אורח משפט יט

ונגדי' רב ששת ההוא מידם הוי דיימא חמתי' מיני' ופי' הרמב"ם בפ"ב מהלכות איסורי ביאה דהוא מכת מרדות וי"ל דהוא ג"כ משום אל בני כי לא טובה השמועה ועיין באהע"ז סי' קע"ח ס"כ דמשמע כן:

הסמ"ע ס"ק ט"ז כתב בהגה"מ פי"ז דסנהדרין מעשה באחד שישב לארץ להלקותו ולא בא הממונה להלקותו ופטרו והביא ראי' לדבר. עכ"ל וזהו סיום דברי הגה"מ ופטרו רבי' זקני כיון שלא הורגלו בכפיתה א"א ע"כ. נראה דראייתו הוא מהא דאמר שמואל שלהי מכות כפתוהו על העמוד ורץ מב"ד פטור משום דנתבזה בזה. ומעתה לדידן דלא הורגלו בכפיתה בלא הממונה קרינן בי' ונקלה אחיך בזה ולפי"ז צ"ל הציון הגה"מ ברמב"ם שם על הלכה ז' ולא כמו שנרשם שם על הלכה ו' אהא דמבואר שם דאם נפסקה רצועה בשני' פוטרין אותו דאינו ענין לכאן. המהרלב"ח נחלק עם הר"י בי רב באדם שמודה שחייב מלקות ורוצה לעשות תשובה אם לוקין ע"ש ובבדה"ב ביו"ד סי' קנ"ח כ' בשם ר' ירוחם דלוקין ולא שייך אין אדם משום רשע בזה. וכן משמע מהא דמבואר באו"ח סי' תר"ז ס"ו לוקין ארבעים שמתוך כך יתן אל לבו אבל בלא"ה אין לוקין וכמש"כ הא"ז שם כן:

סימן ג. סעיף א' אין ב"ד פחות משלשה וכו'. הספרא פ' אמור משפט אחד יהי' לכם אחר דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה. שנאמר משפט אחד יהי' לכם. או מה דיני נפשות בכ"ג אף דיני ממונות בכ"ג ת"ל עין תחת עין ריבה. ואין לו ביאור מאין ידעינן זה מעין תחת עין דדיני ממונות בשלשה. ועוד איך יתכן דדיני ממונות בכ"ג הא אדרבא בריש סנהדרין בבבלי וירושלמי שם בעי לימוד לג' ויליף מתלתא אלקי' דכתיב בפ' שומרים וא"כ ממילא ידעינן דלא בעי כ"ג. ונ"ל דבריש סנהדרין (דף ב') אמרינן דעיקר ג' בגזילות וחבלות כתיבי גזילות דכתיב ונקרב בעל הבית אל האלק'. חבלות מה לי חבל בגופי' מה לי חבל בממוני' וזה מספיק לענין דחבלות בעי ג' מכ"ש דממון. אבל אכתי נימא דחבל בגופי' עדיף ולא סגי בג' אלא בעי כ"ג מהיקישא דמשפט אחד יהי' לכם [ועיי' תוס' בר"ה (דף כ"ו) דחבלות דומה לדיני נפשות עיי"ש בזה]. וגם מכה בהמה דסמיך לחבלות דכי יתן איש בעמיתו בכלל זה כמו דילפינן בר"פ החובל דעין תחת עין ממון מהיקישא דמכה בהמה ישלמנה. משום דמכה בהמה גרע משומרים. דלבד היזק ממון חבירו איכא צב"ח גם כן אבל אין לומר דלא מיירי אלא לחבלות אבל מכה בהמה פשיטא לי' דבג' א"כ נילף חבלות בהיקישא דמכה בהמה כדיליף בב"ק (דף פ"ד) מגז"ש דמכה מכה. או מסמיכות א"ו דגם במכה בהמה לא ידעינן דסגי בג' גם כן. וזהו דאתר הספרא בפרשה זו דאיירי בחבלות דגופו וסמיך לדיני נפשות מכה אדם. וסמיך לי' משפט אחד יהי' לכם דמה דיני נפשות בכ"נ אף דיני ממונות היינו חבלות כדאמרינן בריש סנהדרין מה הן דיני ממונות גזילות וחבלות וכאן בגזילות לא בעי דבדידהו בהדיא כתיב ג' וקאי אחבלות. ומכה בהמה שיהא בכ"ג ומייתי ראי' חבלות דמי לגזילות וסגי בג' והוא מדכתיב עין תחת עין וילפינן בר"פ החובל מכמה קראי דהוא ממון ולא עין ממש וקשה דלמה באמת נכתב בלשון דאיכא למטעי שהוא עין ממש ולא כתב מכה עין וכדומה ישלם. אלא צריך לומר דלכך נכתב בלשון זה להורות דמה לי חבל בגופי' מה לי חבל בממוני' וממון שמשלם הוי כעין. א"כ ש"מ דלכל מילי דמיא חבלות לגזילות ולא לדיני נפשות וזה נכון שוב מצאתי בתוספתא דשבועות פ"ג דאיתא התם אי מה דיני נפשות בכ"נ יכול אף דיני ממונות כן. ת"ל ונקרב בעל הבית אל האלקי' ריבה לו הכתוב דיין אחד. עד האלקי' יבא דבר שניהם. ריבה לו הכתוב דיין שני. אשר ירשיעון א' ריבה לו הכתוב ג' דיינים מכאן אמרו דיני ממונות בג' ור' יוסי אומר בחמשה כדי שיגמור הדין בנ' יכול אין לי בג' אלא דיני ממונות הקלין מניין לרבות החמורין וחומר בחמורים ח"ל עין וגו' כו' תחת כו' וגו' ע"כ הרי להדיא דהספרא לא קאי לד"מ בג' דזה ידעינן מתלתא אלקי' אלא דמנלן לחבלות ולרבות החמורים מכה בהמה דאיכא צער בע"ח וחומר בחמורים היינו חבלות ומייתי מתחת דמוכח מה לי אבל בגופי' ומה לי חבל בממוני' וכיון דחמור בחמורים די בג' כ"ש מכה בהמה. ובת"ב שם פי' דחומר גזילות. ולדעתי נ"ל כמוש"כ וכל מה דמבואר עוד בתוספתא שם שוגג כמזיד ועדיו הכל בחבלות קאי ושם מרבה מתחת עין וכאן מסיים התוספתא עין תחת עין וכו' תחת וכו' והוא דלמה נכתב כן ולא כתיב תשלומין להורות דמה לי חבל בגופי' ומה לי חבל בממוני'. וכעת ראיתי שהגאון ר' נפתלי כ"ץ ז"ל הגי' בהספרא אף ד"מ בכ"ג ת"ל מכה בהמה ישלמנה. וסמיך לי' ואיש כי יתן מום בעמיתו מה מכה בהמה בג' אף מכה חבירו בג' ע"כ והבוחר יבחר כי מהתוספתא דשבועות משמע כמו שפרשתי בזה. וכעת בא לידי פי' תוס' על ח"כ ופי' מדכתיב עין וסמיך לי' מכה בהמה ישלמנה דמוכת דהקשו לד"מ. והרי בתוספתא מבואר גם מכוי' תחת כוי' והוא בפ' משפטים ושם לא נאמר מכה בהמה ישלמנה. ובאינך דברים בתוספתא מייתי מעין ישלם והוא מסמוכין דכתיב עין וישלם הוא ממכה בהמה ישלמנה אבל בג' מייתי מכוי' תחת כוי' גם כן והוא מבואר כמוש"כ בזה:

בסנהדרין ג' מדאורייתא חד נמי כשר עיין רא"ש דבחד הדיוט סגי. ובתומים פי' לדעת הרמב"ם דהוא חד סמיך וכן צ"ל בדעת תוס' דבסנהדרין (דף ג') ד"ה שלא כתבו דשליחותייהו דקמאי עבדינן לדידן עיי"ש ושם בד"ה לרבא הביאו דבהאי גונא פוסק כשמואל אם כן ס"ל כן מדלא חלקו עליו. ומאחר דפסקו כשמואל א"כ הוא כרב אחא דחד נמי כשר וא"כ לא בעי מומחין כלל ואמאי צריך לשליחותייהו דקמאי ומוכח מזה דס"ל דהא דחד נמי כשר הוא מומחה ולכך כתבו דשליחותייהו דקמאי עבדינן אלא דזה אינו דהא שמואל דס"ל דאין עירוב פרשיות ודאי לא בעי מומחה כלל. ומשמע דלגמרי פסקו כשמואל בזה:

ואם נתינת הגט בעי ג' עיין רש"י סנהדרין (דף ב') והמיאונין בשלשה שכתב דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון א"כ מבואר דגט בעי ג' וכן כתבו המפרשים מהא דתרגם יונתן וכתב ספר כריתות בתרע בי דינא. אמנם מהא דב"ב (דף קע"ג) אטו כל דמגרש בי דינא ומגרש לא משמע כן. ונראה לי טעמא דבעי בגט ב"ד דלכאורה יש לעיין איך מהני קיום בגט בע"כ. הא שטר בעי דעת המתחייב כמוש"כ התוס' כתובות (דף כ') והכא הוי בלא דעתה דהוא חובת המגורשת. וי"ל עפימש"כ תוס' בב"ב (דף מ') דהא דמהני קיום שטר שלא בפני בע"ד אף שהוא שלא מדעת בעל השטר משום דהוא מעשה ביד וכל מעשה ב"ד נכתב שלא מרצון המתחייב יעויי"ש בזה. ועיין ב"מ (דף י"ת) ההוא גברא כו' וכל מעשה ב"ד הרי זה יחזור אלמא דגט מיקרי מעשה ב"ד ולכן שפיר מהני בלא רצון המתחייב והתינח אם הנתינה בב"ד ולכן שפיר בעי ב"ד וכ"ז אם הגירושין בע"כ אבל אם הגירושין ברצון שניהם לא בעי ב"ד כלל ומעתה בב"ב דחיישינן לקנוניא שפיר י"ל דמגרש בעצמו שלא בב"ד דמשום קנוניא יהי' ברצון שניהם. משא"כ בקרא דמיירי בע"כ וכדכתיב כי מצא בה ערות דבר לכן שפיר תי' בתרע בי דינא וא"ש. וכן מה שהקשה הנוב"י אהא דבעי ב"ד מעוד דוכתי דלא משמע כן. הכל מיירי מרצון שניהם ויותר נראה לאוקמי הכי מהא אוקימתא שהביא שם. דמיירי באירוסין וא"כ בזה"ז דכולם מרצון לא בעי ב"ד. ובמ"א יתבאר. ובח"ס עמד ע"ז למה מהני בגט הא הוי שטר שלא מדעת המתחייב. ועיי"ש מה שתירץ ול"נ כמו שנתבאר. אלא דקשה לי מהא דאמרינן בקידושין (דף ט') כתבו לשמה ושלא מדעתה רבא ורבינא אמרי מקודשת