אורח משפט רסב

המצוה. ואי דהשתא יהי' תמוה על התוס' דשבועות שכתבו דיכול לגלח ע"י עכו"ם וקטן:

ולפענ"ד נראה לי לתרץ זה. ונקדים לתרץ בזה עוד קושיא מאי דקשה לי על הכס"מ (בפ' י"ב ה"א) שכ' שם לפרש הרמב"ם שכתב האיש המתגלח אינו לוקה אא"כ סייע למגלח. והראב"ד כתב אע"פ שאינו לוקה. כיון דמדעתו עשה עובר בלאו. וכתב הכס"מ לפרש דלהרמב"ם גם בלאו אינו עובר ואפי' אמר לו להקיף אין שליח לד"ע ע"ש. א"כ מעתה יקשה על הכס"מ דבלא מסייע ליכא איסור כלל קושיית התוס' דשבועות דלמה איצטריך קרא ביבמות (דף ה') דעשה דמצורע דחי לאו דהקפה הא יכול להקיף ע"י שאינו בר חיובא ע"י קטן ואשה ועכו"ם ויהי' גם הניקף פטור והוכיחו מזה דהניקף עובר אף דהמקיף לאו בר חיובא ע"ש. א"כ להכס"מ אפי' דהניקף חייב גם מאינו בר חיובא. אבל מ"מ הא יכול לקיים שניהם ע"י עכו"ם וקטן וגם הניקף לא יעבור כגון שלא יסייע לעכו"ם וקטן דאינו עובר כלל להכס"מ לשי' הרמב"ם בלא מסייע. ובפשיטות יתרץ כדחיית התוס' שם דאיצטריך קרא בליכא קטן ועכו"ם ואשה. אבל נראה לי לתרץ הכס"מ ושפיר נוכל לאוקמי הקרא בכל גווני אף באיכא עכו"ם וקטן. ויתורץ זה בקושייתנו הראשונה דאם ע"י עכו"ם וקטן הא לא יקיים המצוה. דהנה זה נלפענ"ד דכיון דהתורה חייבה להניקף אפי' במסייע לחוד וחשיב כאלו נם הוא גלח. א"כ מעתה ה"נ י"ל לענין מצות גלוח דמצורע דבמסייע לחוד הוי כאלו מקיים מצות גלוח בעצמו. ולזה שפיר יקיים גם המצוה ע"י עכו"ם וקטן בזה שיסייע ג"כ ויהי' חשיב כאלו גלח בעצמו ולא צריכין אנו כלל לבא לידי שליחות דעכו"ם וקטן בזה. א"כ מהשתא דלא יכול לקיים ע"י עכו"ם וקטן אלא ע"י סיוע דידיה. ובלא סיוע לא יקיים המצוה כקושייתנו הנ"ל. א"כ לא קשה מידי על הכס"מ הנ"ל דיעשה ע"י עכו"ם וקטן. ובלא סיוע דליכא איסור כלל לשי' הרמב"ם הא בלא סיוע לא יקיים המצוה. וזה נכון מאד. ואין להקשות הא יכול לעשות עדיין ע"י אשה בלא סיוע ויקיים המצוה מצד שליחות דמהני באשה. דאי מטעם שליחות א"כ יתיחס כל המעשה להמתגלח ויעבור גם על הלאו מטעם שליחות דבזה יש שליחות דכיון דדוחה אין כאן עבירה כמובן. ודו"ק:

אבל עדיין לא מיושב קושייתי על הכס"מ הנ"ל לפמש"כ הרמב"ם (בפ"א ה"ג) מהל' טומאת צרעת ואם גילו שלא בתער או שהניח שתי שערות לא עשה כלום. ואין מגלחו אלא כהן עכ"ל. והנה נראה דהרמב"ם סובר דתגלחת מצורע הוא ע"י כהן דוקא אבל לא לעיכובא ואינו אלא למצוה בעלמא שיהיה הגלוח ע"י כהן אבל בדיעבד מקיים מצות התגלחת שלא ע"י כהן מדלא כלל במה שכתב מקודם דבגלוח שלא בתער או שהניח שתי שערות או שלא גלח ע"י כהן לא עשה כלום. אלא אח"כ שכתב ולא עשה כלום בהנך מסיק והגלוח יהי' ע"י כהן. הרי נראה בעליל דהרמב"ם סבר דאינו אלא למצוה בעלמא ע"י כהן. וכן ראיתי להשעה"מ בהל' עכו"ם (בפי"ב) דדעת הרמב"ם נראה שאין התגלחת ע"י כהן לעיכובא אלא למצוה. והביא שם גם קושיא מהר"י הגאון על התוס' דשבועות הנ"ל דהיאך מקשו הא יכול לקיים ע"י קטן או עכו"ם ואשה הא צריך לגלח ע"י כהן. דדין הרמב"ם הלא מתוספתא הוא. ותירץ שיכול לגלח ע"י כהן קטן אבל לפי תי' יקשה עדיין על התוס' מעכו"ם ואשה היאך הוי אפשר לקיים שניהם ע"י כיון דצריך להיות ע"י כהן. ולפענ"ד להרמב"ם דהתגלחת ע"י כהן אינו לעיכובא שפיר הקשו כיון דאינו אלא לכתחלה. ובדיעבד יקיים המצוה נם שלא ע"י כהן. א"כ היאך הוי דחי לל"ת. ואין לך דיעבד גדול מעבירת לאו ושפיר הוי אפשר לקיים המצוה ע"י עכו"ם וקטן ולא יצטרך לעבור על לאו כמובן. ודו"ק:

א"כ מעתה לשיטת הרמב"ם הנ"ל דמצות התגלחת הוא ע"י כהן דוקא. א"כ שפיר יש לדמות למילה דאין החיוב גם בתגלחת אלא שיהי' מגולח ובדיעבד מקיים גם להרמב"ם ע"י עכו"ם וקטן או אשה אפי' שלא יסייע. א"כ יהי' הדר קושייתנו הנ"ל לדוכתא דהא יכול להקיף ע"י עכו"ם וקטן ואשה ולא יסייע וליכא איסור כלל כנ"ל:

ונראה לי להצדיק תי' זה דהנה מש"כ השעה"מ הנ"ל לתרץ דיכול לגלח ע"י כהן קטן נ"ל לפענ"ד אף דיכול לקיים התגלחת גם ע"י כהן קטן אבל מ"מ הא אין הקטן מצוה לגלחו ולא קיים אלא ככל מצות דהוא אינו אלא מטעם חינוך דרבנן. אבל כהן גדול שמונח עליו החיוב לגלח להמצורע הוא מקיים מצוה בגלוח זה שציוה לו התורה לגלחו א"כ אף שהמצורע בעצמו יקיים תגלחתו גם ע"י כהן כדין התורה בכהן לכתחלה אבל מ"מ מעשה התגלחת דהוא מצוה על הכהן לגלחו יתבטל ע"י כהן קטן. וכן למש"כ דהוי אפשר לקיים שניהם בזה דמהני בדיעבד דלדברינו זה דהחיוב על הכהן לגלח הוא מצוה בפני עצמה ואם יעשה ע"י עכו"ם וקטן יתבטל מצותו דכהן א"כ לא הוי אפשר לקיים שניהם בזה. וכן ע"י אשה. דאעפ"י שכתבתי דאינו אלא למצוה לכתחלה לאו דמעשה הגלוח יקוים גם ע"י אחר שלא ע"י כהן. א"כ הוי שוב אפשר לקיים שניהם ולא דחי מצוה דלכתחלה לל"ת כנ"ל אלא נ"ל דמעשה הגלוח שציותה התורה לגלח ע"י כהן המצוה זו בודאי הוא לעיכובא דוקא ע"י כהן ומה"ת נימא מצוה שציותה התורה לכהן יהי' יכול לעשות גם ע"י ישראל בדיעבד. והלכתחלה הוא לענין דלהמצורע שיהי' מגולח לא מעכב תגלחתו ע"י מי שיהי' ויקיים מצותו גם ע"י אחר. וראי' לזה דע"כ איכא מצוה בכהן ועושה הכהן ג"כ מצוה בהתגלחת דמצורע דאל"כ היאך אמרה התורה לכהן שיעבור על לאו דמקיף דהא לא אמרינן חטא בשביל שיזכה חבירך אלא במצוה רבה וגם במצוה רבה אינו אלא עשה לעשה אבל לא בל"ח כמוש"כ בספר תורת גיטין (עי' מש"כ בסי' א' בזה). א"ו דגם הכהן עושה מצוה בגלוח דמצורע ושו"ר להטעם המלך שם שכתב להק' אי אמרינן דתגלחת ע"י כהן לא הוי לעיכובא א"כ תקשה היאך אמרה תורה לעבור על איסור לאו דמקיף. אבל לפענ"ד הוא ברור כמוש"כ כיון דמ"מ מצוה איכא ע"י כהן שפיר אמרה תורה להקיף ע"י כהן דנדחה הלאו דניקף מפני מצוה דידיה. א"כ מהשתא דלא יכול לקיים גם ע"י כהן קטן ולא עכו"ם ואשה לא קשה מידי על הכס"מ הנ"ל דשפיר איצטריך קרא משום כהן המקיף וד"ל. והשתא יתיישב שפיר קושיית הגאון מוהר"י הנ"ל על תוס' דשבועות הנ"ל דהוכיחו דלא אמרינן אם המקיף אינו בר חיובא גם הניקף פטור מדאיצטריך קרא דדחי אף דיכול להקיף ע"י עכו"ם וקטן ואשה הא להרמב"ם צריך להיות התגלחת ע"י כהן אבל לפמש"כ הא דכהן מותר לגלח אף דהוא עובר ג"כ בלאו דמקיף הוא משום דמקיים ג"כ מצוה דמשום חטא בשביל שיזכה חבירך ל"א הכא. א"כ מהשתא י"ל ה"נ דאי אמרינן דאם המקיף אינו בר חיובא גם הניקף אינו עובר. א"כ כיון דיכול לקיים העשה ע"י קטן או ע"י עכו"ם ואשה ולא יעבור א"כ היאך אפשר לומר שוב בשביל קיום מצוה דכהן יצטרך המצורע לעבור על לאו דניקף בחנם דהא לא אמרינן חטא בשביל שיזכה חבירך אלא במצוה רבה וגם לא בל"ת כנ"ל והיאך תצוה התורה בדחיה כזו. ומהשתא לפ"ז שפיר הקשה כיון דלעבור בשביל הכהן על לאו דידיה ל"א כנ"ל הא שפיר יכול לקיים מצות תגלחתו ע"י עכו"ם וקטן דהשתא דביארנו דלשי' הרמב"ם דהגלוח יהי' בכהן אין החיוב על המצורע אלא שיהי' מגולח ושפיר מקיים מצותו גם ע"י עכו"ם וקטן. אבל להכס"מ אף דבלא סיוע דהמתגלח אינו עובר מ"מ שפיר בעינן הקרא משום מצוה דכהן כנ"ל דהשתא ליכא חטא. אבל התוס' לשיטתייהו סברי כהראב"ד דאף בלא מסייע אינו לוקה אבל לאו איכא. עיין בתוס' בב"מ (דף ע"ב) בד"ה אקפי לי קטן וכו' דמבואר להדיא דסברי כן. ולזה שפיר הוכיחו דהניקף חייב אף דהמקיף אינו בר חיובא:

ומה מאד חמוה לי על רבינו הח"ס היאך נעלם ממנו במחכ"ת התוס' דבב"מ הנ"ל דבלא מסייע עובר