אורח משפט כה

בטעות והי' נראה לחלק עפימש"כ הט"ז ביו"ד סי' ש"ה בהא דכתב לכהן שאני חייב לך חמש סלעים. דחייב ליתן ובנו אינו פדוי. דאמאי חייב ליתן. נימא דהוי נתינה בטעות. כיון דאין בנו פדוי. ותירץ כיון דמדאורייתא בנו פדוי. וחיוב מעליא הוא אלא דחז"ל גזרו דבנו אין פדוי לא מיחשב נתינה בטעות. ע"ש וא"כ הכי נמי מאחר דמדאורייתא מותר לדון ביחיד אלא מדברי סופרים הוא דבעינן שלשה. ויחיד מומחה אינו אלא מדת חסידות. לא הוי קבלה בטעות. אך אפשר לדחות דאין דומה כ"כ לדהתם. ונזדמן לי ספר הרדב"ז ח"ג שאלה תק"ט שכתב דהוי קבלה בבאין מאליהן ומסיים וז"ל. וכ"ת דלאו כ"ע דינא גמירי כו' דהא דר' אבוהו נמי לאו כ"ע גמירי. שאסור לדון ביחיד. ואפי"ה הוי כקבלוהו עליהם ה"נ לא שנא. עכ"ד. הרי להדיא דלא כשער משפט בזה. וכתב עוד הרדב"ז שם ואפילו כשבאין שני הבע"ד יחד. אני רגיל לומר להם אתם מקבלין עליכם דין לילה. וכן אם צריך לעדות אני אומר להם אתם מקבלין עליכם עדות לילה. והן אומרין הן. ואני דן להם ע"כ וכן נכון לעשות כן:

רמ"א וי"א שאם עברו ודנו בלילה דיניהם דין. והש"ך פסק דאין דיניהם דין. והעיקר כהפוסקים כן. וכן מוכח מסנהדרין (דף י"א) אין מעברין את החודש בלילה. ואם עברוה אינה מעוברת ואין מקדשין אח השנה בלילה. ואם קידשו אינו מקודש. ויליף ממשפט מה משפט ביום אף קידוש החודש ביום וש"מ דגם במשפט לא מהני בדיעבד. ושוב מצאתי שכיוונתי בזה ב"ה להרמב"ן ז"ל. וכן נ"ל דעת רש"י במס' סוטה (דף י"ז) אהא דאמר רבא מגילת סוטה שכתבה בלילה פסולה. דיליף תורה תורה כתיב הכא ועשה לה וגו' את כל התורה. וכתיב התם עפ"י התורה אשר יורוך ועל המשפט. מה משפט ביום אף מגילת סוטה ביום. ופרש"י בסנהדרין נפקא לן מוהי' ביום הנחילו היינו ד"מ מבואר דבדיני ממינות לא מהני בדיעבד. ולכך מגילח סוטה שכתבה בלילה פסולה דאי בד"מ מהני בדיעבד מגילת סוטה מ"ט לא מהני בדיעבד נימא דיו לבא מה"ד להיות כנדון א"ו דס"ל דגם בד"מ לא מהני בדיעבד. וגם התוס' שם שכתבו דיליף מדיני נפשות הוא מטעם אחר ולא מטעם דבדיעבד מהני בד"מ ע"ש. וכן מבואר בתוס' יבמות (דף מ"ה) וכן הרא"ש שם ובנ"י שם (דף מ"ז) דבגר דכתיב בי' משפט לא מהני בדיעבד וכן בתוס' יבמות (דף ק"ד) וכן רמב"ן וריטב"א שם:

והרמב"ם פ"ד מהל' סוטה ה"ז. כתב דמגילת סוטה שכתבה בלילה פסולה. מדכתיב וכתב וכו' והקריב מה קרבן פסול בלילה. אף כתיבה פסול בלילה. והמפרשים לא ביארו מנ"ל דרשא דנא ומדוע לא הביא הך דרשה. ולדעתי הדבר ברור דלהרמב"ם הי' לו גירסא אחרת בש"ס. ושוב פתחתי ספר המאירי במס' סוטה. וראיתי שכתב וז"ל מגילת סוטה שכתבה בלילה פסולה. שנאמר וכ' וכו' והשקה וכו' כשם שקרבנה ביום כך כתיבת המגילה ביום. וכן שכתוב כאן את כל דברי התורה וכתיב עפ"י התורה. אשר יורוך ועל פי המשפט מה משפט ביום אף מגילת סוטה ביום ע"כ. הרי להדיא דהי' לו הגירסא מקרבן כמש"כ הרמב"ם ז"ל בזה. והא דלא הביא הלימוד שני מתורה תורה. י"ל דפסק כהירושלמי שהביא הרא"ש בפי"נ סי' ג' דס"ל דבדיעבד כשר ודלא כש"ס דילן. דס"ל דבדיעבד פסול והרמב"ם לשיטתי' דס"ל כן מדכתב (בפי"ג מהלכות א"ב) דטבילת גר בלילה. מהני בדיעבד. כמוש"כ הרמב"ן ביבמות (דף מ"ו). מיהו לריטב"א אין ראי' מזה ע"ש בזה. ובנ"ב סי' נ"ח באהע"ז כתב לדחות דקידוש החודש לא חשיב דיעבד כל כך. מאחר דאפשר לחזור ולקדש ביום. ע"ש. באמת כיוצא בזה מבואר בתוס' קידושין (דף נ"ה) דמה דאפשר לחזור ולעשות חשיב כלכתחילה. ועמש"כ בסי' י"ז וא"כ ה"נ בסוטה י"ל כן. דלכך בדיעבד פסול משום דאפשר לעשות ביום וחשיב כלכתחילה בזה. ויש לומר דלכך לא מייתי הרמב"ם מגז"ש דתורה תורה. דס"ל דבד"מ בדיעבד כשר והא דיליף בש"ס דבדיעבד פסול הוא כמש"כ היש"ש ביבמות סי' כ"א דאין ראי' מקידוש החודש. דכתיב כי חוק לישראל וכל היכא דכתיב חוקה עיכובא. וכיון דיליף מד"מ דבעינן ביום. והכא כתיב חוקה הוי לעיכובא. והכי נמי כתיב תורה. ומבואר בירושלמי פ"ק דסוטה וכן בפ"ב ה"ג שהוי עיכובא משא"כ הרמב"ם פסק דחוקה אינו עיכובא כמוש"כ הפ"מ שם דחוקה בעי וכדמסיק הש"ס במנחות (דף י"ט) לכן לא הביא הך ראי' שני' אלא הראי' קמייתא. אח"ז ראיתי בטו"א במגילה כתב. דא"א לומר תורה מעכב. דא"כ טפל חמור מן העיקר כמו בזבחים (דף מ"ח). וי"ל דלא דמי דשאני התם דבעיכוב בחטאת כתיב במקום אשר ישחט העולה שם ישחט החטאת וא"כ גם עולה לעיכובא כמו (בדף מ"ט) משא"כ הכא. אלא דצ"ע לכאורה להיש"ש דכל דכתיב חוקה הוי עיכובא. הא גם בד"מ כתיב חיקה. דמהיכא דנפקא לן דאין דנין ד"מ בלילה. מביום הנחילו כתיב לחוקת משפט וצ"ל דהתם קאי אשאר דיני נחלות. מאחר דכתיב בתרי ספרים דחוקת משפט בפ' פנחס. וביום הנחילו בדברים. משא"כ הכא בקידוש החודש דכתיב גבי הדדי לכן הוי לעיכובא. גם כן:

ובר"י כתב דהא דגמר דין אפילו בלילה. הוא דוקא בדיעבד כשלא הי' אפשר ביום. מהרש"ל פמ"ח סי' כ'. ועיין רא"ש פרק החולץ סי' ל"א שכ' דהא דאין מטבילין, גר בלילה. מהני בדיעבד. משום דהוי גמר דין ומדרבנן אסור לכתחילה ע"ש וא"כ גם גמר דין אינו אלא בדיעבד ולא לכתחילה. ובא"א כדיעבד דמי כמבואר בכמה דוכתי בזה. אלא דק"ל מהתוס' בקידושין (דף נ"ח) שהבאתי לעיל דהיכא דיש תקנה לחזור לא הוי כדיעבד. ועמש"כ בסי' י"ז וא"כ אמאי בדיעבד דיניהם דין. הא אפשר למיהדר ולדון. וצ"ל דמיירי בגוונא דא"א למיהדר כגון שהלכו למדה"י אח"ז דאיתי בנ"ב אהע"ז שאלה נ"ח שכתב מסברא דנפשי'. בדאפשר למיהדר לא הוי כדיעבד. והכא מיירי בקיבלו עדים. ואם אין דיניהם דין יכולים לחזור מהגדתם. ולכן א"א למיהדר עיי"ש בזה:

היש"ש ביבמות פרק מצות חליצה כתב שכן עיקר ומשום הכי לא הביא הטור דעת אביו דלא מהני. והוא תמוה דלקמן סי' רמ"ג כתב הטור להדיא דאפילו בדיעבד אין דיניהם דין. וגם מה שדחה ראיית הסוברים דלא מהני יש לפקפק ע"ז לכן כיון דרבו המחמירין והטור סתם כן וכמש"כ הב"י. העיקר דאין דיניהם דין. וכמש"כ המפרשים כאן. ומש"כ הש"ך וסמ"ע בקנין סודר בלילה. הנה כן מבואר ביש"ש שם דגם לכתחילה מקבלין בלילה קנין סודר, ע"ש:

סעיף ג זמן ישיבת הדיינין מבוקר עד סוף שעה חמישית והטור כתב עד חצי היום. וברמב"ם פרק ג' מסנהדרין עד סוף שעה ששית וב"י כתב דאינו נכון דכיון דשעה ששית הוא זמן סעודת ת"ח. ומשם ואילך הוי כזורק אבן לחמת. ועסמ"ע שכתב ליישב דמה שכ' הטור עד חצי היום. וכן ברמב"ם עד סוף שעה ששית היינו עד ולא עד בכלל. עכ"ל דעד שש שעות ולא עד בכלל אז יש לומר לפי מש"כ רש"י ז"ל בקידושין (דף ל') ד"ה לא טעים אומצא שהי' רגילין לטעום בשר גחלים מעט בבוקר ואי טעים מידי לית לן בה. וא"כ י"ל דעד בכלל דאז זמן סעודה היא. אי טעים מידי בבוקר. וכן משמע בברכות (דף מיד) דת"ח היו אוכלין בארבע שעות קודם שעה ששית וצ"ל דהיינו טעימה שהי' רגילין לטעום מידי בבוקר [ובמס' ב"מ (דף ק"ז) ת"ר ג' דברים נאמרו בפת שחרית, כו' זוכה לדין וללמוד וללמד ודבריו נשמעין א"כ צריכין למיטעם מטעם זה כנ"ל בזה] ובדרישה רצה לפרש כן דמה שכתבו הטור והרמב"ם עד חצות היינו משום דדרך לטעום בבוקר אלא שדחה דהש"ס קאמר עד זמן סעודה ולק"מ דעד בכלל וכמש"כ וכ"כ הכסף משנה להדיא פ"ג שם דעד זמן סעודה היינו סוף זמן סעודה ואי דאיך יאכלו אח"כ שהוא כזורק אבן לחמת. הא אי טעים מידי בצפרא