אורח משפט רעא

וכן לענין תשלומין י"ל כן דכה"ג לא אמרינן נעתק במקצת נעתק לגמרי וזה נכון לפענ"ד:

והרב המאוה"ג המפורסם בתו"י המיולח"ז מ' אפרים פישל שליט"א כתב לי ליישב קושייתי מנר. דהנה בגר הוטל עליו חיוב העשה לתקן אינו לוקה אא"כ תיקן אבל בעשיר דלא הוטל עליו חיוב העשה לתקן אינו לוקה אפילו בלא קיים העשה זה תוכן דבריו בקצרה במכתבו אלי:

והנה כמדומה לי אשר גם אנכי הרגשתי בזה. אך לא נתיישב לי משום דמסברא א"א לומר כן דהואיל ונעתק לעני נעתק נם לעשיר אף בלא קיום העשה אם לא מטעם שכתב המל"מ שם דהואיל ונעתק לעני מקלש קליש איסורי' דהלאו ואין לוקין עליו. ולפ"ז שפיר הקשיתי דזה הטעם דמקלש קליש הלאו שייך שפיר גם לגר כמובן. אבל באמת בלא"ה לפענ"ד נראה עיקר כמו שכתבתי דהא דניתק במקצת ניתק לגמרי נם לעשיר פירושו ניתק לגמרי בקיום העשה דוקא דגם העשיר יקיים העשה ומתקן הלאו בזה וכמו שפירש הלימודי ד' הנ"ל ומה זה דלא הטיל התורה עליו חיוב עשה לקיים. הכי הוקל משפטו בזה ואפילו מהעני ולא יצטרך שוב לתקן הלאו הלא זה עונשו וכפרתו ותיקונו דהלאו (ולקמן נבאר זה בארוכה) א"כ בעשיר דלא נתן לו התורה התיקונין דעשה להלאו שפיר ילקה. ומה לי דהתורה לא חייבי' בעשה הא מ"מ בהלאו התורה חייבי' ומנ"ל למימר הכי ולחדש כן בשביל שלא נתן לו התורה תיקון הוא קולא שלו שלא ילקה אף שלא יתקן. ומהיכ"ת נימא כיון שיש לנו לפרש כפשוטו דלעשיר לא נתן התורה תיקון שפיר ילקה כיון דהסברא מבחוץ נותנת לומר כן אם לא נפרש דגם בעשיר יקיים המצוה דבזה אתי נמי שפיר הסברא דעשיר לא עדיף מהעני וכמו שביארנו בזה:

ואגב אכתוב עוד מה שנראה לפענ"ד לפלפל קצת בהסוגיא דמכות הנ"ל במה שראיתי בספר הרד"ד שהקשה לשיטת הפוסקים דחמץ הוי ניתק לעשה דתשביתו. מהא דמכות (דף ט"ו) הנ"ל דלא משכחת לה ביטלו ולא ביטלו הא משכחת בקנה חמץ בפסח דלוקה כמו שפסק הרמב"ם. (בפ"א מה' חו"מ) ואי משום דניתק משכחת לה שביטל כגון שכתב שם על חמץ דאסור לשרוף או לפזר ולהטיל לים משום לאו דמחיקת השם [והוא כמו דמוקי הש"ס במכות שם דמשכחת לה ביטלו ולא ביטלו באונס שגירש והדירה אח"כ דהוי ביטול העשה בזה. וה"נ שפיר חשיב ביטול העשה בזה]:

ולכאורה הי' נראה לי לומר דיכול לקלוף השם ובהנשאר יקיים מצות שריפה ובהנקלף לבד לא יהי' כזית דיהי' חל עליו חיוב לבער. אבל זה אינו דעדיין יקשה דהא משכחת לה בביטלו ולא ביטלו כגון בכתב שם על כזית חמץ לבד דאם יקלוף מקצת לא יהי' בהנשאר כזית ולא יקיים בזה מצוה דתשביתו כמבואר להדיא בב"ק (דף ק"ה) לענין גילוח שער מצורע. דבגילח אחת לא מקיים מצות גילוח ע"ש. וה"נ י"ל כן וגם אין לומר דבזה דכתב שם לא ביטל העשה דהא מ"מ מצד עשה דוחה ל"ת יהא מותר למחוק השם ולקיים העשה דתשביתו דבאמת כבר כתבו המפרשים דבמחיקת השם איכא עשה דה' אלקיך תירא. א"כ איכא במחיקת השם עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. ועוד א"א לומר כן לפי דעת התוס' בעירובין (דף ק') דעשה הבא ע"י פשיעה לא דחי א"כ ה"נ הוי פושע בזה שכתב השם. ועוד הי' נראה לי לכאורה לומר דא"א לומר הכי דלידחי העשה דתשביתו את הל"ת דמחיקת השם דלשיטת הסוברים דאין עשה דוחה ב' לאוין. א"כ י"ל כיון דצריך לתקן בהעשה דתשביתו את עקירת הלאוין דב"י ובי"מ שוב אין בכחה לדחות עוד לאו דמחיקת השם. דמלשון הש"ס בתמורה (דף ד') דלא אתי עשה דוהי' הוא ותמורתו קודש ועקר תרי לאוי דלא יחליפנו ולא ימיר אותו משמע דניתק לעשה הוא דהעשה עוקר ללאו כמו עשה הדוחה לל"ת וכ"כ בספר הכריתות דכמו דקאמר הש"ס בתמורה דאין עשה מנתק תרי לאוין כמו כן אין עשה דוחה תרי לאוין (עיין מש"כ בסי' ב' בזה) א"כ מבואר מזה דעקירת הלאו דעשה ודחיית ל"ת בעלמא הוי ענין אחד דדחי'. והא דבחמץ דהוי נמי תרי לאוי בהנתק גופא ב"י ובי"מ. הא כבר חידש התוס' בחולין (דף פ"א) בתירוצם השני דשם בתמורה לא הוי ניתק גמור דאין שם מעשה לתקן הלאו דוהי' קודש ע"ש. א"כ מעתה שפיר י"ל להסוברים דאין עשה דוחה תרי לאוין כיון דדוחה העשה דתשביתו לאוי דב"י ובי"מ בדין העתק שוב אין בכחה לדחות לעוד ל"ת וחשיב לענין דחי' הל"ת דב"י ובי"מ ול"ת דמחיקת השם כתרי לאוי ודו"ק היטב. והתוס' דהקשו במכות (דף ט"ו) אהא דכהן שגירש לוקה ואינו מחזיר וליכא למימר דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה שאינו שוה בכל עיי"ש מה שתירצו. א"כ להנ"ל הא בלא"ה לא ידחה משום דיהי' עוד לאו הניתק דלא יוכל לשלחה. אבל לא קשה דהתוס' לשיטתם דסברי ביבמות (דף ג') דעשה דוחה ב' לאוין. ושוב מצאתי כיוצא בזה בספר ברכת אברהם בפסחים (דף כ"ט):

ולפ"ז הי' נראה לי לתרץ קושיית המפרשים בפסחים (דף ה') אהא דקאמר ר' עקיבא תשביתו מערב יו"ט משום דביו"ט אסור משום הבערה והקשו לאמוראי דסברי בשבת (דף כ"ד) דיו"ט הוי ל"ת לחוד וא"כ ליתי עשה דתשביתו ולידחי לל"ת דיו"ט. אבל לפי הנ"ל לק"מ. כיון דתשביתו הוי ביו"ט ואיכא תרי לאוי דב"י ובי"מ לתקוני שיב לא דחי עוד ל"ת דיו"ט. אבל קשה לי מש"ס דשבת הנ"ל דיליף שם חזקי' וכן תנא דבי חזקי' מקרא דעד בקר ליתן בוקר שני לשריפת נותר ולא דחי נותר לל"ת דיו"ט ויליף מזה לכל שריפת קדשים דלא דחי לל"ת דיו"ט א"כ להנ"ל איך יליף מנותר לשאר קדשים הא בנותר כיון דצריך לנתק הל"ת דנותר שוב אין בכחה לדחות ל"ת דיו"ט אבל בשאר קדשים טמאים דליכא אלא עשה דיו"ט שפיר י"ל דדחי' עשה דשאר קדשים לל"ת דיו"ט. הרי מוכח להיפוך דאף דצריך העשה לנתק הלאו יש בכחה לדחות לעוד לאו וקילא טובא דחיית הל"ת דניתק משאר דחיית עשה לל"ת דעלמא. ואפשר לומר דבנותר ליכא אלא חד ל"ת לזה צריך לדחות מן הדין אי לאו דבקר שני אפילו לעוד לית דעלמא. או דלאו דנותר קיל בזה דאין בו מעשה אבל בלאו דב"י דמשכחת מעשה כגון שקנה. ובלא"ה י"ל למ"ד דאין עשה דוחה ב' לאוין קשה דמשכחת ביטלו ולא ביטלו בכתב שתי שמות על החמץ דאם ישרוף החמץ יעבור על תרי לאוי דמחיקת השם ולא דחי עשה דתשביתו לתרי לאוי דמחיקת השם ושפיר ביטל העשה בכתיבת השם על החמץ:

ולכאורה הי' נראה לתרץ דמשום איסור מחיקת השם לא הוי ביטול דהא יכול לשרוף ע"י עכו"ם. אבל לפ"ז יקשה א"כ מאי הוכיח ר"ע דתשביתו הוא מבעיו"ט דביו"ט אי אפשר משום הבערה. הא יכול לשרוף ע"י עכו"ם ולא יצטרך לדחות איסור הבערה ביו"ט וכן יקשה אש"ס דשבת הנ"ל דלמה איצטריכו האמוראים דלא דתי שריפת קדשיו לל"ת דיו"ט הא יכול לקיים ע"י עכו"ם א"כ לא ידחה משום דאפשר לקיים שניהם ע"י עכו"ם דקיי"ל דלא דחי וכן לרב אשי דקאמר דיו"ט עשה ול"ת קשה הא אפילו דיו"ט לא הוי אלא ל"ת לחוד ג"כ לא דחי. משום אפשר לקיים שניהם ע"י עכו"ם. אבל לפמש"כ תוס' בשבועות (דף ג') דאיצטריך היכא דליכא עכו"ם. א"כ ה"נ י"ל כן. דאיצטריך להיכא דליכא עכו"ם. וכן יש ליישב הקושיא דפסחים הנ"ל בפשיטות דהקרא דתשביתו מיירי בכל גוונא אפילו היכא דליכא עכו"ם. אבל על מחיקת השם דוחק לומר כן דמשכחת לה שאין עכו"ם בגבולו דמ"מ שמא יזדמן עכו"ם או קטן א"כ לא ביטל העשה בזה דליכא השתא עכו"ם דרק לענין דחי' עשה לל"ת כיון דליכא השתא עכו"ם אינו מחיוב להמתין עד שיבוא ואתי עשה ודחי לל"ת כמוש"כ התוס' בשבועות הנ"ל. אבל לפמש"כ במק"א לתרץ קושייתי דשבת הנ"ל דלכך לא יכול לשרוף ע"י עכו"ם הנותר משום דלא יקיים המצוה ע"י עכו"ם. א"כ מעתה ה"נ י"ל כן דלכך אינו יכול לשרוף החמץ ע"י עכו"ם משום דעל די עכו"ם לא יקיים העשה. ואדרבה בשריפת העכו"ם