אורח משפט קלד

יתחייב עפ"י ע"א אלא לאו שבעל השור טען א"י אם המית שורי את האדם או לאו. והעד מעיד שהמית ומשו"ה שאינו מכחישו העד נאמן ומתוך שאינו יכול לישבע משלם. ודחה הבעה"ת דבכה"ג לא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם דלא הו"ל למידע ופירוש הדבר כך הוא עפ"י עד אחד עפ"י עדות מיוחדת רוצה לומר שהיא כשרה בדיני ממונות ולא בדיני נפשות ולכך מיעטו הכתוב משום דקי"ל כמיתת בעלים כך מיתת השור וכשם שאין מקבלין עדות מיוחדת בד"נ כן אין מקבלין בשור ע"כ. ומעתה ניחא הקושיא דמאי פריך מודה בקנס הוא והוצרך לומר דקסבר כופרא כפרה ולא מוקי בעדות מיוחדת. דהכי מפרש בגמרא דקושיית הגמרא אינו אלא עפ"י בעלים. דמעד אחד לא מצי למיפרך מודה בקנס הוא דמיירי בעדות מיוחדת ואינו מדייק אלא על לשון דמשכחת עפ"י בעלים דמודה בקנס הוא. אבל התירוץ דעדות מיוחדת כבר תירץ בעפ"י ע"א. וניחא בזה קושיית תוס' שם אמאי לא פריך מעד אחד ג"כ מודה בקנס כיון דמיירי בעדות מיוחדת ולא פריך אלא אשינויא דעפ"י בעלים וזה נכון. ומבעה"ת אין ראי' דס"ל עדות מיוחדת מהני בקנס דקאי להמסקנא דמשני כופרה כפרה דאכתי קשה עפ"י עד אחד לא מהני להוציא ממון וע"ז כתב דמיירי בא"י או בעדות מיוחדת. אבל להס"ד י"ל דאה"נ דהוי מצי למיפרך אעד אחד דהיינו עדות מיוחדת ג"כ. אלא דלפי האמת דמהני בקנס עדות מיוחדת א"ש סוגית הש"ס להבעה"ת הא דלא פריך מע"א ג"כ:

והנה התוס' שם כתבו וז"ל נראה דהו"מ למיפרך אעד אחד דאין סברא לומר דלא יחשוב מרשיע את עצמו כשמודה ואינו רוצה לישבע ואע"ג דע"י העד בא עליו החיוב. אלא הפשוט נקט יותר. וכוונתם דאין עד אחד מחייב בקנס גם שבועה משום דגם אם אינו רוצה לישבע לא גרע מהודאה מדאינו נשבע מודה שהאמת כבעל דינו. ומודה בקנס פטור. וכן הוא להדיא בהרא"ש פרק שבועת הדיינין בשם הירושלמי והרי שנים מחייבין אותו קנס, שניא היא שאין נשבעין על הקנס. פי' דמקשה אהך כללא דכל ששנים מחייבין אותו ממון ע"א מחייב אותו שבועה מקנס שאין ע"א מחייבו קנס ומשני שניא היא שאין נשבעין על הקנס, ופירש רבינו שמואל דהכי קאמר בכל דבר שנשבעין עליו ע"א מחייבו שבועה אבל דבר שאין נשבעין כגון קרקעות שאם אפי' יודה פטור אין ע"א מחייבו שבועה וכ"כ הה"מ פ"ג מהל' גניבה הלכה ז'. דאין מחייב שבועה בקנס מטעם זה. דגם אם יודה יפטר וזהו שלא כדעת הרשב"א הובא בשיטה מקובצת בב"ק (דף מ"א) דעד אחד מחייב כשמודה בקנס. וכ"כ בשיטה לב"מ (דף ג') בשם גליון ע"ש דס"ל דע"א מחייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם וצ"ע בזה. וי"ל דהשיטה ס"ל כדעת ראב"ן (סי' כ"ז די"ב ע"ג) דהיכא דאיכא עד אחד משים עצמו רשע והרי ביבמות (דף כ"ה) כ' רש"י דאין אדם משים עצמו רשע ליפסל ולקנס ע"ש והרי דמשוה עדות לקנס וא"כ אם בעדות לא הוי משים עצמו רשע י"ל דבקנס לא מקרי מרשיע את עצמו ג"כ:

וכיוצא בזה מבואר בתוס' בב"ק (דף מ"ו) וז"ל וי"ל דלא יהא מחוייב שבועה גדולה מהודאת עצמו דמודה בקנס פטור עכ"ל. הרי דס"ל דמודה במקצת בקנס פטור משבועה והוא מהטעם דסברא הנ"ל דלא גרע מהודאה. ולכן לטעמייהו כתבו שפיר דגם ע"א אין מחייב שבועה בקנס דאם נימא דעד אחד מחייב שבועה בקנס ומודה במקצת פטור משבועה. א"כ יקשה קושיית התוס' במס' שבועות (דף מ') ד"ה אבל טענת מלוה דהיכן מצינו דיהא מודה במקצת פטור משבועה ועד אחד מחייב ע"ש ולכן לטעמייהו דמודה במקצת פטור גם עד אחד פטור וכ"ה בטוש"ע (סי' שצ"ט ס"ג) דמודה במקצת פטור משבועה בקנס. ובירושלמי פרק שבועות הדיינין ה"ו פרט לתשלומי ארבעה וחמשה. וכיון דהוא הכל מטעם דגם אם מודה מיפטר וכמו כן בעד אחד מטעם דאי גם מודה מיפטר שפיר כתבו התוס' דגם אם מודה לדברי העד ואינו נשבע הוי כמרשיע את עצמו וכמוש"כ המהרש"א שם בכוונת דבריהם כן. ולכן לא קשיא לדידהו קושיית הבעה"ת איך יתחייב עפ"י עד אחד כיון דמיירי דמודה לדברי העד והא דלא פריך מודה בקנס ה"ה דהו"מ למיפרך כן. אבל הבעה"ת פירש דאינו מיירי דמודה לדברי העד לכן פי' בעדות מיוחדת וממילא דלק"מ מודה בקנס אעד אחד:

ולפי הבעה"ת דפי' עד אחד בעדות מיוחדת נאמנו מאוד דברי הכסף משנה (פ"ו מהלכות רוצח הלכה ה') שכתב ליישב השגת הראב"ד על הרמב"ם שכתב שם וכן כל הרצחנים שהרגו בע"א דאיך נאמין בעד אחד להתיר דמו של זה לגואל הדם. דהכוונה בעדות מיוחדת דאין זה דוחק. כיון דגם בגמרא מצינו כן וקרא דלא יומת עפ"י ע"א יוכיח דמפרשינן הא עד אחד במיוחדת א"כ שפיר יש לפרש בגמ' וברמב"ם כן:

אלא דקשה לפי דעת בעה"ת דלהריגת השור לא מהני עדות מיוחדת א"כ מאי פריך במס' ב"ק (דף מ"א) וכי מאחר דמתם קטלינן לי' מועד היכי משכחת לה. הא משכחת שהרג ב' פעמים בעדות מיוחדת ולא הרגו השור ונעשה מועד בפעם הג'. וצריכים לומר דחדא מניי' נקט וה"ה דהוי מצי לשנויי כן. ועיין בזה:

ויש לישב כיון דאין השור נהרג בעדות מיוחדת בנגיחות הראשונות אין נעשה מועד בזה כמוש"כ התוס' בב"ק (דף כ"ד) בד"ה במכירין כו' דאין העדאה מועלת אלא בבני חיוב (ובדף מ"א) בד"ה מאחר דעפ"י בעלים ליכא העדאה דבעינן שיעידו בפני בעלים. ובפני ב"ד. וה"נ כיון דאין השור נהרג בנגיחות הראשונות אין נעשה מועד בעדותן:

והנה להתוס' דמכות (דף ו') הנ"ל דלכך לא ילפינן ד"מ מד"נ לעדות מיוחדת ממשפט אחד יהי' לכם. משום דע"כ האי קרא לאו בד"מ קאי דעד אחד מועיל לממון דלשבועה מיהא איתא. ולפי"ז קשה דהיאך מהני עדות מיוחדת בקנס דקשה קושיית התוס' נילף ממשפט אחד יהי' לכם ויהי' פסול כמו בד"נ ואין לתרץ כתירוצם דע"א מועיל לשבועה דהא בקנסות אין עד אחד מחייב שבועה וכמו שביארנו. ועוד קשה מהא דמבואר בב"ק (דף ע') וכן הוא (בסי' ל' סי"ג) דאם העיד עד אחד שראה ב' שערות בימינו ועד אחד מעיד שראה ב' שערות בשמאלו מצטרפין והרי זה דומה להלואה אחר הלואה. דאמנה דמסהיד האי לא מסהיד האי והוי מטעם עדות מיוחדת דמצטרפי כמבואר בסנהדרין שם בזה. וכ"כ הב"י שם להדיא דלכן לא מהני עדות זה אלא לממון ע"ש:

[וא"ל בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מאחר דאין עדותן קיימת לד"נ אין עדותן קיימת לממון. דמה בכך. ואדרבא מצינו בתשובת רמ"א שאלה י"ב. דכתב דאין עדות שלא בפני בע"ד מועיל לאסור אשה לבעלה דאין לומר דנאמנים מיהא להפסיד כתובתה לא פלגינן בכהי"ג משום דעיקר אדעתא לאסור קאתי לכן גם להפסיד כתובתה אין נאמנין וא"כ בעדות מיוחדת נוקמי בכהי"ג שאומרין בפירוש אדעתא דממונא קאתינן משום דאנן ידעינן דאין עדותנו מועיל לד"נ ואפי' בסתמא אדעתא דתרווייהו קאתי דדוקא בהא דתשובת רמ"א דעיקר לאסור ולא להפסיד כתובה אין נאמנין משמע היכא דאדעתא דתרווייהו קאתי פלגינן עדותן ולמה דמועיל עדותן עדות]. והכא גם כן אין חיוב שבועה בעד אחד וכן ראיתי מקשים מהא דאמרינן בגיטין (דף ל"ג) דילמא כריב"ק ס"ל וכן מקרקעות דמבואר בסנהדרין (דף ל'), דמהני עדי צירוף בקרקעות. ובר מן דין קשה לי ג"כ מהא דאמרינן בסנהדרין (דף ל') דהודאה אחר הודאה מצטרפין לריב"ק וא"כ כ"ש בעדות מיוחדת והיאך מהני הא הבעהמ"א כתב דע"א אין מחייב שבועה וכן ס"ל להתוס' בסנהדרין (דף ו') וכמוש"כ הש"ך (בסי' פ"א ס"ק כ"ב) וכן קשה מהא דאמרינן בכתובות (דף ל"ב) אלא שהעידו בזה אחר זה. רשב"ג כר"נ דאמר מצטרפין ור"א כת"ק דאמר אין מצטרפין וא"כ כיון דקי"ל בסנהדרין (דף ל') דמקשינן הגדה לראיה וכיון דלא בעינן הגדה כאחד ה"נ לא בעינן ראי' כאחד וא"כ שייך פלוגתא דריב"ק ורבנן גם לענין מעלין לכהונה וכן נראה מדברי הב"י (סי' ל') א"כ כ"ש דמהני עדות מיוחדת ואמאי הא אין עד אחד מחייב שבועה ועוד דדעת כמה פוסקים בבד"ה ובאהע"ז (סי' י"א) דעדות מיוחדת גם בגיטין ובקידושין מהני אף דג"כ אין שייך חיוב שבועה בזה: