אורח משפט קלו

אלא מדאורייתא כמו דתני אחד ד"מ ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה. ומוקי הש"ס דמדאורייתא הוא דמדרבנן לא. בעי דו"ח. וה"נ בעדות מיוחדת מאחר דמדאורייתא פסול לא תני אך כבר ביארנו דהעיקר דגם מדאורייתא כשר ולכן העיקר כמוש"כ. וגם תנא ושייר הא דקחשיב שם בירושלמי דבדיני נפשות אין דנין שנים ביום אחד משא"כ בדיני ממונות ע"ש בזה וגם בדיני נפשות צריכים להעיד כאחד משא"כ בד"מ שומעין דבריו של זה היום וכו' כמבואר כן ברמב"ם (פרק ד' מה' עדות הלכה א') עיי"ש בזה:

ובעדים המכחישים זא"ז בדיני קנסות. דבד"נ פסול ובד"מ כשר. ומסתבר דמהני גם בדיני קנסות. ובש"מ ב"ק (דף כ"ו) אהא דיהא אדם חייב בכופר דתיפוק לי' מטעם קלב"מ פירש"י דלא אתרו בי' ובשיטה כ' בעדות מיוחדת ה"ה דהומ"ל באיתכחוש בבדיקות דפטור ממיתה וחייב בכופר. שוב הראוני דבנב"י (שאלה ע"א) כתב להדיא דבד"ק אי איתכחשו בבדיקות, כשר. וע"ש שנתן טעם דאמאי לענין חקירות ילפינן ממשפט אחד יהיה לכם מד"נ ולא ילפי' לענין בדיקות דחקירות בדיעבד מעכב משא"כ בדיקות, וי"ל ג"כ דבחקירות אין אנו יודעין אם המעשה אמת דמדאתכחשו בחקירות הוי ספק במעשה משא"כ בבדיקות דהמעשה אמת ולכן אינו מעכב בדיעבד ולא ילפי' ממשפט אחד יהיה לכם וראי' לזה מהא דלקמן (דף פ"א) ההורג שלא בעדים וכו' מנא ידעי' בעדות מיוחדת כו' דאיתכחוש בבדיקות. ומבואר שם בפרש"י דהמעשה אמת ואמאי לא קאמר דאיתכחוש בחקירות א"ו דבחקירות אין אנו יודעין דהמעשה אמת. ובפי' המשניות לרמב"ם ר"פ הי' בודקין מבואר דשבע חקירות הוא כדי שיתברר האמת ע"ש ולכך גם בקנס כשר בבדיקות מאחר דהמעשה אמת:

ובזה יש ליישב קושי' תוס' בב"מ (דף ג') אמאי לא יליף דעדים מחייבין שבועה מק"ו דאם שנים מביאים למיתה חמורה לא יביאו לשבועה קלה ולפימש"כ א"ש דנ"מ במכחישין זא"ז בבדיקות דאי הוי ילפינן מק"ו הו"א דיו לבא הדין להיות כנדון ואם מכחישין זא"ז בבדיקות אין מחייבין שבועה אבל השתא דיליף מקנס הוי דומיא דקנס דכשרין אף אם מכחישין זא"ז בבדיקות וה"נ מחייבין שבועה ג"כ. ובתו' סנהדרין (דף ג') שכתבו דל"ל קרא דמשפט אחד יהיה לכם לדו"ח תיפוק לי' דבעדים זוממין גופי' כתיב דרישה וחקירה, ותי' דאין למילף שאר דיני ממונות מעדים זוממין ע"ש ולא ביארו הטעם דלא היינו ידעינן שאר ד"מ מעדים זוממין. ובנב"י האריך בזה. ולענ"ד נ' בפשיטות דעדים זוממין חידוש הוא ולא ילפינן מיני' וכמוש"כ כיוצא בזה המרדכי בפ"י דב"ק דמכאן ללמוד דאין מקבלין שלא בפני בע"ד מעדים זוממין דאין מזימין שלא בפניהם משום דעדים זוממין חידוש הוא וה"נ לענין דו"ח אין ללמוד מהם דשאני עדים זוממין דהקילו בהם שלא לענשם בלא דו"ח משום דחידוש הוא כן נ"ל פשוט בזה. ויש לבאר בחייבי גליות וחייבי מלקות אי איתכחשו העדים בבדיקות אי עדותן קיימת ונראה דחייבי גליות וחייבי מלקיות דמיא לדיני נפשות כדגמרינן בכ"ד חייבי גליות וחייבי מלקיות בגז"ש סנהדרין (דף ל"ג) ומכות (דף ה') ועוד דוכתי וא"כ ה"נ אי איתכחשו בבדיקות דמיא לדיני נפשות ואינו חייב גלות ומלקות עי"ז. ויש להביא קצת ראי' מהא דאמרי' במכות (דף ז') בשגגה פרט למזיד פשיטא בר קטלא הוא ומאי פריך והא י"ל דמיירי באיתכחוש בבדיקות דלאו בר קטלא הוא וע"כ דחייב גלות. והתוס' הקשו דמיירי במזיד ולא אתרו ביה ותי' דעוד קראי כתיבי וא"כ י"ל גם כן לענין דאיתכחוש בבדיקות אבל אמאי לא הקש' התוס' כן א"ו דאי מיירי באיתכחוש בבדיקות לא הי' חייב גלות כלל אפי' בשוגג ולכך לא הקשו תוס' מזה. ובמ"א נסתפקתי בעדות מיוחדת אי מחייבי גלות והבאתי ג"כ קצת ראי' מזה מדלא הקשה תוס' אימא מיירי גם בעדות מיוחדת דלאו בר קטלא דעדות מיוחדת פסול לדיני נפשות וה"א דחייב גלות לכך איצטריך קרא למיפטרי' א"ו דעדות מיוחדת גם בשוגג פטור:

אלא די"ל מההוא דכתובות (דף ל"ב) הנ"ל הא דתנן התם דבאחותו יש להן קנס והא אין לוקה ומשלם והא איכא לאוקמי באיתכחשו בבדיקות דמלקות ליכא וקנס מתחייב גם בדאיתכחשו בבדיקות וכן בב"ק (דף ע"א) הנ"ל גנב וטבת ביוהכ"פ חייב אמרי נהי דקטלא ליכא הא מלקות איכא וקי"ל דאין לוקה ומשלם. דנוקמי באיתכחשו בבדיקות דמלקות ליכא וקנס איכא כמוש"כ להק' לעיל לענין עדות מיוחדת. וי"ל ע"כ כנ"ל ודזה תליא בפלוגתא דר"י ור"ל בכתובות (דף ל"ה) אי חייבי מלקות שוגגין פוטר מתשלומין אי איתקש לחייבי מיתות שוגגין או לא. והרי בעדים דמתכחשי בבדיקות בד"נ פוטר מתשלומין מהיקשא דמכה בהמה ולר"י דלא איתקש חייבי מלקות שוגגין חייב בתשלומין ה"נ דהומ"ל כן אבל לר"ל פוטר גם מתשלומין לא הו"מ לאוקמי כן. וכן מההוא דמכות הנ"ל אי במזיד בר קטלא הוא ומשני בלא אתרו בי' ה"ה דהומ"ל בעדות מיוחדת ובדאיתכחשו בבדיקות ג"כ. והריטב"א בריש פ"ק דמס' מכות נסתפק אי במודה מעצמו חייב גלות ויתבאר במק"א בזה. ול"ק דנוקמי בכהי"ג דז"א דע"כ לא אמרינן דבמודה מעצמו חייב אלא בשוגג דאין משים עצמו רשע בזה משא"כ הכא דמשים עצמו רשע לא מהימן בזה:

וכן י"ל מההיא דמכות (דף ט"ז) דפריך למ"ד ביטלו ולא ביטלו. היכי משכחת לה. אי דקטלה קלב"מ ותוס' כתבו דילמא מיירי בשוגג ותי' דהוי כמו מתה מאלי'. ואכתי לוקמי באיתכחוש בבדיקות דליכא קלב"מ וכמו שכתבתי לעיל דלוקמי בעדות מיוחדת או במזיד ולא אתרו בי' דלא הוי קלב"מ ומשכחת ביטלו ולא ביטלו גם כן והי' ג"כ אפ"ל כנ"ל דהוי כרודף דניתן להצילו בנפשו דפטור משום קלב"מ כמבואר לקמן סי' ש"פ אמנם ז"א לפימש"כ רש"י בסנהדרין (דף ע"ג) דהא דבניתן להצילו פטור משום קלב"מ אף דלא עשו מעשה משום דהוי חייבי מיתות שוגגין והרי המהרש"א כתב דהא דכ' תוס' דלוקמי בשוגג דאף דחייבי מיתות שוגגין פטורין ממלקות דהכא דהמלקות אינו כעת רק על מה שגירש כבר אין חייבי מיתות שוגגין פוטר וה"נ כן לא נפטר בזה משום דניתן להצילו דהא לא הוי אלא חייבי מיתות שוגגין ואינו נפטר על מלקות שחייב מכבר. ובזה י"ל מש"כ לקמן סימן ש"פ בזה. וגם אי נימא דלא כרש"א אלא כרש"ל דחייבי מיתות שוגגין אינו פוטר ממלקות וכ"ה האמת כמוש"כ הרמב"ם מהש"ס דחולין (דף פ"ב) דלא כמהרש"א הא ליתא להך סברא דניתן להצילו דהא לא הוי אלא חייבי מיתות שוגגין ואינו פוטר ממלקות וא"כ ליתא להאי תירוצא ועמש"כ בב"ק (דף כ"ז) בזה. אלא ודאי דגם מלקות אינו חייב בעדות מיוחדת ובאיתכחוש בבדיקות ולכן לא משכחת ביטלו שיהא חייב מלקות ע"ז אלא בתירוצא דש"ס שם וזה נכון ובב"ק דף צ"א) כתבו תוס' דהא דאחרים שקצצו נטיעות חייבין אתיא כר"מ דלוקה ומשלם דאיכא מלקות משום לא תכרות א"נ במזיד ולא אתרו בי' ולכאורה הו"מ לאוקמי בעדות מיוחדת דליכא מלקות א"נ באתכחשו בבדיקות. דהא מדמוקמי בלא אתרו בי' הוא כר' יוחנן דחייבי מלקות שוגגין חייבין דלא אתקש לחייבי מיתות שוגגין א"כ ה"ה דהו"מ לאוקמי בעדות מיוחדת ובאתכחשו בבדיקות גם כן:

והנה בעדי קידושין לא מהני עדות מיוחדת באהע"ז (סי' מ"ב) ובגיטין מהני ובעדי מסירה ג"כ מהני. כמוש"כ הב"ש באהע"ז (סי' קל"ג סק"א) עיי"ש ונ"ל דהגדה כאחד כו"ע מודו דלא בעינן ושומעין דבריו של זה היום. וכשיבוא חברו למחר שומעין דבריו גם בעדי גיטין וקידושין וראי' לזה מהא דאמרינן בגיטין (דף י') אמר רב פפא זאת אומרת עדי הגט אין חותמין זה בלא זה. מ"ט אמר רב אשי גזירה משום כלכם והנה ר"פ לשיטתי' אזיל דמבואר במס' כתובות (ד' פ"ח) יהיב לה כתובתה באפי חד סהדא וסמוך סהדא קמא אסהדי בתרא דלא בעינן שיראו כאחד כמבואר בתוס' שם ד"ה היכי וא"כ לא בעי הגדה כאחד וכמו שכתבנו, ולכן בשטרות דהוא כהגדה. דעדים החתומין על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד