אורח משפט קפט

ובשור לא בעינן עדות שאילה"ז משום דלא אפשר לקיים בהו כאשר זמם. אך באמת כדברי התוס' דבשור הנסקל שהוזמו עדיו משלמין מכאשר זמם. מבואר כן בסנהדרין (דף י') שורו של פלוני והוזמו נהרגין ומשלמין ממון. ממון לזה ונפשות לזה, וכן הוא ברמב"ם (ה' עדות פ"י). ולכן ליתא לתירוצם של האחרונים. ודבר קושייתם יתבאר במ"א תירוץ לוה:

אי בעינן בממון עדות שאילה"ז מצינו ג' שיטות בזה. א' דמדאוריית' בעינן גם בממון עדות שאילה"ז. אבל מדרבנן שתיקנו ולא בעינן דו"ח בממון משום נעילת דלת ה"ה דלא בעינן עדות שאתה ילה"ז. הב' דעת הש"ך (בסי' לג) דגם מדרבנן בעינן עדות שאתה ילה"ז נהי דלא בעינן דו"ח מ"מ אם חקר ואמר א"י עדותו בטלה. והאו"ת השיג עליו והסכים לשיטה הא', הג'. דעת הנוב"י דגם מדאורייתא לא בעינן בממון עדות שאילה"ז:

והנה רש"י בב"ק (דף פ"ח) כתב דלכך קטנים פסולין לעדות משום דכתיב אנשים ולא קטנים. ועוד דהוי עדות שאאילה"ז דאינם בני עונשין עיי"ש. והרי גם בממון קטנים פסולין לעדות מדאורייתא והתם אדאורייתא קאי דיליף לפסול גזלן לעדות מקטנים. ומבואר דעכ"פ מדאורייתא בעינן עדות שאילה"ז בממון. אמנם י"ל לאידך גיסא. דאדרבא אי גם מדאורייתא לא בעינן עדות שאילה"ז בממון יתיישב היטיב הא דאיתא בב"ב (דף קנ"ה) לפסול קטנים לעדות מועמדו שני אנשים. ולא סגי בטעמא דעדות שאילה"ז. משום דהתם איירי לענין ממון כמבואר שם ובממון לא בעינן עדות שאילה"ז. לכן מייתי מועמדו שני אנשים ולא קטנים. אלא דמלשון רש"י משמע שכ' ועוד משום עדות שאאילה"ז משמע דאיירי גם בממון דאי לא הוי סגי האי טעמא גם בממון מאי שייך ועוד. הא טעמא קמא דאנשים ולא קטנים מספיק גם בממון ועדיף מטעם שני:

ועוד מתבאר ממש"כ השיטה בשם הר' פרץ בב"ק שם דמדאורייתא בעינן עדות שאילה"ז בממון ג"כ. וז"ל וא"ת ל"ל קרא לרבינהו לדינים תיפוק לי' מדאיצטריך למעוטינהו מעדות אלמא שייכי בדינים דאל"כ ל"ל קרא אנשים ולא נשים למעוטינהו מעדות ת"ל דהוי עדות שאאילה"ז וי"ל דסד"א דמיעוט דעדות איצטריך לעדות בן גרושה וחליצה שאינו בתורת כאשר זמם ואיצטריך למעוטי מעדות. תלמיד הר' פרץ ז"ל עכ"ל. והשתא אס"ד דבממון לא בעינן עדות שאילה"ז הא בפשיטות איצטריך למעוטינהו מעדות ממון. א"ו דגם בממון בעינן עדות שאילה"ז. וברדב"ז (ח"א סי' של"א) מבואר דבממון לא בעינן עדות שאילה"ז מדאורייתא. עיי"ש:

הנוב"י (שם סי' ע"ג) אסברא לן טעמא דלא בעינן בממון עדות שאילה"ז וז"ל ואומר אני. דבכל עדות שא"א הדבר להתקיים כי אם עפ"י עדים כמו חייבי מיתות ומלקות ובן גרושה ויתר הפסולים שאפילו הי' מודה בעצמו לא הי' מתחייב שאין אדם נהרג עפ"י עצמו ולא נפסל ולא נלקה עפ"י עצמו שפיר בענין עדות שאילה"ז. אבל אם אין יכול להזימה אף שמ"מ שני עדים הם ונאמנים יותר והכחשתו לאו כלום שאין דברים של אחד במקום שנים מ"מ דין עדות אין להם כיון שאאילה"ז. ואף שהכחשתו נגדן לאו כלום הוא לא יהי' אלא מודה בעצמו וג"כ לאו כלום הוא שאינו מתחייב עפ"י עצמו וגזה"כ דבעינן עדים ובעינן ג"כ עדות שאילה"ז וכן בקנס מודה בקנס פטור. אבל בכל חייבי ממון שאינו קנס ליכא למימר שגזה"כ הוא כנ"ל דהרי הוא מתחייב בעדות עצמו כיון שכן אף שהוא מכחיש אם שני מעידין אף שאאילה"ז מ"מ הכחשתו נגדו לאו כלום הוא. וה"ז כמו שאמרו לא תהא הודאת פיו גדולה וכו' ע"כ:

ובזה יש לתרץ קושיית הרמב"ן בחי' מכות שהקשה אהא דאין עדים זוממין משלמין את הכופר ואין לוקין ג"כ. דא"כ עדות שאאילה"ז הוא עיי"ש. ולהנ"ל ניחא דהא דאין משלמין את הכופר מבואר במכות (דף ב') משום דכופרא כפרה והני לאו בני כפרה נינהו. והרי בכופר חייב במודה מעצמו וכדאמרינן בב"ק (דף מ"א) עפ"י בעלים מודה בקנס הוא קסבר כופרא כפרה. וכיון דחייב במודה מעצמו אף דאין אתה ילה"ז עדות מיהא הוי ולא תהא הודאת פי' גדולה מהעדאת עדים. וזה נכון. אלא דהרמב"ן דהקשה ולא תי' כן מבואר דס"ל דאף במקום דמודה עפ"י עצמו מתחייב. בעינן עדות שאילה"ז. וע"כ גם בממון דמתחייב עפ"י עצמן בעינן ג"כ עדות שאתה ילה"ז:

ובברכי יוסף האריך כאן בזה. והדבר פשוט כמוש"כ. דהא אינו לוקה אא"כ הי' התראה ואפילו בהודה שהי' שם עדים והתרו או נגמר דינו בב"ד פלוני אינו לוקה משום דאין משים ע"ר וכמבואר להדיא כן ברש"י יבמות (דף כ"ה). ע"ש:

גם חידש בנ"ב סי' ע"ב שם דבעדות נשים לא בעינן עדות שאילה"ז ואם אמר א"י כשר. ובתוס' ישנים סוף יבמות כתב וז"ל ר"ע ור"ט אומרים בודקין וא"ת לדידהו אמאי לא בעי חקירה דאיזו יום ואיזו שעה ותי' הק' דדרישה וחקירה דאיזה יום אינו בשביל לעמוד על הבירור העדות שראו מעשה מה מהניא הך בדיקה אלא אינה אלא כדי שיבאו עדים לידי הזמה ודוקא בדיני נפשות הוא דבעינן לי' כדי להציל הנדון. אבל בעדות אשה כי בעינן נמי דו"ח כמו בדיני נפשות היינו מגוף העדות לבוא לידי אמת כמו כליו שחורים וה"ה בלשון שהעיד בו כמו הכא אבל איזה יום לא צריך ע"כ. הרי להדיא כהנב"י שם דלא בעינן בעדות נשים עדות שאילה"ז. וגם מהא דכתב דבדיני נפשות הוא דבעינן משמע דגם בד"מ לא בעינן עדות שאילה"ז. וזה ודאי דבד"ק בעינן עדות שאילה"ז כמו שהביא הש"ך מהא דב"ק (דף ע"ה). ואולי הא דכתב בדיני נפשות הוא להוציא ד"מ לאחר התקנה שתיקנו דלא בעי דו"ח וה"ה להזמה גם כן. ונ"ל דהתו' מפרשי דלא כרש"י שם שפי' דרישה בדיקות כהי"ג לכוין את דבריו. וחקירה באיזו יום אלא דדרישה הוא אם דבריו מכוונים וחקירה הוא באיזה כלים אף דבעלמא קרי להו בדיקות גם כן:

גם מה שהביא הנוב"י ראי' מהא דהקשו התוס' במכות (דף ו' אמאי עדות מיוחדת כשר בד"מ נילף ממשפט אחד יהי' לכם. ותי' דעד אחד מועיל לשבועה. וא"כ בעד אחד שלא בעינן עדות שאילה"ז דליכא מלקות גבי' דלא הרשיע מידי מאחר דאינו בא אלא לשבועה. וא"כ גם בב' עדים לא בעינן עדות שאילה"ז דליכא למילף ממשפט אחד יהי' לכם. ולא ידעתי הא בממון דבעינן עדות שאילה"ז מכאשר זמם נפקא ושם בפרשה כתיב יד ביד דהוא ממון כדרשינן בפ"ג דכתובות ולא צריכין כלל למילף ממשפט אחד. אכן י"ל כמוש"כ תוס' בסנהדרין (דף ג') דעדים זוממין שאני ולא הי' ידעינן מזה לד"מ. ע"ש:

גם י"ל לפמש"כ הש"ך (בסי' ל"ח) להרז"ה דאין בשטר הזמה אף דהוי עדות שאאילה"ז דמ"מ הוי עדות שאילה"ז מה שנפסל לעדות. ואף דכ' שם דבממון אינו מספיק זה דומיא דמיתה משום דכתיב נפש בנפש וה"ה בממון דכתיב יד ביד, מ"מ עד אחד דאתי לשבועה הוי שאתה ילה"ז במה שנפסל לעדות. וממילא אזדא גם ראיי' שני' שכ' שם מעדות מיוחדת דהא כל אחד יכול לומר לחייב שבועה באתי. דג"כ הוי עדות שאילה"ז במה שיפסל לעדות:

והא דקאמר בב"מ (דף ד') מה להצד השוה שכן אינו בתורת הזמה פי' עד אחד אינו בתורת הזמה. ולפמש"כ הא איכא בהזמה שנפסל לעדות. י"ל דמ"מ אינו ככל עדים שמשלמין ואז הוי כאשר זמם גמור. משא"כ בנפסל לבד:

ומה שכ' שם (שאלה ע"ג) בהא דיכול לומר לחייב שביעה באתי. אף דמה חיוב שייך בזה דהלה ישבע דאכתי יכול לומר לחייב שבועה ואח"כ הוא עם אחר או הבע"ד יפסלנו לשבועה. לפמש"כ התוס' בב"ק (דף ק"ח) דהחשוד על השבועה אינו פסול לשבועה אלא מדרבנן. וא"כ מדאורייתא הי' כשר לשבועה. וא"כ מדאורייתא א"י לומר לחייב שבועה באתי, וא"כ אינו מוכח דמדאורייתא לא בעינן עדות שאילה"ז ואף לפמש"כ הר"ן בפרק כל הנשבעין דמדאורייתא פסול שבועה נאמר כתי' הראשון שכ' בזה. אולם יש לקיים דבריו דמש"כ לשבועה הוא לאו דוקא אלא דיפסלנו לעדות דפסול מדאורייתא ג"כ: