אורח משפט רמה

שאינו משמט ולא משמט לי' שמיטה ע"כ. וכ"מ מרש"י בבא בתרא (דף כ"ז) אך כתוס' ב"ק (דף ל"ז) מבואר להדיא דגם במלוה ע"פ כותבין פרוזבול ובזה יש לומר דרש"י לשיטתי' אזיל שפירש שם אהא דיתומים אינן צריכין פרוזבול דבלאו הכי לא משמט שביעית לחוב שלהן דאנן ידייהו דיתמי אנן הלכך שטרות שלהן כמסורים לב"ד דמי וחנן המוסר שטרותיו לב"ד אין משמיטין וכתבו תוס' על זה מלוה ע"פ מאי איכא למימר דכותבין עלי' פרוזבול כדמוכח בהשולח. ולהנ"ל ניחא דרש"י לשיטתי' דבמלוה על פה בלאו הכי אין כותבין וא"ש:

או העדים חותמין מלמטה. וקשה הא הוי מפי כתבם כיון דנכתב שלא מדעת המתחייב וי"ל כמוש"כ תוס' בב"מ (דף מ') במודעא שהוא גם כן שלא מדעת המתחייב ומהני משום תק"ח להציל את הנאנס וה"נ כיון דפרוזבול הוא מדרבנן שלא יהיה נעילת דלת ללוים ולהציל את המלוים מאיסור מניעת הלואה לכן מהני אפילו שלא מדעת המתחייב. אח"ז ראיתי בקצה"ח ותמיהני שלא תירץ כן. ומש"כ דבהקנאה לא בעינן מפיהם ולא מפי כתבם ולכן מהני בקדושין וגירושין ע"ש (ובזה מתורץ מה דמהני בשטר קדושין שלא מדעת ומצאתי שהא"מ (סי' ל"ב) נשאר בצ"ע דבהקנאה לא בעינן מפיהם ולא מפי כתבם ע"ש] וכן כתב בתומים ע"ש בזה:

סעיף כ"ב אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע. שיטת רש"י בגיטין (דף ל"ז) ובקדושין (דף כ"ו) וב"ב (דף כ"ז) משום דלא שכיח להלוות אלא על הקרקע. והר"ש בשביעית כתב משום דהוי כגבוי ועיין בר"ן בגיטין נ"מ בין טעמים אלה. וכהר"ש מבואר ברשב"ם ב"ב (דף ק"נ) ע"ש ומשם ראיה למש"כ האו"ת דאי לטעם כגבוי אין אנו צריכין לטעמא דהפקר ב"ד שכתב דלא רצו חכמים לעקור דבר תורה ולכן אין כותבין אלא על הקרקע ע"ש:

סעיף כ"ג השאילו מקום לתנור או לכירים. בשביעית פ"י תנן כוורת דבורים הרי הוא כקרקע וכותבין עליה פרוזבול ומקבלת טומאה במקומה והרודה ממנה בשבת חייב דברי ר"א וחכ"א אינה כקרקע ואין כותבין עליה פרוזבול כו'. ויש לעיין למה השמיטו הפוסקים דין זה דאין כותבין פרוזבול על כוורת דבורים. ודוחק לומר דסמכו עצמם אמש"כ באו"ח (סי' שכ"א סי"ג) דאינו אלא מחזי כתלוש ע"ש בזה. ונראה דהנה הרע"ב פי' דבמחובר בטיט כ"ע מודו דכקרקע דמי ובמונח ע"ג יתדות כ"ע מודו דכמטלטלי דמי כי פליגי במונח ע"ג קרקע ואינו מחובר בטיט. והקשה בתור"ע שם דהא בב"ב (דף ס"ו) ס"ד דפליגי בתלוש ולבסוף חברו ומיירי במחובר בטיט ולמסקנא שם פליגי אי כוורת עצמה חשיב כקרקע כיון דהתולש ממנה חשיב כקרקע וחייב בשבת ה"ה לכל מילי הוא כקרקע וחכ"א דכמטלטלין דמי וא"כ פי' הרע"ב אינו לפי הס"ד ולא לפי המסקנא. אכן דברי הרע"ב מיוסדים עפ"י דברי הירושלמי (פ"י דשביעית) מה אנן קיימין אם במחובר לקרקע כו"ע מודו דכקרקע דמי ואם במונח ע"ג שתי יתדות כ"ע מודו דאינה כקרקע כי אנן קיימין במונחת ע"ג קרקע. הרי להדיא כהרע"ב בזה. וכיון דקי"ל דמונח ע"ג קרקע לאו כקרקע דמי מדכתב השאילו מקום לתנור או לכירים אבל על התנור או כירים עצמו אין כותבין א"כ לא הוצרך לכתוב שוב כוורת דנלמד מזה לכוורת גם כן. ולכאורה קשה על הרע"ב דאיך אפ"ל דפליגי במונח ע"ג קרקע דא"כ תיפוק לי' דהאיכא מקום וכן הוכיחו תוס' בב"ב (דף ס"ה) דפלוגתתן הוא במונח ע"ג יתדות דאי במחובר לקרקע תיפוק לי' דהאיכא מקום כמו דפריך בגיטין (דף ל"ו) ע"ש. ומצאתי לפי' הרא"ש שכתב דמיירי שהעמיד הכוורת על מקום א' בלי ידיעת הבעלים. או י"ל דמיירי שאחד השאיל לו ע"מ שלא לשעבד לזולתו:

והיה אם השכירו לו וכו'. וכתב הב"י ומשמע לי דכיון דעל קרקע מושאל כותבין ה"ה נמי שכותבין על קרקע המושכר בידו ולא מצאתי אחד מן הפוסקים שדבר דבר בזה כו' ומצאתי בעיטור כו' ע"כ. ונ"ל ראיה לזה כבעהע"י דכותבין פרוזבול על קרקע המושכר מהא דאמרינן במס' עכו"ם (דף ט"ו) אהא דאין מוכרין להן בהמה גסה גזירה משום שאלה ושכירות ופריך שאלה קני' אגרא קני' ופרש"י שאלה קני' לימי שאילתה דכיון דחייב באונסין הרי הוא שלו ע"כ. ועל אגרא קני' לא פירש מידי. ופריך ושכירות מי קני' והתנן כו'' אלא ש"מ שכירות לא קני' והשתא דאמרת שכירות לא קני גזרה משום שכירות וגזרה משום שאלה. והדבר תמוה מנ"ל דגם שאלה לא קני' ודילמא שאלה עדיפא דחייב באונסין יקני ועוד מאי פריך מהא דאף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו מפני שמכניס לתוכו עכו"ם ואס"ד שכירות קני' לביתי' דנפשי' קא מעייל הא אין חיוב שמירה בבית. לכן לא קני'. ועיין בריב"ש מה שכתב בזה. לכן נ"ל דשכירות עדיפא משאלה דקנה בכסף לכן לא הוצרך רש"י לפרש מידי על אגרא קני' ורק על שאלה דליכא כסף וקני' פי' משום חיוב אונסין וע"כ פריך מהא דלהשכיר דגם כסף לא מהני וכ"ש חיוב אונסין עד דמסיק דשכירות לא קני' ולכן אמר גזרה משום שאלה ג"כ דאם בשכירות דאיכא כסף ל"ק כ"ש שאלה דליכא אלא חיוב אחריות לבד. וא"כ אם כותבין פרוזבול בקרקע השאולה כ"ש בקרקע המושכר דקנה טפי משאילה וזה נכון. וזה דעת היש"ש בפ"ה דב"ק (סי' ל"ד) שכתב דמשאיל יכול לאסור בקונם ולא משכיר דמשאיל לא הוי מכר ע"ש והוא כמוש"כ דשכירות שמקבל כסף דמי קצת למכר משא"כ שאלה. ועמש"כ קצ"ה בזה:

ובזה י"ל בהא שכתב הכס"מ (בפי"ז מה' מאכלות אסורות) אמש"כ הרמב"ם דהשוכר כלי מעכו"ם א"צ טבילה דבשאולין מבואר בש"ס דמס' ע"ז (דף ע"ה). א"כ ה"ה לשוכר דלפמש"כ יש לחלק דשוכר שאני דאיכא כסף והוי שלו. אלא דצ"ל דסמיך אהא דמסקינן בפ"ק (דף ט"ו) דשכירות לא קני' ושכירות דמי לשאול לכן פטור מטבילה גם כן:

והסמ"ע כתב דלא תימא דוקא ש ול דחייב באונסין משא"כ שכירות ופי' האורים דלשון מושאל נקט דהא בקרקע לא שייך באונסין ואין דין שמירה כלל לקרקעות רק ר"ל דבמטלטלין חייב באונסין משום דכל הנאה שלו. א"כ גם בקרקע חשיב יותר שלו מן שכירות דאין כל הנאה שלו ולכך במטלטלין פטור מאונסין. וכיוצא בזה צריך לפרש הא דכתב רש"י בפ"ק דמס' ע"ז הנ"ל שאלה קני' כיון דחייב באונסין הרי שלו. והוא תמוה דהא קאמר גם כן אגרא קני' אף דאינו חייב באונסין ובזה יש לומר דאגרא קני' דחייב בגניבה ואבידה אי שוכר כש"ש דמי. אלא דקשה דהא בתר הכי קאמר דבשכירות בתים שכירות קני' ובבתים ליכא דין שמירה כלל אלא ודאי לאו דוקא אלא כיון דמצינו דבמטלטלין חייב בשמירה וקונה ה"נ בבתים כן:

סעיף ל' אלא בסופה. עיין בה"ג שהביא מגמ' דערכין ולא כתב מפשטי' דקרא דכתיב מקץ שבע שנים משום דהתוס' בקדושין (דף ל"ח) כתבו דבשילוח עבדים דכתיב מקץ שבע שנים מוכח בערכין דהיא לאו דוקא ע"ש ולפרש"י בערכין אין ראיה משם ע"ש] והב"ח כתב דגם העיטור והרא"ש שכתבו דאין כותבין פרוזבול בתחילת שנה שביעית דאין גובין כל השנה מ"מ במלוה בשביעית גופא מודה והוא נכון. דכן מבואר בסנהדרין (דף ל"ב) במלוה בשביעית גופא דגובה ע"ש:

סעיף ל"ג נאמן אדם לומר פרוזבול היה לי ואבד. בתומים (סקכ"ט) מבואר דזה דוקא כשהלוה אינו מכחישו בברי אבל אם מכחישו בברי לא מהני חזקה דלא שביק היתירא להוציא ממון. והוא תמוה דלהדיא כתב הרא"ש בתשובה (כלל ק"ח ס"ט) דגם כשמכחישו בברי מהני חזקה הלז להוציא ממון. ע"ש וכ"ה במרדכי פ"ד דגיטין להדיא כן: