אורח משפט נט

ג"כ מוקדם כמוש"כ בזה אלא דנקט מה דכתיב בחד קרא גם כן:

ובירושלמי דהוריות פ"ג (הלכה ו') פר של ע"ג קודמת לשעיר הבא עמו מפני שקדמו במקרא. אמנם בזבחים (דף צ') מבואר הטעם אמרי במערבא משמי' דרב"מ לחטת חסר כתיב רבינא אמר כמשפט כתיב בהו. וי"ל דלכן לא אמר כמו בירושלמי משום דאין ראי' מה דכתיב קודם אם לא שהוכפל הדבר הזה, וי"ל בזה בילקוט כי תשא (סי' ת"ח) או כל הקודם במקרא קודם למעשה ת"ל וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל הואיל ונאמרו דברות בתורה סתם ופרט לך באחת שהנשיאים קודמין אף פורט אני בכל דברות שבתורה שהנשיאים קודמין. ר"י אומר אינו צריך שהרי כבר נאמר ויקרא אליהם משה וישובו אליו אהרן וכל הנשיאים ואח"כ בני ישראל ומה ת"ל ראשי המטות ללמד שאין התרת נדרים אלא במומחין הרי דבחד זימנא אזלינן בתר סידורא דקרא:

ובחות יאיר (סי' ק"ו) כתב בנדרים דסגי ביחיד מומחה או בג' הדיוטות דיחיד מומחה עדיף מג' הדיוטות משום דראשי המטות כתיב קודם זה הדבר דמרבינן בי' ג' הדיוטות. ולהנ"ל אין ראי' מחד זימנא אם לא הוכפל הדבר. אלא שהשיג שם על הנ"ש מהא דקדושין דפדיון הבן קודם לעלות לרגל וכבר ישבנו זה. והא דילקוט הנ"ל י"ל דלמאי כתב התורה כן ש"מ לאקדומי אבל לענין היתר נדרים אין ראי' מזה וערש"י שם בזה דתרתי ש"מ וא"כ מדהאי ללימוד לאקדומי גם לענין היתר נדרים יש לומר כן:

ובמהרי"ל הקשה למה לא מברכין על אתרוג משום דכתיב קודם בקרא לשאר מינים. והרי בז' מינים כל הקודם בקרא קודם לברכה אף מחביב. ולהנ"ל א"ש דמחד זימנא אין ראי'. ומז' מינים שאני משום דכתיב ארץ שני ומוכח דלאקדומי אתא כמוש"כ הטו"א והנחלת שבעה בזה. ועיין ר"ן נדרים (דף ג') דלכך פעמים מפרש במאי דפתח ובמאי דסליק להורות דאין קפידא אבל אם הי' מפרש כן בסגנון אחד בכ"מ הוי קפידא בזה. ומעתה מש"כ בחמד משה (ה' פסח) בהא דאלו דברים שיוצאין במצה בפסחים (דף ל"ה) דאי ליכא חטים כל המוקדם קודם לחברו ליתא דל"א הכי אלא בחזרת דהוכפל בכ"ד משא"כ הכא:

עוד נראה לי להביא ראי' להנ"ש מהא דפסחים (דף כ"א) ור"מ או להקדים נתינה דגר למכירה דעכו"ם. ולכאורה הא נוכל לידע זה מהא דנתינה דגר מוקדם בקרא דכתיב לגר אשר בשעריך תתננה ומכור לנכרי ואכתי או ל"ל א"ו דמחד זימנא אין ראי' מהא דמוקדם למכירה ושפיר צריך או וזה נכון:

ועוד נראה לי מהא דאמרינן בסנהדרין (דף ס"ה) דר"י משני דלכך לא תני בכריתות אלא אוב ולא ידעוני משום דאין חלוקין בלאו. ופריך מ"ש דנקט אוב ולא נקט ידעוני ומשני הואיל ופתח בו תחלה. ופרש"י ופתח בו הכתוב בכל דוכתי אוב כתיב ברישא ע"כ. וזהו דאי הוי בחד דוכתא כתיב ידעוני ברישא אין קפידא אבל השתא דבכ"ד כתיב ברישא אזלינן בתר דכתיב ברישא. והרי מבואר כמש"כ בזה:

ובזה יש לבאר בסוכה (דף מ"ח) א"ל ששון לשמחה אנא עדיפנא מינך דכתיב ששון ושמחה ישיגו. א"ל שמחה לששון אנא עדיפנא מינך דכתיב שמחה וששון ליהודים. ופרש"י אקדמי' קרא שמחה לששון. וי"ל אמאי לא פירש לעיל כן אששון ושמחה גם י"ל מאי שייך עדיפנא כיון דאיכא קרא דששון קודם ומאי אולמי' דהאי מהאי. אמנם א"ש די"ל דלמה לא הביא מתחלה מליהודים וכו' שמחה וששון ויקח מהמוקדם בפרשה. אמנם להנ"ל ניחא דמהמוקדם דחד זימנא אין שייך לומר אנא עדיפנא ולכך א"ל מקרא דמאוחר וא"כ איכא תרי מקראות לכך קא"ל דעדיפנא וזהו שכתב רש"י דאקדמי' קרא בפעם השני וזה נכון:

הרמב"ם בפ"ב מה' חגיגה (ה' י"ד) כתב ומצוה בלוי יותר מן הכל. מפני שאין לו חלק ונחלה משא"כ יתום ואלמנה. ונ"ל ראי' לזה מדאמרינן בסוטה (דף מ"ח) אר"צ כל שלא התודה על מעשר ראשון שוב אינו מתודה מ"ט א' אביי הואיל ופתח בו הכתוב תחלה אלמא דלוי דכתיב קודם ליתום חשוב קודם להם. והכא בתורה כתיב כמה פעמים כן בפ' ראה והרמב"ם טעמא דקרא נקט כי אין לו חלק ונחלה. ומה דמוקדם הוא מהש"ס הנ"ל. ובזה ניחא לי מש"כ רש"י שם בסוטה שכ' דמעשר ראשון קודם מפ' כי תבא ולא הביא מהמוקדם בפ' ראה בכי תכלה לעשר דכתיב ג"כ מעשר ראשון קודם למ"ע ולהנ"ל ניחא דמחד זימנא אין ראי' לכן הביא מהמאוחר דהשנות הדבר מורה כן. אך י"ל מהא דנזיר (דף ס"ה) א"ק לטהרו או לטמאו הואיל ופתח בו הכתוב תחלה. ומאי ראי' מחד זימנא דומיא דאוב או ידעוני שכ' בזה:

ובזה יש לי לבאר ג"כ מה די"ל על לישנא דהש"ס דהוריות (דף י"ג) כ"ג קודם לנביא שנאמר ומשחת שם אתו צדוק הכהן ונתן הנביא. הקדים צדוק הכהן לנתן. ואומר שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעך. דמדוע בתחלה קאמר הקדים צדוק הכהן לנתן. ומדוע לא קאמר בתר הכי הקדים יהושע הכהן גדול לרעיו. והלא דבר הוא. ובאמת בכל דוכתי דמייתי דדבר אתי קודם לחברו לא מייתי אלא הקרא ולא מסיים הקדים כמבואר בכל הסוגיות שהבאנו לעיל. בזה. וכן בהוריות שם ביציקה. ולפימש"כ א"ש דבאמת י"ל אמאי לא מייתי מהמוקדם לכל קראי דלעיל דכתיב (במלכים. א' ת') וצדוק הכהן ובני' בן יהוידע ונתן הנביא כו' לא היו עם אדוני'. אמנם מצינו להיפוך שם כו' דאמר נתן ולי אני עבדך ולצדוק הכהן כו' לא קרא לזה מייתי להא דדוד הקדים שני פעמים בסדר הזה. לכן שפיר הוצרך לומר כאן הקדים פי' ממה שדהע"ה הקדים ולא כנתן הנביא שהקדים עצמו לצה"כ ודהע"ה הוא דחידש לו זה. וכ"ז השתא דידעינן מהא דהקדים אמרינן כן אבל לולא זה לא היינו אומרים כן. משא"כ בעלמא מאתר דמייתי הקרא ממילא מבואר מה שקודם וא"צ לסיים הקדים זה לחברו. וזה נכון:

ולפ"מ שביארנו יתיישב לן היטב הא דבמלכים (א' ח') בני' בן יהוידע קודם לנתן ובכל המקראי קדש שם בני' בן יהוידע מאוחר והוא דגלי לן דאין מעלת נביא גדול ממעלת בני' בן יהוידע ושניהם שוים בזה:

ובזה יתבאר היטב הא דבבראשית (מ"ח כ') בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה. ופרש"י להקדימו בדגלים ובחנוכת הנשיאים. ולפי"ד הת"ש במה שהי' לו להקדים את הבכור והקדים השני מוכח דבדוקא קאמר לכן מזה צריך להקדים בענינים הנ"ל. אבל לדברינו א"ש דלעיל (מ"ח ה') אמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. הרי הקדים שם ג"כ אפרים למנשה אלא דמחד זימנא אין ראי' דלו יהא דהי' להקדים הבכור י"ל דבמה דהקדים השני להורות דשניהם שוין ואיזה מהן שירצה יקדים כמו במקדים פעם שני המאוחר בפעם ראשון להורות דשניהם שוין. אבל השתא דהקדים גם פעם שני א"כ ש"מ דבדוקא קאמר לכן מסיים וישם אפרים לפני מנשה השתא דכפל הדבר הורה בזה להקדים בכ"מ הלוי להבכור:

והתב"ש חידש (בסי' ו') דל"א כל מה דשנה כסדר קודם אלא היכא דאית סברא לאקדומי ברישא ואיחרה ש"מ כסדר נקט. ולא בענין אחר כמו בפסחים דקחשיב מיני מרורים וקחשיב המר יותר לבסוף ש"מ דקפיד אסידרא דטעם יש חם כו' ע"ש בזה ולכן כתב בהא דכ' הב"ח בכל שוחטין בין בסכין בין בציר בין בזכוכית בין בקרומית של קנה. דכל הקודם קודם דזה אינו. [והפ"ח חולק על הב"ח ובאמת מדכ' כאן הרמב"ם סתמא ובה' מילה כתב בכל מלין ומצוה מן המובחר בסכין. וכן הוא בשו"ע יו"ד. ש"מ דכאן אין מצוה מן המובחר בסכין. וכן משמע בב"ק (דף מ"א) אטו סכין כתיבא באורייתא והתני' השוחט במגל יד בצור ובקנה שחיטתו כשרה. ופי' תוס' כך הוא עיקר שחיטה בצור אפי' לשחוט לכתחלה כמו בסכין