אורח משפט קפ

פריך האי לו ל"ל. ובתשובת מהר"ח או"ז (שאלה י"א) כ' דבר חדש דהא דנשים פטורין מלמול את בניהם הוא כשיש להן אב משא"כ כשאין להן אב חייבין והא דממעטינן בקדושין (דף כ"ט) מאותו אין זה מיעוט לגמרי דכה"ת בלשון זכר נאמרה ע"ש. ולהנ"ל ניחא די"ל דאותו מיותר לגמרי דהו"ל למיכתב כאשר צווה אלקים. אותו ל"ל. ולכן סתמו הפוסקים וכ' דלעולם פטורין אף כשאין להן אב ג"כ:

באו"ת הקשה בהא דאמרינן בשבועות (דף ל') ועמדו שני האנשים בעדים הכתוב מדבר אתה אומר בעדים או אינו אלא בבע"ד. דאיך ס"ד דבבע"ד איירי דא"כ מאי איריא אנשים אפי' נשים נמי. ותי' דאנשים למעוטי קטנים דאין נזקקין לטענת קטן עיי"ש. והוא תמוה דהא להדיא אמרינן שם לקמן תניא אידך ועמדו שני האנשים בעדים הכתוב מדבר א"א בעדים א"א אלא בבע"ד. אמרת וכי אנשים באין נשים אין באין לדין ואם נפשך לומר כו' מאי ואנ"ל וכ"ת אשה לאו אורחה משום כל כבודה וכו' נאמר כו' הרי להדיא אי בבע"ד משתעי הא דכתיב אנשים משום דאורחא הוא:

והא דלא קאמר הש"ס הטעם דאנשים אתא למעוטי קטן הוא משום דזה כבר יליף בשבועות (דף מ"ב) דאין נשבעין על טענת חש"ו מ"ט א"ק כי יתן איש אל רעהו. ואין נתינת קטן כלום, וא"כ לכך קאמר משום דאורחא הוא. גם מש"כ דמאנשים אין למעט תרווייהו נשים וקטנים. הרי בב"ב (דף קנ"ה) ממעט אנשים וקטנים. ול"נ דאף דמסתברא דאין למעט מאנשים אלא קטנים מ"מ ממעטינן מאנשים נשים נמי דומיא דאמרינן בסוכה (דף כ"ח) דממעטין נשים מהאזרח. וה"נ כן:

הנה הש"מ בב"ק (דף ט"ו) הקשה ל"ל קרא דואלה המשפטים אשר תשים לפניהם להשוות אשה לאיש לכל דינים שבתורה תיפוק לי' מדאיצטריך למעוטינהו מעדות אלמא שייכי בדינים דאל"כ ל"ל קרא אנשים ולא נשים למעוטינהו מעדות תיפוק לי' דהוי לי' עדות שאאילה"ז. וי"ל דסד"א דמיעוט דעדות איצטריך לעדות בן גרושה וחליצה שאינו בתורת כאשר זמם ואיצטריך למעוטי מעדות. תלמיד הר"ר פרץ ז"ל עכ"ל. ואין לתרץ דהא אשה חייבת בבשת כדכתיב וקצותה את כפה ממון כמבואר בב"ק (דף כ"ח). וא"כ איצטריך למעוטי מעדות שמעידין על בשת דבזה חייבין. די"ל דאף אם מביישי' חייבין מכל מקום בהעידו בזה פטורין דאינם בפרשת עדים זוממין:

וי"ל עפ"מ דאיתא בב"ק (דף ס"ז) ר"י אומר סומא אין לו בשת מ"ט דר"י גמר עיניך עיניך מעדים זוממין מה התם סומין לא אף הכא סומין לא. והקשו בתוס' וא"ת אי מה להלן גזלנים ועבדים לא אף גבי בשת ליפטרו. ותי' כיון דעיניך עיניך גמר אע"ג דעיניך אגזלן קאי סברא הוא דלענין דבר התלוי בראי' נתנה גז"ש. ובשיטה כתב ולא מסתבר כלל לפטור גזלן. דא"כ מצינו חוטא נשכר וקרובים נמי בני עדות נינהו לענין רחוקים הלכך מוקי גז"ש דעיניך בדבר התלוי בראי' להקל. ואע"ג דבספרי דריש דבשת משלם ממיטב מגז"ש דעיניך עיניך מעדים זוממין. מ"מ לענין ליפטור פסולי עדות מבשת מסתבר דדריש דוקא בדבר התלוי בראי' עכ"ל. הרי דהגז"ש דעיניך קדרשת גם לענין שאר דברים אלא דלענין פסולי עדות לא דרשינן אלא בדבר התלוי בראי'. וי"ל דגם רבנן אית להו הך גז"ש לענין מיטב אלא דלא מסתבר להו לדרוש לפטור סימא מבשת כיון דאית להו דחייב בכל המצות. ומעתה א"ש דאי לאו קרא דואלה המשפטים דמצווין בדינים הו"א דפטורין מנזקין. והא דאיצריך למעוטי מעדות כיון דפטורין גם על היזק בידים כ"ש על עדות. ז"א דהו"א דבעדות שהוזמו חייבין דגמרינן מגז"ש דעיניך עיניך דאין גז"ש למחצה מבשת וכמו דחייבות בבשת כן חייבות בעדות שהוזמו אף דפטורין מדינים וא"ש. ולפמש"כ (בסי' ל"ח) דעדי פרעון הוי עדות אפי' אם הוי עדות שא"א ילה"ז דהטעם דעדות שא"א ילה"ז לא הוי עדות משום דאנו חושדין למשקרים אם לא יענשו כהזמה. וכ"ז דוקא להוציא דמספיקא אין מוציאין. אבל להחזיק אמרינן שמא אמת מעידין. ואין להוציא מספק מהמוחזק. א"כ י"ל דאיצטריך קרא בכה"ג דפסולין להעיד להחזיק. ובפשיטות י"ל דשפיר איצטריך קרא לדינים. ואי דא"כ ל"ל קרא דנשים פסולים לעדות תיפוק לי' דהוי עדות שא"א ילה"ז. די"ל דאנשים אתא למעוטי במעידין על אחד שהוא חייב מלקות דבזה חייבין דזה ידעינן מכל חטאת האדם ופרש"י בקדושין (דף ל"ב) עונשין לאוין ומלקות ולכן איצטריך ואלה המשפטים דגם בדינין מצווין וי"ל בזה דאין מצווין כלל בעדים זוממין:

ובזה ניחא לי מה דק"ל ל"ל קרא דהשווה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה. הא נוכל לידע מדאיצטריך בריש פרק שבועות העדות ועמדו שני אנשים למעוטי נשים דפסולין לעדות מוכח דבכ"מ שווין לאיש. דלכאורה קשה ל"ל מאנשים תיפוק לי' מדכתיב עפ"י שנים עדים או שלשה עדים דהוא לשון זכר. וע"כ צ"ל דאין ראי' מזה דכל התורה בלשון זכר נאמרה. והרי המ"א באו"ח (סי' מ"ז) כתב דהא דאמרינן דכה"ת בלשון זכר הוא משום דהשווה הכתוב אשה לאיש. ולכן אף דנאמר בלשון זכר גם נשים בכלל והביא ראי' מסנהדרין (דף פ"ב) מתוס' ד"ה איש עיי"ש:

ובאמת כן מבואר בתוס' ב"ק (דף ט"ו) שם ד"ה דהא דאיצטריך קרא דהשווה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה. הוא לדברים דנאמרו בלשון זכר. וא"כ זהו אליבא דאמת דאיכא קרא דהשווה הכתוב אשה לאיש. אבל אי ס"ד דאין שווין וכל דנאמר בלשון זכר אין אשה בכלל. א"כ שפיר נוכל למילף דנשים פסולין לעדות מדכתיב בלשון זכר עפ"י שנים כו' יקום דבר. ול"ל לקרא דועמדו שני אנשים. א"ו דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבחורה אף דנאמרה בלשון זכר. ולפמש"כ א"ש דשאני עדות דילפינן מגז"ש מבשת. או דלהס"ד לא הוי דרשינן כלל לנשים אלא הוה דרשינן לקטנים וכנ"ל:

ובב"ק (דף מ"ד) תנן שור היתומים שור האשה כו' ומפרש שם בגמ' דשבעה שור כתובין בפרשה. ובירושלמי לא ביאר מידי בזה. ונראה דהירושלמי לטעמי' אזיל. דהתוס' שם בב"ק (דף ט"ו) כ' דלמה איצטריך לרבויי שור אשה. הא קיי"ל מאלה המשפטים אשר תשים לפניהם דהשוה הכתוב אשה לכל דינים שבתורה. וא"צ רבוי אלא היכא דכתיב איש בפרשה. ותירצו דאיצטריך משים דמקשינן מיתה לנגיחה ובנגיחה כתיב כי יגוף שור איש. וכ"ז אי הך דאלה המשפטים לא מהני אלא היכא דכתיב בלשון זכר לרבויי דגם אשה בכלל, אבל אי הך דאלה המשפטים מרבה גם אי כתיב איש אז לא איצטריך לרבויי אשה. וע"כ שבעה שור דכתיב בפרשה אורחי' דקרא הוא, כמו לר"י דס"ל דגר והקדש פטורין וע"כ שור דכתיב בפרשה אורחי' דקרא הוא:

והרי בירושלמי (פ"א דב"ק ה"ג) אמרינן ונשים בכלל הנזק לפי שלא תפס הכתוב אלא את האיש צריך לרבות את האשה תני ר' ישמעאל ואלה המשפטים אשר חשים לפניהם ומשמע דאע"ג דכתיב כי יגוף שור איש. כיון דכתיב בריש הפרשה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם הכל בכלל וא"כ שור במיתה אע"ג דכתיב בעליו ומקשינן מיתה לנזקין הכל בכלל, וא"כ לא איצטריך שור לרבויי שור אשה. וע"כ אורחי' דקרא הוא ואינך שור היתומים מסברא ידעינן כמו לר"י ולכן לא פי' הירושלמי להך מתני' כמו בש"ס דילן. אלא דצ"ע למה לא יליף הש"ס דמחוייבין בדינים מבשת דממונא הוי וי"ל ואכמ"ל:

הרמב"ם (פ"ה ה"ג) כתב וז"ל וכ"מ שעד אחד מועיל אשה ופסול כמו כן מעידים חוץ מעד אחד של שבועה שאין מחייבין שבועה אלא בעדות כשרים הראויים להצטרף עם אחר ויתחייב זה הנשבע ממון ע"פ ע"כ. וכתב הכס"מ איני יודע מהיכן הוציא רבינו דין זה. אם לא מדאמרינן לכל עון ולכל חטאת אינו קם אבל קם הוא לשבועה. משמע דבראוי לעדות עון וחטאת בצירוף אחר עסקינן ע"כ. ונראה דטעמו של הרמב"ם ז"ל עפ"מ דאמרינן בשבועות (דף מ') ותניח כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון עד אחד מחייבו שבועה