אורח משפט קסט

ולא כמו שארי קרובים (חסר)] משא"כ בהא דכתובות (דף י"ח) דמיירי בקיום שטרות דרבנן וכבר כתב הב"י בתשובה. דבפסולי דרבנן ל"א עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. וה"נ י"ל בקיום שטרות דרבנן ועמש"כ לקמן (סי' נ"א) בזה עיי"ש. לכן הוצרך להקדים הא דאדם קרוב אצל עצמו לתרץ הא דלא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכמ"ש:

ובשו"ת נוב"י (שאלה ע"ב) בד"ה מסתעף לנו מזה דין חדש כ' וז"ל וכן האי דהרגתיו שמשיאין את אשתו היינו דוקא כשמעיד על עצמו שהוא בעצמו הרגו פלגינן דיבורא אבל אם אמר אחי או קרובי הרגו לפלוני אין משיאין ע"פ כנ"ל וברור עכ"ל. והוא תמוה. דהא משנה שלימה ביבמות (דף קי"ח) אשה שבאה ואמרה מת בעלי היא תנשא ותטול כתובתה. וצרתה אסורה. אלמא דלא אמרינן בעדות נשים עדית שבטלה מקצתה בטלה כולה. מאחר דגם קרובים ופסולין כשרים. וא"כ גם אם אמר אחי או קרובי משיאין על פיו. ואח"ז רב מצאתי שהנוב"י בעצמו (שאלה מ"ה) כתב שבעדות נשים ל"א עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ממתני' הנ"ל, וא"כ התמי' ביותר שסותר משנתו משם לכאן וי"ל בזה. ולהדיא כתב התשב"ץ (ח"ג שאלה קצ"א) באחד שראה אחיו דבר מכוער דאעפ"י שהוא אחיו ואין נאמן עליו. נאמן הוא עלי' כדאיתא וכו' ע"כ. וע"כ משום דלא שייך התם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. דאפילו פסולי עדות נאמנין בזה:

אמנם בחי' הר"ן לסנהדרין (דף י') אחר שהביא שיטת הראב"ד כ' וז"ל ואמרינן נמי בכתובות (דף י"ח) העדים שאמרו כת"י הוא זה אבל אנוסים היינו מחמת ממון אין נאמנים דאין אדם מע"ר ופלגינן דיבורא ומאמינין אותם במה שאמרו כת"י הוא זה. והשטר כשר. אבל לא במה שאמרו אנוסים היינו מחמת ממון. ול"א עדות שבטלה מקצתה וכו' דלגבי עצמן לא שייך עדות וכדכתיבנא ע"כ. הרי להדיא דגם בקיום שטרות דרבנן אמרינן עדות שבטלה כו'. וכן מבואר מהא שהביא שם הא דגיטין (דף ח') וכמבואר גם ברא"ש פ"ק דמכות עיי"ש בזה:

הרשב"א כתב דבאומר אני זניתי עם, אשתך לא פלגינן דיבורי'. והביא ראי' מהא דאמרינן בפ"ק דסנהדרין פלוני רבעני ולא נקט רבעתי לפלוני. ותמה בנוב"י (מה"ק סי' ע"ב) דהרי נקט שם פלוני רבעני לאונסי נאמן. וזה לא שייך ברבעתי. דאין קישוי אלא לדעת, ולק"מ דהא יצוייר כגון שנתקשה לאשתו והדביקוהו עליו לא הוא. וראיתי במהדו"ת שכן השיבו לו חכמי בראד. וכתב ששגו בזה. לפ"מ דמבואר ברשב"א שם דבזה דלא שכיחא לא פלגינן דיבורא וא"כ איך סבר רבא לרצונו פלגינן דיבורא הא ברבעתי א"א למצוא אלא בגוונא דלא שכיחא. ובזה לא פלגינן דיבורא, ותימה גדולה קחזינא הכא. דע"כ לא כ' הרשב"א דליכא פלגינן דיבורא ברבעתי. אלא במילתא דלא שכיחא. היינו לפי האמת דסובר דלא פלגינן דיבורא באני זניתי עם אשתך. וה"ה ברבעתי לומר שאינו הוא אלא אחר. אבל למה שאנו דנין ע"ז גופא ונאמר דמהימן גם בזה ופלגינן ולא הוא אלא אחר שפיר הוי מצי למינקט רבעתי לאונסי מהימן ולרצוני רשע. ורבא סובר דגם בלרצוני פלגינן דיבורא ואמרינן לא הוא אלא אחר. א"ו מדלא נקט הכי ש"מ דבזה לא שייך למיפלג דיבורא ולומר לא הוא אלא אחר. ולא משכחת למיפלג דיבורא אלא במילתא דלא שכיחא, לכן לא פלגינן דיבורא בזה. וזה ברור. ובחנם השיג על הרשב"א ז"ל בזה:

עוד תמה הנוב"י מהא דפ"ק דגיטין (דף ח') עבד שהביא גיטו וכתוב בו עצמך ונכסי קנויין לך עצמו קנה נכסים לא קנה. כל נכסי קנוין לך. פליגי אביי ורבא. וידוע דהלכה כרבא. הרי להדיא דלא כרשב"א ע"כ. וי"ל דהרשב"א לשיטתו דכ' בגיטין שם. דפ"ר דכל נכסי אינו שייך כלל לפ"ד דעלמא. דאפילו אי בעלמא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה שאני הכא שלא נתבטלה עדות נכסים אלא שמחוסר קיום. עיי"ש וזה נכון:

אמנם אין לפסיק כהרשב"א מאחר דהרבה ראשונים חולקים עליו. התוס' בסנהדרין בפ"ק. והרא"ה והריטב"א בש"מ פ"ב דכתובות. והתומים כתב שגם הרשב"א מודה דנאסרת דפ"ד לומר שוגג הייתי וכ"כ הנוב"י שם עיי"ש בזה:

התה"ד (סי' רכ"א) הקשה בהא דפריך הש"ס ביבמות (דף כ"ה). הרגתיו הרגונוהו לא ישא את אשתו. הוא ניהו דלא ישא. הא לאחר תנשא. והאר"י פלוני רבעני כו' לרצוני רשע הוא והתורה אמרה אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס. וכ"ת שאני עדות אשה דאקילו בה רבנן. והא"ר מנשה גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה. גזלן דדברי תורה פסיל. דילמא מיירי מתניתין בדעבד תשובה. ותי' וז"ל אלא ע"כ משמע לי' לתלמודא מתני' בסתמא דלא עשה תשובה כלל א"נ לגבי רשע במזיד ברציחה כה"ג בעינן תחילתו וסופו בכשרות ע"כ. וביאורו דנוקמי דמיירי בדעבד תשובה שאומר שעשה תשובה. דבלא"ה אין לומר מעצמנו שעשה תשובה מאתר דמשים עצמו רשע. מסתמא הי' אומר שעשה תשובה גם כן:

סעיף כח שנים שהעידו כו' ה"ז ספק פסול. רבים מקשים מ"ש משני כתי עדים דמוקמינן כל כת בחזקת כשרות ולא פסלינן מספיקא. וזהו קושיית תוס' בכתובות דף כ"ב) ד"ה תרי ותרי נינהו דפי' הקונטרס וכי אמרי לא גזל הוי לי תרי ותרי ולא מתכשר בהכי. וקשה דהכא אליבא דרב הונא קיימינן דאית לי' זו באה בפ"ע ומעידה. דאית לן למימר. אוקי גברא אחזקתי':

והנה הרא"ש שם כתב דתרי ותרי הוי ספיקא ולא מוקמינן אחזקה. וכתב האו"ת דלכך לא תי' תוס' כן משום דהא התוס' בכתובות (דף כ"ו) כתבו דתרי ותרי כיון דאינו אלא ספיקא דרבנן בתרומה דרבנן אזלינן לקולא. ומוקמינן אחזקה. וה"נ בקיום שטרות דאינו אלא מדרבנן שפיר כתבו דניזל בתר חזקה. והרא"ש ס"ל דאין לחלק בין עדות לעדות דכיון דלשארי עדות פסולין גם בקיום שטרות דרבנן פסולין:

ולפע"ד נראה לומר דלכך לא תירצו התוס' כהרא"ש דתרי ותרי ספיקא הוה ולא מוקמינן אחזקה. עפ"מ דאיתא בעירובין (דף ל"ו) רבא אמר התם תרי חזקה לקולא. הכא חדא חזקה. פי' דבתרי חזקה גם בתרי ותרי לא הוי ספיקא ומוקמינן אחזקה גם מדרבנן:

והנה המהרי"ט (בח"א סי' י"ז) כ' וז"ל דלענין לחוש לזיוף ודאי לא חיישינן שנעמיד הגט או השטר על חזקתן ונעמיד את האדם בחזקת כשר ולא זייפו דחזקה דאורייתא לאחזוקי ריעותא לא מחזקינן ומדרבנן הוא דאצרוך עכ"ל נמצא דהא דקיום שטרות מדרבנן הוא משום חזקת כשרות. וא"כ אתי שפיר בתרי אמרי גזל ותרי אמרי לא גזל דמוקמינן אחזקה בקיום שטרות. דהכא איכא תרי חזקה. חזקת כשרות דבעל השטר שלא זייף וחזקת כשרות דהדין ולכך מוקמינן אחזקה ומהני קיום בזה. (ובסי' מ"ו) כתבתי דאין לומר כלל בקיום שטרות להקל בספיקו אם לא כמוש"כ דאיכא תרי חזקה:

במל"מ (פ"ו מהלכות עדות ה"ז) כתב דה"ה היכא דאיכא פליגתא דרבוותא אם הוא כשר או פסול ה"ז פסול מספק. ואפי' לדעת ר"ח והרז"ה דס"ל בתרי ותרי דאוקי גברא אחזקתי' וכשר מודו הכא דלא שייך אוקי אחזקתי' בדבר שכבר נעשית ואיך נאמר דמשום חזקתו אותה הפעולה מותרת. וכיוצא בזה כתב כנה"ג יו"ד (סי' ח"י) והובא בפמ"ג (סי' ק"י) דפלוגתא דרבוותא ל"א אוקי' אחזקתי' דבשביל חזקה לא ישתנה הדין. וזהו כוונת התוס' בחולין (דף פ"ז) שכ' דלרבנן ספוקי מספקא להו אי מקלקלין או לא. ולכך לא מהני חזקת אבר מן החי עיי"ש. ובמל"מ (פ"ד מה' מלוה ולוה) כ' דבספיקא דדינא אי עדים נפסלין משעת חתימה משום לא תשימון לר"ח ולרז"ה אוקי אחזקתי' וכשרין אין זה סותר א"ע למה שכ' בהלכות עדות. דבהדיא מבואר שם בה' מלוה ולוה. דכתב כן לפי