אורח משפט קלב

ונראה דהש"ך לטעמי' אזיל בזה דלכאורה י"ל לפי מה כתב הסמ"ע לקמן (סי' פ"ז) דבהעדאת עדים דר"ת אינו חייב שבועה אלא במעידים עדיין שחייב לו שיודעין שלא פרוע עדיין. אבל אם אינם מעידין אלא שלוה אף דחייב לשלם. משום דכל האומר לא לוויתי כאומר לא פרעתי דמי מ"מ כיון דאינו מתחייב אלא מתוך טענתו פטור משבועה וא"כ י"ל דלכך נקט שבועה דעד אחד. ולא העדאת עדים. דמיירי במעידים סתם וליכא עדות על הפרעון אלא שמחוייב מתוך טענתו פטור. אכן הש"ך שם השיג ע"ז ולכן שפיר איכא שבועה דהעדאת עדים גם באינם יודעים שלא פרע. וע"כ כתב דבאמת איכא שבועה. אבל הסמ"ע הי' יכול לתרץ דמיירי באין מעידים שעדיין חייב לו. אלא ניחא לי' לתרוצי דבכל גוונא מיירי:

ולפ"מ שכתב התומים (רס"י ע"ה) דלהרמב"ן גם אם אין מעידים דחייב עדיין חייב שבועה. לכן לטעמי' השמיט כאן הא דעד אחד מחייב שבועה. ובאמת חייב משום העדאת עדים. אבל הטור לשיטתו שכ' שם האו"ת סי' ע"ה דלדידיה אין חיוב בהעדאת עדים. אא"כ מעידים שעדיין חייב לו לכן כתב בעד אחד באי אין מעידים שחייב עדיין דאז ליכא משום העדאת עדים ואתי שפיר:

ועוד אפשר לומר עפימ"ש הראב"ד בספ"ק מהל' עדות דהעדאת עדים אינה אלא אם עפ"י טענה אחת ולא בשתי טענות וא"כ אפ"ל דכן ס"ל לשו"ת הרמב"ן הנ"ל. ואפילו לפימש"כ לקמן (סי' ע"ה) דהטוש"ע לא ס"ל כן ממש"כ (בסי' ל"א ס"א) מ"מ העתיקו להא דרמב"ן וכתבו עפ"י גלגול מאחר דאין נפ"מ כ"כ אליבא דהלכתא אי מטעם גלגול אי מטעם העדאת עדים. אמנם דעת הראב"ד אינו מבואר. מאחר דילפינן מפיו א"כ כמו דפיו מחוי"ש בשתי טענות ה"נ העדאת עדים ועוד יתבאר בזה. אלא דיש ראיה דגם בטענות נפרדות איכא שבועה בהעדאת עדים. דאל"כ איך יליף מגו מפיו הא איכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן ישנן גם בטענות נפרדות משא"כ העדאת עדים אינו אלא בטענה אחת לבד. ועיין לקמן (סי' ע"ה ס"ה) דמשמע נמי כן:

בט"ז כתב הטעם דלא שייך דר' חייא בעידי צירוף דהא דהעדאת עדים מחייב שבועה ילפינן לה בגז"ש מפיו וע"א. ומה פיו שאינו מחייבו קנס מחייבו שבועה עדים שמחייבין אותו קנם א"ד שמחייבין אותו שבועה ועדות ע"י צירוף וכן עדות מיוחדת לא מהני בקנס כמו דלא מהני בא' אומר נסתרה שחרית ואחד אומר נסתרה ערבית לענין איסור א"א וכן קנס אין מחייבין אותו אלא בעדים שראו כאחר כן נ"ל ברור עכ"ל:

אמנם אין זה ראי' כ"כ די"ל כמוש"כ התוס' בב"מ (דף ה') דגם במידי דהוחזק כפרן דהיינו בפקדון איכא דר' חייא דאף דאמרינן דמה לפיו וע"א שכן לא הוחזק כפרן תאמר בעדים שהוחזק כפרן ומיירי במלוה דלא הוחזק כפרן. דיש לומר דאחרי שלמד שיש שבועה במלוה מעתה אין לחלק בין מלוה לפקדון א"כ י"ל מאחר שלמד דר"ח מקנס מעתה אין לחלק בין עדות מיוחדת או לא ועמש"כ לקמן (סי' ע"ה) ראי' גדולה לזה ועיין לקמן ס"ו בזה עיי"ש:

סעיף ו' בדיני ממונות אעפ"י שלא ראו שני העדים המעשה כאחד עדותן מצטרפת. במכות (דף ו') אר"נ עדות מיוחדת כשרה בדיני ממונות דכתיב לא יומת עפ"י עד אחד בדיני נפשות הוא דאין כשרה אבל בד"מ כשרה מתקיף רב זוטרא אלא מעתה תציל אלמא תנן הוא והן נהרגין ופרש"י ז"ל דכיון דבעלמא מצטרפין יש כאן טעם להצילו. ובחי' הרמב"ן ז"ל כתב וז"ל שם בזה ע"א והוא הנכון כיון דדרשת יומת במיתה דוקא אבל לא בדיני ממונות לידרוש נמי יומת במיתה פסולה אבל להציל מציל ע"כ. עוד כתב שם וז"ל אבל לריב"ק לאו משום ולא יומתו חזינן לה ולומר דמצטרפים בעדותם בעדות א' אלא משום דרבי רחמנא או ראה מ"מ אעפ"י שעדותן חלוקה אבל יומת דא"ר אורחא דמילתא נקט ולא דרשינן לומר דבמיתה פסולה ואצולי מציל אלא בכל דיני נפשות פסולה דבעי' עדות א' כדגלי רחמנא בעונשו עפ"י ע"א וה"ה להצלה. ובדיני ממונות כשרה דכתיב או ראה כנ"ל ע"כ:

ולענ"ד י"ל כך דבסנהדרין (דף כ"ח) יליף קרובים לפסול לעדות מלא יומתו אבות על בנים. ופריך אשכחן לחובה לזכות מנלן אמר קרא לא יומתו תרי זימני. והדר פריך אשכחן בדיני נפשות בד"מ מנלן א"ק משפט אחד יהי' לכם. משפט השוה לכם. וא"כ ה"נ בעדות מיוחדת דיליף במכות (דף ז') מלא יומת עפ"י עד אחד דפסול בדיני נפשות יש ג"כ לשאול אשכחן לחובה לזכות מנלן. ולכאורה הי' אפשר לומר עפימש"כ הרמב"ם בפ"כ מהל' סנהדרין עד אחד אומר לחמה עבד וע"א אמר ללבנה עבד אינו נהרג משום שנאמר נקי וצדיק אל תהרוג. והכס"מ לא כתב מאין למד הרמב"ם דין זה. תבל הרמב"ם בספר המצות מצות ל"ת ר"צ הביא שהוא נוהמכילתא ע"ש בזה. וא"כ שפיר י"ל מאחר דאיכא תרי קראי דפסול עדות מיוחדת בדיני נפשות חד מונקי וצדיק אל תהרוג וחד מלא יומת עפ"י ע"א. דחד אתא לחובה וחד אתא לזכות דבדיני נפשות גם לזכות פסול עדות מיוחדת. ובזה יש ליישב מה שהקשה הרמב"ן שם על הרמב"ם דס"ל דעדות מיוחדת יליף מונקי וצדיק אל תהרוג והרי ידעינן זה במס' מכות (דף ז') מלא יומת המת עפ"י עד אחד ולהנ"ל ניחא דחד אתא לחובה וחד לזכות כן הי' נ"ל נכון בזה. אמנם הרמב"ן ס"ל שם דררשא דמכילתא דיליף עדות מיוחדת מונקי וצדיק אל תהרוג אינו אלא אסמכתא. הדרא קושיא לדוכתא אשכחן לחובה לזכות מנלן:

ולהרמב"ן צ"ל דמאחר דהש"ס קאמר במכות (דף ו') א"ר זוטרא בר טובי' א"ר מניין לעדות מיוחדת שפסולה בדיני נפשות שנאמר לא יומת עפ"י עד אחד מאי עד אחד אילימא עד אחד ממש מרישא שמעינן לה עפ"י שנים או שלשה עדים יומת המת. אלא אחד. אחד אחד. א"כ אכתי הוי מספיק אי הי' כתיב עפ"י שנים או שלשה יומת המת לא עפ"י עד אחד. והאי יומת מיותר לכן אתא לזכות דפסול עדות מיוחדת גם בזה. ומעתה יתבאר היטב הש"ס דמס' מכות הנ"ל דר"נ אמר עדות מיוחדת כשר בד"מ מלא יומת. וא"כ האי יומת ממעט לדיני ממונות אתא. וא"כ שוב לא ידעינן לזכות דפסול לדיני נפשות א"כ פריך שפיר אלא מעתה בדיני נפשות תציל. דבשלמא בקרובים דמקשינן דיני ממונות לדיני נפשות אייתר לא יומת שני לזכות אבל הכא דאפקינן לי' לממונות א"כ מנלן דלזכות פסול גם כן:

ולפמש"כ י"ל דהרמב"ן לטעמי' אזיל בזה. דהנה התוס' במכות (דף ו') הקשו שם אמאי עדות מיוחדת כשר בד"מ ונילף ממשפט אחד יהי' לכם כמו בקרובים דכתיב לא יומתו ואפי"ה גמרינן ממונית ממשפט אחד יהי' לכם. ותירצו דע"כ לא מיפסיל עדות מיוחדת לממון דלשבועה מיהא מהני עיי"ש. והרמב"ן תי' מדכתיב לא יומת או מדכתי' ראה. דדריש ריב"ק ג"כ בסנהדרין דעדותן מצטרפין עיי"ש ותי' קמא דהרמב"ן מדכתיב לא יומת אינו מובן דהא תוס' הקשו דהא בקרובים ג"כ כתיב לא יומתו ואפי"ה ילפינן ד"מ ממשפט אחד יהי' לכם ומאי הועיל בתירוצו דכתיב לא יומת ולפימש"כ א"ש דתוס' מפרשי דהכא לאו מיתורא דיומת דרשינן דלא דמי להא דקרובים דהתם שייך שפיר דלכתוב לא יומתו אבות על בנים ובנים על אבות ואייתר לזכות. אבל הכא לא שייך למיכתב לא עפ"י עד אחד אלא מפשטי' דקרא דכתיב במיתה מכלל דבד"מ כשרה. לכן שפיר הקשו דנילף ממשפט אחד יהי' לכם דומיא דקרובים דאייתר שדריש לא יומתו לזכות פריך שפיר בדיני ממונות מנלן ומייתי ממשפט אחד א"כ הכ"נ נימא כן. אבל הרמב"ן ס"ל דיומת מיותר ואתא האי יתורא לד"מ. לכן שפיר תירץ דכאן לא דרשינן ממשפט אחד דיומת מיותר ומפיק מהיקישא דמשפט אחד יהי' לכם. ומעתה הרמב"ם י"ל דס"ל כתוס' דלא יומת אינו מיותר אלא מפשטי' ממעטינן