אורח משפט קכג

דדריש עונה הוא בו לזכות דהוא כריב"י ולא מיירי באחד מן התלמידים לכך דריש מהאי אחד דכ"מ שנאמר עד סתם הרי כאן שנים. והא דכתיב שנית לא יקום בעד אחד הוא בשביל דיוקא דקם הוא לשבועה או לעדות עגונה כמו שיבואר לקמן:

ומה ועד אחד עונה הוא בו בשבועה פי' בס' התירה והמצוה דקאי על לא יקום עד אחד והוא כדרשת חז"ל בשבועות (דף מ') אבל באמת נראה דדריש מדכתיב למות דמשמע למות הוא דאינו עונה אבל לשבועה עונה. וכן מבואר להדיא בילקוט ועד אחד לא יענה בנפש למות אבל עינה הוא בו לשבועה ואף דלמות מיבעי לי' לעד אחד דעונה לזכות לריב"י ולרבנן לאחד מן התלמידים צ"ל דתרתי ש"מ:

ובזה אזדא ראיית הנוב"י (סי' ל"ג) שכתב אהא דמבואר בילקוט פ' שופטים דר"י דריש לא יקום עד באיש לכל עון לעון אינו קם אבל קם הוא באשה להשיאה דברי ר"י ר' יוסי אומר לעון אינו קם אבל קם הוא לשבועה וכתב ע"ז הנוב"י דר' יהודה ור"י לא פליגי דאי פליגי א"כ ר' יהודא ל"ל דקם הוא לשבועה וזה לא יתכן עיי"ש שהאריך בזה ולהנ"ל שפיר יש לומר דפליגי ור' יהודא יליף דקם הוא לשבועה מלא יענה בנפש למות אבל עונה הוא בו לשבועה וכמוש"כ:

והא דמבואר בילקוט שם בשם ספרי זוטא מכה נפש לפי עדים. מניין אף הגולה לפי עדים ת"ל מכה לפי עדים ודיני גלות ומלקות מניין ת"ל כל מכה נפש לפי עדים עד שהוא כשר להעיד מניין אף שאינו כשר להעיד ת"ל עד ועד שאמר עד ועד לרבות בעל דין. והוא תמוה ואין לו ביאור והא דבתחילה אמר אף הגולה לפי עדים והדר קאמר דבעינן שנים עדים ועד אחד לא מהני מניין דגם בגלות ומלקות כן. [וצ"ל דגלות ט"ס הוא וצ"ל מלקות לבד] וע"ז מרבה מכל מכה בחובל בחברו שאין בו שוה פרוטה דלוקה כמבואר בכתובות (דף ל"ב) ג"כ בעינן שני עדים וע"א לא מהני ומיני' לכל מלקות שבתורה. והא דקאמר ומנין אף שאינו כשר ובעד"י הוא לפי"מ דמבואר (בסי' ל"ג) דקרובי נרצח והנרצח יכולין להעיד וגם במלקות כן ואח"ז מצאתי שסוף הספרי פי' בזית רענן כן. עיי"ש:

אלא בדבר ממון שמביא אחד לידי שבועה. וכ' ביאור הגר"א ז"ל אבל בלא"ה אף בדבר ממון אסור. בספרי פ' שופטים לא יקום ע"א באיש אין לי אלא בד"נ בד"מ מנין ת"ל לכל עון לקרבנות מנין ת"ל לכל חטאת. למכות מנין כו' רי"א לעון אינו קם אבל קם הוא לשבועה. וא"כ גם בד"מ אינו מעיד משום לא יקום עד אחד אם אין תועלת בעדותו ולהסמ"ג בשם ס' יראים הביאו הפר"ד בדרך מצותיך לא יקום קאי אמי שמעיד ולהרמב"ם (מצוה רפ"ח ופ"ה מה' עדות) קאי על ב"ד ולפי"ז היכא דגם אם יעיד העד לא יתחייב ממון לא יעיד עד אחד והב"ד לא יקבלו עדותו ג"כ ולא יעיד כלל. וה"ה בב' עדים היכא דאין תועלת בעדותן כגון שיעידו שפלוני אמר ליתן מנה ולא קנו מידו וכדומה לא יעידו:

אי עד מפי עד מהני באיסורים כ' הכנה"ג בהגהת ב"י (קנג) אפילו באיסורים עד מפי עד לא מהני רבינו המחבר ז"ל בתשו' בכת"י. ועיין בנימין זאב (סי' פ"ב) ע"כ וכ"כ בשו"ת פ"י חיו"ד (סי' י"ד) שכ' לתרץ אמאי נאמן ע"א בבכור הא הוי איתחזק איסורא. ותי' דבבכור הקילו דהרי הקילו גם עד מפי עד. משא"כ בשאר איסורים. הרי להדיא דס"ל דעד מפ"ע אינו נאמן בשאר איסורים. ולכאורה הי' ק"ל על הכנה"ג מהא דמבואר בבכורות (דף ל"ו) דאם אשה נאמנת גם עד מפ"ע נאמן. וא"כ באיסורים דנשים נאמנות גם עד מפ"ע יהי' נאמן. אך לפמש"כ הפ"י דבבכור הקילו. דוקא בבכור אמרינן הכי משא"כ בעלמא אין זה כללא דאפילו במקום דנשים נאמנין אפי"ה עד מפ"ע פסול וכיוצא בזה כ' הח"ש דלאו כללא הוא ורק בבכור דקנסא אמרינן כן. וא"כ א"ש דעת הכנה"ג בזה. וגם הראנ"ח כ' דהכלל דכ"מ דאשה פסולה אין עמפ"ע נאמן אבל יש דאשה נאמנת ואין עד מפי עד נאמן. אך בפהב"י חי"ד (סי' קכ"ז) כ' דעמפ"ע נאמן והוכיח כן מיבמות (דף פ"ז) ולא הביא כלל הא דכנה"ג דס"ל דאין נאמן ויתבאר במק"א בזה. וכן פשיטא לי' להח"ד (סי' צ"ח) דעמפ"ע נאמן בשאר איסורין דלא בעי הגדה בב"ד עיי"ש,. ומה שהביא בפהב"י ראי' מהא דתשובת הרשב"א (סי' ת"ל) דאפילו עבד ושפחה נאמנין א"כ כ"ש עד מפ"ע. אין זה ראי' דהלא בשבוי' עבד ושפחה נאמנים ואפי"ה מבואר באהע"ז (סי' ז') דעד מפי עד אינו נאמן עיי"ש:

ובזה סתירה גם להפ"מ (פ"ו דסוטה ה"א) מה הן קיימין (פי' הא דישאו ויתנו מוזרות בלבנה במאי איירי) וכו' ואין בהם דשמע וידע ממאן שמע כעד מפ"ע הוא וכתב הפ"מ ועדות מעליא הוא בסוטה דהא קי"ל כ"מ דע"א או עבד ושפחה נאמנים עד מפ"ע נאמן ופשיטא דתצא ע"כ. ואין זה נכון בשבוי' עבד ושפחה נאמנין ועד מפ"ע לא מהני. אלא דהק' הירושלמי דאמאי לא תני בפי' עד מפ"ע מ"ש דתני משישאו ויתנו וכו' ויותר הו"ל למיתני עד מפ"ע כדתני ביבמות מזה וזה נכון וברור:

ויש ראי' להכנה"ג ממש"כ הד"מ באהע"ז (סי' נ"ז) אי עד מפ"ע מהני בשבוי' תליא בפלוגתא דרבוותא אי מסלפ"ת נאמן בשבוי' דאי מסל"ת דעכו"ם מהני גם עד מפ"ע מהני. ואי מסל"ת לא מהני גם עמפ"ע לא מהני. והשתא הרי באיסור דאורייתא אין עכו"ם מסל"ת נאמן אלא באיסור דרבנן כמבואר בב"ק (דף קי"ד). וביו"ד (סי' קל"ז) יש סוברים דגם בדרבנן אינו נאמן אלא בעדות נשים בלבד. וא"כ גם עד מפ"ע לא מהני בדאורייתא לכו"ע ובדרבנן ל"א כן. אמנם לפימש"כ הב"ש שם בשם מהרש"ק דאפי' הרא"ש דמחייב במסל"ת מיקל בעד מפ"ע אין ראי' אבל כבר סיים הב"ש דאין דבריו מבוארים כ"כ. ומעתה לפ"מ דמבואר בש"ך (סי' קל"ז) דבאיסור דרבנן דלא איתחזק איסורא עכו"ם מסל"ת נאמן. אלמא דדמי לעדות נשים א"כ ה"ה עד מפ"ע נאמן להד"מ הנ"ל. וגם הב"י שכ' הכנה"ג דס"ל דלא מהימן עד מפ"ע באיסורים יודה בזה:

ולפי"מ דמשמע מהריטב"א בפ"ב דכתובות (דף כ"ד) דמפיהם ולא מפי כתבם איתא גם בשאר דברים. ולא מהני אלא במקום דמסל"ת מהני עיי"ש. וא"כ לפי"מ דמבואר בירושלמי סוף יבמות דעד מפ"ע מהני במקום דמהני מפי כתבם. וכיון דמפי כתבם מהני במקום דמסל"ת מהימן א"כ ה"ה דעד מפ"ע מהני במקום דמסל"ת מהימן. וא"כ מאחר דבאיסור דרבנן דלא איתחזק איסורא מסל"ת מהימן. ה"ה דעד אחד מפי עד מהימן. אמנם מה דמשמע מהריטב"א דבאיסור דאורייתא לא מהני מפי כתבם יתבאר במ"א:

ולכאורה יש ראי' דעד מפ"ע נאמן באיסורין מהא דאמרינן בגיטין (דף ה') איתמר בפני כמה נותנו לה ר"י ור"ח חד אמר בפני שנים ות"א בפני שלשה. כו' לימא בהא קמיפלגי דמ"ד בפני שנים קסבר לפי שאין בקיאין לשמה ומ"ד בפני ג' סבר לפי שאינו מצויין לקיימו ופירש"י וכיון דלקיומו הוא בעינן תלתא והדי הא דבקיום בעי ג' הוא משום דבפני שנים הוי כעד מפ"ע כמוש"כ התוס' בב"ב (דף מ') ועוד דוכתי טובא ומדסגי בפני שנים למ"ד לפי שאין בקיאין לשמה ש"מ דעד מפ"ע נאמן באיסורין. אך זה אינו דכבר הוכחתי מלקמן (דף כ"ט) דשליח הגט לא מהני עד מפ"ע מדשליח שחלה עושה שליח בב"ד דוקא ולא בעצמו. והא דלא הקילו פסיל או קרוב אלא בשליח לבד. אבל במקום שיש תקנה בב"ד לא הקילו. וכן אחר שאינו שליח לא מהימן. והכא ה"ט כמוש"כ רש"י ז"ל שם לפי שאין בקיאין הלכך בתרי סהדי סגי. דלהוי סהדי. דאמר השליח בפני נכתב וכו' ע"כ והוא דתקנת חז"ל לא היתה אלא מחשש דאין בקיאין ומאחר דנתברר דנכתב בפני השליח כשר הגט. ובאמת הפ"י שם כתב דהוא כאיסורין ואפילו קרוב או פסול נאמן ומשו"ה מהני עד מפ"ע עיי"ש וזה אינו כמוש"כ. אבל זה מבואר דס"ל בפשיטות דבאיסורין מהני עמפ"ע: