אורח משפט ריב

ואח"ז ראיתי בשו"ת מיימוני לס' משפטים (סי' ס"א) שהוכיח כן מברייתא זו דאפי' לא כתב האיחר בפירוש כשר. ות"ל שכוונתי לדעתו הגדולה וא"כ שפיר כתבתי דבב"ב אף דמייתי ממתני' מ"מ סמיך על הברייתא אלא ממתניתין עדיפא לי' וכן מצינו בש"ס בכמה דוכתי:

סעיף כ"ז דבלשון העולם עד. עש"ך שכתב וז"ל ועוד דבכל מקום עד היום הזה הוא עד עכשיו עכ"ל. והוא תמוה לכאורה דהא ביומא (דף נ"ד) מסיק דגם היכא דכתב עד היום הזה לאו עד עילם הוא עיי"ש. אך לפ"מ דנשאל הנוב"י (בח"ב חאו"ח סי' פ"ז) על רש"י דסוטה (דף מ"ו) שכתב ג"כ לכלל מונח דעד היום הזה הוא עד עולם ולא לזמן מהא דיומא הנ"ל. וע"ש שתירץ דסוגיות חלוקות בזה לכן א"ש גם דברי הש"ך שבכאן עפ"י דברי הנו"ב הנ"ל:

ובזה ניחא לי הא דאמרינן בהוריות (דף י"ג) כהן קודם ללוי ולוי לישראל כו' ובגמ' כהן קודם ללוי שנאמר ובני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש הקדשים לוי לישראל שנאמר בעת ההיא הבדיל ד' את שבט הלוי וגו' ויש לדקדק לכאורה דלא מייתי מהמוקדם בתורה במדבר (ח') והבדלת את הלוים מתוך בני ישראל והיו לי הלוים ומבואר במ"א אצלי ישוב לזה בפשיטות ולהנ"ל נמי ניחא. דלענין קודם לישראל דמיירי גם בזה"ז ניחא למילף מדברים (יו"ד) דכתיב התם לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה. והוי דומיא דכהנים דכתיב בדברי הימים (א' כ"ג) ויבדל וכו' עד עולם וה"ה ללוים דכתיב עד היום הזה דג"כ עד עכשיו:

סעיף כ"ט ואם כתב בשטר עד אחר הפסח. דהיינו עד שיעברו רוב ימים שבין פסח לעצרת ובר"ן גיטין מבואר מחצית הימים. וכתב הש"ך דבר"ן דמבואר בשבועה ספיקו לחומרא משא"כ בשטר בלי שבועה יד בעהש"ט על התחתונה. ואינו מוציא אלא ברוב ימים עיי"ש. ואמנם אף כי בר"ן כ' כן בשם תשובת הרי"ף בנשבע לפרוע אחר הפסח אבל בתשובת הרי"ף החדשים (סי' קכ"ח) מבואר דמיירי גם בשטר בלי שבועה ואפי"ה כתב מחצית. וז"ל שם שאלה ראובן הוציא שט"ח על שמעון וזמנו אחר הפסח סתם אין כופין אותו לפרוע אחה"פ לאלתר אלא רואים כמה ימים בין פסח לעצרת וחולקין אותם למחצה וגובה המלוה עד מחציתן. וא"כ ליתא להאי תירוצא:

סימן מד סעיף ח' והיינו כשהעדים מוחזקים ביודעים כתב הש"ך דכל היכא דאמרי' חזקה שהעדים עשו כהוגן דוקא במוחזקים שיודעים אותו דבר וכמו שנתבאר לעיל (סי' ל"ט סי"א) וכן הוא בריב"ש (סי' שע"א) בחזקה דאין העדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול דזה דוקא בעדים ידועים ומוחזקים כסופרי הדיינים הביאו כנה"ג (לקמן סי' מ"ו בהגהות בית יוסף אות פ"ד) ומה שצידד הכנה"ג בדעת רשב"א אי ס"ל לכלל זה. הנה בתשובת הרשב"א (בת"א סי' רל"ז) כתב להדיא כן. דבעינן שהעדים יהיו מוחזקין שיודעים אותו דבר עיי"ש. ועמש"כ לקמן (סי' קצ"ה) בזה:

סימן מה סעיף ב' ש"ך (סק"ג) א"נ דפשיטא דאע"ג דקתני במתני' גט כל שטר קרוי גט וכדאיתא בפ' גט פשוט ובשאר דוכתא טובא בש"ס והכי מוכח נמי ממאי דקאמר בפרק המגרש (דף פ"ח) ע"כ. וכבר כתבו התוס' בריש גיטין בראי' דמצינו דלפעמים שטר קרוי' גט וכן בריש פ' גט פשיט. והש"ך לעיל (סי' כ"ח) הביאם עיי"ש. ובפירוש שנינו בגיטין (דף י"ז) כל הגיטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולין חוץ מגיטי נשים ופרש"י כל הגיטין של מכר ומתנה והלואה וכ"כ רש"י בכתובות (דף נ"א) כל שטר קרוי גט ובסנהדרין (דף צ"א) אגיטין פרש"י כתבים ובערוך פי' שטר:

סעיף י"ב ואם לאו תתקיים העדות בשאר. נ"ל בשטר מחאה ומודעא לא אמרינן כן וכ"כ התוס' בב"ב (דף מ') דשטר לא הוי דנעשה שלא מדעת המתחייב ולא הוי עדות לרש"י ואינו מועיל אלא מתק"ח ולר"ת מועיל מטעם עדות. ומבואר בשו"ת רמ"א (שאלה י"ב) דשטר מפי כתבם לא מהני ולא אמרינן בי' כמו שנחקרה עדותן בב"ד משעת חתימה. אלא כשיבוא לפני ב"ד עיי"ש. והרי הפוסקים כתבו הא דמכשירין בנמצא קרוב או פסול משום דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד. והשטר לרווחא דמילתא כתבו אבל בשטר מודעה ומחאה דלא מהני אלא מטעם עדות ולא הוי כנחקרה משעת חתימה. א"כ יצטרפו הפסולים והכשרים ביחד ובטל כולו:

סעיף ט"ז אם לאחר ששילם טוען שהשטר פסול לפי שהרחיק הסופר חותם ידו יותר משיטה אחת אין בדבריו כלום. והטעם משום דהודאת בע"ד כמאה עדים. נראה דאם הביא עדים על זה מהימן. כיון דמטעם הודאה אתינן אף דהודאת בע"ד יותר ממאה עדים כמבואר לקמן (בסי' ע"ט) שאני התם דהוחזק כפרן אבל בעלמא מהימן כמבואר לקמן (בסי' פ"א) ואפי למאי דמבואר לקמן בסי' (קכ"ו סט"ז) דבמעמד שלשתן ששילם לא מהימן לומר טעיתי כיון ששילם מידק דייק מ"מ אי מברר בעדים מהימן כמבואר בש"ך שם ואפי' גם הב"ח דס"ל דלא מהימן התם בעדים הוא משום דניחא לי' דליקום בהימנותי' משא"כ הכא שפיר מהני עדים בזה ועדיין צ"ע בזה:

סימן מו. סעיף א' המוציא שט"ח וכו', הנה במודה בשטר שכתבו פסק הרשב"ם כשמואל דס"ל בב"ב (דף קנ"ד) מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו. אבל התוס' שם חלקו על זה ופסקו דצריך לקיימו ונ"ל די"ל דשמואל לשיטתו אזיל ולכך ס"ל א"צ לקיימו אבל לדידן שפיר קיי"ל דצריך לקיימו דהנה התוס' בכתובות (דף י"ט) כתבו על הך דס"ל מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו אבל אין לומר דלכך לא מהימן פרעתי דחזקה שטרך בידי מאי בעי. דהא כי טעין אמנה נמי לא מהימן והמהרש"א שם כתב דטעמא הא דאמנה לא מהימן הוא כמוש"כ תוס' שם אליבא דר"נ עדים שאמרו אמנה היו דברינו אינם נאמנים משום דכיון דמודה שהשטר נכתב כהוגן לא מהימן לאורועי שטרא משא"כ בשאומר פרעתי שפיר הוי הטעם משום דשטרך בידי מאי בעי וכ"כ בשיטה שם. ובאמת כן משמע מפרש"י שם. והנה טעמא דמ"ד מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ומהימן לומר פרעתי אף דהוא נגד הסברא דשטרך בידי מאי בעי, צ"ל דזימנין המלוה אישתמוטי קא משתמיט א"נ אפשיטי דספרא זייר לי' כמוש"כ תוס' בב"ב (דף ע'). והנה בב"מ (דף ט"ז) אמרינן אמר שמואל המוצא שטר הקנאה בשוק יחזירנו לבעלים אי משום כתב ללות ולא לוה הא שעביד נפשי' ואי משום פרעון אם איתא דפרעי' מקרע הוי קרע לי' לשטרא כו' אלא אמר רבא כו' אישתמוטי קא משתמיט א"נ אפשיטי דספרא זייר לי'. הרי דשמואל ס"ל דלא חיישינן לפרעון דאם איתא דפרע שטרא ביד מלוה מאי בעי דמיקרע הוה קרע לי' ורבא ס"ל דאשתמוטי קא משתמיט א"נ אפשיטי דספרא זייר לי'. אבל שמואל ל"ל הך סברא דאשתמוטי קא משתמיט א"נ אפשיטי דספרא זייר לי' ולכן ס"ל דמודה בשטר שכתבו א"ל לקיימו ולא מהימן שפרע משום דשטרך בידי מאי. בעי. משא"כ אליבא דידן דקיי"ל כהך סברא דאישתמוטי קא משתמיט א"נ אפשיטי דספרא זייר דהא שמואל דלא חייש לפרעון איתותב שם דף י"ד) לכן שפיר אפ"ל דצריך לקיימו וזה נכון:

ובזה י"ל דרבא לשיטתו דאמר בשבת (דף ע"ט) דכו"ע ס"ל דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו וא"כ משמע