדון דין תורה ואין לומר משום דלא הי' רוצה לדון בערב שבת כמבואר לעיל (סי' ה') דא"כ ל"ל משום מצות סוכה תיפוק לי' דאין דנין בערב שבת. וע"כ דהי' לו מי שיתעסק בצרכי שבת דבכה"ג מותר לדון בערב שבת כמבואר בסמ"ע שם ורק משום דהתחיל במצות