אורח משפט קצז

דנעשין זוממין גם אחד מהכתות שהוזמו חייבין. לכן ס"ל גם בעדי גניבה שחייבין וא"ש:

במכות (דף ג') מעידין אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובתה כו' אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה כו' ובתוס' שם וא"ת וליחייבו שאר כסות דהא מפסידין לאשה כו' ועוי"ל שאומרת גירשתני וא"כ מחלה אותן דברים עכ"ל. והנה תי' הראשון לכאורה תמוה דממנ"פ איך מיירי. דאם מודית שלא נתגרשה א"כ הודאות בע"ד כמאה עדים דמי. וא"כ איך נתחייב הבעל. ואם אומרת שנתגרשה איך תתבע שאר וכסות. וי"ל כגון ששלחה שליח לקבלה והשליח אמר לה שלא קיבל הגט ועדים מעידין שהשליח קיבל הגט והוי גרושה ממנו. וא"ל דמ"מ איך תתבע מהם שאר וכסות הא יכולין לומר מאי אפסדתיך דהא הבעל מכחיש שלא נתגרשה והלא גם אחר הגט תוכל להתקדש לו מחדש. ויתן לה שאר וכסות. די"ל דמיירי באשת כהן דא"א לעשות כן להתקדש לו אח"כ. וא"כ שפיר אפסידוה שאר וכסות וכמוש"כ. גם י"ל דמיירי בנתן הגט וספק קרוב לו וספק קרוב לה דא"י אם הי' קרוב לה. או לו. והעדים מעידים שהי' קרוב לה ולא נתן הכתובה:

הרמב"ם (פ"ב מה' קידוש החודש ה"ב) כתב וז"ל דין תורה שאין מדקדקין בעדות החודש שאפי' קידשו את החודש עפ"י עדים ונמצאו זוממין בעדות ה"ז מקודש לפיכך היו בראשונה מקבלין עדות החודש כו' משקלקלו כו' התקינו כו' ושיהי' דורשים וחוקרים בעדות עכ"ל. ועיין לח"מ שם דדעתו דמדאורייתא בעי דו"ח בעדות החודש עיי"ש. אבל האו"ת (בסי' ל' סק"ג) דעתו דמדאורייתא לא בעי דו"ח בעדות החודש דכל עיקר טעמו של דו"ח הוא כדי שיהי' עדות שאילה"ז ובעדות החודש לאחר שהעידו אין מקבלין הזמה דגם קודם שהעידו מאיימין על המזימין שיתבטל הזמתן כמוש"כ הרמב"ם (סופ"ג) מקידוש החודש עיי"ש:

ונראה לי עוד דלכך לא בעינן בקידוש החודש עדות שאילה"ז לפימש"כ תוס' בריש פ"ק דמכות (דף ב') להקשות אהא דקתני התם מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה אין אומרים יעשה זה בן גרושה או חלוצה תחתיו אלא לוקה ארבעים דאיך הוא נעשה בן גרושה כיון דהעדים אינם נעשים בן גרושה הו"ל עדות שאאילה"ז ותירצו כיון דלא שייך כאן כאשר זמם לא בעינן עדות שאילה"ז. וא"כ בעדות החודש אם נמצא זוממין דלא שייך בזה כאשר זמם לא בעינן **(הרע מן העולם. אבל אם הי' לפני עדים דבעינן קרא כדכתיב שהעדים בעצמם יהרגוהו. א"כ ע"כ ההשתדלות לבד לא סגי ובעינן שיהי' העכו"ם שלוחו ממש. ואין שליחות לעכו"ם כנ"ל:

ולפי"ז יתיישב שפיר מה שיש להקשות על הרשב"א כיון דיכולים לקיים מצות רציחה ע"י עכו"ם א"כ למה איצטריך קרא למילף ביבמות (דף ו') דלא דחי שריפת בת כהן לשבת תיפוק לי' דבלא"ה לא לידחי משום דאפשר לקיים שניהם ע"י עכו"ם. ואפשר לתרץ כמוש"כ כיוצא בזה התוס' בשבועות (ג') דאיצטריך קרא בליכא עכו"ם. אבל לפי"מ שביארנו דדינו של הרשב"א מיירי דגוף העבירה הי' בפני ב"ד. אבל בהי' לפני עדים גם הרשב"א סובר דאין יכולים לקיים מצות הריגה ע"י עכו"ם. א"כ ניחא שפיר די"ל דאיצטריך קרא בהי' העבירה כדין התורה לפני העדים דאז לא הוי אפשר לקיים שניהם ע"י עכו"ם. ואפי' למ"ד דלא בעי קרא כדכתיב ג"כ לא קשה ל"ל קרא דאין מיתת ב"כ דוחה שבת הא אפשר לקיים שניהם ע"י עכו"ם דהא אפילו מ"ד דלא בעי קרא כדכתיב סבר רק דאינו לעיכובא ובליכא יד העדים אינו מעכב דלפטור בזה וקטלינן לי' אבל באפשר שיד העדים יהי' בו גם לדידי' מצוה איכא ע"י העדים בעצמם. א"כ גם לדידי' לא חשוב אפשר לקיים שניהם ע"י עכו"ם ודו"ק:

אבל נלפע"ד ליישב קושיית הגאון מהרי"א הנ"ל דלא דמי לנקטעה יד העדים משום דהא קיי"ל דכל היכא דהוא מצי עביד שליח נמי מצי משווי. וכל היכא דאיהו לא מצי עביד שליח נמי לא מצי משווי. א"כ ניחא שפיר דהא דבנקטעה יד העדים פטור הוא משום כיון דהעדים בעצמם אינם יכולין להרוג ולקיים בו יד העדים ממילא אינם יכולים לעשות שליח להרגו מטעם הנ"ל דקי"ל דכל היכא דאיהו לא מצי עביד שליח נמי לא מצי משווי ולכך פטור לגמרי. אבל הכא שפיר יכולין לקיים בו יד העדים אם יעשו ע"י עכו"ם כיון דראוין ג"כ בעצמן להרוג דהא משום איסור שבת דאינם יכולין זהו לא הוי עיכוב דארי' הוא דרביע עלה המעכב מלעשות. ובאמת בזה כבר האריכו המפרשים (ועיין מש"כ אאמו"ר הגאון הכ"מ בסי' כ"ז ובהגהה שלי שם בזה):

ומעתה לפי סברא הנ"ל ניחא נמי קושיית העולם. די"ל דבנתערב הנסקלין בהנשרפין דנדונים הא בעינן יד הערים וליכא. אבל להנ"ל שפיר יכולים לקיים גם בהתערובות בזה שיעשו שלוחין זה לזה והוי שפיר יד העדים וכאילו הרגו בעצמם ואין לדחות דכיון דאין יכולין להרוג מספק בלא שליחות א"כ י"ל שיהא חשוב אינם ראויין בעצמם. וא"כ שוב גם שליח לא יהי' מצי משווי וכבר הביא אאמו"ר הגאון הכ"מ תוס' בזבחים (ע"ה) דגם בספק שייך הא דאמרינן בש"ס בכ"מ כל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו. זה אינו די"ל דמיירי שעשו שלוחים זה לזה קידם שנולד ספק התערובות דהנסקלין והנשרפין דבמינוי השליחות אז היו בעצמם ראויין לעשות וחשוב ראויין בעצמם גם השתא אע"ג דבגוף השליחות אינם ראויין לעשות בעצמם. ובאמת כבר חקר הקצה"ח (בסי' קפ"ב) עיי"ש בזה:

ובלא"ה נראה לומר דהכא כיון דמצד העדים עצמם ליכא עיכובא דבאמת הם ראויין בעצמותן אלא דנתהווה כאן ספק מי הם הנסקלין והנשרפין אין סברא לפוטרן דאפילו אם נקטעה יד העדים איכא מ"ד דחייב ולא פטרינן לי' משום דאינם ראויין בעצמן וכמוש"כ תוס' במנחות (דף י"ח) דאין לפוטרן משום דבעינן שיהא הוא בעצמו ראוי וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו. א"כ גם בספק לשמואל אין סברא לפוטרן ומהני שליחותן זה לזה. ודו"ק היטיב:

שוב ראיתי להמל"מ (בפ"ט מה' אישות הלכה ו') דזהו מחלוקת רש"י ותוס' ביבמות (דף צ"ט) ושיטת רש"י הוא אף דהוא לא מצי עביד רק מחמת ספק. נמי לא מצי משווי שליח. ודעת התוס' כיון דהא דהוא לא מצי עביד אינו אלא משום ספק שפיר מצי משווי שליח עיי"ש:

ועפ"י כל הנ"ל יתיישב שפיר הקושיא קמייתא דיהי' נהרגין מטעם רציחה לשמואל דבעי יד העדים דוקא ונהרוג אותם משום גוף הרציחה. כיון דבראויין בעצמם להרוג אין החיוב דווקא על העדים בעצמם להורגו דאפילו אחר ההורגו עפ"י שליחותם מקויים ג"כ יד העדים תהי' בו בראשונה וכמו שביארנו. אבל עדיין יש להקשות לפי זה התירוץ. כיון דהוא בא בשליחות מהעדים א"כ הדרא הקושיא לדוכתא דשוב יהי' חייבין על גוף הרציחה ומטעם דשליח של אדם כמותו והוי כאילו הם בעצמם הרגוהו. ואין שליח לד"ע לא שייך הכא דהא השליח עשה הדבר בהיתר. ובאמת כבר נסתפק בזה בספר לימודי ד' (סי' ק"פ) בלאו שיב"מ אם עשה שליח לעבור עליו כגון דהשליח לאו בר חיובא הוא דמחייב שולחו. אי לקי ע"ז ג"כ כמו שעשה בעצמו והביא מחלוקת הכס"מ והלח"מ בזה עיי"ש. ובמקום אחר ביארתי הדברים בארוכה ואכ"מ. כ"ז כתבתי לפלפולא והעיקר נראה לי כהתירוץ הנ"ל:

)**