אורח משפט כז

סימן ז סעיף א' אין הדיינים יושבין לדון בדין פחות משוה פרוטה. איתא בשבועות (דף ל"ח) אמתני' דתן לי פקדון ותשומת יד. וגזל ואבידה שיש לי בירך שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת אמר. ר' יוחנן פרוטה מכולם מצטרפת ופסק כן הרמב"ם בפ"ג מהלכות שבועות. והקשו כיון דפחות משוה פרוטה הוי מחילה ולכך לא ניתן להישבון א"כ כיון דמחל איך מצטרף אח"כ. וי"ל דמיירי שנשאר לו מגזילה ואבידה וכדומה פחות משוה פרוטה לכל אחד. דאז שפיר מצטרף כיון דבין כולם איכא שוה פרוטה. דבעת שמחזיר לו הגזילה פתות שוה פרוטה וכן מחזיר לו האבידה פחות שוה פרוטה. אז בהדדי אחי צירוף הפרוטה. כיון דיש לו מכל אחד עדיין חצי פרוטה ובין שניהם נעשה פרוטה לא מחיל. ועוד יש לומר לפי מש"כ הע"ש וכיון לזה המחנה אפרים הל' גזילה סימן א' דגם היכא דלא מחל אינו חייב להשיב דלא מקרי ממון. א"כ מיירי בכהאי גוונא. דלא מחל דאינו חייב להשיב ואעפ"כ מצטרפין. גם נ"ל דבלא"ה לק"מ לפי"מ דאיתא בשבועות (דף ל"ד) דשבועת הפקדון ילפינן מגז"ש דמעילה. והרי במעילה אמרינן בב"מ (דף נ"ה) ואת אשר חטא מן הקודש ישלם לרבות פחות משוה פרוטה להישבון והא דדריש בתורת כהנים לאשמה בה פרט לפחות מש"פ. כתב הזית רענן דהיינו קרבן דאינו פתות משוה פרוטה אבל ב"ד נזקקין לחייב בתשלומין וא"כ שפיר מצטרף בשבועת הפקדון לחייב קרבן ג"כ. אלא דתירוץ זה לא יתיישב אלא לר"ש דס"ל שבועת הפקדון לא ניתן זדונה לכפרה דיליף ממעילה. אבל לפי"מ דקי"ל דניתן זדונה לכפרה. א"כ לא ילפינן ממעילה. וא"כ לרמב"ם דפסק דניתן זדונה לכפרה. ופסק דפרוטה מכולם מצטרפת. צריך לומר תירוצים הראשונים המבוארים למעלה בזה. או לפי"מ דמבואר לקמן סימן ש"ס מהרא"ש פרק הגוזל קמא. דגזל שתי אגודות שו"פ והחזיר אחת דחייב להחזיר השני. אבל אין ב"ד נזקקין וקרבן אינו אלא במידי דנזקקין. לכן צריך צירוף ומצטרפין דבכה"ג לא הוי מחילה. ולפ"ז קשה הא שכ' הרמב"ם (פ"ז מהל' גזילה ואבידה הלכה י"א) נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש או שמחל לו את הקרן ולא מחל לו על החומש או שמחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות שוה פרוטה בקרן. אינו צריך להוליך אחריו אלא יבוא הנגזל ויטול את השאר עכ"ל. ומשמע מזה שמחוייב לחת לו כשיבוא הנגזל וטעמא כתב התוי"ט פ"ט דבב"ק דמ"מ גזל הוא בידו וז"ל הרמב"ם ריש הלכות גזילה ואסור לגזול כל שהוא דין תורה עכ"ל התוי"ט. וקשה נהי דאסור לגזול כל שהוא. מ"מ אינו מחוייב להשיב כשבא הנגזל ליטול כמו שכ' הרמב"ם פ"א מהלכות גזילה הגוזל פחות מש"פ אע"פ שעבר אינו בתורת השבה. והוא מהגמ' סנהדרין (דף נ"ז) ואם כן ה"נ כיון דלא נשאר אצלו אלא פחות משוה פרוטה אמאי חייב להשיב. משמע מזה לכאורה דלא כהע"ש דס"ל דהיכא דלא מחל פחות משו"פ ג"כ אינו חייב להשיב. אלא היכא דלא מחל חייב להשיב. אף פחות משוה פרוטה. לכן נראה דשאני התם כיון דתחילת הגזילה הי' שוה הרבה. אף דמחל לו אח"כ חוץ מפחות משוה פרוטה. נהי דאין צריך לילך אחריו מ"מ כשיבא הנגזל חייב בהשבה. ומדמה לה הרמב"ם להא דאמרינן בב"ק (דף ק"ה) גזל שלשה אגודות בשלש פרוטות והוזלו ועמדו על שתים. אם החזיר לו שתים חייב להחזיר לו אחרת והוא דאף דעכשיו אינו שוה פרוטה. כיון דמעיקרא היה שוה פרוטה חייב להחזיר הג' אף דמחל לו על הכל חוץ מפחות משוה פרוטה ה"ז כמו ששילם לו הכל חוץ מפחות משוה פרוטה. דהמחילה במקום תשלומין דחייב להשיב לו. ולפי"ז יצא לנו כלל גדול בדעת הרמב"ם ז"ל, דהיכא דגזל ושילם לו הגזלן חוץ מפחות מש"פ או מחל לו הנגזל חוץ מפחות משו"פ. צריך להשיב הפחות משו"פ. וה"ז דומה להא דבב"ק שם (דף ק"ה) גזל שתי אגודות בפרוטה והחזיר לו אחת מהן דמסיק הגמ' אעפ"י שגזילה אין כאן מצות השבה אין כאן. לפי' הה"מ בשם המפרשים ז"ל (בפ"א מהל' גזילה ה"ו) דצריך להשיב הכל כיון שבתחילת הגזילה היתה שוה פרוטה. א"כ ה"ה בהיה הרבה פרוטות מתחילה. ושילם חוץ מפחות משוה פרוטה. חייב להשיב. אלא דלהרא"ש שפי' שם השבה אין כאן בשם הרמ"ה ז"ל דאין ב"ד כופין בכה"ג או שאין נזקקין בתורת ממון אלא משום מצות השבה. ע"ש ולקמן סימן ש"פ ה"ה כאן ונראה דהרמב"ם והרא"ש לטעמי' אולי דהנה בב"ק (דף ק"ג) תנן הגוזל את חבירו ש"פ ונשבע לו יוליכנו אחריו כו' מחל לו על זה ועל זה. חוץ מפחות מש"פ בקרן. אין צריך לילך אחריו. והקשו תוס' ל"ל למיתני מחל לו חוץ מפחות משוה פרוטה. הא מרישא ידעינן דקתני שוה פרוטה דוקא. ומזה למד הרמב"ם דקמ"ל דאין צריך לילך אחריו אבל חייב בהשבה. וכ"ז לשיטתו דסבירא ליה בהא דגזל שתי אגודות בפרוטה דחייב בהשבה ככל ממון. וא"כ איך קתני א"צ לילך אחריו. דמשמע אבל חייב בהשבה. וזה תי' הרא"ש ז"ל הובא בש"מ דקמ"ל הא גופא דא"צ לילך אחריו. דס"ד כיון דמתחילה היה שוה פרוטה. צריך לילך אחריו קמ"ל אבל אין הרבותא על הדיוק דחייב בהשבה וא"ש ודו"ק:

אם תבעו כלי פחות משוה פרוטה. כתב הש"ך דזה תליא במחלוקת דלקמן (בסימן פ"ח) דלר"ה והרמב"ם הוי ממון אף פחות משו"פ אבל להתוס' והרא"ש והטור והרמב"ן אף בכלי לא הוי ממון אלא בפרוטה. ועיין מעילה (דף כ"ב) כיצד יעשה נוטל פרוטה או כלי ויאמר פרוטה של הקדש בכ"מ שהיא מחוללת ע"ז שהקדש נפדה בכסף ובשו"פ. וכתב הרמב"ם (בפ"ז מהלכות מעילה ה"ו) בכלי כל שהוא והוא דלשיטתי' אזיל דבכלי לא בעינן שיהיה שו"פ וא"כ ה"נ כן:

כתב השיטה מקובצת בב"מ. וז"ל וכת' רז"ל דהא דאין נזקקין לפחות משו"פ ה"מ כשתובעו דבר של תשלומין אבל כשתובעו דבר שהוא בעין אפילו על פחות משו"פ נזקקין ע"כ. ועיין ירושלמי (פ"ק דקדושין הלכה א') כתיב כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור. אם ללמד שאין ב"ד נזקקין לפחות משו"פ כבר כתיב לאשמה בה פרט לפחות משו"פ וכ"ה בת"ה והרי התם בעין הוי כדכתיב והשיב וכו' או את הפקדון. ועיין ב"מ (דף מ"ח) דגם בהלואת כלי מיירי ע"ש וצ"ע בזה:

**(מבן המחבר ראיתי להגאון ר' לייב מפלאצק זצ"ל שהקשה בספרו גט מקושר דאיך יכולים שני עדים לחייב אפילו פרוטה הא הוי לה עדות שאי אתה ילה"ז דמשלשין בממון וא"כ אין על אחד שוה פרוטה ואינו יוצא בדיינים בפרט בעדים זוממין דקנסא הוא. ע"ש שהניח זאת בצ"ע:

והנה ש"ב הגאב"ד ר' יוסף ראפ מנאווידוואהר רצה לחדש מזה דכיון דלהתובע הוי פרוטה ב"ד מזדקקין לזה וכן הדין בשנים שהזיקו פרוטה ג"כ ב"ד מזדקקין וסברתו הוא משום דכיון דלהתובע הוי פרוטה לא מחיל לכך שפיר ב"ד מזדקקין. אבל לא נראה לי לומר כן דלכך אין ב"ד מזדקקין על פרוטה משום דמחיל אלא עיקר הטעם משמע בב"מ (דף נ"ה) משום דלא הוי ממון הניחן לגבות בב"ד. ונראה לי להביא ראי' לדברי דלאו במחילתו תליא מהא שהקשה הע"ש (בסימן זה) אהאי דינא דאם הוזקקו לב"ד לפרוטה גומרים דינם אפילו לפחות מפרוטה. והקשה הע"ש הא כבר מחיל ותירץ דמיירי שאומר דלא מח"ל ואפ"ה זהו דוקא בשכבר הוזקקו ב"ד לפרוטה אבל להזדקק לכתחילה לפחות משו"פ אפילו באומר שלא מחיל ג"כ ב"ד אין מזדקקין הרי מוכח להדיא מהכא דלא במחילתו תליא ואף בלא מחיל בפירוש ג"כ אין ב"ד מזדקקין:

עוד נ"ל להביא ראי' דלאו מטעם מחילה אין ב"ד מזדקקין לפחות משו"פ מהא דמותיב רבא בב"מ שם לרב קטינא דב"ד נזקקין אפילו לפחות משו"פ מואת אשר חטא מן הקדש ישלם לרבות פחות משו"פ להישבון להקדש אין ולהדיוט לא ואי הא)**