אורח משפט קלג

ד"מ וא"כ מנלן לזכות לכן שפיר ס"ל דונקי וצדיק אייתר לעדות מיוחדת וא"כ איכא תרי קראי לעדות מיוחדת ואתא חד קרא לזכות ג"כ:

והא דפריך אלא מעתה בדיני נפשות תציל ולהרמב"ם אמאי לא משני דהא איכא תרי קראי דלא יומת ונקי וצדיק אל תהרוג ואייתר חד שפסול להציל ג"כ. וי"ל דאדרבא דזה נכון מה דפסקינן כרב נחמן דעדות מיוחדת כשר. ואף דאקשי' עליו ר"ז אלא מעתה בד"נ תציל ומסיק בקושיא. אמנם ידוע מש"כ הרשב"ם בב"ב (דף נ"ב) שיטת ר"ח דבקשיא יש פירוקא משא"כ בתיובתא. ולכן פסקינן שם כשמואל אף דאקשינן עליו וה"נ י"ל כאן דהתירוץ הוא משום דאיכא תרי קראי ואייתר חד לזכות ג"כ. וי"ל דרב זוטרא דפריך אלא מעתה בד"נ תציל לטעמי' אזיל דאיתא שם במכות (דף ו') א"ר זוטרא בר טובי' א"ר. מניין לעדות מיוחדת דפסולה שנאמר לא יומת ולא מייתי כלל הך דרשא דונקי וצדיק. מכלל דס"ל דאתא דחוזרין לזכות ואין חוזרין לחובה בסנהדרין (דף ל"ג) ולא ידעינן דלזכות פסיל אלא מיתורא דיומת והשתא משמע דאתא לדיני ממונות פריך שפיר אלא מעתה בדיני נפשות תציל אבל לדידן דקי"ל כהמכילתא וידעינן לזכות מאידך קרא ג"כ:

ומה שהקשה הרמב"ן על הרמב"ם דיליף עדות מיוחדת בד"נ דפסול מונקי וצדיק אל תהרוג ובמכות (דף ז') יליף לה מלא יומת עפ"י עד אחד י"ל ג"כ דתרווייהו צריכי דאי מונקי וצדיק הו"א דוקא בב' מעשים. בע"א אומר שעבד לחמה וע"א אומר שעבד ללבנה דבזה שייך מש"כ הרמב"ם הואיל ויש צד לנקותו ולצדקהו אל תהרגהו דילמא אינו אמת מאחר דעל כל מעשה לבד אינו אלא אחד. משא"כ בב' מעידים על מעשה אחד אלא שזה מחלון זה וזה מחלון זה. הו"א דמהני כמו בד"מ לרבנן דריב"ק דהלואה אחר הלואה לא מהני ובמעשה אחד מהני לכן איצטריך לא יומת דאפילו בזה לא מהני. ואי הוי כתיב לא יומת הו"א דלא מיעט הכתוב אלא בב' מעשים אבל במעשה אחד מהני לכך איצטריך תרווייהו כן הי' אפשר לומר. ובזה ניחא הא שמקש' לריב"ק מנ"ל דעדות מיוחדת פסול במעשה אחד דילמא אינו פסול אלא בב' מעשים. ולהנ"ל ניחא דבאמת ב' מעשים ידעינן מונקי וצדיק אל תהרוג. וממילא ידעינן מלא יומת עפ"י עד אחד גם למעשה אחת וזה נכון, אלא דלפ"ז לרבנן דריב"ק דס"ל בסנהדרין (ד' ל') דאפי' בד"מ לא מהני הלואה אחר הלואה א"כ לא איצטריך לד"נ דידעינן מכ"ש מד"מ כמ"ש הרמב"ן דלא איצטריך נקי וצדיק לאומדנא בד"נ דלא מהני דאפי גם בד"מ לא מהני ולדידהו איצטריך לחוזרין לזכות ואין חוזרין לחובה או מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא. כמוש"כ כיוצא בזה במגילת אסתר שם ובחי' הר"ן לפסולי קרובים בסנהדרין (דף כ"ה) משא"כ לתירוץ קמא איצטריך להו לזכות ג"כ:

וכ"ז שכתבנו דלהרמב"ם תרווייהו קראי צריכי חד לזכות וחד לחובה. ודיומת אינו מיותר אלא מפשטי' דריש דבדיני ממונות כשרה. אינו אלא לרמב"ן וריטב"א דלפ"מ דקי"ל כריב"ק ידעינן מאו ראה דעדות מיוחדת כשר בד"מ. אבל להנמוקי יוסף שכתב דריב"ק ידע ג"כ מויומת וצ"ל לדידי' דאי לאו האי קרא לא הוי דריש מאו ראה אלא מאו ידע כרבנן דלא מהני או דהו"א דלא מהני אלא במעשה אחד לכך מאחר דידעינן מכאן דבמעשה אחד מהני לכך אייתר או ראה דאפילו הלואה אחר הלואה מהני. וא"כ גם להרמב"ם י"ל דמיתורא קדריש לד"מ דכשר עדות מיוחדת ג"כ:

אמנם י"ל מאי פריך רב זוטרא אלא מעתה בד"נ תציל אלמה תנן הוא והן נהרגין לפימש"כ הרמב"ן דהא דדייק ר"נ מלא יומת אינו אלא לרבנן דריב"ק משא"כ לריב"ק לא מיומת ילפינן ואורחא דקרא הוא. א"כ י"ל דהא דתנן במתניתין הוא והן נהרגין אתי' כריב"ק דיומת אורחא דקרא הוא. ולכך לעולם עדות מיוחדת פסול. אפילו לזכות גם כן. דבזה יש ליישב באמת פירכת הש"ס. ולכך לא קאמר תיובתא:

ומעתה נ"ל דרבנן דריב"ק בסנהדרין (דף ל'.) דבב' מעשים לא מהני עדות מיוחדת וריב"ק ס"ל דאפילו בב' מעשים מהני. ויליף מאו ראה. דרבנן מודו במעשה אחת דמהני וס"ל יומת מיותר ואייתר לד"מ אבל לריב"ק אינו מיותר כאן ואורחי' דקרא הוא ויליף מאו ראה דאפילו בב' מעשים מצטרפין וכ"ש במעשה אחת דמהני. וזה ס"ל להרמב"ן בחידושי מכות שכתב שם דהסוגיא דהתם קאי לרבנן משא"כ לריב"ק אורחא דקרא הוא:

ובעדות מיוחדת בקנס בב"ק (דף ע"ד) עפ"י עד אחד פשיטא אמרי הא קמ"ל עפ"י עצמו דומיא דעפ"י ע"א מה עפ"י ע"א כי אתי ע"א מצטרף בהדי' מחייב עפ"י עצמו כי אתי עדים מחייב ולאפוקי כו' ופירש"י ד"ה כי אתי ע"א דהלכה כריב"ק דאמר שומעין דבריו של זה היום וכשיבוא חברו למחר שומעין דבריו. ולפי"ז כ"ש דעדות מיוחדת כשר בדיני קנסות לפ"מ שכתב הריטב"א בפ"ק דמכות דהא דאיצטריך לאשמועינן דעדות מיוחדת כשר לא נצרכא אלא לרבנן דריב"ק דאמרי הלואה אחר הלואה אין מצטרפין דמ"מ עדות מיוחדת בחד דבר כשר. אבל לריב"ק כ"ש הוא דעדות מיוחדת כשר וכיון דהא דריב"ק איתא גם בקנסות כ"ש דעדות מיוחדת כשר בקנסות. והנה אי מהני עדות מיוחדת במלקות נראה פשוט דלא מהני כיון דבדיני נפשות עדות מיוחדת פסול מקרא דלא יומת עפ"י ע"א במכות (דף ו') גם במלקות כן. כיון דמלקות במקום מיתה עומדת. ולכך בעינן כ"ג כמו בד"נ כמבואר בסנהדרין (דף י') או כמו דילפינן שם לענין כ"ג מגז"ש דרשע רשע וכן בכמה דברים ילפינן מלקות ממיתה בגז"ש זו כן נימא גז"ש זו גם לענין עדות מיוחדת. וכ"כ בפשיטות באו"ת בסי' ל"ד ס"ק כ"ד ע"ש. ומתורץ בזה מה שהקשה בש"מ בב"מ (דף ג') אמאי לא עביד ק"ו ומה פיו שאין מחייבו מלקות מחייבו שבועה עדים שמחייבין אותו מלקות א"ד שמחייבין אותו שבועה דלפי"ז הי' פסול בעדות מיוחדת לכך עביד ק"ו מקנס דמהני בעדות מיוחדת ג"כ:

ולפ"ז קשה הא דפריך בכתובות (דף ל"ב) אמתניתין דאלו נערות שיש להן קנס הבא על אחותו. ורמינהו אלו הן הלוקין הבא על אחותו כו' וקי"ל דאין לוקה ומשלם. ומאי קושיא הא איכא לאוקמי הך מתניתין דיש להן קנס בבא על אחותו בעדות מיוחדת דמלקות ליכא וקנס איכא. וכן קשה בב"ק (דף ע"א) דפריך אמתני' דגנב וטבח ביוה"כ משלם תשלומי ארבעה וחמשה נהי דקטלא ליכא מלקות איכא וקי"ל דאין לוקה ומשלם. דנוקמא בעדות מיוחדת דקנס איכא ומלקות ליכא. וצ"ל דאה"נ דהוי מצי לשנויי כן אלא דחדא נקט לשנויי פירכא וה"ה להא. ובפרט לתנא דבי חזקי' דפוטר חייבי מיתות שוגגין מתשלומין מהיקישא דמכה בהמה דחייב בשוגג. ולפי"ז נ"ל דפוטר גם בעדות מיוחדת מהיקישא דמכה בהמה. דמה מכה בהמה חייב בעדות מיוחדת דהוי ממון אף מכה אדם פטור בעדות מיוחדת. ובמס' מכות (דף ט"ז) אהא דאונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה דלמ"ד ביטלו ולא ביטלו היכי משכחת לה אי דקטלה קלב"מ. והקשו בתוס' דילמא מיירי בשוגג דלא הוי קלב"מ ותירצו דהוי כמו מתה מאלי' כיון דלא הוי במתכוין ואכתי קשה דלוקמי בעדות מיוחדת. דליכא משום קלב"מ דעדות מיוחדת פסיל בדיני נפשות ועכ"ז לא הוי כמו מתה מאלי' כיון דהוא במתכוין וי"ל כיון דהוא במתכוין הוי כרודף עכ"פ דפטור משום קלב"מ כמבואר לקמן בסי' ס"ה מזה. (ולקמן אבאר עוד בזה) אך קשה מהא דאמרינן בב"ק (דף מ"א) ת"ר ובעל השור נקי. רבי אליעזר אומר נקי מחצי כופר א"ל ר"ע והלא הוא עצמו אין משתלם אלא מגופו הביאהו לב"ד וישלם לך. א"ל ר' אליעזר כך אני בעינך אין דיני אלא כשהמית את האדם עפ"י ע"א עפ"י בעלים עפ"י בעלים מודה בקנס היא. קסבר כופרא כפרה. וקשה הא יכול להיות דאין חייב מיתה ואעפי"כ חייב בקנס בעדות מיוחדת דמהני בקנס ואינו נסקל משום דכמיתת בעלים כך מיתת השור ומה זה שהוצרך לומר כופרא כפרה. ומצאתי בבעה"ת (שער ל"ח חלק ג') שהביא דעת האומרים שפירשו הא דאמרינן דאיצטריך קרא למעוטי שהמית את האדם עפ"י עד אחד דפטור ומשמע לולי דמיעטו הכתוב הי' חייב ובודאי איך