אורח משפט קלט

פ"ב ס"ק ל"ט) על הבעה"ת והעלה דלא כדבריו ועמש"כ שם דס"ל להרמב"ם להדיא דלא כהבעה"ת ואי משום דיכול למימר דלכך הניח השטר ביד המלוה משום דעדיין לא פרע כולו הא כ' הב"י מהמחודשים. דהו"ל למיכתב שובר או להחליף וסברא זו כתב שם בשם הרשב"א:

סעיף יד ואין חילוק בד"מ בין מילתא דעבידא לאגלוי' או לא. כן הוא דעת הריב"ש. אמנם התשב"ץ ס"ל דבד"מ במילתא דעבידא לאגלויי ע"א מהימן והאריך בזה בח"א ובשאלה פ"ג ופ"ד האריך לסתור מה שי"א בההיא דר"ה (ד' כ"ב) דעד אחד נאמן לומר קידשו ב"ד את החודש משום מילתא דעבידא לאגלויי דהוא מטעם ע"א נאמן באיסורין. אלא הוא משום ממון ג"כ לעניין שכירות בתים ודומה לזה עיי"ש:

ונ"ל ראי' לזה דעדות החודש אינו איסור לבד אלא ממון ג"כ. מהא דאמרינן בשבועות (דף מ"ח) בסוגיא דשתי כתי עדים המכחישות זא"ז דר"ה ס"ל דזו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה ור"ח ס"ל בהדי סהדי שקרי ל"ל ופריך מהא דתנן אחד אומר גבוה ב' מרדעות ואחד אומר שלש עדותן קיימת אחד אומר ג' ואחד אומר ה' עדותן בטלה. ומצטרפין לעדות אחרת מאי לאו לעדות ממון אמר רבא הוא ואחר מצטרפין לעדות ר"ת דהוו להו תרי וחד ואין דבריו של אחד במקום שנים. וק"ל למה הוצרך רבא לתרץ כן משום הך פירכא דכאן הא בלא"ה צריך לומר כן לשיטתו דס"ל בסנהדרין (דף כ"ז) דרע לשמים אינו רע לבריות וכשר לעדות דרשע דחמס בעינן וא"כ א"א לפרש דמצטרפין לעדות ממין דכל אחד מהן כשר להעיד עם אחר בעדות ממון וכמו שפרש"י דא"כ מאי אריא דמצטרפין שיעיד כל אחד עם אחר הא גם הם ביחד כשרים להעיד. א"ו דמיירי בעדות של ר"ח דהוו להו תרי וחד ואין דבריו של אחד במקום שנים. ואולי י"ל דרבא לאו אפירכא דא לבד הוצרך לומר כן. אלא דאמר בלא"ה משום דרשע דחמס בעינן אלא דממילא לפי"מ שפירש בעדות החודש ניחא ג"כ לר"ח:

ובזה מיושב קושיית התוס' (דף מ"ז) שם שהקשו למה הוצרך רבא לתרץ דמיירי בעדות ר"ח הא לדידי' בלא"ה ניחא דס"ל בב"ב (דף ל"א) כרב הונא דזו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה. ותי' דאליבא דר"ה מוקי ולי' לא ס"ל. ולהנ"ל ניחא דלכן משני בעדות ר"ח משום דלשיטתי' דס"ל דרשע דחמס בעינן א"כ מאי אריא דמצטרפין עד כל אחד עם אחר. הא גם שנים ביחד כשרין להעיד ולכן משני בעדות ר"ח:

אמנם לשיטת התשב"ץ י"ל דבעדות שקידשו החודש הוי רע לבריות ג"כ דאיכא אפוקי ממונא ולא הוצרך לתרץ אלא משום פירכא דרהב"י מר"ח אבל לא משום דבעי רשע דחמס. אלא דמת ס' ב"ק (דף ע"ג) בר"ה אי נמי לא משמע כן שכתבו וז"ל והומ"ל איכא בינייהו לענין דיני נפשות או לאסור אשה על בעלה. ולענין גיטין וקידושין ועדות החודש דלטעמא דחידוש. אין לפוסלן למפרע. ולטעמא דפסידא דלקוחות פסולין למפרע לכל אלו אלא דדחיק לאשכוחי דאיכא בינייהו לענין ממון עכ"ל וא"כ מבואר דבעדות החודש ליכא ממון דא"כ הא איכא פסידא דממון ג"כ. ואפשר לומר דלזה לא תקנו מאחר דלאיסורא קאתי וכן בגיטין וקידושין או לאסור אף דאיכא כתיבה גם כן:

ואחד הראני מס' שבועות דפוס ווארשא. שבגליון הש"ס הקשה למה הוצרך רבא בשבועות שם לאוקמי בעדות ר"ח הא יכול לאוקמי בעדות ממון וכשרים משום דרשע דחמס בעי ותמה על זה דא"כ מאי אריא דמצטרפין עם כל אחד גם שנים ביחד כשרין ואנחנו הקשינו בהיפוך לרש"י כאשר כבר נתבאר כל צרכו בזה. ועיין שו"ת חיים שאל (ח"א שאלה ל"ג) להר"י מיגאש מצטרפין זע"ז ג"כ:

סימן לא שתי כתי עדים המכחישים וכו' עיין ש"ך, שהביא דחכמי בריסק נסתפקו בעד אחד אומר לוה. וע"א אומר לא לוה אם כשרין לעדות אחרת ביחד מאחר דכל אחד אינו מוכחש משנים דדוקא בב' כתי עדים המכחישות זא"ז אין כשרין לעדות אחרת ביחד משום דכל אחד מוכחש משנים. והש"ך הביא מהר"ן פ"ב דכתובות באחד אומר נתגרשה ואחד אומר לא נתגרשה דגם בב' עדים המכחישין זא"ז פסולין לעדות אחרת ביחד עיי"ש. ולהדיא מבואר כן בחידושי הרשב"א בפ"ב (דף י"ט) בע"א אומר תנאי וע"א אומר אינו תנאי. וז"ל ומ"מ אנו צריכין לפרש שמועתינו כשאינם מכחישין זא"ז כגון בזה שמע וזה לא שמע הא אלו הכחישו זה את זה ממש לא נתקיים השטר כלל על פיהם שהרי אחד מהם פסול לעדות כדאמרי' בשתי כתי עדים המכחישות זא"ז ע"כ הרי להדיא דגם בב' עדים כן. וזהו שכתב הש"ך בשם הריטב"א והרמב"ן לקמן (סי' מ"ו) והרי מבואר גם ברשב"א כן. ובתוס' רי"ד בפ"ג דב"ב כתב בשם ר"י דבב' עדים המכחישות זא"ז כשרים והוא ס"ל דפסולין. וכן הוכיחו האחרונים מדברי הנ"י דב"ב (דף מ"א) עיי"ש בזה:

באו"ת נסתפק אם אחת מכח העדים שהוכחשו מעידין לפסול אם מהמנינן להו. די"ל כיון דעיקר מה דמהמנינן להו לעדות אחרת הוא משום דמוקמינן להו אחזקת כשרותן א"כ מאי חזית להעמידן על חזקת כשרותן ומהימני לפסול אדרבא נעמיד לאידך אחזקת כשרות. ולע"ד אין זה ספק דהלא הרמב"ם (בפ"ז מהל' יסודה"ת) כ' וז"ל כמו שנצטווינו לחתוך את הדין עפ"י ב' עדים כשרים אעפ"י שאפשר שהעידו בשקר. הואיל וכשרים הם אצלנו מעמידים אותה על כשרותם עכ"ל. וכיון דכל נאמנות כל עדים הוא משום דמעמידין אותם על חזקת כשרותן ואפי"ה מהימני לפסול ול"א מאי חזית דגזה"כ הוא עפ"י שנים עדים יקום דבר ה"נ בכת אתת שהוכחשו הואיל וכשרים הם אצלנו לעדות אחרת מהימני לפסול ג"כ:

מהרש"ך ח"ג סי' א' כ' א' אמר לוה וב' אומרים לא לוה שלא נפסל העד. ובס' דברי אמת בקו' תרי ותרי כ' מסברא דאינו כן דמאחר דהוכחש מב' דפסול לעדות ולשבועה ונשאר בצ"ע, והוא מבואר להדיא בריטב"א ר"ה (דף כ"ד) שכ' שם אהא דאבל מצטרפין לעדות אחרת והנכון כמו שפרש"י שאם יש שם ע"א שיעיד כאחד מאלו יצטרף זה ולא אמרי' ע"א הוי כהכחשה מעיקרא אדרבא אותו העד הב' נמצא שקרן שאין דבריו של אחד במקום שנים ופסול לכל עדות שבעולם ע"כ. הרי להדיא מאחר דהוכחש מב' דאינו נאמן פסול לעדות גם כן. וע"כ אמרי' בירושלמי פ"ו דסוטה ה"א היו שלשה א' אומר אני ראיתי שלא נטמאת בתוך כדי סתירה מה את עבד לה כעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה או תתקיים העדות בשאר והוא מאחר דהוא מוכחש משנים א"כ הוי פסול וע"ז מבעי אי מבטל שאר העדות או לא דהא נמצא קרוב או פסול בטל כל העדות גם כן. ולהדיא כ' הרמב"ם פ"ב מה' עדות ה"ג אבל אם הכחיש את השנים אפי' בבדיקות עדותן בטלה והוא משום נמצא אחד מהן פסול הרי להדיא דפסול העד שהוכחש משנים גם כן. וכהירושלמי הנ"ל בזה:

סעיף ב' אם הוציאן כאחד לא ישלם כו' ביאור סימן זה ופלוגתא דר"ה ור"ח דר"ה ס"ל זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה. ור"ח ס"ל בהדי סהדי שקרי ל"ל הוא עפ"מ דאמרינן בטהרות (פ"ה מ"ה) שני שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך באחד מהן ועשה טהרות ובא חברו והלך בשני ועשה טהרות רי"א אומר אם נשאלו זה בפני עצמו וזה בפ"ע טהורין בב"א טמאין וכתבו התוס' בפסחים (דף י') דבב"א טמאים זהו מדרבנן וא"כ ר"ה ס"ל כמו דבטהרות בזאח"ז מוקמינן אחזקתייהו. ובב"א החמירו דלא להוי כמילתא דתמי' ה"נ בב' כיתי עדים מוקמינן בזאח"ז כל אחד אחזקתי'. אבל אם הוציאן כאחד לא ישלם דלא להוי כמילתא דתמי'. אבל רב חסדא ס"ל דחזקת ממין עדיף מחזקת כשרות ולא מוקמינן אחזקתייהו להוציא ממון וכמוש"כ הרשב"א להדיא