אורח משפט ס

ולפיכך אין לחלק בין צור לסכין ע"כ. ואי הי' עדיפות לסכין על צור הדרא קושיית הש"ס לדוכתא דהא דשחטו לאחר שנגמר דינו אסור הוא דוקא בצור דהוא כסקילה אבל בסכין לא. וכדמשמע לישנא דתוס' שכ' דאין לחלק כלל וכן עיקר בזה] ולהנ"ל הי' נראה אחר דכן איתא בברייתא בחולין (ט"ז ושם י"ח) בכל שוחטין נקט ג"כ כסדר הזה ש"מ דאזלינן בתר סדר הזה ואפ"ל דהש"ס לישנא דברייתא נקט וצ"ע בזה:

ובזה מבואר הא דאיתא בשבת (דף ל') בשאלת שלמה אבא מת וכו' וכלבים של בית אבא רעבים. והשיבו על של כלבים תחלה ולא יפה אמר שלמה כי לכלב חי טוב מן הארי' ופרש"י משום דהקדימו משום דכאן איכא סברא לאקדומי לשל בית אביו. ולדרכנו יש לומר דשאני הכא דהוא הקדים של אבא ואח"כ של כלבים ומבואר בפ"ה דאבות משיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון וכאן השיבו ראשון על אחרון ש"מ כי לכלב חי טוב:

עוד יש לנו לבאר אם כי ביארנו דכ"מ דנכפל הדבר כסדר כל אחד קודם למאוחר ממנו מ"מ אם יש סברא לאקדומי למאוחר שוב לא אזלינן בתר הסדר דביומא (דף ב') פריך ואימא חג המצות תחלה ונתבאר משום דהוכפל כן בכ"מ ואפ"ה פריך ואימא חג הסוכות:

ובזה יתבאר היטב הא דאמרינן בהוריות (דף י"ג) כ"ג קודם לנביא שנאמר ומשח שם אתו צדוק הכהן ונתן הנביא הקדים צדוק לנתן ואומר שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעך וגו' וי"ל אמאי לא פריך הש"ס הכא מאי ואומר כדפריך בכל דוכתי. ולפימש"כ א"ש דהרי כלל גדול דאין ראי' ממה דקודם אחד לחברו במקרא. אמנם אם נכתב ב' פעמים בסדר אחד בודאי מילתא הוא ואזלינן בתר המוקדם בקרא. וא"כ מייתי תחלה מדהקדים צדוק לנתן דכ"ג קודם לנביא וכ"ת דאין ראי' מחד זימנא לכן קאמר ואומר דגם שם הקדים כ"ג לנביא וא"כ שפיר מייתי ואומר שמע וכו' וזה נכון כפתור ופרח:

וגם י"ל דמהא דמייתי שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעך לבד מוכח דכ"ג קודם לנביא לפי"מ שכ' התב"ש דאם איכא סברא לאקדומי ברישא ואחרו ש"מ כסדר נקט והכא נמי הנביאים רבים והכ"ג יחיד והל"ל רעך תחלה א"ו אתה ורעך בדוקא דכ"ג קודם לנביא. וגם זה נכון:

ובזה יתיישב היטב הא דמייתי הש"ס דכ"ג קודם לנביא מדכתיב (מלכים א' ל"ד) ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא ולא מייתי מהמוקדם (שם לב) ויאמר המלך דוד קראו לי לצדוק הכהן ולנתן הנביא ולבני' בן יהוידע וכו' אלמא דהקדים צדוק לנתן וש"מ דכ"ג קודם לנביא ולמה מייתי מן המאוחר. ולהנ"ל א"ש דמחד זימנא אין ראי' ורק מדאמר כן שני פעמים לכן מייתי מפעם שני מהמאוחר דהשתא מהשנות הדבר בסדר הזה ש"מ דבדוקא קאמר וזה נכון. והא דמייתי ואומר הוא להורות דאיכא עוד דוכתא דמוכח כן דהסדר הזה עיקר. ול"ד לכל ואומר דאיכא בכ"ד מאי ואומר דמחד קרא סגי משא"כ הכא דבעי למימר דבכ"ד מייתי הסדר כן. ומייתי המקומות דאיכא שם כן:

אמנם באמת צ"ע מהא דאמרינן בפסחים (דף ו') דהא דאין מוקדם ומאוחר בחורה ה"מ בתרי ענינא אבל בחד ענינא דנין. וא"כ אם בפרשה חדא אמרינן כן מכ"ש בחד קרא וא"כ אמאי צריך את להקדים שמים לארץ. ובתמיד השיבו כן לאלכסלדרס מוקדן ממה דמוקדם כן:

בסוטה (דף י"א) אמר אלעי הנה עם בני ישראל תנא הוא התחיל בעצה תחלה לפיכך לקה תחלה כו' כדכתיב ובכה ובעמך ובכל עבדיך. והקשה מהרש"א בחידושי אגדות אמאי לא מייתי מקרא דקמי' גבי צפרדעים דכתיב כה"ג ובאו ועלו בביתך וגו' ובבית עבדיך ועמך וגו' ולהנ"ל ניחא דמקרא קמא אין ראי' דא"א להוציא שני דברים כאחד אבל מדהוכפל עוד פעם אז ראי' דלדוקא נאמר וא"כ מבואר דפרעה לקה תחלה והא דעבדיך במקרא קמא קודם עמו ובכאן עמו קודם הוא כמוש"כ דבזה הכל שוין הן עבדיו הן עמו וזה נכון:

ובברכות (דף ל"א) יכול ישאל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל כבר מפורש ע"י שלמה לשמוע אל הרנה ואל התפלה רנה זו תפלה ותפלה זו בקשה. וי"ל דאמאי לא מייתי מרישא דקרא ופנית אל תפלת עבדך ותחנתו אבל להנ"ל אין ראי' מחד זימנא ורק מדבסיפא דקרא מקדים גם כן לכן נקט מסיפא דקרא:

ובזה ניחא לי הא דאמרינן בברכות (דף ס"א) בגדולה מתחילין מן הגדול מדכתיב ויקרא (יו"ד י"ב) ויאמר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים קחו את המנחה וכו' וכ' מהרש"א דלכאורה אין מזה ראי' דאהרן הי' אביהם ואלעזר בכור לאיתמר ומנלן דבעלמא כן ובכ"מ נקט כן ותי' דהיל"ל אל בניו הנותרים לבד. ואכתי אינו מספיק דמה יענה בהא דכתיב (שם ו') ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ואיתמר בניו ראשיכם אל תפרעו וכו' דהל"ל אל אהרן ולבניו בלבד. ולהנ"ל א"ש דמהך קרא בלבד באמת אין ראי' כמוש"כ מהרש"א וגם א"א להוציא ב' דברים כאחד אלא מדכתיב כמה פעמים כן. וגם הא דראשיכם אל תפרעו הוי גדולה ולכן לא מייתי הך קרא קמא. דמחד זימנא אין ראי' ומייתי מפעם ב'. אבל לא דהיל"ל בניו לחוד דמשום חשיבותו נקט להו וזהו נכון:

ובסנהדרין (דף מ"ט) כה"ג בשמונה בגדים כתונת ומכנסי' ומצנפת ואבנט וכו'. ותניא מנין שלא יהא דבר קודם למכנסים וכו' ותנא מ"ט אקדמי' משום דאקדמי' קרא. וקרא מ"ט אקדמי' משום דמכסיא כולה גופא עדיפא. ולכאורה תמוה דהא בקרא כתיב ובאבנט בד יחגור ובמצנפת בד יצנוף א"כ מ"ט מצנפת קודם לאבנט וע"כ צ"ל דאין מוקדם ומאוחר בחד זימנא ולכן שינה במתני' להורות דאין קפידא משא"כ מכנסים דבדוקא קפיד שיהא קודם לכתונת פריך שפיר מ"ט אקדמי'. וכ"מ בש"א (סי' כ"ט) ומזה יש סתירה להתיש לכאורה דלשיטתו לא לכתוב על להורות שלא יהא דבר קודם למכנסים ונכתוב כתונת לבסוף ואנא ידענא דאיכא קפידא דהא מסברא הי' צריך לכתוב כתונת קודם דכולה גופא עדיפא ואפי"ה אחרו ש"מ דדוקא נקט. ואפ"ל דהו"א דאינו אלא לכתחלה ולא בדיעבד וצריך קרא לדיעבד. אמנם להנ"ל אינו מספיק דבפ' צו מבואר ג"כ דאבנט קודם למצנפת וא"כ הי' צריך להיות לכתחלה כן ואמאי שינה במתני' בזה וע"כ צ"ל דבעשי' כתיב ג"כ בפ' תצוה מצנפת קודם ונקט סידרא דעשי' ולהורות דאף דבפ' אחרי צ"ל מכנסי' קודם מקרא מ"מ במצנפת ואבנט אין נ"מ והא דקאמר וקרא מ"ט אקדמי' זהו דבכתונת מבואר גם בפ' תצוה דקודם לכן פריך מ"ט אקדמי' בכ"מ דזה מורה דבסדר קחשיב לכן תי' דכולא גופא עדיף. וזה נכון:

בירושלמי שקלים מבואר דר"י ס"ל דס"ת מבחוץ משום דכתיב ושמתם מצד ור"מ ס"ל מבפנים משום דכתיב ונתת את הכפרת והדר תתן את העדות ור"י ס"ל אין מוקדם ומאוחר ובתחלה עדות ואח"כ כפרת והיינו לוחות וכתב הק"ע דר"י ס"ל אין מוקדם ומאוחר אפילו בחד ענינא והוא תמוה דהא להדיא כ' התוס' בפסחים (דף ו') דהא דבחד ענינא יש מוקדם ומאוחר היכא דליכא דרש וטעם אבל אם איכא דרש וטעם גם בחד ענינא אין מוקדם ומאוחר. והכא א כא דרש לר"י משום דכתיב ושמתם מצד לכן ס"ל אין מוקדם ומאוחר אבל בעלמא מודה דבחד ענינא יש מוקדם ומאוחר בזה. ועיין ירושלמי מגילה (פ"א ה"ה) ובק"ע שם בזה. ועיין הוריות ויצקת ומשחת והוא משום דאיכא טעמא דומיא דכלי שרת וכה"ג בדוכתי טובא בזה:

ובמגילה (דף כ') המפטיר קורא בתורה תחלה משום כבוד התורה, ופי' הט"ז להקדים תורה לנביא. והוא תמוה הא בלא"ה קורין בתורה ואח"כ בנביא א"כ למה הוצרך שהוא בעצמו יקרא בתורה תחלה. ולדרכינו ניחא דמחד זימנא אין ראי' אבל מה שהוא בעצמו מקדים אעפ"י שאינו צריך מבואר מזה דכבוד תורה עדיף מנביא בזה]:

ובהא דסי' רנ"ג) דחקרו האחרונים אי כסדר השנוי במתני' או החביב קודם. נ"ל דחטים קודמים משום דחביב