אורח משפט נד

בחולין (דף קמ"א) שלח תשלח לדבר מצוה ומוקי בגוונא דליכא אלא עשה לבד ולא ל"ח דס"ד דעשה דמצורע דגדול השלום ידחה לעשה. א"כ מבואר דאין עשה החמור דוחה לעשה ול"ת אלא דעשה ול"ת עדיפי מעשה החמור ואפ"ה אין עשה ול"ת דוחה לל"ת משום דאי בעי מחיל מכ"ש דעשה דחמור נגרע משום דאי בעי מחיל ע"ש. ול"נ דהרי בב"מ (דף ל"ב) אמרינן דעשה דכיבוד אב הי' דוחה לל"ת ועשה אי לאו דגלי קרא אף דבעלמא אין עשה דוחה לל"ת ועשה. משום דהוקש, כבודו לכבוד המקום ועי' תוס' שם דה"ה דהומ"ל מאת ד' א' תירא אלא דניחא לי' לאתויי קרא דכיבוד והרי הא דעשה דכבוד תורה פרש"י בשבועות (דף ל') מדכתיב אח ד' א' תירא וא"כ הוקש כבודו לכבוד המקום. ובתוס' בכתובות שם (דף מ') הק' למה איצטריך קרא דכיבוד אב לא דחי שבח הא אי בעי מחיל וא"כ מי איכא לעשה כלל ותי' הקצה"ח (בסי' צ"ו) כיון דס"ד דהוקש כבודו לכבוד המקום אלים ומדחי עול"ת ה"נ לא איכפת לן במה דמצי מחול א"כ ה"נ בת"ח אף דבעי מחיל כיון דהוקש כבודו לכבוד המקום לא איכפת לן במאי דאי בעי מחיל. ובלא"ה אין ראי' הא דלא דחי עול"ת דאונס ל"ת לפימש"כ רש"י בב"מ והרי"ף שם דלא אלים ל"ת לצרף לעשה למדחי עשה ע"ש:

ולכאורה קשה אהא שפירש רש"י בשבועות עשה דכבוד תורה עדיף מאת ד' א' תירא ולא פירש מוהדרת פני זקן דקאי אזה קנה חכמה וע"כ דלא אלים עשה דוהדרת פני זקן למדחי עשה דועמדו אלא עשה דאת א' תירא דהוקש כבודו לכבוד המקום וא"כ הא התוס' בב"ק (דף מ"א) כ' אהא דאת דתירא לרבות ת"ח וא"ת מפני שיבה תקום ל"ל (פי' דס"ל דשיבה הוא ת"ח כמו שפי' בתרגום מן קדם דסבר באורייתא ועיין ר"ן פ"ק דקדושין) וי"ל דהכא ברבו מובהק כדתנן מורא רבך כמורא שמים א"נ ברבו מופלג דהוי כעין רבו ע"כ וא"כ אמאי כבוד תורה עדיף מעשה דועמדו אף בכל ת"ח שאינו רבו וצ"ל כיון דחזינן דברבו הוקש כבודו לכה"מ א"כ גם בכל ת"ח כן. ועיין תוס' קידושין (דף ל"ג) ד"ה ואימא שכתב וז"ל וי"ל דלא דמי דעמידה מפני זקן שייך לירא מפני השם כדאמר את ד' אל' תירא לרבות ת"ח ע"כ. וע"כ דגם זה בכלל הוקש כבודו וא"ש:

ולפי זה ניחא לי מה דהי' תמוה לי מריש הא שפ' רש"י בשבועות עשה דכבוד תורה את ד' אל' תירא ובכתובות (דף ק"ו) לענין אקדומי דת"ח קודם ודוחה לעשה דושפטתם צדק משום דעשה דכבוד תורה עדיף ולא פירש"י כלום בעשה דכבוד תורה. וכעת ראיתי דניחא. כי שם ניחא לי' לפרש גם משום דוהדרת פני זקן כי מי אינו יודע לפרש מאי עשה דכבוד תורה אבל בשבועות כ' לפרש כן ליישב בזה מה שהקשו התוס' שם וא"ת כ"ש כבוד מלך שהרי אינו יכול למחול על כבודו ואמאי אוקמא שמעון בן שטח לינאי המלך בסנהדרין (דף י"ט) וי"ל דשאני דיני נפשות דחמירי א"נ במקום שאין חכם מוחל על כבודו חמיר כבוד תורה מכבוד מלך ומה שיכול למחול משום דתורה דילי' ע"כ ולכן פי' רש"י משום דאת ד' א' תירא לרבות ת"ח דדוקא עשה דכבוד תורה דהוקש כבודו לכבוד המקום דס"ד בב"מ הנ"ל דמשום זה דוחה אפילו לל"ת ועשה לכן אלים מעשה דועמדו. אכל כבוד המלך אינו אלא עשה בעלמא אמרינן מאי אולמא האי עשה מהאי עשה דועמדו. ומה שיכול למחול הוא משום דתורה דילי' וא"ש:

ועוי"ל דלכך כבוד תורה עדיף מכבוד מלך ישראל, והא דיכול למחול משום דתורה דילי' הוא לפי"מ שבארתי במ"א הא דאמרינן במגילה (דף ג') כבוד תורה דיחיד חמיר ת"ת דיחיד קיל ובארתי דהוא עפי"מ דאמרינן בהוריות (דף י"ג) חכם קודם למלך ישראל חכם שמת אין לנו כיוצא בו מלך ישראל שמת כל ישראל ראוים למלכות. ומעתה שפיר אמרינן דכבוד חכם חמיר מתלמוד תורה כי ללימוד התורה כל ישראל ראוים וכל ישראל מברכים ברכת התורה אבל חכם אין לנו כיוצא בו. ולכן שפיר אמרינן במגילה שם דאין מועד בפני ת"ח דכבוד חמור. וע"כ שפיר כתבו תוס' דכבוד ת"ח עדיף מכבוד מלך ישראל משים דחכם אין לנו כיוצא בו אבל מלך ישראל כל ישראל ראוים לזה וא"ש:

ובזה יובן גם כן הא דאמרינן בכתובות (דף י"ז) ת"ר מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכ"כ ובשלמא הא דה"כ הוא ככל המצוה שאי אפשר להתקיים ע"י אחרים דמבואר במועד קטן (דף ז') דמבטלין ת"ת אבל הוצאת המת אינו אלא בקרי ותני אמאי מבטלין ולהנ"ל אתי שפיר משום דכבוד התורה עדיף מלימוד התורה והוא מהי"ט דכתיבנא דחכם אין לנו כיוצא בו ולכן שפיר כתבו דבכל מת כן אם קרי ותני:

ויתבאר ג"כ הא דאמרינן בקידושין (דף ל"ג) ר' אלעי ור' יעקב בר זבדי הוו יתבו חליף ואזיל ר' שמעון בר אבא וקמו מקמי' א"ל חדא דאתון חכימי ואנא חבר ועוד כלום תורה עומדת מפני' לומדי' סבר לה כר' אלעזר דאמר ר' אלעזר אין ת"ח רשאי לעמוד מפני רבו בשעה שעוסק בתורה לייט עלי' אביי ע"כ. וע"ש ברש"י בזה והוא לפי הכלל הנ"ל דכבוד תורה עדיף מלימוד תורה. ולכן פסקו כאביי דמסייע לי' סוגיא דמגילה ולר"א קשה לכאורה מברייתא דמבטלין ת"ת להוצאת המת דמוכח דכבוד התורה עדיף מלימוד התורה וצ"ל דלא שמיעא לי' הך ברייתא או דס"ל דהא כבוד עדיף יותר מקומה. דבזה ודאי כבוד תורה עדיף מלימוד תורה וי"ל בזה. ובתוס' שבח (דף יו"ד) מבואר דד"ת עדיף מלימוד תורה. וי"ל אי הוצאת המת גדול וצריך להניח הד"ת או לא. ומבואר במ"א בזה:

**(לעבור על כבוד התורה בשביל ממון שלו אף דגם בידו למחול כבוד התורה אבל כבוד התורה עדיף מעשה דעמידה ולכך אין חיוב עליו לעמוד ולהעיד לפני ב"ד ושפיר יכול להעיד מיושב ודו"ק ולפ"ז יתיישב שפיר קושיית התוס' בשבועות שם בד"ה עשה וכו' וא"ת כ"ש כבוד מלך שהרי אינו יכול למחול על כבודו ואמאי אוקמי' שמעון בן שטח לינאי המלך ותי' דשאני דיני נפשות דחמירי. אבל להנ"ל לא צריכין אנו לומר דוקא דיני נפשות דחמירי אלא כיון דעשה דעמידה דבינאי דלא הי' דיני ממונות דאתייהב למחילה אין בידו להפטר מעשה דועמדו לכך לא דחי וה"ה עדות של שאר דברי איסור דליתא במחילה ג"כ לא דחי עשה דכבוד תורה וקצת אפשר לומר דזה ג"כ כוונת התוס' דדיני נפשות חמירי הוא מטעמא דכתבינא דליתא במחילה אבל מלשונם דיני נפשות חמירי משמע דוקא משום חומרא דדיני נפשות כמובן ועוד אפשר לומר דהחיוב דעשה ועמדו לפני הדיינים הוא משום כבוד הדיינים כמו שהחיוב לעמוד לפני ת"ח כך חייבה התורה לעמוד לפני הדיינים (ולאו דהחיוב בגדר כבוד התירה דהוא הדין לעמוד לפני דיינים אפילו הם ג' הדיוטות וכדמשמע משבועות (דף ל') הנ"ל דעשה דכבוד תורה עדיף מעשה דועמדו) וי"ל דכירם למחול על זה ושפיר גם עשה דועמדו אי' במחילה ולכאורה יש להקשות מהא דשבועות שם אמר רבה בר רב הונא האי צורבא מרבנן דאית להו דינא בהדדי מותבינן לי' לצורבא מרבנן ולע"ה וקשה לפמש"כ הריטב"א (בב"מ ד' ל') דתרי עשה אלימי טובא ודחי אפילו לל"ת ועשה א"כ היאך מצי' דחי עשה דכבוד תורה חרי עשה דעמידה. עשה דת"ח ועשה דע"ה וגם להתוס' ביבמות דאין נפ"מ בין תרי עשה לחד עשה דתרי עשה הוא בחד שם איסור אבל בעבירת העשה הוו בתרי פעולות ובתרי גופי' גם התוס' יודה בזה דחמירי טובא ואולי יש לומר דדוקא בתרי עשה מחולקין בשמות ובמק"א הארכתי וי"ל דבעשה דכבוד תורה יקיים ג"כ ב"ד ואיכא כמה עשין בכבוד התורה וביותר י"ל לפי מש"כ התוס' במו"ק (דף י"א) דנידוי חשוב עשה דרבים משום דמה שנוהג בב"ד חשיב עשה דרבים א"כ לכך גם עשה דעמידה דהוי בב"ד הוי עשה דרבים ולכך דחי אפילו תרי עשה דעמידה)**