אורח משפט רכד

לשטר אמנה ושטר פרוע ליכא איסורא דאל תשכן פחות מג' ימים ובאמנה י"ל איסורא תיכף משום און בידך הרחיקהו אבל פרוע דאינו אלא משום אל תשכן ליכא איסורא בפחות מג' ימים. והא שכ' הריטב"א דאין שכונה פחותה מג' ימים הוא כמו דאמרינן בע"ז (דף כ"א) אר"י ובלבד שלא יעשנה שכינה וכמה שכונה תנא אין שכונה פחות משלשה בני אדם ועיין ביו"ד (סי' ש"מ) ומזה הוציא הריטב"א דה"ה לזמן דאין שכונה פחותה מג' ימים. ויותר נ"ל דט"ס הוא בהריטב"א וכצ"ל שלשים יום מדכ' זה לפירוש הא דמכאן ואילך אסור פי' ואין שכונה פחות מל' וצ"ל קודם סוף שלשים מאחר דמיכן ואילך אסור וכשיהיו שלשים דאז יהי' באל תשכן ולפ"ד הריטב"א דאל תשכן אין פחות מל' יום א"כ גם בפרוע כן:

ומעתה נ"ל הא דאמרינן בב"מ (דף ק"ח) מאי משכנתא דשכונה גבי' למאי נפ"מ לדינא דבר מצרא דזה אינו אלא אי שלשים יום אבל פחות מזה לית בי' משום דינא דב"מ דאין שכונה פחות משלשים יום וכמו שנתבאר בזה כן נ"ל:

גם בהא אי איכא לפני עור בלוה שנותן שטר אמנה. י"ל דהא לבני מערבא אינו אלא עשה דד"ק אם און בידך הרחיקהו ובשטר פרוע הוא ל"ת משום דבשטר פרוע יכול לבוא יותר לתקלה מבשטר אמנה דמיפרע לא דייק משא"כ באמנה. ול"ת חמור מעשה כמבואר ביבמות (דף ז) וא"כ אף דבעשה דד"ת איכא לפני עור כדמשמע מתוס' גיטין (דף י') ד"ה מצת כותי אבל בעשה דד"ק ליכא ל"ע ובפרט דאינו אלא מדרבנן ואף דגם באיסור דרבנן איכא ל"ע מ"מ י"ל דעשה דד"ק קיל ועי' מש"כ (בסי' קפ"ב) בזה. אבל אנן קיי"ל דגם באמנה איכא בל תשכן כמוש"כ (בסי' מ"ו) דעדים שאמרו אמנה הי' דברינו אינם נאמנים דלא חתמי אעולה וא"כ תירוץ הראשון נראה עיקר:

ואף אם המלוה נותן שובר ג"כ איכא משום אל תשכן כמוש"כ הש"ך (בסי' ס"א) וכ"ה ברש"י בשבת (דף ע"ט) וכמוש"כ השע"מ ואם כותב ע"ג שהוא פרוע מהני. אך זה יש להסתפק אם מהני שיכתוב המלוה שובר אצלו ויניחהו אצל השטר או שיכתוב בצידו שהוא פרוע או שאינו אלא לקיום על חוב אחר. כיון דעיקר החשש שמא יאבד השובר ויחזור ויגבה בשטר כמוש"כ רש"י שם וזה לא שייך כאן דחששא רחוקה היא. שמא יאבד השובר ולא השטר כשמונחים ביחד. וכש"כ אם נכתב בצידו אף דיכול לקרוע מה שנכתב בצידו ולגבות שנית. מ"מ נ"ל דלא חיישינן לזה. והא דכתב הרשב"א בת"ה (שאלה קצ"ה) דאסור להחזיק על חוב אחר שמא ימלך ויתבענו למחר בשטר שנמחל שעבודו. י"ל דל"ד דהתם שפיר איכא האי חששא משום דיש לו חוב אחר עליו אבל שיתבענו בחנם שנית לא חיישינן. ובמחזיק על חוב אחר איכא, איסורא משום און בידך הרחיקהו. דהוי כאמנה דמעיקרא און כמבואר בכתובות שם ומהרשב"א הנ"ל עיי"ש. ומהשו"ע שכ' או יכתוב שובר וימסרנו ללוה לפ"ד הש"ך דמיירי באיסורא ואפ"ה בעינן שימסרנו ללוה. משמע דלא סגי במה שיהי' אצלו השובר לבד. ועיין מש"כ ביו"ד (סי' קע"ז) בעיסקא להקל בנכתב בצד השטר או שמניח אצל השטר וה"ה כאן. ומעתה מש"כ המהרש"א בסוכה (דף כ"ח) תוכחת מגולה על משהה שטר פרוע על חוב אחר מבואר להדיא כן ברשב"א הנ"ל וכמוש"כ:

ובמדרש פ' בהר דרשו על הא דכתיב (ישעי' נ"ח) אם תסיר מתוכך מוטה זה משהה שטר פרוע. והוא כמוש"כ למעלה בדברינו דעול הוא בסתר ואון הוא בגלוי ודרך הכתוב לפעמים להקדים עול לאון כמו זורע עולה יקצר און. וכן ביארנו הא שכתוב בתהלים אף בלב עולות תפעלון שהוא בסתר בארץ חמס ידיכם תפלסון שהוא בגלוי כדדרשינן בנדה (דף מ"ב) מה ידיו מאבראי שהוא בגלוי עיי"ש. וזה שאמר אם תסור מתוכך מוטה שהוא עול כדדריש בכתובות (דף י"ט) אל תשכן באהליך עולה זה שטר פרוע. ומסיים שלח אצבע ודבר און שהוא בגלוי ואשרי אדם שאינו משהה שטר פרוע ויקוים בו הברכות המבוארים בישעי' שם בזה:

נלפע"ד דאפילו אם נתרצה הלוה שיהי' אצל המלוה השטר פרוע ואמר אני מאמין אותו מ"מ אין המלוה רשאי להשהות אצלו וכן משמע לי מהא דבכתובות (דף י"ט) דריש מאם און בידך הרחיקהו זה שטר פסים כו' ואל תשכן וגו' זה שטר פרוע והרי שטר פסים ושטר אמנה ברצון הלוה היא. ואפי"ה אסור א"כ ה"ה לשטר פרוע. ומצאתי בתשב"ץ (ח"א סי' כ"ד) שכ"כ בפשיטות. ובאו"ת כתב דריצוי הלוה מהני והנתיבות חולק עליו. והרי להדיא מבואר בתשב"ץ דלא מהני וכ"ה בש"ך לקמן (סימן ס"א ס"ק ט"ז) עיי"ש בזה:

ואם יש לו להמלוה עוד דו"ד ג"כ אינו רשאי להחזיק בשביל זה שטר פרוע וכמוש"כ המהרש"א בסוכה שם (דף כ"ט). ואפילו מאן דמיקל לאשהויי משום פשיטי דספרא שאני התם דהחוב הוא מזה העסק משא"כ בעסק אחר וכזה מבואר בנה"מ ג"כ. וכמוש"כ מהרש"א מצאתי בתשובת הרשב"א ח"ה (שאלה קצ"ה) שכ"כ בפשיטות. והא שכתב הש"ך דאפילו כולו פרוע יכול לתפוס על דבר אחר אין זה אלא אם כתב על גבי השטר אבל בלא"ה אסור וכמו שביארנו:

ואם מותר שטר אמנה ע"י שישלישו אותו מבואר בתשובת הרי"ף (שאלה רמ"ב) דאסור וז"ל שם ואפי' ע"י שליש אסור ליתנו שמא ימות השליש ויפול לידי מי שנכתב על שמו ויתבענו ע"כ. ועיין בב"י ביו"ד (סי' קע"ז) בבד"ה שם שהביא דעת הריטב"א מהא דב"מ (דף ס"ח) דלא יכלול הרבית עם הקרן שמא יפול קמי יתמי דביד שליש מותר וא"כ ה"ה כאן:

אבל מותר להשהות שטר של מנה אעפ"י שאינו חייב אלא חמשים והוא שיכתוב שובר על גביו ממה שנפרע ועיין ש"ך דאף בלא כתיבת שובר מותר דלא שייך אל תשכן אלא כשאינו צריך לשטר עוד. ולא כשעדיין צריך לשטר. ונ"ל להביא ראי' לזה מהא דתנן בכתובות (דף נ"ד) ר"י אומר רצה כותב לבתולה מאתים והיא כותבת התקבלתי מנה. ולאלמנה מנה והיא כותבת התקבלתי חמשים זוז. ופריך שם (דף נ"ו) טעמא דכתבה לי' אבל ע"פ לא והא שמעינן לי' לר"י דאמר דבר שבממון תנאו קיים. וקשה מאי פריך הא י"ל דלכך קתני והיא כותבת דלא תהא עוברת משום אל תשכן שבהכתובה כחוב מאתים ובאמת אין לה אלא מנה. לכך כותבת שובר דאז ליכא משום אל תשכן וגו' אבל לעולם לענין עצם המחילה י"ל דגם בע"פ מהני. א"ו מוכח כדעת הש"ך דאפי' בלא כתיבת שובר ליכא איסורא דאל תשכן בגוונא דא שעדיין צריך לשטרא:

מיהו יש לדחות עפמש"כ התוס' בכתובות שם דמאי פריך. דילמא מאי כותב אומר ותי' דמדקתני בברייתא שם (דף נ"ו) רמ"א כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה ה"ז בעילת זנות ר' יוסי אומר רשאי. ר' יהודה אומר כותבת אלמא דדוקא כותבת קאמר. וה"נ כיון דר' יוסי אומר רשאי. והוא ג"כ ודאי דס"ל לאו דאל תשכן. ואפי"ה לא בעי כתיבה משום דלא מיירי בזה אלא בעיקר המחילה וה"נ ר' יהודה דס"ל כותבת לא קאי אלאו דאל תשכן אלא אעיקר המחילה. ועיין ביאור הגר"א שמשמע דבשובר ליכא דין פוגם שטרו ועיין לקמן (סי' פ"ד ס"א) ובביאור הגר"א שם ומהרי"ט (ח"ב סי' קכ"ג) וצל"ע:

הש"ך (בסי' ס"א) כתב דאף דכותב לו שובר מ"מ אם משהה השטר פרוע עובר משום אל תשכן וגו' דשמא יאבד השובר. והוא עפמש"כ התוס' בכתובות (דף י"ט) והרא"ש המובא בשיטה שם. דעולה נקרא אף שעתה אמת אלא שאח"כ נתגלגל הדבר לשקר נקרא עילה עיי"ש. וא"כ כיון שיוכל לבוא לידי שקר שייך בזה אל תשכן באהליך עולה ודו"ק. וכן מבואר להדיא בשו"ת הרא"ש ובשו"ת חיים שאל (סי' נ"א) דאפי' בכותב שובר איכא ג"כ הך איסורא דד"ק:

סימן נח סעיף א' הרא"ש ז"ל בפרק שבועת הדיינין כתב בטעמא דמהימן לומר סטראי במגו אבל בלא