אורח משפט רנז

הוה מותר לאכול בתרומה. והא זה ודאי ליתא. דמאי נ"מ בזה שאם נקרע. דהא אף שבבירור שלא נקרע ג"כ אסור מספק שמא זכר הוא. ובמאי עדיפא הוא לאסור בזה שיש לחשוש לנקרע. ולפענ"ד הוא תמוה רבתא על רבינו רש"י ו"ל. ולא ראיתי לשום מפורש שעמד בזה. לכן נראה לי לומר דהנה מבואר ביו"ד (סעיף א) דברוב שיכול להתברר לא אזלינן בתר רובא. והכא נמי יכול להתברר הוא באם נקרע ושמא ימצא זכר. א"כ מעתה לפ"ז שפיר הוצרך רש"י לפרש כן וכוונתו הוא לתרץ בזה שכתב דשמא אם הי' נקרא ויהי' נמצא זכר קושייתו של כת"ר. דשמא יהי' נולד מהול ונסמוך לספק דנקיבות ויהא רובא. וע"ז כתב רש"י דכאן אין שייך זה מאחר דיכיל לבא לבירור דשמא נקרע ונמצא זכר. ובמקום דאפשר לבא לבירור לא אמרינן בזה סמוך מיעוטא לפלגא להקל. אף דביו"ד שם לא אזלינן בתר רובא באיכא לברורי, הוא משום דאיכא לברורי בודאי ולא בספק לברורי. מ"מ יש לומר דלענין סמוך מיעוטא לפלגא. לא אמרינן גם בספק איכא לברורי. והא דיבמות (דף ס"ז) דאף דיתברר לבסוף. מ"מ כיון דעתה בשעת אכילה לא יברור. אלא לאחר זמן שנולד לא איכפת לן, משא"כ הכא הספק הוא בעת אכילה ג"כ. וביותר י"ל דיכול להתברר בודאי ולא מספק דיכול לקרוע בעצמו. וכיוצא בזה כתבו בתוס' שם בד"ה מבחוץ דזה הוי בידו לקרוע ויע"ש. אבל מלשון רש"י שמא אם היה נקרע משמע מעצמו. וזה לכאורה דבר אמת בכוונת רש"י ז"ל. ושוב מצאתי בספר נהור שרגא שעמד כקושיית כת"ר ובאופן אחר. ויע"ש מה שהאריך בזה. ולבסוף כתב קרוב קצת למש"כ בזה. ומופלג אחד ראה דברי וכתב לי אח"כ בכתב וז"ל. ומה שדקדק בדברי רש"י ז"ל מה שכתוב שמא הי' נקרע וכו' והקשה דאף אם לא הי' נקרע שמא זכר הוא וכו' במח"כ שגג בזה כי בודאי אם היה ידעינן שלא יקרע לעולם היה הדין שיאכל. כי איתא התם. טומטום אינו אוכל בתרומה. נשיו ועבדיו אוכלין. ולכאורה קשה מהא דאיתא לעיל (דף ס"ו) כל האוכל מאכיל. כל שאינו אוכל אינו מאכיל. ויע"ש והא איכא טומטום דנשיו ועבדיו אוכלין כדפריך התם מהא דערל וכל הטמאים. דהם אינם אוכלין ומאכילין יע"ש. ואיצטריך לתרץ כדמשני התם פומייהו הוא דכאיב להו יע"ש. והנה הרשב"א ז"ל הקשה לשיטת רש"י ז"ל דערל היינו שמתו אחיו מחמת מילה. מה משני גמרא הא לא יבא לעולם לכלל חיוב כיון שפטור מלמול. ומתרץ דאם יבלענו דמו או שיתחלפו סימניו יהי' חייב למול יע"ש. מש"ה הוצרך רש"י ז"ל לומר שאם היה נקרע היה חייב למול. משו"ה שייך השתא לומר פומייהו הוא דכאיב להו אף דהשתא אינו מחייב לקרוע כמו ערל לפי פירש"י ז"ל שמתו אחיו מחמת מילה דאל"כ היה קשה. היאך הוא אינו אוכל ונשיו ועבדיו אוכלין. עכ"ד אלי. הנה אף שיפה השיג לי בזה. וא"א להעמיס זה בפירוש רש"י ז"ל. מ"מ הסברה בעצמה נכונה הוא. דברוב כזה דיכול להתברר לא אזלינן בתר רובא:

ג) ומה שהק' דלמה לי קרא דהעראה קונה ביבמה דאל"כ למה לי קרא דעליה דלא דחי עשה דיבום ללית הא לא הוי בעידנא דהל"ת יעבור בהעראה והעשה דיבום לא יקיים אלא עד גמר ביאה. הנה כסגנון זה הק' בס' שער המלך (בפ' כ"א מה' א"ב) להרמב"ם שפסק שם דעל קירוב לחוד לוקין. א"כ למה לי קרא דעליה דלא דחי עשה דיבום לל"ת. הא לא הוי בעידנא דקעבר על לאו דקריבה מקיים עשה דיבום. דעל לאו דקריבה הא עובר קודם שמקיים עשה דיבום דהיא בביאה ויע"ש מה שתירץ בזה הטעם המלך שם, ולפענ"ד אין זה קושיא לפמש"כ הש"ך ביו"ד (סי' קנ"ז). וזה תוכן לשונו שם. דהרמב"ם לא קאמר דוקא כשעושה חיבוק ונשוק דרך חיבת ביאה וכו'. כן משמע להדיא ממש"כ הרמב"ם כו' שכתב כל הבא על עריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקירוב בשר ה"ז לוקה מה"ת וכו'. אלמא דאינו לוקה אלא דרך חיבת ביאה וכו' ויע"ש באריכות בזה. א"כ הרי מבואר מהש"ך הנ"ל. דהרמב"ם לא מחייב על קרוב בעריות לחוד דוקא דרך חיבת ביאה. א"כ מהשתא שפיר איצטריך קרא דעלי' דלא דחי להיכא דלא מכוין לתיבת ביאה. ואפי' אם יכוין לחיבת ביאה ג"כ. אבל מ"מ אין זה תאות זנות אלא דרך אישות וקיום מצות יבום. ובודאי לא שייך להלקות על קירוב כזה ושפיר הויא בעידנא והויא דחי לה עשה דיבום לכך איצטריך קרא דעליה דלא דחי. וקושייתו אפשר ליישב עפמש"כ הריטב"א בר"ה (דף ל"ב) על סוגיא דשופר של ראש השנה אין מעבירין עליו את התחום כתב שם טעמא הא דבעינן בעידנא בכ"מ משום דאפשר דמיתפסי' ולא מקיים ולא דחי לאו מעיקרא. הרי משמע מדבריו דהא דבעינן בעידנא אינו אלא לכתחלה אסור לדחות. אבל בעבר ודחה נדחה בדיעבד וקיים המצוה ואינו לוקה שוב ג"כ על הלאו. א"כ מהשתא ניחא שפיר קושייתו של כת"ר למה לי קרא דהעראה קונה דאל"כ למה לי קרא דעלי' דלא דחי דכיון דהעראה לא קנה לא הוי בעידנא ולא דחי בלא"ה. הא שפיר איצטריך קרא דעליה דאף אי אמרינן דהעראה לא קנה ויהיה שלא בעידנא. הא משום דלא הוי בעידנא להריטב"א הנ"ל אם עבר ודחה נדחה הלאו וקיים המצוה. לכך איצטריך קרא דעליה דאף אם יעבור ג"כ לא דחי ועובר על לאו ולוקה ג"כ. ובהריטב"א הנ"ל נ"ל ליישב מה שהקשיתי בשבת (דף כ"ד) דלמה איצטריכו לקראי אמוראים שם למילף דלא אתי עשה דש"ק ודחי ל"ת דיו"ט. ורב אשי לטעם דיו"ט עול"ת תיפוק ליה משום דלא הוי בעידנא. רבעת שמדליק האש לשרוף הקדשים לא מקיים עודנה המצוה. והנה בפשיטות י"ל דאיצטריך קרא להיכא דמדליק בלא"ה לצורך אוכל נפש. ואף דיש לומר דהקראי מיירי בכל גווני אפילו להדליק לכתחלה כמוש"כ התוס' פסחים (דף ה') ויע"ש. ובחי' הארכתי ליישב ע"ד הפלפול. ואמ"ל. אבל לפי הריטב"א הנ"ל ניחא דלכך הוצרכו אמוראים להנך קראי דלא דחי דאפילו בדיעבד לא דחי ולוקה ג"כ בעבר ודחה ולפי הריטב"א הנ"ל ניחא נמי קושיית הנמ"י בב"מ (דף ל) אהא דפריך הש"ס דלמה לי קרא דוהתעלמת לכהן בביה"ק הא הוי עשה ול"ת ואין עשה דותה ל"ת ועשה. והק' הא אפילו אם טומאות כהנים לא יהיה אלא ל"ת לחוד ג"כ לא דתי משום דלא הוי בעידנא. דעיקר מצות השבת אבדה הוי השבה לידו דוקא. אבל לפי הריטב"א הנ"ל דבדיעבד ליכא איסור בהדחי'. א"כ אי משום טעמא דשלא בעידנא לא הוי דחי אלא לכתחלה. א"כ הוי שפיר איצטריך קרא דאפילו בדיעבד ג"כ לא דחי. לכך קאמר משום דהוי עשה ול"ת. ושוב ראיתי בקונטרס אחד של אאמ"ו הגאון (שליט"א) הכ"מ שעמד בחקירה לחקור כן והאריך שם בזה. והביא להריטב"א הנ"ל ותירץ בזה קושיית התוס' דפסחים (דף פ"ה) ל"ל קרא דעצם לא תשברו דאין עשה דואכלו את הבשר דוחה ל"ת תיפוק ליה דלא הוה בעידנא. ולהריטב"א הנ"ל הא נ"מ ללקות בדיעבד כנ"ל:

והנה כקושייתו קשה לי על המ"ל שכתב לתרץ (בפ' י"ח מה' א"ב) מה שהק' לר' אליעזר דסבר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה למה איצטריך קרא לומר גבי כ"ג אשה בבתוליה יקח למעט בעולה. דאי בבעולה דהתירא כגון שנתקדשה ונבעלה תיפוק ליה משום אלמנה או גרושה. ואי נבעלה בזנות תיפוק לי' משום זונה ויעו"ש בזה. וע"ז תי' וז"ל ולעיקר הק' שכתבנו דלר"א למאי איצטריך עשה דבבתוליה יקח. ונראה דלק"מ דאיצטריך לעבור עלי' בעשה ול"ת. ונ"מ דאם נפלה יבמה לכ"ג מן הנשואין דאיכא עשה ול"ת לבעל לא נפטרה צרתה. אלו דבריו ז"ל. א"כ לפ"ז למה לי קרא דהעראה קונה דאל"כ דהעראה לא קינה א"כ למה לי קרא דאשה בבתוליה. דיהי' עשה ולית ולא ידחה מה"ת הא כיון דהעראה לא קונה מה"ת. א"כ לא דחי אף משום ל"ת לחוד דלא הוי בעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה דיבום. ומדאיצטריך לאשה בבתוליה יקח שיהא עשה ול"ת שלא ידחה עשה דיבום מכלל דהעראה קונה. וע"כ צריכין אנו לאמר כהריטב"א הנ"ל דאיצטריך קרא לדיעבד כנ"ל: