אורח משפט רכה

מגו לא מהימן משום דחזקה לא שביק אינש מלוה בשטר ופרע מלוה ע"פ. וא"כ הוי טענת סטראי טענה גרועה וע"כ בעינן מנו לזה. ולפ"ז בטוען סטראי שיש לו מלוה בשטר אחרת דלא שייך חזקה זו מהימן גם בלא מגו וכן כתב מהרח"ש (בתו"ח סי' ל"ה) בדעת הרא"ש עי"ש. אך דעת התומים דגם להרא"ש ז"ל אף כשטוען סטראי על שטר אחר בעינן מגו עיי"ש:

כתב המל"מ (פי"ד מהל' מלוה ה"ט) עוד נסתפקתי ברין זה אם השטר עדיין הוא בתוך זמנו אי אמרינן חזקה שאין אדם פורע בתוך זמנו ובודאי מחוב אחר הוא כדברי המלוה. ומי שידקדק בשו"ת הרא"ש (כלל מ"ז סי' ג) יראה משם דבכה"ג נאמן המלוה לומר סטראי נינהו עכ"ל. ובנתיבות כתב ע"ז וחפשתי ולא מצאתי אותו בתשובת הרא"ש וצ"ע בדין זה דמדברי הפוסקים משמע שאין לחלק ע"כ. אכן כוונת המל"מ מבואר וט"ס הוא שם. וצ"ל (כלל ע"ז סימן ג) שנשאל שם על מי שהוציא שטר שזמנו ה' אדר והוציא הלוה שובר שנכתב בו שמחל לו כל תביעות שיש לו עליו עד ה' אדר אי נימא שהורע השטר מחמת השובר. והשיב דאע"ג דאמרינן בב"מ לא פרע אינש ביומא היינו כשאין הלוה טוען ברי שפרע אבל בטוען ברי לא אמרינן כן לענין היכא דנפל השטר וכ"ש בנדון דידן שיש שובר שפרע ואע"ג דאמרינן סתם הלואה ל' יום. מ"מ לא אמרינן חזקה אין אדם פורע תוך זמנו רק בקביעות זמן. והובא תשובת הרא"ש הלז בב"י (סי' עג וסי' ע"ח) והמל"מ (בפי"א מהל' מלוה דין ו') הביא להא דתשו' הרא"ש הנ"ל והקשה שם דכי קבע זמן מאי הוי הא איכא שובר. ותירץ דאע"ג דאיכא שובר אם הי' כקובע זמן. הוה אמרינן שהשובר נכתב קודם השטר הרי קמן דאפי' איכא שובר שפרע אמרינן שהשובר לא על זה נכתב משום חזקה דתוך זמנו. א"כ ה"ה בפרעו בעדים אמרינן כן דהפרעון לא הי' ע"ז השטר משום דהוא תוך זמנו. וא"ש דברי המל"מ על נכון. ובתשובת הרשב"א (ח"ג סי' ג) נשאל על שאלת הרא"ש הנ"ל והשיב נ"ב דע"י השובר איתרע חזקה דפרעון בת יומא. ובגדו"ת (שער ט"ז) כ' דהריב"ש כ' דשובר מגרע חזקה דפרעון בת יומא וחזקה דתוך זמנו א"כ מבואר מזה דשובר מגרע חזקה דתוך זמנו וה"ה לעדים וא"כ הדבר במחלוקת שנוי' דלהרא"ש והרשב"א כיון דלא מהני שובר בחזקה דתוך זמנו ה"ה עדים ולהריב"ש דמהני שובר ה"ה לעדים ג"כ:

ובשו"ת הר"א ששון (שאלה ע"ד) מבואר להדיא דבתוך זמנו אף אם פרע בעדים יכול לומר סטראי עי"ש שכתב דלפ"מ שכ' הרא"ש דלכך אם פרע בעדים אינו נאמן לומר סטראי משום דחזקה לא שביק אינש מלוה בשטר ופרע מלוה ע"פ דבתוך זמנו איכא חזקה להיפוך עי"ש. אכן בשו"ת בשמים ראש (המכונים להרא"ש) בסי' מ"ב כתב להדיא דאפי' אם טען שהשטר לא הי' עדיין זמנו להפרע וזה החוב שפרעתי כבר שלים זימני' ואפי' א"נ חזי' דלא שלים זימני' דשטרא נמי אתרי שהלואה אחרת לא נודע כלל. ויעוי"ש בכסא דהרסנא. הרי להדיא דאינו נאמן בזה. לכן נ"ל דזה הוי ספיקא דדינא בזה כן נלפע"ד:

אבל אם לא הזכיר לו שיקח השטר פטור הואיל ולא א"ל ליתנם בפני עדים. המבי"ט בחלק ב' (שאלה רל"ב) כתב דאם הי' השליח בשכר הו"ל לאסוקי אדעתי' וליתנם בפני עדים. וכן אם הי' המלוה עכו"ם עי"ש. והש"ך כתב ע"ז ואין דבריו מוכרחים וצ"ע לדינא וכ"כ המפרשים. והכנה"ג הביאו ג"כ. ושמהרשד"ם מבואר דפשיטא לי' במלוה עכו"ם דחייב והוא תמוה דהא כ' הנ"י בפ"ג דב"מ (דף ל"ה) בסרסור שא"ל למשכן אצל פלוני פטור אפי' לא השכין בעדים והובא לקמן (סי' קפ"ה) אף דסרסור שומר שכר הוי כמבואר שם. והסמ"ע כתב בשם הרשב"א וכן הובא בבאה"ג דגם אם השכין אצל עכו"ם ונוטל השליח שכר ע"ז נמי פטור הואיל ולא א"ל מידי ליתנם בפני עדים הרי מבואר כל זה להדיא דלא כמבי"ט ואין שום ספק בזה. וכן משמע מסתימת הפוסקים בזה וכן עיקר:

סימן נט סעיף א' אומר אינו יודע. בבעה"ת מביא שני דיעות בזה. והכריע דאינו גובה משום דדמי לחשוד דאפיק שטרא משום שא"י לישבע אבל אנן קיי"ל דאינו גובה ולאו מטעמא דדמי לחשוד דבחשוד גופא קי"ל דגובה בלא שבועה אלא משום דחזקת ממון מסייע לברי דלוה ובזה לכו"ע ברי עדיף. וכיוצא בזה מבואר לקמן (סי' ע"ב) ברמ"א לוה שאמר למלוה על משכון פרעתיך כך וכך והמלוה אומר אמת פרעתני אבל איני יודע כמה הלוה נאמן במה שאומר דמלוה אין לו על המשכון רק שיעבוד. והוי כאילו הוא התובע ואין אדם מוציא מאחר בטענת ספק. והנה אף כי זה הוא דבר פשוט דהיכא דחזקת ממון מסייע לברי דברי עדיף ואין התובע בטענת ספק מוציא ממנו. עכ"ז לא אמנע מהביא ראיות לזה וממילא רווחא שמעתתא:

ראשונה מתבאר דברי עם חזקת ממון ברי עדיף מהא שכתבו התוס' בב"מ (דף קט"ז) ד"ה לימא תהוי תיובתא דר"נ וז"ל ואע"ג דטעמא דר"נ משום דאוקי ממונא בחזקת מארי' והכא אוקימנא דקיימא ברה"ר או בחצר של שניהם שאין האחד מוחזק יותר מחברו מ"מ בהכי חשיב מוחזק שאנו יודעין שהחצי שלו. לכך פריך שפיר. ועוד דבפ' השואל פי' דכל ממון המוטל בספק חשוב כאילו שניהם מוחזקין עכ"ל. הרי להדיא דהיכא דליכא חזקת ממונא לבעל השמא גם ר"נ מודה דברי עדיף וטעמא משום דשניהם מוחזקין. הא היכא דאחד מוחזק וטוען ברי בודאי ברי עדיף:

וכן מתבאר מהא דתנן בהשואל (דף צ"ז) המשאיל אומר שאולה מתה. ביום שהיתה שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב. השוכר אומר שכורה מתה. ביום שהיתה שכורה מתה. בשעה שהיתה שכורה מתה. והלה אומר איני יודע פטור ובגמ' לימא תהוי תיובתא דר"נ כו' כגון שיש עסק שבועה ביניהם. ובתוס' שם ומ"מ כשהמשאיל טוען שמא והשוכר טוען ברי פטור השוכר משבועה שאין המשאיל יכול להשביעו מספק הרי להדיא דהשואל שהוא מוחזק וטוען ברי פטור גם לר"נ דס"ל דלא אמרינן ברי עדיף והכ"נ במלוה טוען שמא ולוה טוען ברי ומוחזק דפטור הלוה:

וכמו כן מבואר נמי בפרק השואל (דף ק') הי' לו ב' עבדים אחד גדול ואחד קטן וכן ב' שדות אחת גדולה ואחת קטנה כו' המוכר אומר קטן מכרתי והלה אומר איני יודע אין לו אלא קטן ולמ"ד לא אמרינן ברי עדיף אמאי אין לו אלא קטן א"ו משום דהברי מוחזק ג"כ וכ"ה להדיא בחידושי הרמב"ן בב"ב (דף ל"ד) עי"ש:

אך את זה יש לחקור אם במקום שהטוען שמא לא הו"ל למידע ואידך טוען ברי ומוחזק ג"כ דינא הכי דברי עדיף. או דילמא כיון דלא הו"ל למידע אין טענתו גרוע כמוש"כ התוס' בכמה דוכתי דאפילו למ"ד מנה לי בידך והלה אומר א"י דחייב מ"מ היכא דלא הו"ל למידע פטור ולא אמרינן בזה ברי עדיף. וה"נ היכא דהוא מוחזק ג"כ לא אמרינן בזה ברי עדיף. כיון דלא הו"ל למידע לבעל השמא. ולפ"מ שנתבאר דהא דאין המלוה גובה בשטר הוא משום דהלוה ברי ומוחזק והמלוה טוען שמא ובזה ברי עדיף א"כ מתבאר דהיכא דלא הו"ל למידע לא אמרינן בזה ברי עדיף. דהא כתב המבי"ט (בח"ב סי' רי"ב) והביאו הש"ך לקמן (סי' קכ"ב ס"ק י"ז) דהיכא דלא הו"ל לבעל השטר למידע אף שטוען שמא גובה בו. וש"מ דהיכא דלא הו"ל למידע לא אמרינן בזה חזקת ממון וברי עדיף:

והנה לפמש"כ בבעה"ת (ח"ב שער ל"ט) שהביא תשובת רמב"ן שכתב וז"ל ואל תטעה במה שאמרו מקצת מחברים דלא איתמר הכי אלא במנה לי בידך דהו"ל לי' למידע דהא טעותא היא והכי מוכח בפרק הבית והעלי' דאפילו היכא דלא הו"ל למידע חייב ושייך בי' נמי מחויב שבועה ואיל"מ