אורח משפט סב

ובזה אזדא ראיית התשובות רעק"א (סי' ט') הא דלא קאמר משום דמוספין אינו שוה בכל דחדא נקט] אלא דדברי הרמב"ן צריך ביאור דהא מבואר להדיא במנחות (דף מ"ה) שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר ע"ש:

ומה שכתבתי להוכיח דמה דכתיב קידם בתורה יש לו קדימה מסוגיא דקדושין (דף כ"ט) דפדיון הבן קודם לעלות לרגל. הי' אפשר לדחות דהכונה היא משום דפדיון הבן הי' נהוג קודם ביאתן לארץ וכדאמרינן בבכורות (דף ד') קידשו בכורות במדבר משא"כ עלי' לרגל לא נהג אלא בביאתן לארץ לכן פדיון הבן קודם משום דהי' לו קדימה בזמן. אלא דלשון הגמרא כתיב בכור בניך תפדה והדר ולא יראו פני ריקם לא משמע כן, אלא משמע דמה דקדמה בתירה תחלה יש לו קדימה להמאוחר בתורת לענין קיום:

אמנם לכאורה נראה דמה דקדמה בזמן תחלה בעשי' יש לו קדימה לדורות מהא דאמרינן בקידושין (דף מ') תניא רבי יוסי אומר גדול לימוד שקדם לחלה ארבעים שנה לתרומות ומעשרות ארבעה וחמשים כו' פי' דתורה נתנה תתלה בצאתם ממצרים משא"כ חלה ותרומות ומעשרות לא נתחייבו אלא בביאתן לארץ ולכך לימוד קודם למעשה. כדמסיים שם בברייתא וכשם שהלימוד קודם למעשה כו' אלמא דמה דקדום בזמן קודם להמאוחר בזמן. וא"כ יהא נמצא לפי"ז כלל גדול בתורה שכל שקדם בזמן קידם להמאוחר בזמן הן לענין קיום המצוה והן להשיב לשואלים בהם. אמנם י"ל דלא קי"ל כן שהרי בקדושין (דף מ') שם מבואר נענו כולם ואמרו לימוד גדול שהלימוד מביא לידי מעשה אלמא דלית להו טעמא דרבי יוסי משום שקדם לחלה ולתרומות ולמעשרות וס"ל דאין בזה חשיבות לענין קדימה משום שקדם בזמן תחלה:

ובזה נראה דהא דפסק הרמב"ם ז"ל בפ"א (מה' ת"ת) דלימוד קודם למעשה משום שהתלמוד מביא לידי מעשה ואין המעשה מביאה לידי תלמוד. ולא כתב טעמא דר"י גם כן משום שקדם לחלה. משום דכיון דנענו כולם ואמרו דלימוד קודם משום דמביא לידי מעשה אלמא דלית להו טעמא דקדמה לחלה ותרומות ומעשרות. והלכה כרבים לכן לא הביא טעמא דקדמה לחלה. וראי' לזה מהא דמבואר בקדושין (דף כ"ט) דקאמרי רבנן טעמא דפדיון הבן ולעלות לרגל פודה את בנו ואח"כ עולה לרגל משום דכתיב בכור בניך תפדה והדר ולא יראו פני ריקם ואמאי לא קאמרי טעמא משום דפדיון הבן קדמה לעלי' לרגל בזמן דקידשו בכורות במדבר משא"כ עלי' לרגל לא נהג אלא בביאתם לארץ. א"ו דאין בזה חשיבות לענין קדימה משום שקדם תחלה לכן קאמר הטעם משום דקדמה בתורה תחלה ולזה צריך דקדוק בשני דברים שוין להקדים איזה מהן קדם בתורה תחלה. וכמו שכתבתי מהא דפדיון הבן ועלי' לרגל וכל כיוצא בזה:

אמנם באגודה (דף קע"ב) כתב בהעתקה ממרדכי הגדול לענין מילה ותקיעת שופר וז"ל והרבה מן הישיבה הק' היו קשה בעיניהם לעכב תקיעת שופר בשביל המילה ורצו לדחותה עם גמר כל התפלה והשיבם רבינו גרשום אם אין מילה אין תקיעת שופר בעולם שנאמר אם לא בריתי וגו' ועוד דמצות מילה קודמת היא לתקיעת שופר עכ"ל. והכונה דמילה נתנה קודם לתקיעת שופר. אלמא דמצוה שנתנה קודם קודמת למצוה שנתנה מאוחר. והוא בהא דר"י דלימוד קודם למעשה. וכ"ה בא"ו ה' ר"ה (ס' ער"ה) ע"ש בזה והובא בהג"א ר"ה כן. ובברכות (דף מ"ח) פלימו אמר צריך שיקדים ברית לתורה שזו נתנה בשלש בריתות וזה ניתן בי"ג בריתות. וקשה דאמאי לא קאמר מפני שמילה קדום בזמן. א"ו דלענין קדימה אין נ"מ בזה. ולדעת האגודה צ"ל דחדא מינייהו נקט. וניחא בזה. ובמילה דאתרמי ביום ל"א איזה מהן קודם אי מילה או פדיון הבן. וכבר כ' מזה הראנ"ח (סי' ע"ט) ולהנ"ל צריך לאקדומי משום דמצות מילה קודמת או משום דמילה נתנה בי"ג בריתות משא"כ פדיון הבן. ומהא דברכות מבואר דליתא לטעמא של ראנ"ח וי"ל דל"ק מזה:

ובפירוש המשניות לרמב"ם פ"ה דדמאי מ"א כתב והשאר חלה ומעשר שני והקשו בש"ס מפני מה הקדים הפרשת מעשר ראשון קודם חלה. ואמרו כי הראוי להקדימה חלה על המעשרות כולם כי נתחייבו בה כשנכנסו בא"י והוא שאמר הכתוב והי' באכלכם מלחם הארץ תרימו אבל איחרו אותה מפני שקרא הכתוב שם מעשר ראשון ראשית ולא קרא שם מעשר שני ראשית ע"כ. אלמא מה דניתן קודם קודם להמאוחר ממנו. [ולפימש"כ הי' אפשר לומר משום דחלה נכתב בתורה קידם מעשר ראשון]. ועיין בפ"ג דתרומות (ז') ומניין שיקדמו הבכורים לתרומה זה קרוי תרומה וראשית וזה קרוי תרומה וראשית אלא יקדמו בכורים שהן בכורים לכל. ופי' הר"ש לשון בכורים דריש מדקרינהו בכורים עד שלא נצטוו על התרומה ע"כ. והרע"ב פי' לשון בכורים דריש לכך קרינהו רחמ' בכורים. א"נ משום דכתיבי בפ' כי תשא עד שלא נצטוו על התרומות ע"כ. ונראה ששני הטעמים האלה מבוארים בדברי הר"ש ז"ל. אף כי לפום ריהטא הי' נראה מלשון הר"ש כ' אינו אלא טעם אחד. אבל באמת הוא ב' טעמים עכ"פ מבואר דמה שנצטוה תחלה קודם למה שנצטוה אחריו ומזה מוכח כמוש"כ [ועי' תוס' (תמורה ד') וביבמות (דף ה') מה לכולהו שכן ישנן לפני הדיבור. אין ענין לכאן ומצינו להדיא ביומא (דף ע') מ"ט דר"א עביד כדכתיב עביד ברישא דת"כ והדר עביד דחומש הפקודים ור"ע כדקתני טעמא מלבד כו' אלמא דלכ"ע אי ליכא טעמא כל המוקדם בתורה קודם, ועיין באו"ח (סי' ל"ב ס"א) דצריך לכתבם בסדר הזה לכתוב תחלה הקודמת בתורה. ומבואר כמש"כ בזה. וי"ל בהא שכתב הרא"ש וכ"ה באו"ח (סי' תרפ"ד) דקריאה דר"ח קודם לחנוכה משום דתדיר ואמאי לא כ' משום דר"ח ניתן קודם לחנוכה. ואולי חדא מיניי' נקט. וכמש"כ כיו"ב במק"א בזה:

ובתוס' שבת (דף קל"ז) כ' אהא דאמרינן שם מל ולא פרע כאלו לא מל תימא אמאי איצטריך למתני האי כיון דכבר תנא דבשר החופה את רוב העטרה מעכב המילה וכי לא פרט עדיין רוב עטרה מכוסה ע"כ. וי"ל דנ"מ למה שנסתפקתי ביש ב' ילדים א' צריך חיתוך ופריעה והב' צריך פריעה לבד איזה מהן קודם. ולכאורה הי' נראה שהא' קודם דתרתי איתי' בי' חיתוך ופריעה. והב' אינו אלא פריעה לבד. ועוד לפימש"כ מה דנצטוה קודם יש לו קדימה להמאוחר, ופריעה הא לא ניתנה אלא עד יהושע. אמנם מאחר דקי"ל מל ולא פרע כאלו לא מל שניהם שוין ואיזה שירצה יקדים לכן תנן הך בבא דנ"מ לזה. וזה נכון:

ועוי"ל מפימש"כ הרא"ש דיש לברך בין מילה לפריעה דמאחר דהוי כאלו לא מל הוי עובר לעשייתן וא"כ נ"מ לזה. וגם י"ל דנ"מ בהא דכאלו לא מל דגם בפריעה איכא י"ג בריתות וחיובא דכרת מאחר דהוי הל"מ כמוש"כ בתוס' יבמות (דף ע"א) וא"כ נ"מ טובא איכא בזה. וזה נכון:

ומה שהביא הש"ך ביו"ד (סי' ש"ה) בשם ראנ"ח דמילה קודם לפדיון הבן משום דאם אין ברית אין חיוב בפדיון הבן. לפימש"כ האגודה איכא עוד טעמים משום דאם לא בריתי ועוד דמוקדם מפדיון הבן, וגם י"ל די"ג בריתות וכרת. וגם י"ל כמו בזבחים (דף צ"א) דמילה לגבי פסת כתדיר דמיא וה"נ כן. וי"ל במש"כ התה"ד (שאלה רס"ו) במקרא מגילה ומילה איזה מהן קודם. דצידד לומר דקודם משום דתדיר ולהנ"ל הי' י"ל גם הני טעמים דלעיל משום דקדים ואם לא בריתי ושאר טעמים הנ"ל בזה. אלא דיש לעמוד בזה מהא דיומא (דף ב') ואימא חג המצות הואיל ופתח בו הכתוב תחלה ופרש"י הואיל ופתח בו הכתוב תחלה בכ"מ. ואמאי לא פריך אימא חג המצות הואיל וניתן קודם לחג השבועות וסוכות. וצ"ל דחד מינייהו נקט:

ומעתה נ"ל במש"כ השבו"י בשבועה דאורייתא ושבועה לרבנן אם הדאורייתא קידם. דודאי הדאורייתא קודם. ובא"ח ה' מגילה מבואר להדיא דדאורייתא קודם לדרבנן