אורח משפט נה

ובהא דת"ח דוחה לעשה דכקטן כגדול תשמעון אפילו כבר פתחו לי' בדיני' ראיתי להריטב"א בפ"ד דשבועות שכ' וז"ל ודעת רבינו רמ"ה ז"ל דלצורבא מרבנן דשרינן לי' תיגרא ברישא היינו אפילו פתחו בדינא אחרינא וכדאמרינן בההוא עובדא דהוה דינא קמי' וסלקי' ורבותי אומרים שז"א דאי עסיק בדינא אחרינא עסיק במצוה הוא שפטור מכל המצות ואפילו מצוה רבה ולא אמרו לת"ח ברישא אלא שאעפ"י שבאו לפניו קודם לזה בע"ד אחרים וקי"ל כקטן כגדול תשמעון לפטור אותם א' א' מסלקין להם משום עשה דככ"ת ע"כ. ואנן דפסקינן כרמ"ה דאפילו פתחו כבר מסלקי' ולא שייך עוסק במצוה פטור ממצוה בזה משום דלא אמרינן עוסק במצוה פטור מן המצוה אלא בשני מיני מצוות דעוסק באחת פטור מחברתה אבל אם שניהן ממין אחת אמרינן דאם תעסוק בשניה החמורה תרויח שתעשה גם המצוה שאתה עוסק בה כעת. וגם שהוא מצוה חמורה א"כ כשיקדים לת"ח הוא המצוה שעוסק בה כעת לדון דין אדם לחבירו וירויח שיקיים עשה דכבוד תורה לכן יקדים לת"ח אף אם כבר פתחו בדינא ג"כ ולהריטב"א ז"ל הא דאיצטריך קרא דכקטן כגדול תשמעון ול"א דבלא"ה אינו יכול להקדים דעוסק במצוה פטור דס"ל דגם בלא פתחו הוי דאורייתא דלא הוי עוסק במצוה אז. וכן מוכח דס"ל כן כיון דת"ח אינו דוחה אלא בשלא פתח א"כ אי לא הוי אלא דרבנן לא הי' צריך לומר דעשה דכבוד תורה עדיף תיפוק לי' דהוי דאורייתא א"ו דגם בשלא פתחו כקטן כגדול תשמעון הוי דאורייתא. והא דלא הביאו הפוסקים דעת ריטב"א בשבועות משום דבכתובות (ד' ק"י) הסכים דגם אם פתחו כבר צ"מ קודם ומשום אין מעבירין על המצות ליכא דכבר כ' הטו"א דאי מצוה עדיפא ל"ש אין מעבירין על המצות בזה:

לפימש"כ הסמ"ע דהא דמצוה להקדים את שבא לפניו תחלה קודם ששמע טענותיהם אינו אלא מדרבנן. נ"ל דאם עפ"י משגה התחיל לשמוע טענת המאוחר אינו מפסיק וכדאמרינן כה"ג בזבחים (דף צ"א) התדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ואי אקדים לאינו תדיר והתחיל גומר ג"כ. ועוד דהדר הוי דאורייתא ולא אתי הדרבנן ודחי לדאורייתא. ולפי"ז אין לתרץ מה שהק' ל"ל דכקטן כגדול תשמעון תיפוק לי' דאין מעבירין על המצות דנ"מ לענין דיעבד כמוש"כ תוס' במגילה (דף ו') בד"ה מסתבר דבדיעבד באמת מה שעשה עשוי אלא די"ל ג"כ כמוש"כ לתרץ מהא דעוסק במצוה דיש חילוק בין נפרדות ובין מצוה אחת אלא שהאנשים נפרדים וכמוש"כ החכ"צ (שאלה ק"ו) דבשני מצות אין מעבירין על קלה מפני חמורה משא"כ בחד מצוה. ומש"כ שם בבהמה אחת הוא משום דתמיד ומוסף הם כב' מצות לכן כ' בהמה אחת ע"ש בזה:

ועוי"ל דלא הוי בזה עוסק במצוה דהרי מצוה דושפטו את העם הוא כמו לימוד התורה וכדאמרינן בברכות (דף ז') מהו דתימא דינא שלמא בעלמא הוא קמ"ל דין נמי תורה ואף דהתוס' בשבת (דף י') כתבו דדין עדיף מתורה מ"מ הוא בכלל לימוד התורה אף דעדיף יותר מלימוד דעלמא וכמו דאמרינן בירושלמי פ"ק דברכות דמקשה אמאי לא הפסיקו לק"ש דאורייתא ומשני זה שינון וזה שינון פי' דק"ש הוא בכלל לימוד ואף דבק"ש עדיף מ"מ הוא בכלל הלימוד והרי בקדושין (דף ל"ג) מבואר דבשעת לימוד צריך לעמוד מפני ת"ח ובשעה שלומד צריך לעמוד מפני לומדיה ע"ש. וא"כ ליכא בזה משום עוסק במצוה פטור מן המצוה דבעת שיושב בדין דהוא בכלל לימוד חייב לקום לפני לומדי' וה"ה לאקדומי שכבוד ת"ח ידעינן מקומה וכמוש"כ במ"א בזה. ובמגילה (דף ג') מבואר דכבוד תורה עדיף מלימוד תורה ולכך מקדימין לת"ח בזה. ובהכי ניחא הא דקי"ל פ"ב דברכות (דף י"ג) דמשיב מפני הכבוד באמצע ק"ש ופי' הרמב"ם דהיינו אביו ורבו ואמאי חייב הא עוסק במצוה פטור ממצוה. ולפ"מ שנתבאר ניחא דק"ש דהוא בכלל לימוד אינו פוטר מכבוד אב ות"ח גם כן דגדול ת"ת יותר מכיבוד אב ואם אפשר להתקיים ע"י אחרים הלא בכל המצות כן. אלא דשם יש לומר דבעוסק במצוה דרבנן לא מיפטר מדאורייתא וכדמשמע לי מהא שכתב רבינו יונה בפ"ג דברכות אמתני' דקברו את המת וחזרו דאם אין יכולין לגמור עד שלא יגיעו לשורה לא יתחילו וז"ל וטעמא דמילתא משום דתנחומי אבלים מדאורייתא דבכלל גמילות חסדים הוי. וגמילות חסדים מן התורה כדאמרינן והודעת להם את הדרך זו גמ"ח ולפיכך אמרו דכיון שעוסק במצוה פטור מן המצוה ואעפ"י שכבר נקבר המת לא יתחילו ע"כ. משמע להדיא דדוקא בעוסק במלוה דאורייתא פטיר ממצוה אבל לא בעוסק במצוה דרבנן. ולכך שואל בין הפרקים מאחר דהדאורייתא יצא בפסוק ראשון. ועיין ש"א (סי' ל"ז) שכתב בספק מצוה דאורייתא אינו פיטר מצוה אחרת וא"כ כ"ש דרבנן אינו פוטר. ולהרמב"ם דס"ל ספק דאורייתא לחומרא אינו אלא מדרבנן מ"מ במצוה לדעת כמה אחרונים מדאורייתא לחומרא ואפ"ה אינו פוטר:

ולכאורה מסתבר כיון דעוסק במצוה קלה פוטר מצוה חמורה א"כ אפילו בדרבנן נמי שייך כן כיון דאינו מטעם דחי' אלא מטעה פטור מה לי דאורייתא מה לי דרבנן והר"י שכתב דאורייתא י"ל דלאו דוקא נקט ולכן ח' הראשון עיקר כנ"ל בזה:

אמנם התוס' בב"מ (דף כ"ה) בד"ה ואם נטל כ' דהיכא דחייב מספק בשמירת אבידה הוי ש"ש לר"י ע"ש אלמא דגם ספק מצוה דאורייתא פוטר מצוה אחרת, ואולי ס"ל דספק ממון עניים לקולא ולכן פטור וכן משמע מהא דקי"ל בברכות (דף י"ד) דגם בהלל פוסק ובזה לא שייך התירוץ שכתבנו בק"ש וע"כ כיון דהלל דרבנן אינו פוטר. מיהו גם בהלל יש לומר דהוי כקורא בתורה כמוש"כ תוס' בסוכה (דף מ"ד) ע"ש בזה. ועיין לקמן (סי' רס"ג) מש"כ דהא דעוסק במצוה פטור ממצוה לא לבד שהוא פטור אלא שאינו רשאי גם כן. וכן מוכח מהא דבריטב"א פ"ט דס"ל דבפתחו בדינא לא מקדמינן לת"ח. ואי הי' רשות לא הי' שייך זה א"ו דאינו רשאי גם כן אמנם מהרמב"ם (פט"ו מה"א) שכתב ואם הי' עוסק בתורה ה"ז מותר מלהתאחר לישא שהעוסק במצוה פטור ממצוה וכ"ש ת"ח וא"כ מבואר דאין איסור. וגם מהריטב"א אין הכרח דאיסורא קאמר אלא דאין חיוב קדימה בזה. וכן משמע מהש"א (סי' ל"ז) ואפשר לחלק באם אפשר לקיים שתיהן רשאי משא"כ בא"א לקיים שתיהן. ולומר דהא דפוסק לק"ש ולהלל הוא משום דכבוד ת"ח עדיף דאינו מיפטר בעוסק במצוה הא כתבנו לעיל דזה לא מסתבר. ואדרבא מבואר ביו"ד (סי' ר"מ) דבעוסק במצוה פטור מכיבוד אב אף שאפשר לומר דגדול כיבוד אב מכבוד ת"ח כמוש"כ הרשב"א בתשובה (סי' שכ"א) ואפ"ה פטור מכ"ש כבוד ת"ח לכן העיקר כמוש"כ בזה:

ובמהרי"ט (ה' סוכה) כתב וז"ל שלוחי מצוה פטורים מסוכה אמהר"יסגל דהוא דוקא אי לא אפשר למעבד תרווייהו ואי יכול לקיים גם מצות סוכה יעשה. דכה"ג בעי התם אטו אם מעוטף בטלית ותפילין בראשו וקורא ק"ש ורבו עובר לפניו לא יחלוק לו כבוד ומסיק ודאי יעמוד לכבודו משום דמצי לקיים תרוויי' ע"כ. ולפ"מ שביארנו בקורא ק"ש בלא"ה צריך לעמוד דבת"ח מסקינן בקדושין לא שייך עוסק במצוה אלא צריך לעמוד. וכל דברינו הוא לשיטת הרמב"ם לפמש"כ הובא במ"א (סי' ל"ח סק"ט) דאינו מחלק בין אפשר לקיים שתיהן או לא אבל להרמ"א שם בלאו הכי ניחא הא דמשיב מפני הכבוד באמצע ע"ש. דיכול לקיים שתיהן דומיא הא דסוכה שכ' הר"ן בפ"ב דסוכה ע"ש בזה:

בהא דבת"ח אפילו בא לבסוף מקדמינן לי' משום עשה דכבוד תורה עדיף אף דאינו מבואר בש"ס אפילו בא לבסוף ועיין בפוסקים בזה. ומ"מ עשה דכבוד תורה עדיף משמע אפילו להפסיק ולהקדים של ת"ח. ועיין חולין (דף מ"ו)