אורח משפט רמא

ועיין במרדכי שם בהג"ה וקצ"ע מאחר דהרא"ש גופי' חור בו. וז"ל מה שכתבתי במ"א רב הונא ורב יהודה יש לפסוק כרב יהודא כן הוא בכסף משנה (פ"ד דנדרים דין י"ד) ושכן פסקו הרא"ש והר"ן עכ"ל הי"מ אות תר"ח. והוא תמוה דהא בב"ק (דף צ"ג) בפלוגתא דר"ה ורב יהודא לענין גזל מטבע ונסדק כתב הרא"ש דיש לפסיק כר"ה משום דרב יהודא תלמידו הוה וכ"כ בפ"ב דבכורות ודוחק לומר כמוש"כ תוס' חולין (דף י"ג) ד"ה בעא דתרי ר"ה הוו ואחד הי' רבו דרב יהודא דאפילו שמואל רבו של רב יהודא תלמיד ר"ה הוה ואחד הי' לאחר כן ונגד זה הלכה כרב יהודא ובזה הי' מיושב מה שהקשה בספר אחד מהא דמבואר בקידושין (דף ע') דר"ה גדול מר"י דאזיל לקמי' דר"ה עיי"ש אבל אי נימא דתרי הוו כמוש"כ התוס' אתי שפיר:

ויותר נראה כמוש"כ בהג"ה י"מ שם דט"ס הוא וצ"ל רב נחמן ור"י כמבואר בנדרים (דף ט"ו) וכ' שם הרא"ש דרב יהודה גדול בחכמה מרב נחמן וכן משמע בקדושין (דף ע) מיזל לא איבעי לך למיזל משום דגברא רבא את ופירש"י לפני רב נחמן שאתה גדול ממנו ושם שותא דמר לא ידענא כו' ומדברי הר"ן שם ליכא למילף מידי אפילו לגבי רב נחמן משום דשקלו וטרו בש"ס אליבי' הא לא"ה לא הוי פסיקא לר"ן דהלכה כרב יהודה לגבי רב נחמן. וברא"ש פ"ג דב"ק גבי פלוגתא דר"י ור"נ אי עביד אינש דינא לנפשי' כתב דהלכה כרב נחמן משום דקיי"ל כרב נחמן בדינא ועוד דפרכינן לר"י ושנינהו בדוחק לכך הילכתא כוותי' דרב נחמן. משמע הא לאו הכי הילכתא כר"י היינו דלטעמי' אזיל שכתב בנדרים דרב יהודה גדול מרב נחמן בחכמה ולכך הילכתא כוותי':

ובזה יש לחזק הא שכתבו התוס' בברכות (דף מ"ב) וכן הרא"ש שם (סימן ל"ב) דהלכה דאינו פוטר דר"נ ור"ש הילכתא כר"ש באיסורא דבלא"ה פליג רב יהודה שם על רב נחמן ולכן לית הילכתא כוותי' דרב נחמן בזה:

ומזה יש ראי' להש"ך שכתב דהלכה כרב נחמן בדיני לגבי רבותיו דהא רב יהודה גדול מרב נחמן כמוש"כ הרא"ש בנדרים שם ואפי"ה כתב בב"ק דהלכה כרב נחמן בדיני וכאן א"ש הוכחת הש"ך שהוכיח מהא דפ"ק דכתובות דהלכה כר"נ לגבי שמואל מדפריך שם והא קיי"ל הילכתא כר"נ בדיני והרי התם רב יהודה קאמר לה בשם שמואל א"כ מוכח דהילכתא כר"נ בדיני נגד ר"י ג"כ עכ"ל שם בזה. וכן מבואר ברא"ש פ"ב דב"מ גבי טבעא מכריז דפליגי שם ר"י ור"נ דהילכתא כר"נ בדיני ואף שביאור הגר"א (סימן רס"ז סק"ט) כתב מדס"ל שם לרבינא כן מ"מ נראה מלישנא דהרא"ש דלא נחית לזה עיי"ש בזה:

והנה בהא שכתב רמ"א דביותר מפלגא הוי ביטול מקח ומשמע הא בפלגא גופא המקח קיים והסמ"ע לקמן (סימן רכ"ז) כתב דלאו דוקא יתר מפלגא וגם בפלגא גופא המקח בטל ולשון התוס' בב"ק ובב"מ הוא לאו דוקא. אבל הש"ך שם (ס"ק י"ז) הסכים להרמ"א דבפלגא גופא המקח קיים. ונ"ל להוכיח דתוס' ס"ל דבפלגא גופא המקח קיים דהנה בערכין (דף כ"ג) איתא מתניתין דלא כרשב"ג דתניא רשב"ג אומר אם הי' הקדישו כנגד חובו פודה ואם לאו אינו פודה ורבנן עד כמה אר"ה ב"י אר"ש עד פלגא ע"כ וכתב הראב"ד (פט"ז מהלכות ערכין) משום דאין אונאה לקרקעית עד פלגא והכסף משנה כתב שם שאמדוהו חכמים דעתו של אדם שפעמים קונה קרקע בכפל ולא יותר עיי"ש. ונראה דיצא לו כן מהא דאמרינן בכתובות (דף צ"א) ההוא גברא דהוו מסקי בי' אלפא זוזי היו לי' תרי אפדנא זבן חדא בחמש מאה וחדא בחמש מאה אתא בע"ח וטרפא לחדא מינייהו והדר קא טרפא מאידך שקל אלפא זוזי וא"ל אי שווי' לך אלפא זוזי לחיי ואי לא שקול אלפי זוזי ואיסתלק. הרי להדיא דשוי' לאדם קרקע בכפל משווי' והנה התוס' בב"ב (דף ס"א) כתבו דבקרקעות לא אמרינן הדמים מודיעים דפעמים אדם קונה קרקע הרבה יותר ממה שהוא שוה כדאמר בפרק מי שהי' נשוי ההוא גברא והיינו ההוא עובדא דלעיל והנה מההוא עובדא דלעיל לא מוכח אלא בכפל אבל לא יותר מכפל וכההוא דערכין. וא"כ קשה ביותר מכפל דאין קונה קרקעות נימא הדמים מודיעין, והרי התוס' שם כתבו להקשות על רשב"ם דפירש דלכך לא אמרינן הדמים מודיעים בקרקע משום דאין אונאה לקרקעות. דהא ביטול מקח יש להן ואי ביותר מכפל הדמים מודיעין תקשה גם לטעמייהו נימא בכה"ג הדמים מודיעין. וא"ל דביטול יש להן בפלגא גופא משא"כ לפי טעמם. דפעמים אדם קונה קרקע ביותר משוויו גם פלגא בכלל. זה אינו דמ"מ לא הוי קשה כ"כ על הרשב"ם אי עכ"פ לא שייך הדמים מודיעין עד פלגא ולא פלגא בכלל א"ו דתוס' ס"ל דגם ביותר מכפל אדם קונה קרקע ולכן כותבין פרוזבול אפילו על קרקע כל שהוא דמלא מחט גובה מלא קרדום כמוש"כ התוס' בגיטין (דף ל"ז) וא"כ מבואר מזה דתוס' לא ס"ל כסברת הכס"מ אליבא דהרמב"ם וס"ל כהראב"ד משום דאין אונאה לקרקעות עד פלגא וא"כ מוכח דפלגא גופא אין להן ביטול מקח:

ולפ"ז הרשב"ם לשיטתו פירש דאין הדמים ראי' בקרקעית משום דאין אונאה להן. ולא פירש משים דאדם קונה קרקע ביותר משוויו לשיטתי' אזיל לפ"מ שביארנו לעיל דשיטתו בכמה מקומות דביטול מקח אין להן בקרקעות א"כ הא דאינו פודה אלא כדי כפל אין לומר כטעם הראב"ד דעד פלגא אין אונאה לקרקעות. וצ"ל כטעמו של הכסף משנה משום דעד פלגא אדם קונה מיתר בשויו ולא יותר מפלגא וא"כ ליכא למימר דאין הדמים ראי' משים זה דא"כ ביותר מפלגא נימא הדמים מודיעים. ולכן פירש משום אונאה דאז גם ביותר מפלגא אין אונאה לקרקעות והשתא א"ש:

ולכן הרמב"ם לטעמי' שפסק (בפי"ג מה' מכירה) כהרי"ף. דאפילו שוה אלף בדינר אין אונאה. א"כ הא דאינו פודה ביותר מכפל משום דאין אדם קונה ביותר רק עד פלגא. וכיון דס"ל סברא זו א"כ בב"ב דוחק לאוקמי דלא כר' יהודה דאין הדמים ראי'. והא דלא אמרינן הדמים ראי' משום דקרקעות שאני וליכא למימר משום דאדם קינה ביותר משוויו דהא אינו קונה אלא בכפל. וצ"ל כהרשב"ם משום דאין אונאה ולכן פסק דלעולם אין אונאה אפילו שוה אלף בדינר משא"כ הראב"ד ס"ל דגם ביותר מכפל אדם קונה קרקע ולכן יש לומר משום טעם זה אין הדמים מודיעין ובאונאה אינו אלא עד פלגא לכן כתב טעם זה דעד פלגא אין להם אונאה וא"ש סעיף מ' ויש מחייבין בפשיעה הה"מ (בפ"ב מה' שכירות, כתב שכן דעת רש"י ז"ל דאף הני דנתמעטו משמירה מ"מ בפשיעה מחיייבין. ובזה יתבאר היטב הא דאמרינן במס' ע"ז (דף ט"ו) דלכך אין מוכרין בהמה גסה לנכרי גזירה משים שאלה ושכירות ופריך שאלה קני' אגרה קני'. ופרש"י שאלה קני' כיון דחייב באונסין ה"ה שלו עכ"ל ולפ"ז הא דקאמר אגרה קני' הוא משים דקי"ל דשוכר כש"ש דמי וחייב בגניבה ואבידה וכיון דחייב בגניבה ואבידה ה"ה שיו אבל קשה הא דפריך התם ושכירות לא קני' והתנן אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו מפני שמכניס ע"ז בתוך ביתו כו' ואס"ד שכירות קני' כי קא מעייל לביתי' דנפשי' קא מעייל. ומאי קושיא דבמאי שכירות קניא הוא משום דאיתא בשמירה. משא"כ בתים דאינן בשמירה. לכך שכירות לא קני. אבל י"ל דנהי דקרקעות ומחובר לקרקע אינו בשמירה מ"מ בפשיעה מחויב ולכן שכירות קניא וא"כ לשיטתו שפיר פירש משום חיוב ועיין מש"כ לקמן (סימן ש"א) בזה. וא"ל כיון דפשיעה מטעם מזיק לא שייך קנין בזה דזה אינו. מאחר דאי לאו שוכר לבד פטור מפשיעה ושוכר חייב. קנין הוי בזה. אמנם העיקר כמוש"כ לקמן (סי' ש"א) בזה:

שם ואם קנו עיין תומים שכתב דלא שייך בהקדש קנו מידו דכיון דקי"ל בעינן בקנין כליו של קונה א"כ