אורח משפט יג

דעת רבינו סעדי' גאון דקבלת עדות בדיני נפשות סגי בשלשה. והרמב"ן בפ' שופטים חולק עלי' וכתב דלא סגי בשלשה אלא בעינן כ"ג עיי"ש. [ובמק"א הארכתי והקשיתי מהא דבב"ק (דף מ"א) ת"ר בעל השור נקי. נקי מחצי כופר דברי ר"א. א"ל ר"ע הביאוהו לב"ד וישלם לך. דילמא אתי קרא לאם קיבלו שלשה דא"א לסוקלו ומ"מ כופר הו"א דחייב ולכן איצטריך קרא לפטור ואכמ"ל בזה] ובסנהדרין (דף י"ז) כל עיר שאין בה שנים לדבר ואחד לשמוע אין מושיבין בה סנהדרין. וכ' בחידושי הר"ן ז"ל פי' רש"י ז"ל שנים לדבר בשבעים לשון ואחד שאינו יודע לדבר הלשונות אלא שמבין כל מה שהם אומרים. כדי שאלו הג' יוכלו לקבל העדות מהעדים שיעידו באיזה לשון מן הלשונות, ולפי פירושו משמע דב"ד של שלשה יוכלו לקבל עדות של דיני נפשות. ואינו במשמע דודאי כל ב"ד הצריכים בגמר דין צריכים הם בקבלת העדות הלכך משמע דכל הב"ד צריכים שידעו לדבר בשבעים לשון ושכולן יקבלו העדות מדיני נפשות. וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפרק שני מהלכות סנהדרין. לפיכך פירשו שיהי' בעיר חוץ מן הסנהדרין באותן ג' שורות שני חכמים גדולים הראויים ללמוד ולהורות בכה"ת כולה ואחד יודע לשמוע ויודע לשאול ולהשיב ע"כ. אלמא דר"ן ס"ל כסברת רמב"ן דקבלת עדות כמו הגמר דין גופא. ורש"י כרבינו סעדי' גאון ז"ל דגם בדיני נפשות סגי בקבלת עדות בג':

ובתוס' מנחות (דף ס"ה) כתבו וז"ל ויודעים בשבעים לשון בסוף אחד דיני ממונות משמע דסגי בשנים לדבר ואחד לשמוע. ואמר רביעית אין למעלה הימנה. וכולהו סנהדרין לאו כולהו ממש. ואין מושיבין בסנהדרין לאו אכולהו קאי. א"נ התם לדיני ממונות והכא לדיני נפשות ולא סגי בעשרים ושלשה דלכמה דברים צריך סנהדרי גדולה כמו לזקן ממרא, ולדין את השבט ועיר הנדחת. דבעי שבעים ואחד עכ"ל וא"כ לתי' קמא משמע דס"ל דגם ד"נ סגי בשלשה לקבלת עדות. משא"כ לתי' בתרא באמת לדיני נפשות בעינן כ"ג, ובטו"א ר"ה בא"מ. שם כתב בפשיטות דבעינן כ"ג. כמנין הראוי להיות דיינים ע"ש. ומהתוס' הנ"ל מבואר להדיא כן. דהקבלת עדות כהדיינים. עד דמסקי דבדבר דבעי שבעים ואחד. גם קבלת עדות בעי שבעים ואחד. וא"כ מבואר דקבלת עדות כהדין גופא. וגם הסוברים שם דסגי בשלשה משים דהשלשה גופים ידונו את דיני נפשות. משא"כ בקנס דבעינן מומחין והדיוטות אינן ראויין לדון דיני קנסות ודאי דקבלת עדות לא מהני ג"כ:

וכדעת הרמב"ן דקבלת עדות בדיני נפשות בעי כ"ג. לפע"ד מבואר להדיא כן מהא שכ' הרמב"ם פ"ד מהלכות עדות (ה"א) עידי נפשות צריכים שיהי' שניהם רואין אח העושה העבירה ביחד וצריכין להעיד כאחד ובב"ד אחד. אבל דיני ממונות א"צ לכך ע"כ. וכ' הכסף משנה אהא שב' הרמב"ם ובב"ד אחד דאתא לאפוקי ממש"כ לקמן וכן אם העידו שני עדים בב"ד זה. וחזרו והעידו בב"ד אחר. יבא אחד מכל ב"ד ויצטרפו. וס"ל לרבינו דהיינו בדיני ממונות. אבל בדיני נפשות לא יבא אחד מכל ב"ד ויצטרפו. אלא צריך שאותם הכ"ג שיהיו ביחד בששמעו דברי שני העדים שידונו אותם לא שיצטרפו קצת מב"ד זה וקצת מב"ד זה וידונו אותם. וסוגיא דשמעתין מוכחא דבד"מ דאמרינן במס' ב"ב (דף קס"ה) אליבא דר' נתן לא תיבעי לך וכו' ות"ק ור"נ איירי בד"מ כמו שנתבאר ע"כ וא"כ אם העידו בשני בתי דינין של ב"ד כ"ג. לא מהני שיצרפו מקצת ב"ד מזה ומקצת מזה. מכ"ש אם לא העידו אלא בפני שלשה דלא מהני ואפי' אם נימא דרך משל דהצירוף ב"ד בדיני נפשות שהעידו בפני כ"ג בכ"ג מקומות באחד מהן כל אחד אינו מועיל צירוף. דליכא ב"ד שלשה מכל ב"ד. משא"כ דכשקיבלו שלשה דעכ"פ ב"ד איכא. מלבד שהוא רחוק דמיירי כן. גם לפי הטעם דבעינן בב"ד אחד בודאי הרמב"ם מיירי שהעידו בפני שני ב"ד של כ"ג או בשלשה. דאף שיבואו שלשה מכל ב"ד לא מהני משום דהגדת צריך ב"ד אחד. א"כ ה"נ אם קיבלו שלשה לא מהני במכש"כ דמה התם שהי' בעת קבלות עדות כ"ג לא מהני שלשה מהם. משום דבעינן בב"ד אחד. א"כ ה"ה לא מהני קבלות עדות בג' משום דבעינן בב"ד אחד. ומעתה מה שתמה הפ"י בפ"ק דמס' מכות. דמנ"ל להרמב"ן כן. י"ל דלמד מהא (דב"ב קס"ה) דלא מועיל צירוף ב"ד אלא בדיני ממונות. ולא בדיני נפשות. וכמש"כ הכסף משנה דהרמב"ם למד כן מהא דב"ב הנ"ל. א"כ פשיטא דלא מהני קבלות עדות בג' דבעינן שיהא בב"ד אחד. דאפילו כל השני בתי דינין של כ"ג קיבלו עדות אין מצטרפין א"כ ה"ה בלא הי' קבלת עדות כלל אלא בפני ג' דלא מהני גם כן. ומעתה הא שכתב הרמב"ם פי"ג מהלכות סנהדרין ה"ז. מי שנגמר דינו וברח כו'. אבל שאר חייבי מיתות עד שיבואו עדים הראשונים ויעידו שנגמר דינו ויהרגוהו בידם. והוא שיעידו בב"ד של כ"ג. וכתב הכס"מ. פשוט דאין הורגין אלא בב"ד של כ"ג. ולפי"מ שנתבאר דהרמב"ם ס"ל דקבלת עדות בעי ב"ד של כ"ג לזה כתב גם כאן. דקבלת עדות כי האי שנגמר דינו בעי כ"ג גם כן:

ובזה יש להקשות ג"כ הא דבב"ק (דף מ"א) דא"ל ר"ע הביאהו לב"ד וישלם לך דמיירי בשהעידו לפני שני ב"ד של כ"ג ומחו או הלכו למדה"י מקצת מזה ומקצת מזה מצטרפין מקצת שנשארו דלא מהני לסקילה. דהוא דיני נפשות. וכמיתת בעלים כך מיתת השור. ולענין כופר מהני דהוי ממון דמהני צירוף ב"ד. וצ"ל דה"ה דהומ"ל כן. וחדא מני' נקט [וברמב"ם שם העתיק הכס"מ פרשב"ם דב"ב קס"ה ולפנינו לא נמצא כן] וכן צ"ל דהומ"ל בהי' העדים טריפה. דבד"נ פסולים. ואינו נהרג השור כמבואר במס' סנהדרין (דף ע"ח) ובד"מ כשרים כמש"כ הש"ך סי' ל"ג:

מגבין ממנו הקרן בלבד. הרמב"ם פ"ד מהלכות סנהדרין הלכה ח' כתב דיני קנסות. כגון גזילות וחבלות. ותשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה. וכו' אין דנין אותם אלא שלשה מומתין והם הסמוכין בא"י ע"כ. ושם הלכה י"ג כתב. מי שגנב או גזל גובין ממנו הקרן דייני חו"ל. אבל אין גובין הכפל. הרי דבתחילה כתב דאין דנין גזילות וחבלות. וכאן כתב דדנין. ובכסף משנה שם הלכה י"ג כתב. וקשה דתנן בריש סנהדרין גזילות וחבלות בשלשה. ופי' בגמרא שהם מומחין. וע"כ גזילות היינו שדנין על הקרן. דהא תני בתר הכי תשלומי כפל. ועוד דבגזילות לא שייך תשלומי כפל. ותי' דהתם מיירי בגזילות שע"י חבלות או שאר גזילות. ואין דנין אלא שולח יד בפקדון וא"כ מיושב הרמב"ם הנ"ל. ומעתה תמוה ממש"כ הש"ך (ס"ק ח') דמגבין ממנו הקרן בלבד. הוא למעוטי קנס גזלן. וז"ל וא"ל דהא כתב כגון גזילות וחבלות. ותשלומי כפל ודו"ה. משמע דגזילות לאו בתשלומי דו"ה איירי. דא"כ ל"ל למימר תו תשלומי דו"ה. י"ל דמתחילה כ' קנס דגזילות כגון שגנב או גזל מבית חבירו בענין דמתחייב כפל דו"ה. ואח"כ סתם תשלומי דו"ה והיינו כגון שטוען טענת גנב בפקדון ע"כ. וכ"כ בסק"ט. והא דאמרינן בגיטין בפ' המגרש (דף פ"א) דגזילות וחבלות אין דנין דלא שכיח. היינו הקנס מגזילות כגון תשלומי כפל דו"ה ע"כ. והוא תמוה דהא בגזילות לא שייך תשלומי כפל. וכמוש"כ הכס"מ בזה. וא"ל דהרמב"ם קרי לגניבה גזילות. משום דבריש מס' סנהדרין (דף ב') קאמר בשלמא גזילות דכתיב ונקרב וכו' והתם כתיב גם קנס דגנב אלמא גם לגניבה קרי גזילות. דז"א דרש"י פי' שם. דלכך קרי' לי' גזילות דזה טוענו ששלח יד בפקדונו ובזה ליכא בפל כמש"כ הרמב"ם בפ"ד מהל' גניבה ה"ב. ואפ"ל דהרמב"ם אינו מפרש כן. ולדידי' הכל גזילה הוי אף בגנב. וזה אין נכון כלל. לכן העיקר כחי' הכס"מ בזה:

רמ"א וי"א דוקא גזילות דשביח. המהרש"א כ' דודאי מתניתין גזילות וחבלות איירי וגזילות לחודי' וחבלות לחודי' ועכשיו דנין גזילות לחודי' ולא גזילות ע"י חבלות ע"ש. וביארו המפרשים שהוא כשיטת הרמב"ן והר"ן. דבזמן המשנה דהי'