אורח משפט קמד

סעיף י"א דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. כתב הב"י ונ"ל דהיינו דוקא כשהיתה הורתם ולידתם שלא בקדושה. אבל אם לידת שניהם בקדושה אעפ"י שהורתם שלא בקדושה הרי הן אחין מן האם ופסולין מדרבנן, ואפשר דכיון דעדות לב"ד מסורה כאן ולישנא דנתגייר שייך אפילו נתגיירה אמו כשהיא מעוברת. והד"מ כתב ע"ז וז"ל ובפי' ר"ש סוף מס' שביעית מוכח בהדיא דלשון נתגיירו לא משמע אלא בגר שהיתה לידתו שלא בקדושה עכ"ל. ותימה קא חזינא הכא דהא כתב הר"ש שם ואכתי קשה איך מתוקמא מתני' מלידתו בקדושה. הא נתגיירו בניו עמו קתני עכ"ל הרי להדיא דדוקא משום דקתני נתגיירו עמו הוא דמשמע דלידחו שלא בקדושה אבל היכא דקתני נתגיירו לחוד גם לידתו בקדושה משמע. [והא דקשה על דברי ר"ש מקידושין (דף י"ח) דמוקי ברייתא דאין רוח חכמים נוחה הימנו לפירושו בלידתו בקדושה ואפי"ה קתני שם נתגיירו בניו עמו כבר כתב הר"ן שם דעדיפא לי' לדייק לישנא דמתניתין מלישנא דברייתא עיי"ש]. ולענין הלכה כתב הש"ך דבלידתן בקדושה פסולין לעדות:

סעיף י"ב ונתרחק כשר בפרק ז"ב דרש ריה"ג ובאת אל הכהנים וגו' אשר יהי' בימים ההם. וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל שופט שלא הי' בימיו אלא זה שהי' קרוב ונתרחק. ובר"ה (דף כ"ה) דרש שם מזה הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיך ע"ש וכבר הקשה כן הטורי אבן עיי"ש מה שתירץ בזה. ולעד"נ דתרי קראי כתיבי (דברים י"ז) ובאת אל הכהנים וגו' אשר יהי' בימים ההם ושם י"ט ועמדו שני האנשים אשר להם וגו' לפני הכהנים והשופטים אשר יהי' בימים ההם. וא"כ חד אתא לקרוב ונתרחק. וחד אתא דאין לך לילך אלא אצל שופט שבימיך והא דנקטי פסוק דובאת משום דהוא מוקדם בתורה. ובספרי מבואר הני שני דרשות דקרוב ונתרחק ואין לך אלא שופט שבימיך על הני תרי קראי יעויי"ש בזה. ואגב להעתיק מה שביארתי במ"א לפי פשוטו על השנות הדבר פעמים באזהרת אשר יהי' בימים ההם והנה בפרש"י (דברים י"ז) כתב וז"ל ואל השופט אשר יהי' בימים ההם אפי' אינו כשאר שופטים שהיו לפניו אתה צריך לשמוע לו אין לך אלא שופט שבימיך עכ"ל, ושם (י"ט) כתב וז"ל אשר יהי' בימים ההם יפתח בדורו כשמואל בדורו צריך אתה לנהוג בו כבוד עכ"ל:

וביאור הדבר הוא כי כאשר בעלי הריב יבאו לפני השופטים מחוייבין בשני דברים הא' מחוייבין להציע טענתם לפני השופטים באימה ולנהוג כבוד בדיינים לעמוד לפניהם כעבדא קמי' מרא. הב' לשמוע את אשר יגידו להם השופטים ולקבל עליהם את הדין באהבה וזהו השנות הדבר ע"י ב' בחינות הנ"ל. כי שם (י"ז) אמר כי יפלא ממך דבר וגו' ובאת וגו' ועשית ושמרת כל אשר יאמרו לך תעשה והוא מבואר על קיום הדבר ושם (י"ט) ועמדו שני אנשים שצריכין לנהוג כבוד בדיינין וזהו לפני ד' ופרש"י כאלו עומדין לפני ד'. ולפני הכהנים וגו' וזה מבואר היטיב בפרש"י כי בתחילה כתב אפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו צריך אתה לשמוע לו והיינו דשם מיירי בקיום הדבר ובפיר' ועמדו כ' יפתח בדורו כשמואל בדורו צריך אתה לנהוג בו כבוד כי העמידה לפני הדיינים הוא מכלל כבודך וכמוש"כ בזה. וכיוצא בו מבואר בתשובת הרשב"א הובא בב"י (סי' שפ"ח) דהא דמבואר בסנהדרין פ"ב בעובדא דינאי דזהו מכלל כבוד הדיינין עיי"ש בדבריו:

רמ"א מיהו אם נפסק הדין כשהי' קרוב לא יוכל לחזור ולתבעו בעדות זה שנתרחק. דהואיל ונפסק הדין נפסק. וכתב הש"ך בשם בעל העיטור. דעיקר הטעם משום דעביד אינש לאחזוקי' דבורי' ובודאי יאמר כדבריו הראשונים שלא יהא נראה כשקרן יעויי"ש, וכבר האריכו בזה המחברים. ואנכי ב"ה מצאתי כי כן מבואר במרדכי פ"ב דקידושין שכ' וז"ל בסי' תק"י בסוגיא דהאומר לשנים וא"ת ויפטור הלוה העדים ויהי' נאמנין מהשתא כדאמרי' בחזקת הבתים ליסלקו בי תרי נפשייהו ולידיינו גבי בני העיר שנגנב ס"ת שלהם. וי"ל למה הכא יפטרם גם הם חייבין לו ועוד תי' דאפילו הי' פוטרין הלוה הי' נוגעים בעדותן כיון דעד שלא פטרם הוזקקו לומר פרענו השתא נמי אתו לאחזוקי שקרייהו עכ"ל הרי להדיא היכא דהעדים בעת שהיו פסולין לעדות אם העידו אין מועיל עדותן לאחר שנעשו כשרים משום דאתו לאחזוקי שקרייהו ומבואר מכאן דגם אם הוא נוגע בדבר לא יכול להעיד שנית לאחר שנסתלקה נגיעתו דעביד לאחזוקי שקרי' דהא התם נוגעין בעדותן הן. ובשו"ת רמ"א (סי' פ"ו) כתב ג"כ דנוגע שהעיד אינו יכול להעיד לאחר סילוק נגיעתו ותלי' ליה בפלוגתא דרמ"ה ומהר"ם ארוך אי מי שהעיד שלא בפני בע"ד יכול לחזור ולהעיד בפני בע"ד וה"נ י"ל דזה תליא בשני תירוצי מרדכי הנ"ל דלתירוץ קמא נוכל לומר דבאמת יכול להעיד שנית לאחר סילוק נגיעתו אלא דבכאן למה יפטרם גם הם חייבים לו. ובהרשב"א ובר"ן הקשו ג"כ דיפטרם הלוה משבועה ותירצו דאינן נאמנין משום הנאה דפוטרם משבועה א"כ לא ס"ל דעבידא לאחזוקי אבל לתירוץ בתרא מבואר דאינו יכול לחזור ולהעיד משום דעביד לאחזוקי שקרי'. ומזה מבואר כרמ"ה וזהו דעת מהרש"ל ג"כ (בסי' י"א) והביאו הט"ז לעיל (סי' כ"ח) דעדים שהעידו שלא בפני בע"ד אינם יכולים לחזור ולהעיד מחדש משום הך טעמא דעביד אינש לאחזוקי דבורי':

ומעתה מה שכתב הנוב"י (באהע"ז סי' כ"ז) דתרתי בעינן עדות ונפסק הדין אבל כשלא נפסק הדין יכולים להעיד שנית. לע"ד ליתא. דהא להדיא מבואר במרדכי גם בשלא נפסק הדין אינם יכולים להעיד שנית משום דעביד אינש לאחזוקי דבורי' וכן נראה באו"ת שאינו מחלק בזה:

לכן לענ"ד העיקר דמחלוקת הפוסקים בזה ואי תפס לא מפקינן מיני' ומצי לומר קים לי כתירוץ קמא דמרדכי ומהר"ם ארוך דל"א עביד לאחזוקי דהוי סד"ד בזה. ומעתה ליתא ג"כ למש"כ הנתיבות דלא אמרינן עביד אינש לאחזוקי אנח היכא דעבדי איסורא בעדותן ומיירי הכא שב"ד לא ידעו מקורבתם אבל היכא דעדותן אינו מועיל כלל לא אמרינן עביד אינש לאחזוקי. דהא התם בקידושין אינו מועיל כלל עדותן דהא הם נוגעין ואפי"ה לא מהימני. ועוד נסתר בזה הרבה דברים ממחברים ולא אביתי להאריך בזה ועיין ב"ב (דף נ"ה) שאילתינהו לספרי דרבא ואמרו לי הלכתא כר"ה ברי' דר"י ולא היא לאוקמי מילתא הוא דאמר אלמא דלא מהימני אח"כ דרוצים לקיים מעשיהם הראשונים שעשו וה"נ כן:

סעיף יג מאחר שתחילתו וסופו בכשרות. נסתפקתי הא דבעינן בעדות תחלתו וסופו בכשרות אם זה דוקא בפסול דאורייתא אבל לא בפסול דרבנן או דילמא לא שנא והספק בזה הוא עפי"מ דאמרי' ביבמות (ד' כ"ח) ואלו נאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן בקיום שטרות וכתובה ותרומה ותחומין מאחר דרבנן נינהו אלמא דבדרבנן לא בעי תחלתו וסופו בכשרות, א"כ י"ל דה"ה אם העדות אינם אלא פסולי דרבנן ג"כ לא **(כדבר שלב"ל א"כ קשה להשב יעקב דהמקדש בקידושי כסף לפני קרובי אם ממנ"פ לא הוי קידושין. דאי אזלית בתר דאורייתא ועדותן כשרים מדאורייתא ל"מ קידושי כסף א"כ ה"נ שייך ומר כן דהאיך יכול לקדש המוכר בהמעות הא ממנ"פ לא הוי קידושין אי אזלת בתר דאורייתא והוי המעות דמוכר לר"י והוי קידושין. הא מדאורייתא ל"מ קידושי כסף. והאיך יכול המוכר לקדש הא ממנ"פ לא הוי קידושין. והנה על רש"י גופא י"ל דלשיטתי' לא קשה מידי. דסבר להדיא בכתובות (דף ג') בד"ה שויוה וכו'. דקדושי כסף דאורייתא. אבל תמוה מאד השב יעקב הנ"ל דהמגיד משנה כתב שם בריש ה' אישות דמש"כ הרמב"ם ובכסף מדברי סופרים אינו תקנת חכמים אלא מכלל תורה שבע"פ והוא דבר הנאמר למשה ולא נכתב בפירוש בתירה אלא שנאמר בגזרה שוה ולזה נקרא דברי סופרים אבל דברי תורה כדין תורה ממש ועיין ג"כ בכ"מ בזה שם בארוכה:

)**