אורח משפט רסז

דהא אם נאמר אי עביד לא מהני השחיטה ונעשה נבלה והשתא דנעשה נבלה א"כ מפרכסת אסור לב"נ ולא הוי התיקון מידי אבר מה"ח לב"נ תיכף והוי מקלקל גמור ולא עבר כלום ויתוקן האיסור והדר הקושיא לדוכתה נימא אי עביד לא מהני. אבל לפי מה שביארנו השתא יתיישב שפיר כיון דעצם השחיטה הוי תיקון כדרך העולם לא בעינן התיקון בעת מעשה ושפיר חשיב התיקון מידי אמה"ח לב"נ אף דלא בא התיקון תיכף כיון דמתקנו כדרך התיקון וכנ"ל:

ולפ"ז יהי' נסתר מה שראיתי זה זמן רב בספר מהרשד"ם (אות ב') בדיני בעידנא שפלפל שם לחדש הא דכתב הנמ"י בב"מ (דף ל') לתרץ בשם הר"ן ז"ל אהא דהק' הש"ס דלמה לי קרא דוהתעלמת הא הוי עשה ול"ת ומקשים תיפוק ליה משום דלא הוי בעידנא. ותי' בשם הר"ן דזה הוי בעידנא כמילה בצרעת דהא מתעסק הוא במצות השבה בשעת עקירת הלאו ואעפ"י שלא גמרה מה בכך גם מצות מילה לא נגמרה עד דפרע דקיי"ל מל ולא פרע כאילו לא מל ויע"ש. לזה כתב לחדש הרשד"ם אי כה"ג חשיב בעידנא תליא במחלוקת ר"י ור"ש אי מקלקל בחבורה חייב או פטור. דלר"ש דמקלקל בחבורה חייב וכיון דמל ולא פרע כאלו לא מל א"כ הא הוי מילה שלא בעידנא ע"כ יסבור דכה"ג הוי בעידנא ור"י דסבר מקלקל בחבורה פטור א"כ לדידי' אין ראי' דכה"ג דבתחלת המצוה לא מקיים עודנה המצוה חשיב בעידנא. דלדידי' לא קשה מל ולא פרע כאלו לא מל ומחלל שבת קודם הא לר"י דמקלקל פטור א"כ ליכא עודנה המצוה והויא מקלקל ולא עבר כלום והתיקון עשה בעת שפרע דמקיים אז המצוה ובא בב"א ויע"ש אריכות בזה. אבל לפי דברינו הנ"ל גם לר"י יהי' הראי' ממילה דכה"ג הוי בעידנא כיון דמתקן במילה בחיתוך כתיקון העולם גם בהחיתוך הוי מתקן ולא מקלקל ולא הוי בעידנא אלא ע"כ דכה"ג הוי בעידנא גם לר"י כנ"ל. אבל מ"מ י"ל כן לפמש"כ הריטב"א בר"ה (דף ל"ב ע"ב) הטעם דלא דחי עשה לל"ת שלא בעידנא משום כיון דכי עקר הלאו לא מקיים העשה אלא לבתר זמן ואפשר דמיתפס ולא מקיים עשה ולא דחי לאו מעיקרא עכ"ד שם. הרי משמע מדבריו דהא דלא דחי הוא משום שמא יאנס ולא יקיים המצוה. אבל בליכא החשש דשמא מיתפס ולא מקיים שפיר דחי. א"כ מהשתא לר"י דמקלקל בחבורה פטור וכל התיקון הוא תיקון גברא דמצוה דמילה ולזה גם התחלה חשיב התיקון כקורע ע"מ לתפור כנ"ל. א"כ הא ליכא החשש דלמא מיתפס ולא יקיים המצוה. הא אם מיתפס ולא יקיים המצוה א"כ הא הוי מקלקל ולא עבר כלום והוי שפיר בעידנא לר"י:

ומה שחמה על מה שכתבתי ליישב למה לא הק' התוס' מכל שוחט בשבת והקשו רק מהשוחט בחוץ. והק' סוף כל סוף יכול התוס' להקשות הא סתמא קתני השוחט בשבת חייב ואפי' שחט רק הקנה בדרסה או בשאר פסול אפ"ה חייב משום תיקון דהוציאו מידי אמה"ח ואף דקודם לא עשה כלל מידי דהוי אחצי קנה פגום. א"ו לרבותא נקטו להק' משם דלא הי' ע"כ התיקון אלא מידי אמה"ח. אבל בשוחט נוכל לומר דהתקון הוי לטהר מידי נבלה עכ"ד. ולפענ"ד אין זה תמיה. ותי' זה עדי בשחק נאמן שלאחר שכתבתיו מצאתי שכוונתי בזה לדעת הגאונים הגדולים בעהמ"ח ס' משנת חכמים ובעה"מ לב ארי' על חולין. ונהנתי שכוונתי לדעתם הרחבה בזה ויע"ש בזה ובסגנון אחר קצת. ומש"כ דע"כ לרבותא הקשה דבאמת זה דוחק לומר לרבותא קאמרי כמו שכתבנו שם ומאי דמצי להק' משום רבותא הא שפיר יכול למצוא רבותא דאמה"ח תשיב תיקון במתני' דשוחט בשבת גופא ואפי' בכל שוחט דהא יקשה קושיית המהרי"ט הנ"ל נימא אי עביד לא מהני ולא יהני שחיטתו ותהי' נבלה ולא תיקן כלל כיון דאמה"ח לא חשיב תיקון והויא מקלקל גמור. אלא ודאי ע"כ מוכת דגם בתיקון מידי אמה"ח לחוד חשיב תיקון וגם אם נאמר דניחא להק' מהברייתא דבפשוט מוכת. מלהק' מכח הוכחה דמתניתין ובפרט דשערי תי' לא ננעלו לתרץ הק' דמהרי"ט הנ"ל דגם באמת איכא שיטה דבאיסור דיומא גרים לא אמרינן או עביד לא מהני. ג"כ לא קשה זה לפענ"ד דמהיכא תיתי יקשו מזה קושיא כיון דבמתניתין לא מפורש אף בשחט שלא כדרך שחיטה בדרסה או נתנבלה באיזה פסול דשחיטה ואדרבא מסתימת מתני' דשוחט חייב י"ל ג"כ דאין זה סתם אכל מיני שחיטה אף בפסול דיותר צריכין לומר דהתנא מיירי בשחיטה כשרה. וכדרך השחיטה לא לאוקמי אף שלא כדרך השחיטה כשרה אלא בפסול ג"כ וקושיא בודאי אין להק' כיון דאין מפורש להדיא לכך עדיפא להו להק' מהברייתא דמפורש דלא מתקן אלא מידי אמה"ח וכמוש"כ מעכ"ת בעצמו:

ומש"כ לדחות קושיית המלא הרועים שכתבתי במכתבי הקודם לכת"ר. והוא דאף אם יבא ויאמר דזינתה עם אחר ג"כ לא יהא מהימן כלל. מחמת דהוי נוגע בעדות שירא פן נשקה ויבדוק המים להבועל ג"כ ע"כ יאמר שלא זינתה כדי שלא נשקה אותה. ושוב כתב בעצמו לדחות זה דממנ"פ אי אתה חושש שישקר בעדותו שלא תשתה המים דלא יבדקו אותו א"כ מן הסתם זינתה עמו ושפיר נאמן ואם אמת שלא זנה עמה. א"כ אין כאן נוגע בעדות כלל כי אין לו ממה לירא ולמה ישקר בעדותו זה עכת"ד. הנה בקושייתו דהוי נוגע ותי' כבר הקדימו בזה במנחת חנוך ויע"ש בזה. ולפענ"ד נראה דאין כאן קושיא דלא חשיב נוגע. דהא דהמים בודקין גם להבועל הוא במשקר ג"כ כהאשה שהמים בודקין אותה במשקרת שלא זינתה וכן הבועל בודקין אותו המים הוא במשקר דוקא שהוא לא זנה עמה. דזה לא ניתן לומר כלל וכלל דהוא יהא גרע מהאשה דהאשה אם תודה שנטמאת אין המים בודקין ולהבועל יבדוק אף שהוא מודה. א"כ מהשתא אם יבא לב"ד ויודה שפיר הוי מהימן לענין בדיקת המים שלא יבדוק אותו שוב אף אם נחזיק אותו לפסול לענין עדות זה. וכיון דאם יבא לב"ד ויודה לא היו המים בודקין אותו. א"כ מהשתא לא הוי שוב נוגע בזה שנכשיר לו לעד וישקר בעדותו שזינתה עמו כדי שלא יהי' המים בודקין גם לדידיה הא בשביל שלא יבדוק המים למה ליה לשקר ולהעיד עדות שקר אדידה הא שפיר יכול לבא לב"ד ולהודות שהוא זנה ענוה א"כ מהשתא שפיר לא הוי נוגע בזה ונוכל לחשוב לעד באם יבא ויאמר בסתם שהוא זנה עמה ונאמר פלגינן דבורי' והוי עד כשר. ואין כאן דחי' בזה על המלא הרועים. אבל זה יש לעיין דהיאך נוכל לחשוב לעד מצד פלגינן דבורי' בזה שאם יבא לב"ד הבועל ויאמר שהוא זנה עמה הא כיון דאנן אמרינן פלגינן דבורי' אף דאיכא קנוי וסתירה ולא מהימן לעשות עצמו רשע דאין אדם משים עצמו רשע. א"כ היאך נוכל לומר שיטעון העד כך ויעשה עצמו רשע ולעולם לא יטעון כך לעשות עצמו רשע ואין זה ראוי לחשוב עד בזה:

ומש"כ להקשות עוד דאמאי לא הקשה בלא פלגינן דבורי' אלא בהעיד סתם אשתך זינתה ולא הזכיר עם מי זינתה דהשתא ליכא תי' דלא שייך להקשות שזינתה עם אחר יאמר. דמה"ת נימא שיעיד מעשה שקר שזינתה עם אחר דבסתם לא שייך זה דאין כאן שקר בעדותו ולא צריכין לטעם פלגינן דבורי'. לפענ"ד לא קשה דהנה הא דבאיכא עד אחר אין המים בודקין הוא כיון דעיקר שתיית המים הוא דבאין לברר את העון וכיון דאיכא עד בעולם שוב הוי בזה מבורר, וביותר מבואר בתוס' בסוטה (דף כ"ב ע"ב) בד"ה ושבעלה בא עליה בדרך וכו' דכשיש שם עדים הרי העון מבורר וא"ל בירור אבל הכא שבא עליה בדרך שצריך לברר אף דאין המים בודקין כי קדוש מעיקרא שפיר קדוש מאחר שלא נתברר העון וכו' ויע"ש. הרי מבואר דכל בדיקת המים דהוא לברר את העון בעינן שיהי' לנו מבורר העין. (ואף שנגלה לנו אח"כ שלא הי' ראויה לבדוק ג"כ צריכין אותה לבדוק ולברר את העון) א"כ כיון דהא דבאיכא עד אחד אין המים בודקין הוא משום דכבר העון מבורר בעולם כבשני עדים בזה שיבוא ויעיד לפנינו. א"כ הכא דמחזקינן להבועל לעד בזה שאם יבא ויעיד לפנינו יהי' מבורר העין בזה הא צריכין אנו, לספק אם