אורח משפט נו

אמר עולא הוה קאימנא קמי' דבן פזי ואייתו לקמי' עופא ובדק עד בין אגפים ושלח לי' דבי נשיאה וקם ואזל ולא ידענא אי משום דלא צריך למיבדק טפי אי משום כבוד דבי נשיאה הרי דמשום כבוד נשיא עדיפא לי' ולא הורה אף שהתחיל וה"ה כבוד ח"ח גם כן:

הנה הא דהביא הרמ"א הב"י בשם הריטב"א דגם קרוב קודם לשאר אדם אם לא פתחו והוא מש"ס כתובות (דף ק"ו). יש לחקור אם הוא דוקא בחיי הת"ח או אפילו לאח"מ. ומהא שכ' תוס' בשבועות (דף ל') דאין בא"ח לאח"מ עשה דכבוד תורה עדיף אין ראי' דהמות מפריד. דאע"ג, שכ' התוס' בב"ב (דף קי"ד) ד"ה מה דלא מפקיע מיתה השארות דלאח"מ נמי מקרי' שארו מ"מ הא מותרת להנשא ושאר דברים לכן אין בזה כבוד תורה משא"כ קרוב. ובשו"ת מים עמוקים שאלה (נ') אהא דמבואר בגיטין (דף נ"ט) גבי כהן קורא ראשון אחריהם מי קורא ח"ח הממונים פרנסים על, הציבור ואחריהם ת"ח הראוים למנותם ואחריהם בני ת"ח שאבותיהם ממונים פרנסים על הציבור כ' איברא כו' דבירושלמי יש ובחיי אביהם ולא מצאתי זה בירושלמי. ומסיק ואפשר דהיינו דוקא שלא להקדימן לראשי כנסיות אלא בחיי אביהן ולא לאח"מ דראשי כנסיות נמי עדיפי אבל מ"מ צריך לנהוג בהן כבוד אפי' לאח"מ ע"כ. וא"כ י"ל דה"ה לעשה דושפטתם צדק אין דוחה לאח"מ ומש"כ שם דבא' חבר לאתר מיתה מ"מ מצוה איכא מבואר שם להדיא ברא"ש פ' שבועת העדות דחיובא דרבנן איכא ע"ש בזה:

מה שצידד שם בתשו' הנ"ל דכבוד הרב דוחה לאבילות די"ב חדש דכבוד הרב דוחה לכיבוד אב י"ל ג"כ דכבוד הרב דאורייתא כמוש"כ רש"י בשבועות (דף ל') וי"ב חדש אינו אלא דרבנן ודאורייתא עדיפא מדרבנן. איך שיהי' י"ל גם כאן אם בא בנו של הרב וכדומה אם ירצה לכבד את הרב ולהקדים דינו של קרובו שפיר דמי דומיא דההיא עובדא דנכנס לסעודת בנו של הרב לכבוד הרב ודוחה לכיבוד אב. שוב מצאתי בנתיבות בפשיטות דלאח"מ ליכא עשה דכבוד תורה בקרובו של ת"ח ע"ש ולעד"נ כמוש"כ בזה:

נ"ל בבא לדון לפני ב"ד קרוב שנתרצה לדון לפניו שהוא קודם לשאר בע"ד שאינן קרוביו לפימש"כ החכ"צ (שאלה ע') דחיוב ללמד תורה קרובו קודם לשאר בני אדם בק"ו מצדקה שהוא חיי שעה קרובו קודם מכ"ש חיי עולם, וכיון דאמרינן בפ"ק דברכות דדין נמי תורה א"כ קרובו קודם לשאר בני אדם וא"כ ה"ה דקרובו קודם לת"ח ג"כ אם לא שהוא רבו כמבואר בחכ"צ שם לענין מצות מילה, וה"ה לשאר ענינים אם הנשאל קרובו הוא קודם לכל:

וגם נראה לי דקרובו של ת"ת אינו יכול למחול על זה מאחר דאינו בשבילו אלא בשביל החכם והוא אינו כאן שיאמר שמוחל. וכיוצא בזה כתב הרמב"ן. וכן למש"כ בס' שבו"י דבנו של חכם יש להקדים דהבן אינו יכול למחול:

יש לחקור ברבים שבאו לדון ע"ד צרכי ציבור וכדומה אם יש להם דין קדימה ליחידים או לא. והנה בבאו בבת אחת פשיטא דציבור קודם וכדאמרינן בהוריות (דף קי"ג) שעיר ע"ג קודם לשעיר נשיא מ"ט האי ציבור והאי יחיד. וכן אמרינן התם פר כהן משיח ופר העדה פר כהן משיח קודם לפר העדה בכל מעשיו הואיל משיח מכפר ועדה מתכפרת דין הוא שיקדים המכפר למתכפר. הא לאו הכי פר העדה קודמין אלמא דיש לרבים דין קדימה. ופרשתי בזה הא דאמר במלכים (א' י"ח) בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשונה כי אתם הרבים והכא נמי לענין לאקדומי דינם ודאי רבים קודמין ליחודים. וכיוצא בזה מבואר ביו"ד (סי' של"ה) דניחום אבלים קודם לבק"ח וביאר הרמב"ם פ"ב (מה' אבל) הטעם דבניחום אבלים עושה חסד עם החיים ועם המתים. אלמא דמידי דנוגע לרבים קודם למידי דנוגע ליחיד. ובהא דתנן (בפ"ד דביכורים מ"ג) כל בעלי אומניות שבירושלים עומדין לפניהם ושואלין בשלומם. כתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה וז"ל והעיקר אצלנו אין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים. אבל חייבנו לאלו לעמוד לפי שהנכנסים הם קהל וכבוד צבור שאני עכ"ל. הרי דכבוד ציבור עדיף מכבוד ת"ח ואם מקדימין מפני ת"ח משום כבודו כ"ש דמקדימין לצבור ג"כ. ודברי הרמב"ם משמע שפי' כר' יוחנן בקדושין (דף ל"ג) מפניהם עומדים מפני ת"ח אין עומדים. ולא כריב"א דאמר שם בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי מפניהם עומדים מפני ת"ח אין עומדין. ודלמא שאני התם דא"כ אתה מכשילן לעתיד לבא אלא כר' יוחנן דאמר סתמא מפניהם עומדין מפני ת"ח אין עומדין. ופי' הרמב"ם כונתו משום שהם רבים לכן עדיפי מת"ח גם כן. [והנה על דברי הרמב"ם יש לדקדק מהא דמבואר בסוכה (דף מ"א) הולך לבק"ח ולנחם אבלים לולבו בידו וכ"ה ברמב"ם פ"ד מה' לולב (הלכה כ"ח) ולהרמב"א דניחום אבלים קודם לבק"ח הי' לו לשנות ניחום אבלים קודם וי"ל. אמנם יש סיוע מהא דבשבת (דף י"ב) בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת אלמא דנקיט ניחום אבלים קודם לבק"ח. ומבואר כהרמב"ם בזה]. ולפי מש"כ הרמב"ם בפ"ד דביכורים דכבוד צבור עדיף מכבוד ת"ח. א"כ אם באו לדין צבור ות"ח צבור יש להם דין קדימה נגד ת"ח גם כן. וראי' לזה דכבוד צבור עדיף מכבוד ת"ח מהא דמגילה (דף כ"א) דקורא בתורה מעומד. ופרש"י משום כבוד צבור. והרי גם ת"ח קורא מעומד דומיא דקרא דמייתי מואתה פה עמוד עמדי אלמא דכבוד צבור עדיף מכבוד ת"ח ג"כ:

ובזה מבואר מש"כ תוס' ברכות (דף י"ד) ד"ה למה קדמה פרשת שמע לוהי' אם שמוע דהי' לנו להקדים והי' אם שמיע שהיא מדברת בלשון רבים. משום דרבים יש להם קדימה בכל מקום. ולכן פריך למה קדמה שמע לוהי' אם שמע:

אבל אם הכין עצמו לשמוע טענת היחיד ואח"כ באו הצבור ואיכא עליו עשה דכקטן כגדול תשמעון מי אלימא כבוד צבור כמו עשה דתורה למדחי עשה או לא, וראיתי ע"ש הגאון מהר"א אבלי מווילנא זצ"ל שדבר זה מתבאר מהא שכתב הרשב"א בתשובה (שאלה קט"ו) וז"ל שאלת עוד היכא דהוי ספר תורה פתוח לקרות בו והי' כהן בבית הכנסת עסוק בתפלה במקום שאינו רשאי להפסיק אם ממתינין לו עד שיסיים תפלתו ולטרחא דצבורא לא חיישינן משום דכתיב וקדשתו או לא. תשובה מסתברא שאין ממתינין לו שלא בכ"מ אמרו שיקדים כהן שהרי במקום תלמיד חכם ואפילו גר קודם לו ולא יהא כבוד הצבור קל מצורבא מרבנן עכ"ל. וכ"ה באו"ת (סי' קל"ה ס"ה) הרי דמדמה כבוד צבור לכבוד ת"ח. א"כ לענין עשה דכקטן כגדול נמי כן. והנה אף כי יש לדון בראיתו מ"מ נ"ל בצרכי צבור דמבואר בירושלמי העוסק בצרכי רבים כאלו עוסק בד"ת והובא כן להלכה ברמב"ם (פ"ו מה' תפלה ה"ח ושו"ע סי' ע' ס"ד) כן בודאי קודמין ליחיד וכן משמע מהא שכתבו תוס' במס' ע"ז (דף י"א) וי"ל דשאני כבוד המלך שהוא כבוד לכל ישראל ואתי כבוד רבים ודחי צב"ח עכ"ל וכיון דכבוד רבים דוחה איסור דאורייתא ה"ה דדוחה עשה דכקטן כגדול תשמעון. מיהו לפ"מ דאמרינן במגילה (דף ג') מבטלין ת"ת ובאין לשמוע מקרא מגילה קל וחומר מעבודה כו' ועבודה חמורה מת"ת והכתיב כו' לא קשיא הא דרבים הא דיחיד ופרש"י דרבים דהתם כל ישראל הוו. הרי הגם דמבטלין גם ת"ת דרבים מפני מקרא מגילה מק"ו דעבודה מ"מ ת"ת דרבים דכל ישראל חמור מעבודה וכמוש"כ הב"ח (סי' תרפ"ז) שכן דעת התוס' ע"ש. א"כ ה"נ י"ל דע"כ לא כתבו התוס' דכבוד רבים דוחה לאיסור דאורייתא אלא כבוד רבים דכל ישראל משא"כ כבוד רבים דמקצת ישראל אינו דוחה גם לעשה. ואפי' לפמש"כ המג"א שם דגם רבים דכל ישראל מחוייבין במקרא מגילה וא"כ אין ראי' לחילוק זה. מ"מ אפשר לחלק כן לענין כבוד רבים בין רבים דכל ישראל לרבים דמקצת ישראל ודו"ק. ובמועד קטן (דף כ"א) כבוד רבים שאני אף דשאילת שלום להרמב"ם פ"ב (מה' אבל) מדאורייתא ע"ש: