אורח משפט קיז

וטעות היא דגבי חמץ מזיד הוא וגבי הקדש שוגג הוא דלא ידע עכ"ל ומשמע מדבריו דהא דלר' נחוניא פוטר כרת מתשלומין היינו דוקא במזיד ולא בשוגג והרי לעיל בשבועות שם קאמר הש"ס אמתני' דקתני במשביע את עדים שיבואו להעיד שהדליק את הגדיש ביוה"כ דחייבין ולאפוקי מדר' נחוניא בה"ק דלדידי' כרת פוטר מתשלומין והרי כיון דלר' נבה"ק הא דכרת פוטר מתשלומין היינו דוקא במזיד ולא בשוגג ומתני' קמ"ל דלאפוקי מר"נ בה"ק. וא"כ מיירי הך דהדליק את הגדיש ביוה"כ במזיד א"כ סיפא דהדליק את הגדיש בשבח מיירי נמי במזיד וע"כ מסתמא איירי נמי בהתראה. וע"כ אף תפיסה לא מהני. משום דעבדינן החומרא. וז"ב:

ובזה ניחא הא שהקשו לשיטת רש"י בפסחים (דף כ"ט) דר' נחוניא אינו פוטר אלא במזיד ולא בשוגג א"כ מאי קאמר לאפוקי מר' נחוניא דילמא מתני' איירי בשוגג וגם כר' נחוניא אתי'. ולהנ"ל ניחא דאי מתני' בשוגג איירי א"כ אמאי פטור בהדליק בשבת. הא לא עבדינ' החומרא ומהני תפיסה והא חייב קרבן שבועה. אלא דכ"ז אינו דא"כ רישא דיוה"כ ג"כ איירי דומיא דסיפא דעבדינן החומרא וא"כ אמאי חייבין הא אין לוקה משלם אף דמיירי בלא עבדינן החומרא וא"כ גם סיפא כן:

גם יתיישב היטיב מה דקשה לשיטת רש"י בב"ק (דף ל"ה) דאף דמקלקל פטור מ"מ פטור מתשלומין דהוי כמו חייבי מיתות שוגגין דפטורין מתשלומין וא"כ ביוה"כ דלא אמרינן ביה דשוגגין פטורין כמוש"כ רש"י בפסחים (דף כ"ט) אין מקלקל פוטר א"כ מאי קאמר בשבועות (דף ל"ג) אמתניתין דשהדליק את הגדיש ביוה"כ הרי אלו חייבין לאפוקי מדר' נחוניא הא גם כר' נחוניא אחי' דהדליק את הגדיש הא מקלקל ומיירי בשוגג ולכך ביוה"כ חייב ובשבת פטור. ולהנ"ל ניחא דהא ע"כ מיירי בצריך לאפרו דגם מקלקל חייב. דעבדינן החומרא ולכך בשבת פטור אבל בשוגג אמאי פטור הא מהני תפיסה וא"כ גם ביוה"כ מיירי כן:

עוד הקשו האחרונים הנ"ל על הרמב"ם ז"ל דס"ל דהיכא דמהני תפיסה מקרי הפסד ממון מההיא דפ' שבועות העדות (דף ל"ג) דבעי הש"ס במשביע עדי קנס אי פטור מקרבן שבועה לרבנן דס"ל דבר הגורם לממון לאו כממון דמי. משום דאי בעי הי' מודה ומיפטר ולא הוי כפירת ממון גמור. ובעי הש"ס למיפשט ממתני' דקתני דחייבים העדים בקרבן שבועה כשהשביע אותם אם יש לו ביד פלוני ח"נ. והא פלגא נזקא קנסא הוא ומוכח דמשביע עדי קנס חייב. ומה ראי' היא זו דהרי המ"מ (בפ"ט מה' נזקי ממון) כתב דהרמב"ם ז"ל ס"ל דבפלגא נזק א אף למ"ד קנסא מ"מ היכא שהודה המזיק ותפס הניזק מהני התפיסה ואין מוציאין ממנו. וא"כ אף דמשביע עדי קנס פטורין מ"מ במשביע עדי חצי נזק חייבין בקרבן שבועה משום דהיכא דתפיסה מהני הוי כפירת ממון גמור ולכאורה הוא קושיא נכונה:

אמנם לאחר העיון הדבר נכון מאוד ועיין בבעה"ת (שער כ"ט ח"ב) כתב וז"ל וכי היכא דטעין חנוני על בעה"ב דפקדי' למיהב לפועל מזה ואיהו לא אודי לי' אלא בנ' משתבע בעה"ב שבועת מודה מקצת דלא פקדי' אלא בחמישים ומיפטר ואי לא מודה לי' בעיקר השליחות משתבע היסת אבל אי אמר בחמישים צויתי לתתו על השאר איני יודע מתוך שאינו יכול לישבע משלם דקי"ל כר' מאיר דדאין דינא דגרמי ודבר הגורם לממון כממון דמי. וכתב בגדולי תרומה מ"ש דדבר הגורם לממון כממון דמי. הוא קשה ההיתוך דבשבועות העדות ואמתניתין בזה אחר זה הראשון חייב והשני פטור. אמדינן מתניתין דלא כי האי תנא דתניא משביע עד אחד פטור ור' אלעזר בר"ש מחייב ומסקינן דבהא קא מיפלגי דראב"ש סבר דבר הגורם לממון כממון דמי ורבנן סברי לאו כממון דמי. ופשוט הוא דהלכה כרבנן וכ"ש דסתם מתניתין כוותייהו והאיך החליט זה הרב ז"ל בפשיטות דדבר הגורם לממון כממון דמי עכ"ד. וכתבתי בגליון בעה"ת דאשתמיטתי' לבעל גדולי תרומה דברי ות שם שכ' וז"ל וקיי"ל כרבנן דרבים נינהו ועוד דסתם מתניתין כוותייהו. וק"ל הא קיי"ל בנזקין כמאן דאית לי' גרמא דהיינו דינא דגרמי וכל דאית לי' דינא דגרמי אית לי' דבר הגורם לממון כממון דמי כו' ולא היא דהכא שאני דלא חייבה תורה אלא בכפירה שמאבד ממון זה ממש מחמת כפירה של זה וכדאמרינן לעיל אם לא יגיד ונשא עונו. לא אמרתי אלא במקום שזה מגיד וזה מתחייב ואף אנן נאמר לא אמרתי אלא במקום שזה מגיד וזה מתחייב אבל גורם לא אמרינן לדעת רבנן וקי"ל כוותייהו אבל לגבי נזקין כל שגורם לממון מזיק חשבינן לי' כנ"ל ועיקר עכ"ל. הרי להדיא דהא דקי"ל בפ' שבועת העדות כרבנן דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי אלא במקום שזה מגיד וזה מתחייב ולא גורם היינו משום דכתיב לא יגיד אבל בעלמא כל שגורם לממון מזיק חשבינן לי'. וא"כ שפיר כתב הבעה"ת דקיי"ל דדבר הגורם לממון כממון דמי והוא ברור:

וא"כ לק"מ מהא דבעי הש"ס למיפשט דמשביע עדי קנס פטור מהא דקתני דמשביע עדי חצי נזק חייבין בקרבן אף דשאני חצי נזק דמהני בי' תפיסה. דבשבועות העדות שאני דבעינן בי' שיאבד ממון ממש מחמת כפירה של זה אבל גורם לא והרי הכא קאי לרבנן דלית להו דבר הגורם לממון כממון דמי ומוכח שפיר דמשביע עדי קנס חייב משום דהשתא מיהא לא אודי. משא"כ בעדים זוממין שכתב הרמב"ם ז"ל דחייבין לשלם בדבר שמהני תפיסה הוא משום דבממון כל גורם לממון כממון דמי ומזיק חשבינן לי':

וראי' לזה דהרי לפי הטעם דהרשב"א ז"ל דרב פפא דאמר כיון דמדאורייתא מחזי חזי עדי משחק בקוביא לכך חייבין בקרבן שבועה משום דבעדותן מהני תפיסה על כרחך הא דרב אחא פליג ע"ז וסובר דעדי משחקי בקוביא פטורין מקרבן שבועה אף דבעדותן מהני תפיסה היינו משום דסובר ע"כ כמוש"כ בשם הרשב"א דבשבועות העדות בעינן במקום שזה מגיד וזה מתחייב ממון ממש משא"כ היכא דאינו מתחייב אלא ע"י תפיסה לא הוי כפירת ממון גמור ופטור מקרבן שבועה א"כ הסוגיא דבעי למיפשט דמשביע עדי קנס פטורין למאן דס"ל דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי קאי לר"א בר יעקב דס"ל דמשחק בקוביא לא מחייב בקרבן שבועה אף דבעדותן מהני תפיסה מ"מ לא הוי כפירה ממון גמור אלא גורם לממון. והרמב"ם ז"ל הא פסק כוותי' דרב אחא בר יעקב. משא"כ לענין עדים זוממין אף שהעידו במה שמהני תפיסה לא הוי אלא גורם לממון מ"מ הא עכ"פ גורם לממון בממון חייב נמי משום מזיק כן נראה לי ברור:

ובזה יתיישב לי היטיב דברי הריטב"א ז"ל שכ' לתרץ קושיית התוס' הנ"ל שהקשו דלמה נקט הש"ס כמ"ד חזרה שבועה למחויב לה וכל שאינו יכול לשבע משלם. דהול"ל כמ"ד יחלוקו דכוותי' קיי"ל. ותירץ דכי אמר אביי הכל מודים בשכנגדו חשוד על השבועה דבזה עד אחד מיחייב קרבן שבועה קאי על ת"ק דראב"ש דס"ל דמשביע ע"א פטור משום דגורם לממון לאו כממון דמי. והאי ת"ק. הוא סתם מתני' דבזה אחר זה הראשון חייב והשני פטור והרי סתם מתני' ר"מ ואיהו סובר בר"פ כל הנשבעין (דף מ"ח) דחזרה שבועה למחויב לה וכל שאיל"מ זה תוכן תירוצו:

וקשה לי דהרי בב"ק (דף ע"א) וכן בכתובות (דף ליד) קאמר הש"ס להריא דר"מ ס"ל דדבר הגורם לממון כממון דמי. וא"כ איך מצינן למימר דת"ק דראב"ש הוא ר"מ דסתם מתניתין הוא ר"מ. הלא סתם מתני' סברה דלכך השני פטור משום דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי והאיך קאמר הריטב"א ז"ל דסתם מתני' ר"מ היא הא ר"מ סבר דדבר הגורם לממון כממון דמי וצ"ע לכאורה:

אמנם בדברי הרשב"א הנ"ל ניחא דעד כאן לא קסבר ר"מ דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי. אלא בגבועות העדות דכתיב אם לא יגיד ובעינן דוקא במקים שזה מגיד זה מתחייב והיינו הפסד ממון גמור ולא גורם לממון משא"כ בעלמא באמת סבר ר"מ דדבר הגורם לממון כממון דמי: