אורח משפט קעא

נינהו. וניחא עפמש"כ הרשב"א בחולין (דף י"ב) בשם רמב"ן דהא דממעטינן חליצת קטן מאיש ולא משום דאינו בן דעת. דאפי' ביש לו דעת. כגון שהגיע לעונת הפעוטות פסול. וה"נ בעדות כן. ולכן כתב הרמב"ם בקטן אפילו דעתו נכונה ועיין לקמן ס"ת בזה:

והנה בדברי הרמב"ן שם שכ' דמידי דליתא בשליחות לא מהני גדול עומד ע"ג ליתא להאי תירוצא שכתב התומים דנפ"מ במעיד גדול עמו דהוי כעע"ג. דהא עדות ליתא בשליחות דעד מפי עד לא מהני. וכזה נסתר ג"כ מש"כ הטו"א בר"ה (דף כ"ט) אהא דתנן שם דחש"ו אין מוציאין משום דכל שאין מחוייב בדבר אין מוציא את הרבים י"ח דל"ל משום דכל שאין מחוייב בדבר תיפוק ליה דלאו בני כוונה נינהו. ובעינן שיתכוון שומע ומשמיע. ותי' דנפ"מ בגדול עומד על גביו וקמייתי כן מסברא נפשאי אך לשיטת הרמב"ן אינו מספיק דהא שמיעת שופר ליתא בשליחות. אמנם לשיטתו יתרץ כמו שתי' בתשובה. דנפ"מ בבן דעת דאין מוציא משום דאין מחוייב בדבר. והא דאמרינן בכל דוכתי דחש"ו פטורין ממצוות ופסולין לכתיבת הגט דילפינן מחליצה ומעדות ומשביע על טענתם מכי יתן איש בשבועות (דף מ"ב) ולא הוי ג' כתובים ואכמ"ק להאריך בזה:

והנה המפרשים העלו דלא בעינן י"ג שנים שלימות רק מקצת היום ככולו גם בזה. והב"ש באהע"ז (סי' קנ"ה) סק"ה כתב דכל היכא דתני ויום אחד בעינן מעל"ע וז"א אלא העיקר כמו"ש הסמ"ע והש"ך והט"ז והמ"א באו"ח (סי' נ"ג) [ותמיהני על הב"ש על סתימתו בזה] והכי נהוג אצלינו:

ואם נולד בסוף ר"ה כשנכנס ליל ר"ה בי"ג ה"ז גדול. ויש לעיין מהא דמבואר בפסחים (דף נ"ה) רבינא אמר לעולם ביהוד' ובהשרשה חד מקצת אמרינן תרי מקצת היום ככולו לא אמרינן. וא"כ אנן דנקטינן תרי מקצת היום ככולו הוא דלא כרבינא. ואף דשאר אמוראים רבא ור"ש ור"א דלא אמרי הכי משמע דלא ס"ל הא דרבינא. הא כ' הרא"ש בפ"ב דקידושין גבי חיישינן שמא נתרצה דהלכה כרבינא אפילו נגד רבים משום דהוא בתרא. וגם לגבי רב אשי הא כ' הרא"ש בפ"ק דקידושין דיש פוסקין כרבינא לגבי רב אשי. וגם יש פוסקין כרב אשי לגבי רבינא. לכן עבדינן לחומרא עיי"ש. וא"כ עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא. וא"כ לענין דאורייתא כמו לעדות צריך למיזל לחומרא מספיקא ואינו גדול בתרי מקצת היום ככולו. וי"ל דדוקא בהשרשה אמר כן ולא בשאר דוכתי, מדקאמר ובהשרשה חד מקצת כו' דהאי ובהשרשה למותר. א"ו דבשאר דוכתי אמרינן גם תרי מקצת היום ככולו. וגם מאחר דבעינן י"ג שנים שלימות ולזה הוא דבעינן יום אחד. דממילא כשהוא בן י"ג דוקא בתחילת ליל ר"ה דהוי בזה מקצת ככולו כמוש"כ רש"י בפסחים (דף פ"א) כיוצא בזה. וא"כ הוי י"ג שנים ויום אחד. א"כ לא שייך בזה תרי מקצת ככלו דאנן בעינן י"ג שנים שלימות. אלא דממילא איכא יום אחד גם כן:

ונ"ל דאם בדקו לאחר י"ג ולא מצאו שתי שערות דנאמן להעיד להחזיק והוא משום דאמרינן בנדה (דף מ"ו) בקטנה שהגיעה לכלל שנותי'. אם בעל לאח"ז חוששין שמא נשרו ולא תמאן. א"כ הוי ספק פסול בהגיע לכלל שנותיו דחוששין שמא נשרו. וה"נ דלהחזיק י"ל כיון דהוי ספק פסול מהימני. ועיין תה"ד (שאלה קנ"ה) דלאו דוקא בקטנה חיישינן שמא נשרו אלא הוא הדין בקטן. ומהי"ט פסק בהגיע לכלל שנותיו דמחוייב להשלים מטעם ספק איסור דאורייתא. וה"ה הכא אינו אלא ספק פסול. ואינו ודאי פסול אלא בגוונא שכ' התה"ד. כגון דבדקו כולי יומא דנישלם הי"ג דלא אתי שערות. דכהי"ג ליכא למיחש שמא נשרו ואין אנו בקיאין בזה אבל בלא"ה אינו אלא ספק פסול ושפיר י"ל דמהימני להחזיק בזה ועדיין צ"ע בזה:

וגם י"ל לפ"מ דקי"ל ביבמות (דף פ') כרב דנמצא סריס דנעשה גדול למפרע. א"כ אם מעיד להחזיק מאחר דבממון אין הולכין אחר הרוב יכול המוחזק לומר אולי ימצא סריס והוא כשר להעיד גם עתה. ולא עוד אלא דהוי ספק השקול דאף דרוב אינן סריסין. מ"מ מאחר דלא הביא ב' שערות אין לומר בזה דאזלינן בתר רובא. וכמוש"כ הב"ש באהע"ז (סי קנ"ה ס"ק י"ט) עיי"ש:

ולולא דברי הב"ש הייתי אומר דהריעותא דלא הביא ב' שערות מורה שהוא קטן עדיין ולא חיישינן לסריס. אבל מאחר דהב"ש ס"ל דהוי ספק הני נקטינן. ומעתה י"ל בהא דאמאי לא כתב התה"ד שם (בשאלה קנ"ה) בי"ג שלא הביא ב' שערות דחייב בתענית משום ספיקא. דשמא ימצא סריס ויעשה גדול למפרע ולא כ' רק הטעם דנשרו, ומזה משמע דס"ל דלא כהב"ש דלא הוי ספק השקול דיותר יש לתלות בקטנות מלומר דהוא סריס. אבל בנידון דידן ודאי המוחזק יכול לטעון ועמש"כ באהע"ז בסי' מ"ד בזה:

בבן נח לא ידענו שיעורו לעונשין וביערת דבש ח"א כתב דב"נ דינו לעונשין עד שיהא בן עשרים דומיא דעונשין של מעלה. דלישראל ניתנה תורה ונתחדשה הלכה מבן י"ג. אבל ב"נ מבן עשרים ע"כ. ולע"ד ז"א כדמשמע מהרמב"ם (פ"י מהל' מלכים ה"ב) שכ' ולעולם אין עונשין מהן לא קטן ולא חרש ולא שוטה לפי שאינן בני מצות ע"כ משמע דבחייב במצוה אז עונשין ג"כ וזה ודאי דשיעורין לבר מצוה הוא משהוא בר דעת ולא בן עשרים. ולפחות מי"ג כמבואר ברש"י נזיר (דף כ"ט) דיליף משמעון ולוי דנקראים איש והיו בני י"ג עיי"ש הרי דגם קודם מתן תורה בני חיוב מצוה מבן י"ג. וא"כ ה"ה לעונש ג"כ:

בחזקת גדול משעה שהי' לו י"ג שנה ביבמות (דף ס"ז) תנן העובר והיבם כו' פוסלין ולא מאכילין ספק שהוא בן ט' שנים ויום אחד ספק שאינו. ספק שהביא ב' שערות ספק שלא הביא. ובגמ' שם (דף ס"ח) מוקי בפסולי כהונה למיפסל בביאתו. ושם בתוס' בד"ה רישא הקשו. וא"ת ספק בן ט' איך פוסל בביאתו נוקמי' אחזקה קמייתא דהוי פחות מבן תשעה. והקשה המהרש"א דלמה לא הקשו כן אבבא דספק הביא ב' שערות ספק שלא הביא דזה ודאי לענין תרומה איירי ולא ליוחסין ובזה ודאי דמהני חזקה עיי"ש. ולפ"מ דמבואר כאן דעת תשובת הרא"ש דהיכא דבדקו לאחר י"ג ומצאו שערות מחזקינן לי' בגדול למפרע אתי שפיר. דמזה לא הי' יכולים התוס' להקשות דאפשר לפרש הך דספק הביא ב' שערות מיירי בכהי"ג שבדקו אח"כ ומצאו בו ב' שערות. אלא דהספק הוא אם הי' לו מקודם לכן. וא"כ לא שייך בזה נוקמי אחזקתי' דאדרבא איכא חזקה דרבא דמסתמא הי' לו ב' שערות. ולכך פוסל ולכן הוצרכו התוס' להקשות מספק בן ט' וא"ש ונכון ודו"ק:

סעיף ב' רוב שנותיו. כתב הסמ"ע דהוא ל"ו שנה וכ"כ המג"א באו"ח (סי' נ"ה סק"ו) ותמה ע"ז הפמ"ג שם מהא דמבואר ברמב"ם (פ"ב מה"א) דהוא בן ל"ה שנה ויום אחד. וכן הוא באהע"ז (סי' קנ"ה) וכן השיג שם על המג"א בס' נזירות שמשון עיי"ש. ועיין פרישה באהע"ז שם דהטור כתב שם ג"כ ל"ו שנה וכתב הפרישה וז"ל ונראה דלאו דוקא. דבל"ה ויום אחד נמי הוי רוב שנותיו ע"כ. הרי דהסמ"ע עצמו שכתב ל"ז שנה גילה דעתו שם דל"ד. ולק"מ עליו. א"כ גם על המג"א י"ל כן. ועיין ריב"ש סי' תס"ח שהביא דעת הרמב"ם ל"ה ויום אחד. ודעת הרמ"ה ל"ה ושלשים יום. ועיין ברי"ף בעין יעקב ביומא:

סעיף ג' בן י"ג שנה ויום אחד. בתשובת הרא"ש כתב דזמן גדלות בקטן י"ג ויום אחד ובקטנה י"ב ויום אחר הוא מהלכה למ"מ עיי"ש. וכ"ה במהרי"ל סי' נ"א שכן עיקר ונראה דהתוס' חולקין ע"ז. דכ' בסנהדרין (דף ס"ט) בד"ה בידוע שאין לו גואלין וז"ל וא"ת דמשמע דקטן בידוע שאין לו גואלין משום דאינו מוליד וכן בפ' אין בין המודר (דף ל"ה) זאת תורת היולדת בין גדולה בין קטנה ופריך קטנה בת לידה היא ומאי קושיא. הא אמרינן לקמן בשמעתין דורות הראשונים היו מולידין בח' שנים. וי"ל דאעפ"י שבדורות הראשונים נתנו חכמים סימן להבאת שערות לקטנה בת י"ב שנה ויום אחד