אורח משפט קכד

ולהכנה"ג דעד מפ"ע לא מהני באיסורים א"כ לא מהני גם בכתב דהוי מפי כתבם כמבואר בירושלמי פרק בתרא דיבמות עפ"י עדים לא עפ"י כתבן. ולא עד מפ"ע וא"כ איך מצינו דהלא מעשים בכל יום דסמכינן באיסורין בכתב מעד אחד. לכן העיקר כהסוברים דעד מפ"ע נאמן באיסורין ומש"ל דאין זה כללא דבמקום דאשה מהימנא עד מפ"ע כשר יש ראי' ג"כ מהא דגיטין (דף כ"ז) שליח שחלה דעושה שליח בב"ד ואין עושה בעצמו משום דלא יכול לומר בפני נכתב ונימא הלה אמר לי שבפניו נכתב. א"ו דעד מפ"ע ל"מ אף דאשה מהימנא:

הנוב"י באהע"ז (שאלה נ"ד) כ' דהיכא דרגלים לדבר יש להאמין ע"א אפי' בדבר שבערוה ואפי' איתחזק איסורא שהרי עיקר הלימוד דאין דבר שבערוה פחות משנים ילפינ' דבר דבר מדכתיב כי מצא בה ערות דבר והרי בערות דבר גופי' היכי דרגלים לדבר ע"א מהימן. שהרי סוטה שקינה לה ונסתרה שוב נאמן ע"א על הטומאה מטעם שרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה והרי שם בחזקת היתר עומדת ונאמן לאסור ק"ו שנאמן להתיר ומהנוב"י הנ"ל יש להוכיח דגם להוציא ממון אי איכא רגל"ד ע"א מהימן דהרי הא דבעינן ב' יליף מממון כמבואר בסוטה (דף ב) מגז"ש דדבר דבר. ולא משמע כן מהא דאמרינן בקידושין (דף ס"ו) איבעיא להו אשתו זינתה בעד אחד ושותק מהו אמר אביי נאמן. רבא אמר אינו נאמן. וכתבו התוס' הא דשתיקה מהימן טעמא לאו משום דשתיקה כהודאה דמיא אלא משום דאיכא רגלים לדבר מהימנינן לי' וכיון שאין האיסור מכח עדות הבעל אלא מכח עדות העד לא מהימנינן לי' דע"א אינו נאמן בדבר שבערוה עכ"ל. הרי בעד אחד ושותק דהשתיקה רגל"ד ס"ל לרבא דלא מהימן. ומצאתי להדיא ברבינו ירוחם (חלק או"ח נתיב כ"ג ח"א) שכ' וז"ל עד אחד נאמן לומר אמו נשבית אם הוא כהן לשווי' חלל והוא ששותק ואין מי שיכחישנו ודוקא פשוט רגלים לדבר כגון שהי' בשעת מלחמה אבל אם מכחישין אותו אינו נאמן מההיא דינאי מלכא ע"כ [והתוס' ס"ל דהשתיקה הוא כשאומר אתה ידעת וכ"ה ביו"ד סי' קכ"ז דלכך הוי רגלים לדבר עיי"ש] הרי דלא מהימן ע"א ושותק כרבא אלא בשיש רגלים לדבר ואפי"ה כשמכחיש אינו נאמן אלמא דלא ילפינן מסוטה דאי ילפי' מסוטה גם במכחיש הי' נאמן. ואם באנו לחלק דבסוטה איכא רגלים לדבר טפי משאר דברים א"כ גם האומדנא שכ' הנוב"י להאמין הע"א שהקידושין היו על תנאי שלא תפול ליבום יש לומר דלא דמי לסוטה כל כך:

אמנם דעת רבינו ירוחם הנ"ל צ"ע דלא נאמר כלל בקדושין משום דרגל"ד אלא מבואר שם (דף ס"ו) בעובדא דינאי או כאביי דלא הי' שם אלא עד אחד ושותק. או כרבא והי' שם שני עדים. ובאמת ראיית הנוב"י מסוטה כתבתי דשאני סוטה דבסתירה איתרע חזקתה כמוש"כ תוס' בריש נדה (דף ב') וע"כ עד אחד מהימן משא"כ היכא דלא איתרע החזקה כמו בעובדא דידי' וכזה שכ' התוס' בקדושין (דף ס"ו) דאפילו איכא רגל"ד מ"מ לא איתרע החזקה. וע"כ שפיר י"ל דאינו נאמן וזה ברור וא"כ רגל"ד לא מרע החזקה דשאני סוטה דעשתה איסור שנסתרה ואיתרע חזקתה טובא. וא"כ מ"ש דרגל"ד מרע החזקה בנ"ד ביארנו דאינו מרע החזקה כ"כ. ושוב מצאתי להדיא ברבינו ירוחם שם בנתיב הנ"ל ח"ב. וז"ל א"ל עד אחד אשתך זינתה ושתק אין הע"א נאמן ופי' אפילו ראה רגל"ד כדברי העד. דאין אשה נאסרת על בעלה בע"א אלא ע"י קינוי וסתירה או בב' עדים ע"כ הרי להדיא דעד אחד בדבר שבערוה אפי' בדאיכא רגל"ד לא מהימן וא"כ ה"ה דלא מהימן בממון. ועיין תשב"ץ (ח"א סי' ע"ז) ולענין ממון ודאי לא מהני דהא דנאמן להפסידה כתובתה כפרש"י בסוטה (וכ"ה בטוש"ע סי' קע"ח) הוא כמבואר בירושלמי (פ"ו דסוטה הלכה ב') או כר"ח שם ה"ד משא"כ ר"ט ור"ח בר אחוה ס"ל דגם שם אינו נאמן וא"כ בשאר רגל"ד ודאי דלא מהני:

והא דרבא קאמר בשבועות (דף ל"ב) הכל מודים בע"א באיכא רגל"ד דבזה אין שייך נאמנות ע"א דאין הנאמנות מצד עצמו וגם מדקאמר שם הכל מודים בעד סוטה ה"ז כל רגל"ד בכלל זה ג"כ. גם י"ל דאין ראי' מסוטה דנאמן להפסיד כתובתה דהתם משום מנו הוא מאחר דמהימן לאסור נאמן להפסיד כתובה:

עוד יצא הנוב"י לדון בדבר החדש דבדרבנן אי איכא רגלים לדבר עכו"ם מהימן אף באינו מסל"ת. עיי"ש אלא שלא החליט שם למעשה עיי"ש. ואנכי הבאתי ראיה דלא מהני מהא דאמרינן בב"ק (דף ק"ד) נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה של דבורים. ופריך אשה וקטן בני עדות נינהו אר"י א"ש הכא במ"ע כגון שהי' בעלים מרדפין אחריהם. ואשה וקטן אומר מכאן יצא נחיל זה. ופי' רש"י מרדפין אחריהם קודם דיבור הקטן דרגל"ד הוא ע"כ והרי מסיק שם הש"ס דהא דמהמני מסל"ת הוא משום דדרבנן הוא דומיא דעדות אשה ותרומה דרבנן. וא"כ מבואר דאפילו ברגל"ד לא מהימני אלא במסיחים לפי תומם. וכמוש"כ הטור בשו"ע (סי' ש"ע) ובב"י שם וא"כ מכ"ש דעכו"ם לא מהימן אלא במסל"ת אף דאיכא רגל"ד. ואף דזה גופא צריך ביאור למה הוצרך כאן מרדפין הא בכ"מ מסל"ת בדרבנן מהימן. וכבר כ' במ"א עפ"י דעת תוס' בחולין (דף קט"ו) דתרנגולין שמרדו בבעליהן כל הקודם בהן זכה וכשמרדפין אינן הפקר. ושוב מצאתי ברשב"ם שכתב בפשיטות דבמה שמרדפין אינן מתייאשין אבל עכ"פ איכא רגלים לדבר ואפילו הכי לא מהימן אלא במסל"ת בלבד:

ואסור לאדם להעיד בדבר שאינו יודע אעפ"י שאמר לו אדם שיודע בו שאינו משקר. הנה בשבועות (דף ל"א) מבואר דאיסורא הוא משום לא תענה ברעך עד שקר ובביאורי על התורה ביארתי בזה הא שתמה הרמב"ן בס' האמונה והבטחון ומי שאינו רע יעיד עליו שקר ולמה כתיב ברעך. וביארתי דהכוונה הוא עפי"מ דמבואר כאן דגם אם שמע מאדם שיודע בו שאינו משקר אסור להעיד וכבר כתב מהרי"א (בישעי' סי' נ"ה) שזכרו המדקדקים שהבי"ת בראש התיבה משמש במקום בעבור ופי' שם הא שאמר דרשו ד' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב בעבור שיהי' נמצא ושיהיה קרוב וזהו לא תענה ברעך בעד רעך שידעת בו שאינו משקר ג"כ לא תעיד:

ולא תעיד רק שיפחד בעל דינו. כתב הסמ"ע וזה אסור משום מדבר שקר תרחק. והוא מברייתא פ"ד דשבועות. והרמב"ם סוף הלכות טוען ונטען העתיק כל הברייתא דשם. וכתב ועל דברים אלו וכיוצא בהן הזהיר הכתוב ואמר מדבר שקר תרחק. והנה בשבועות שם. אחר כל אופני שקר דקחשיב התם אמר עוד מנין לבע"ד שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבוא בעל דין חבירו ת"ל מדבר שקר תרחק. רב כהנא מתני מלא תשא לא תשיא. ופרש"י שמע שוא שהמטעים דבריו שלא בפני בעל דינו אינו בוש מליטען שקר. ומשמע דאכל הנך דלעיל לא קאי הא דרב כהנא. ובאמת הי' נראה דאכל הנך דלעיל נמי שייך לא תשיא שלא יטעון שקר. וכן מבואר בתוספתא דשבועות (פ"ה) הי' טוענו מנה ולא הי' חייב לו אלא חמשים לא יאמר הריני כופר בב"ד וכשנצא לחוץ הריני מודה לו שלא אזקק לשבועה. ת"ל לא תשא שמע שוא. אל תשמע לדיין דבר שהוא של שוא. הרי להדיא דהא דרב כהנא שייך אהא דלעיל ג"כ:

[ובזה ניחא דלא יפלוג אמורא אברייתא דלעיל ואף שהפ"י בשבת (דף ע') כת' דבמידי דאין נפ"מ לדינא רק בדרשא יכול אמורא לחלוק על תנא מ"מ התוס' שם לא ס"ל כן ובמ"א בכללים שלי ביארתי דהנכון אתם]. וגם י"ל דגם רש"י מודה בזה אלא דכתב לבאר איך שייך אטוען שלא בפני בע"ד חבירו לא תשא והרמב"ם שלא כתב אלא משום מדבר שקר היינו משום דס"ל דברייתא ראשונה עיקר. ואף דבסנהדרין מייתי הא דרב כהנא אמטעים לדיין קודם שיביא בעד"י חברו מ"מ י"ל דכאן בשבועות אכולהו קאי הא דרב כהנא וכמוש"כ:

סעיף ג' רמ"א שיכול לומר אמת העדתי. וכתבו האחרונים דזה דוקא אם הי' העד כשר דיכול לומר דגם בדיני ישראל מי יימר דמשתבע. משא"כ קרוב או פסול דבד"י לא הי' מחייב שבועה אינו נאמן לומר אמת העדתי דאטו