אורח משפט נא

אבל על בזיונו אינו יכול למחול אדרבה אסור למחול דהתורה מתבזה בכך ודמי למאי דאמר התם האב שמחל על כבודו כבודו מחול דליכא למימר שהאב יכול למחול לבן לומר לו דברי חרופין וגדופין. והיינו דאמר בפ"ג דיומא הת"ח צריך שיהא נוקם כו' ע"ש בזה:

ונ"ל להביא ראי' לזה מהא דאמרינן בפ"ק דקידושין (דף ל"ב) א"ר יצחק בר שילא א"ר מתני אמר רב חסדא האב שמחל על כבודו כבודו מחול הרב שמחל על כבודו אין כבודו מחול ורב יוסף אמר אפילו הרב שמחל על כבודו כבודו מחול כו' איני והא רבא משקי בי' הילולא דברי' ודל לי' כסא לר"פ ולר"ה ברי' דר"י וקמו מקמי' לרב מרי ולרב פנחס ברי' דרב חסדא ולא קמו מקמי' איקפיד ואמר הני רבנן רבנן והני רבנן לאו רבנן. ותו רב פפא הזה משקי' בי' הילולא דאבא מר ברי' ודלי לי' כסא לר' יצחק ברי' דר' יהודא ולא קם מקמי' ואיקפד אפ"ה הידור בעי למעבר לי' וכ"ה ביו"ד (סי' רמ"ד סי"ד) וכולם שמחלו על כבודם כבודם מחול ואעפי"כ מצוה לכבדם ולקום מפניהם קצת. והרי רבא דמחל על כבודו ותי' עומד ודלי להו כסא ואפ"ה איקפד על דלא קמו מקמי'. וכן ר"פ איקפד על דלא קם מקמי' ר' יצחק ברי' דרב יהודה והיינו הידור לנוע מעט כאלו רוצה לעמוד מפניו והוא משום דאי לא עבדי הידור כלל הוי בזיון בזה. ובבזיון לא מהני מחילה וא"ש. ובזה נכון מאד הא שכ' ביו"ד (סי' רמ"ב סל"ב) ואע"פ שמחל מצוה על התלמיד להדרו ואסור לבזותו והוא דמאחר דהא דבעי הידור קצת הוא ג"כ שלא יהי' בזיון דבזה לא מהני מחילה שפיר הוסיף רמ"א כאן ואסיר לבזותו גם כן:

והט"א במגילה פ"ד מהא דשבועות (דף מ') בעובדא דאמימר דאותבינהו לכולהו משום דהאי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף. והשתא הא יכול למחול על כבודו וליכא עשה וכיון דבידו למחול לא ידחה לעשה דועמדו ומזה הביא ראי' להריב"ש דבמקום דאיכא בזיון אינו יכול למחול על כבודו והא בזיון הוא לעמוד לפני ב"ד. ומעתה אתי שפיר הא דעשה דכבוד תורה דוחה לעשה דכקטן כגדול תשמעון דהא ביבמות (דף ק') אמרינן אמר רבא מרישא כו' כיון דשמענא להו שרינא תגרא דאתתא ברישא מ"ט משום זילותא אלמא דמי שאין דרכו לעמוד בב"ד איכא זילותא ובב"ד אמרינן זילותא דבי דינא וה"נ לת"ח דמקדמינן לי' משום כבוד התורה דאיכא זילותא למיקם בב"ד אין בידו למחול ולכן שפיר דוחה עשה דכבוד תורה לעשה דכקטן כגדול תשמעון וא"ש:

וכ"ז בת"ח עצמו שבא לדין אבל בשלוחו של ת"ח דלא שייך בזיון א"כ ליכא אלא כבוד תורה לכן שפיר כתב הרמ"א בשם ריטב"א אם פתחו בדין אחר אין צריכין לפסוק ואם לאו צריכין אותו לדון תחלה משום כבוד החכם והוא כיון דאז ליכא בזיון אינו אלא כבוד התורה לכן אינו דוחה עשה דכקטן כגדול תשמעון כיון דבידו למחול אלא אם לא פתחו בדין אחר דליכא עשה כקטן כגדול תשמעון ובידו להקדים לאיזה מהן שירצה אז מקדימין לו משום כבוד החכם וא"ש:

ונראה לי להביא עוד ראי' דאף הרב שמחל על כבודו כבודו מחול מ"מ באיכא בזיון לא מהני מחילתו מהא דתנן בסנהדרין דמלך לא חולץ ולא מייבם ר' יהודא אומר אם רצה לחלוץ או לייבם זכור לטוב אמרו לו אין שומעין לו. ופריך שם (דף י"ט) אר"י דס"ל אם רצה לחלוץ או לייבם זכור לטוב והאמר מר אפילו למ"ד הרב שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר שום תשים עליך מלך וכו' מצוה שאני מכלל דחכמים דס"ל אין שומעין לו אפילו במצוה אין כבודו מחול וקשה מהא דתנן בסוטה (דף מ"א) והמלך עומד ומקבל וקורא יושב אגריפס המלך קבל ועמד וקרא ושבחוהו חכמים ופריך ושבחוהו חכמים מכלל דשפיר עבד והאר"א אפילו למ"ד נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר שום חשים וכו' מצוה שאני א"כ קי"ל דבמקום מצוה יכול המלך למחול מדשבחוהו חכמים ואמאי קי"ל דמלך אפילו אם רצה לחלוץ אין שומעין לו. וצ"ל דהא דאינו חולץ כ' רש"י משום בזיון דרקיקה בפניו וכן ליבם גנאי לו להקים ע"ש אחיו וכ"כ הרמב"ם בחליצה וכל שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום ולכך לא מהני מחילתו הרי דאף מלך במקום שיכול למחול ל"מ מחילתו משום בזיון ה"ה לת"ח דאף שכבודו מחול ל"מ בבזיון וכ"ש הוא לפי מש"כ תו' בשבועות (דף ל') דבמקום שאינו מוחל עדיף כבודו ממלך גם כן:

ובזה ניחא לי הא דאמרינן בשבועות (דף ל"א) דמלך אינו ראוי להעיד ופרש"י משום דצריך לעמוד ואינו יכול משים שום תשים ודרך בזיון הוא לו ע"ש. וקשה הא באיכא מצוה יכול למחול וא"כ אמאי אינו ראוי להעיד הא אי בעי מחיל א"ו מאחר דבזיון הוא אינו יכול למחול [ומרש"י הנ"ל ראי' למש"כ המפרשים והבאתים שם דעמידת ת"ח הוא בזיון דמדלמלך הוא בזיון ה"ה לת"ח גם כן וע"כ לא מהני מחילה):

ובזה נ"ל לתרץ הא דאמרינן בסנהדרין (דף י"ט) באותה שעה אמרו לא דן ולא דנין אותו. לא מעיד ולא מעידין אותו וי"ל הא דלא מעיד הוא מדאורייתא כפרש"י בשבועות (דף ל"א) דכתיב שים תשים וא"כ מאי ארי' דלא מעיד מהאי עובדא דוקא בלא"ה אינו מעיד מדאורייתא. ולהנ"ל ניחא דהא כבר ביארנו דהא דאינו מעיד אף דיכול למחול הוא משום בזיון דלא מהני מחילה והרי לר"י בסנהדרין שם דס"ל אם רצה לחלוץ זל"ט דס"ל דגם בבזיון מהני מחילה וא"כ יכול להעיר וע"כ דלדידי' אינו אלא מהאי עובדא דינאי ולכך נקט גם אינו מעיד גם אליבא דר"י ועיין תוס' שבועות (דף ל"ו) שכ' דבהא דאמרו לו לינאי עמוד על רגליך אתי דלא כר"י מ"מ בהא דאין מעידין אתי לר"י גם כן:

ומזה נ"ל ראי' למש"כ תוס' בשבועות (דף ל') דכבוד ת"ח עדיף מכבוד מלך דהרי בשבועות (דף הנ"ל) אמרינן רב יימר ידע לי' סהדותא למר זוטרא אתו לקמי' דאמימר אותבינהו לכולהו א"ל רב אשי לאמימר והאמר עולא מחלוקת בבעלי דינין אבל בעדים דברי הכל בעמידה א"ל האי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף וביאר הטורי אבן הא דלא מחל על כבודו ועמד משום דהוא בזיון ולא מהני מחילה ק"ל דהרי מדקאמר אבל בעדים ד"ה בעמידה שיהא ניחא לר"י גם כן דאף דס"ל לר' יהודא אם רצו להושיב מושיבין מודה בעדים שהוא בעמידה ולר"י הא מצו מלך למחול על בזיונו וה"ה לת"ח ואפילו אם נימא דבתחלה פריך דלא כמאן דאפי' כר"י לא עביד והדר מתרץ דאתיא כרבנן מ"מ הא ודאי דס"ל לר"י דת"ת לא מצי למחול על בזיונו ואפי"ה במלך מהני א"ו דכבוד ת"ח עדיף מכבוד המלך גם כן:

אמנם עדיין ק"ל הא דתנן בהורי' (דף ח') דנשיא פטור משבועות העדות שהמלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו ונשיא הוי כמו מלך דאין מעיד ואמאי הא אי בעי מחיל דהא נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול כמבואר בקידושין (דף ל"ב) וי"ל מאחר דאינו מחיוב להעיד אין בזה משום לא יגיד כמוש"כ תוס' בב"ק (דף נ"ו) דכל היכא דאינו מחיוב אין בזה משום לא יגיד וא"כ איכא לכל מש"כ במלך דמאחר דאינו מחיוב אף דיכול למחול אין משום לא יגיד בזה:

ולפימש"כ הריב"ש דת"ח אסור לו למחול על בזיונו מהא דיומא (דף כ"ג) כל ת"ח כו' כן יש ראי' דמלך אינו יכול למחול מהא דאמרינן שם ביומא (דף כ"ב) מפני מה נענש שאול מפני שמחל על כבודו שנאמר ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה וישזוהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש וא"כ לבד שאין כבודו מחול אלא שאסור לו למחול גם כן. ולכן אמרו חכמים לר"י בסנהדרין שם (דף י"ח) דאם רצה לחלוץ אין שומעין לו. ומבואר בירושלמי כרמב"ם ורש"י משום דאתה פוגם בכבוד המלך שהוא בזיון וא"כ מאחר דבבזיון איכא איסורא לכן אין שומעין לו וזה נכון ובכתובות (דף ס') איתא אמר אביי האי מילתא דאמור רבנן אפילו ביעתא בכותחא לא לישרי אינש במקום רבי' לא משום דמיחזי כאפקירותא אלא משום