אורח משפט סא

וכן אקדמי' קרא בברכה בז' מינים ולכן קודם לשעורין ושעורין קודם לכוסמים אף שהוא מין חטים משום דאינו מז' מינים כמבואר באו"ח אבל כוסמין קודם לשיפון וש"ש. אבל שיפון וש"ש איזה מהן שירצה יקדים דהא במתני' מקדים שיפון לש"ש ובבריי' מפיך ותני ש"ש לשיפון וכן במנחות בחלה (דף ע') להורות דבאלו אין חילוק בזה:

ולפי מה שביארנו דממה דכתוב במקרא קודם אין ראי' דא"א להוציא שני שמות כאחד. אלא אם הוכפל הדבר אז הוי ראי' דאחד קודם לחברו. ניחא היטב הא שפרש"י בויקרא (י"ב ח') ולקחה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת לא הקדימה הכתוב אלא למקראה אבל להקרבה חטאת קודם לעולה. כך שנינו בזבחים בפרק כל התדיר ע"כ. ויש לדקדק דאמאי לא פירש רש"י כן אהא דלעיל (ו') תביא כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת [ובשפ"ת כתב לפי ששם מדבר הכתוב בעולת בהמה ובחטאת העוף ובהמה באמת קודם לעופות ע"כ. ושגה בזה דהא מבואר בזבחים (דף צ') דחטאת העוף קודמת לעולת בהמה] ולפימ"ש ניחא דמחד קרא לא ידעינן למקראה שצריך הקורא לקרות תחלה עולה קודם החטאת וכן לפי' הר"ח בזבחים שם שצריך להקדיש תחלה העולה לא ידעינן אבל מהשגות הדבר מוכח דבדוקא נקט כסדר הזה. ובזה ניחא מה שמקשי' בפ"א דברכות (דף מ"א) זה שני לארץ דהי' לערבינהו בקרא ולכתוב ארץ חטה וזית שמן ושעורה דבש וגפן וכו' וארץ שני למאי אתא. ולפימש"כ ניחא דהו"א דאין ראי' ממה דהקדימם הכתוב אבל השתא דכתיב ארץ שני אלמא דלאקדומי אתא וזה ברור:

נסתפקתי אם באו לפניו דין תורה בין אדם לחברו. ושאלה באיסור והיתר מי מהן קודם ולענין סידור הגט כיון דכתב הרמ"א באהע"ז (סי' קנ"ד) דאינו דין ודאי דדין תורה קודם לסידור הגט. וגם דין הוי מצוי ותדיר משא"כ גירושין ולכן ד"ת קודם. ואף אי גירושין שוה לדין נ"ל מטעם אחר דד"ת קודם לגירושין עפימ"ש מהרש"א בברכות (דף י"ד) בתוס' ד"ה למה דהיכא דליכא טעמא אזלינן בתר המוקדם להקדים המוקדם בחורה ולאחר המאוחר בתורה אף דאין מוקדם ומאוחר בתורה. וזהו שפריך בגמרא התם למה קדמה פ' והיה אם שמוע לויאמר הא פ' ציצית כתיב בס' במדבר והי' אם שמוע בס' דברים ע"ש בזה. ונ"ל ראי' לזה מהא דאמרינן בקידושין (דף כ"ט) בשלמא ר"י כדקאמר טעמא אלא רבנן מאי טעמיי' א"ק וכל בכור בניך תפדה והדר ולא יראו פני ריקם. דכשבא לפניו שתי מצות ואין טעם להקדים לאחד יותר מחברו אזלינן אחר סדר הכתוב. וא"ל דהתם הפי' שפדיון הבן הי' נהוג גם במדבר עי' בכורות (דף ד') דקידשו בכורות במדבר. משא"כ יראה כל זכורך נהוג לבסוף לאחר בנין בהמ"ק. דא"כ בברכות (דף כ"ז) דמפרש דתפלת מנחה ותפלת מוספין תפלת מנחה קודמת לימא הטעם דתפלת מנחה הי' נהוג מקודם דיצחק תקנו וכמבואר ברמב"ם ה' מלכים, א"ו דאין לזה חשיבות להקדים במה שהי' נהוג מקודם אלא אזלינן בתר הציווי והצווי כתיב בתורה תחלה על פדיון הבן וא"כ ה"נ מ"ע דד"ת כתיב בתורה תחלה (בדברים ט"ז) ואח"כ בגירושין בדברים כ"ד) לכן יש לד"ח דין קדימה לגירושין. וז"ב ודו"ק. ואיסור שאינו נוגע לממון הי' נראה גם כן דהוראה קודם משום דממון אתיהיב למחילה והוי כמו אי אמרה לא בעינא בכתובות (דף מ') דלא אלים למדחי איסורא והכי נמי אם היו הבעלי דינין רוצים מחלי הדדי וליתא לעשה ולא אלים למדחי עשה דהוראה דלא ניתן למחילה כמו הוראת איסור נדה וכדומה ועיקר הספק הוא אם גם האיסור נוגע לממון כמו טריפות וכדומה דגם זה ניתן למחילה איזה מהן קידם. ונראה דהוראת איסור והיתר אינו אלא כמו לימוד התורה והוא בכלל ולמדתם דמבואר ביו"ד (סי' רמ"ה) דחיוב ללמד לאחרים כמו לבנו ע"ש. משא"כ הוראת דיני ממונות הוא בכלל ולמדתם ונוסף לזה נאמר ושפטו את העם משפט צדק. ולכן קודם להוראת איסור והיתר. וגם אם נימא דהוראת איסור והיתר איכא משום השבת אבידה גם כן מ"מ לא עדיפא בזה מדיני ממונות דגם בדיני ממונות איכא השבת אבידה כמבואר בתשובת הרא"ש הובא בטור לקמן (סי' קנ"ד) ע"ש:

ועוד נראה דדיני ממונות קודם להוראת איסור והיתר עפימש"כ התוס' בשבת (דף י') אי איכא דאית לי' דינא ליעול משמע דעדיף דין מתלמוד תורה וכיון דהוראת איסור והיתר אינו אלא כמו תלמוד תורה דין עדיף מתלמוד תורה. ואולי זה גופא דדין עדיף מתלמוד תורה הוא משום טעמא דכתיבנא לעיל דלבד תלמוד תורה נוסף לזה מ"ע דושפטו, ולפי"מ שנתבאר דמידי דנהוג במוקדם לחבירו בציוו הוא קודם ודינין נהוג מקודם דז' מצוות גם בני נח מצווין וגט לא נהוג אלא בימי עמרם כמבואר פ"ק דסוטה. וכן איסור נצטוה בזמן מאוחר לדינין דינין קודם. אלא בגט שמצוה לגרש אז גירושין קודם דממון אתיהיב למחילה. וכדפריך בפ"ב דב"מ (דף ל') ותו מי דחינן איסורא מקמי ממונא. וכתבו תוס' בפ"ד בשבועות משום דממון אתיהיב למחילה:

ולפי מה שבארתי דהכתוב בתורה תחלה יש לו קדימה להמאוחר. עיין מנחות (דף מ"ט) מניין שלא יהא דבר קידם לתמיד של שחר ת"ל וערך עלי' העולה ואמר רבא העולה עולה ראשונה. ופרש"י העולה משמע העולה תהא ראשונה לכל הקרבנות. ובחידושי הרשב"א שם כתב וז"ל עולה ראשונה הכתובה הראשונה בסדר פנחס והיינו את קרבני לחמי לאשי שהוא תמיד של שחר. ויש מפרשים עולה ראשונה שהקריבו ישראל במדבר דהיינו עולת תמיד וכו'. ושני הפירושים האלה מבוארים בתוס' יומא (דף ל"ג) בזה. ולפי' רש"י ניחא דמוכח שהי' קודמת שפי' דראשונה ר"ל שהי' קודמת לכל הקרבנות ודקרא קאמר דההיא קודמת אבל להנך פירושים שפירשו דראשונה ר"ל שהיתה ראשונה במדבר או שהי' ראשונה בסדר איך מוכח מינה שתהא קודמת ע"כ ולהנ"ל שפיר ניחא הנך פירושים דממה שהי' ראשונה בסדר וכן ראשונה במדבר יש להם קדימה. ודברי הרשב"א לא הבנתי וצ"ע דהרי מבואר בכ"ד דמה שנכתב בתורה תחלה יש לו קדימה להמאוחר ממנו וכמו שנתבאר. ובמנחות (דף ע"ט) אר"פ שבק תנא דידן איל נזיר דשכיח ונקט מילואים עיקר מילתא נקט ופרש"י שמילואים היו תחלה וכ"ה בשיטה שהי' קודם לכל הקרבנות אלמא דשייך קדימה בזה. ועיין בפני יהושע בריש שבת שתי' אקושיית תוס' הא דפתח בהוצאה תחלה משום דנכתב בתורה קודם אל יצא איש ממקומו ע"ש. ולע"ד שפיר הקשה תוס' דהא אמרינן בסנהדרין (דף נ"ו) דבמרה איפקוד על שבת מדכתיב שם שם לו תק וא"כ כל המלאכות כולן קודם להאי קרא דאל יצא. ואפשר דלכך בפ' כלל גדול נקט הוצאה לבסוף דהוצאה דמלאכה גרועה כתיב אחר חקי מרה ולכך סידר לאחרונה:

מה שכתבנו דמה דקדום בזמן יש לו דין קדימה יש לדקדק בהא דאמרינן בברכות (דף כ"ז) הרי שהיו לפניו תפלת מוספין ומנחה דת"ק ס"ל דמנחה קודם משום דתדיר וכ"ה בתוס' שם (דף כ"ו) בד"ה ושל מוספין ואמאי לא קאמר משום דקדום בזמן דתפלות אבות תקנום משא"כ מוספין ואי דקאי למ"ד תפלות כנגד תמידין תקנום דמ"מ תקשה למ"ד מברייתא הנ"ל מיהו י"ל דריב"ל דס"ל דאבות תקנום פליג אהך ברייתא כמוש"כ המפרשים שם (דף כ"ו) דלא תקשה עליו מהך ברייתא דמבואר שם דכנגד תמידין תקנום א"ו דס"ל דחדא נקט. וה"ה דהו"מ למימר משום דקדום בזמן. ויותר נכון לומר כמוש"כ הרמב"ם בפי' המשנה פ"ז דחולין אהא דבסיני נאמר אלא שנכתב במקומו דעיקר הוא מה שאנו עושין הוא מה שנצטווינו ע"י מרע"ה בסיני ולא מה שעשו האבות וע"כ אין לו קדימה, מיהו הא הכלבו כתב במילה דקדים משום דקדים בזמן. אף דהרמב"ם כתב שם במילה ג"כ א"ו דמאחר דמ"מ קדום בזמן יש לו דין קדימה וע"כ צ"ל כאידך תירוצים שכ' בזה. מיהו להרמב"ן שכתב בפירושו בפ' אמור ופ' פנחס דמוספין לא קרבו במדבר וא"כ גם למ"ד כנגד תמידין תיקנום מנחה קודם דתמיד נוהג במדבר משא"כ מוספין. וצ"ל דחדא מינייהו נקט.