אורח משפט רסד

יתרץ למתניתין דשלש חטאות דלא משכחת התיקון אלא מאמה"ח לבני נח. אבל בחי' הר"ן בחולין (דף י"ד) אמתניתין דהשוחט בשבת כתב הא דבשחיטתו הראשונה לא נאסרה משום שאינו נעשה מומר עד גמר שחיטה ומקמי הכי הו"ל מקלקל בחבורה ומדבריו משמע שם דעיקר התיקון הוא בזה דמטהר מידי נבלה ויע"ש באריכות. וזה תמוה לי מאוד דהיאך לא יסבור הר"ן דגם באבר מה"ח הוי תיקון דליכא מאן דפליג ע"ז כדקאמר הש"ס להדיא בפסחים (דף ע"ג) הטעם דמתקן מידי אמה"ח והא בשחוטי חוץ ולעכו"ם דאסור בלא"ה משום נבלה לישראל וכל תקונו ל"ש אלא משום אמה"ח לב"נ:

אבל עלה בדעתי לתרץ בטוב טעם עפמש"כ התוס' לעיל (דף ח) בד"ה מותר וכו' דהק' שם אהא דקאמר שם סכין של עכו"ם מותר לשחוט בה דמקלקל הוא והק' מההוא דהשוחט בשבת בחוץ משום תיקון כל דהוא דתיקן להוציאו מידי אמה"ח. ותי' דשאני שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון שיש תיקון פורתא חשוב מלאכת מחשבת שלכך נתכוין אף על פי שקלקולו יותר על תקונו ויע"ש. הרי למדנו מהתוס' הנ"ל אף דחשיב מקלקל בתיקון כל דהוא דמתקן מידי אמה"ח הוא משום דבשבת תליא בדעתו וכיון דהוא מחשיב להמלאכה המקולקלת בתיקון כל דהוא חשוב מלאכה. א"כ מעתה לפ"ז לא יקשה מידי על הר"ן מההוא דהשוחט בשבת בחוץ וגם הר"ן מודה בזה דהוי תיקון אמה"ח תיקון בשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון דהוא מחשיב בשחוטי חוץ בשבת להתיקון כל דהוא דאיכא משום אמה"ח חשוב תיקון, אבל מש"כ הר"ן בההוא דהשוחט בשבת דאיכא עוד תיקון לתקן מידי נבלה וזה התיקון הוא העיקר דבזה מתיר הבשר לאכילה לכל אדם ואף לעצמו לאח"ש וחשיב תיקון גדול לגבי תיקון מידי אמה"ח א"כ לא הי' דעתו לחשוב למלאכה המקולקלת בתיקון כל דהוא דמתקן מידי אמה"ח ועיקר דעתו לחשוב למלאכה המקולקלת בהתיקון היותר גדול דהוא לתקן מידי נבלה ולכך שפיר כתב הכא הר"ן דבתחלת השחיטה הוי מקלקל ותיקון כל דהוא להוציא מידי אמה"ח לא חשוב תיקון ואפילו מטעם נבלה לטהר מידי נבלה לענין טומאה לחוד כמו שפירש"י בפסחים שם גם כן שייך סברתינו הנ"ל דלא מחשיב למלאכה באמה"ח לחוד. וסעד מצאתי לדברי בספר טעם המלך ברמב"ם (פ"ה מהל' גניבה ה"ו) שכתב לפרש דעת הרמב"ם בפירוש משניות לחולין (דף י"ד) דמתניתין דהשוחט בשבת דכתב הרמב"ם ז"ל דמשיתחיל לשחוט הוא מחלל שבת קודם שיגמור השחיטה. ויע"ש. וכתב לפרש דעתו דבתחלת שחיטה מתקן ג"כ מידי אמה"ח דב"נ בנחירה תליא מילתא שיהי' מתה דבשחט מקצת הסימנים ג"כ יהי' מתה אח"כ ומתקן בזה מידי אמה"ח כדברינו הנ"ל ויע"ש באריכות יותר בביאור הרמב"ם הנ"ל. והנה אי אמרינן אי הא דבעינן שיהא התיקון תיכף תליא במחלוקת אי מפרכסת אסור לבני נח או לא הי' נראה לומר דהרמב"ם דסבר דגם בתחלת שחיטה חשיב מתקן לב"נ וחייב עלי' בשבת אזיל לשיטתיה שפסק בהלכות מלכים דמפרכסת אסור לב"נ אפי' בבהמה טהורה. לכך סבר דלא בעינן שיהא התקון תיכף כנ"ל. אבל זה נראה לי דוחק לעשות פלוגתא חדשה בזה. וגם תמה שם על הר"ן הנ"ל מההוא דפסחים דמתקן מידי אמה"ח לב"נ. אבל לפי מש"כ לחלק שחוטי חוץ משחיטה בשבת דשחיטה בשבת דדעתו על הגמר להוציא מידי נבלה ולא חשב בהתיקון מידי אמה"ח לחוד לא קשה. אבל בודאי הרמב"ם והר"ן מחלקין ומשמע מהרמב"ם דאמה"ח חשיב תיקון אף בשוחט בשבת דדעתו על הגמר. א"כ הרי מבואר מהרמב"ם דלא כסברתינו הנ"ל דתליא בדעתו כנ"ל. א"כ מעתה חל עלינו לברר מאיזה טעם ליתא לסברתינו זה. אבל בפתחי כעת חדושי הרשב"א בחולין (דף ח) הנ"ל ראיתי שכתב לתרץ קושיית התוס' הנ"ל מפסחים דחשיב תיקון מידי אמה"ח לחיוב שבת וז"ל וי"ל דהתם לענין שבת במלאכת מחשבת תליא מילתא וכיון דאיכא תיקון כל דהו לגבי מלאכה שדרך האדם לחשוב עליה פעמים קרי ליה תיקון וחייב וכו'. ונראה לפענ"ד דמש"כ הרשב"א כיון דאיכא תיקון כל דהוא לגבי מלאכה שדרך האדם לחשוב עלי' לפעמים קרי תיקון הורה לנו בזה שלא נטעה לומר כסברתינו הנ"ל כיון דשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה ותליא בדעת האדם. א"כ מהראוי שנאמר מסברא דבלא מכוין אלא לגמר השחיטה לא חשיב התיקון כל דהוא תיקון לזה נשמר בזה באמרו כיון שדרך האדם לחשוב עליה לפעמים קרי לי' מתקן והשתא חשוב בזה כמלאכה אחרת המתוקנת ולא בעינן שוב דעתו לחשוב עליה כיון דהעולם אחשבי' להמלאכה המקולקלת בהתיקון כל דהוא דמתקן מידי אמה"ח חשוב מלאכה מתוקנת ככל מלאכות דלא בעינן דעתו וד"ל. וכיוצא לסברא זו כתב המנחת חינוך במצוה (רצ"ח) דהתיקון מידי אמה"ח הוי כתיקון העולם. ויע"ש באריכות בזה:

ולפי שיטת התוס' הנ"ל דבתחלת שחיטה הוי מקלקל יובן לי התוס' הנ"ל. דתמוה לי לכאורה על הא דהקשה אהא דקחשיב הש"ס בשוחט בסכין של עכו"ם למקלקל להאי דפסחים הנ"ל דמחייב לענין שבת בשוחט בחוץ ובשבת בתיקון כל דהוא דמתקן מידי אמה"ח. ותמוה לי הא העיקר חסרו להק' דעיקר הקושיא הוו להו להתוס' להקשות מכל שוחט בשבת דחשיב בפ' כלל גדול מאבות מלאכות ולא חשיב מקלקל והכא חשיב מקלקל דעל זה אנו דנין אי בשחיטה הוי מקלקל או לא. ובמלאכת שחיטה בשבת חזינן דלא הוי מקלקל ולמה הוצרכו להק' ממשנה אחרת דפסחים. וזה נראה לי דוחק לומר דלכך הקשו מפסחים לרבותא דליכא אלא תיקון מידי אמה"ח דהוא תיקון כל דהוא ואפ"ה חשיב תיקון. אבל מ"מ תמוה לי דלא הזכירו ההוא דשחיטה בשבת כלל דהוא מתניתין כיון דעל זה אנו דנין מלהק' מברייתא כנ"ל. והמבין יראה שאי אפשר לפרש כוונת התוס' כפשוטו. אבל לתרץ זה נקדים עוד קושיא מאי דקשה לי לכאורה על התוס' הנ"ל הא שפיר יש לחלק שוחט בשבת בחוץ משוחט בסכין של עכו"ם דהא לפי שיטת התוס' הנ"ל דהתיקון מידי אמה"ח לב"נ הוא בגמר השחיטה ובתחלת שחיטה הוי מקלקל. א"כ הא כשיתחיל לשחוט מקצת הסימנים נעשה טרפה ולא יחיה שוב. א"כ אז נתבטל הטעם דהוי מקלקל בשחיטה שעומדת לג' דברים כיון שיהי' מתה גם כשלא יגמור א"כ השתא שיגמור הוי מתקן גמור לענין אמה"ח דקודם הא לא תיקן מידי אמה"ח אלא לבסוף לכך שפיר חשיב התיקון כל דהו דתיקן מידי אמה"ח לב"נ תיקון גמור אבל השוחט בסכין של עכו"ם מה מהני בזה דיתקן לו אח"כ כיון דבין כך וכך לא מטי לי' הנאה משחיטה דסכין של עכו"ם אלא אדרבא פסידא הגיע לו כמובן. אבל באמת זה לא קשה מידי דהא לפי מאי דאוקמי הש"ס שם בעוף ובחצי קנה פגום א"כ הא נעשה טרפה והתיקון מידי אמה"ח בגמר הסימן באין בב"א א"כ הא לא תיקן אלא מידי אמה"ח לחוד ודוק. ומהשתא יתישב הא דלא הקשו מכל שוחט בשבת דהא בכל שוחט שפיר הוי מתקן כסברתינו הנ"ל כיון דשחט מקצת סימנין נעשה טרפה אם לא יגמור א"כ כשיגמור שפיר הוי מתקן:

והנה בספר מנחת חינוך הק' על הרמב"ם שפסק (בפ"ת מה' שבת) דחובל בהמה וחיה ועוף וצריך לדם כדי שלא יהי' מקלקל חייב משום מפרק ג"כ וכתב המנחת חינוך דלא כהפנ"י שכתב בביצה (דף י"ב) דבחולין לא שייך משום מפרק דהא דבעינן שיהא צריך לדם כדי שלא יהא מקלקל ע"כ בחובל באדם מחייב אע"פ שא"צ לדם כיון דמתקן אצל יצרו א"כ בשחיטה דמתקן הוא וכו' א"כ חייב משום מפרק ג"כ. והרמב"ם פסק דמלאכה שאצל"ג חייב ויע"ש באריכות (וכבר הקדימו בזה הפלאה בכתובות (דף ו) ויע"ש). ולפ"ז הקשה להרמב"ם הנ"ל מההוא דפסחים (דף ע"ג) דחייב שלש חטאות הא להרמב"ם הוי לי' למחשב ד' חטאות גם משום מפרק אף שא"צ לדם הוא מתקן מידי אמה"ח לב"נ ויע"ש והניח בצ"ע. ולפענ"ד אפשר לומר דלא קשה על הרמב"ם וגם מפרק חשיב תיקון אף דא"צ לדם הוא בצריך לשחוט וכיון דא"א אם לא שיוצא דם וכיון דגוף השחיטה הוי מתקן גם הוצאות הדם דא"א בלא"ה חשיב תיקון אבל הכא בשוחט בחוץ דלא מעלה ולא מוריד כלל השחיטה דלענין תיקון מידי אמה"ח לחוד לא הוי תיקון אלא בשחיטה