אורח משפט קז

דושרפת ולדחי ל"ת דלא תעשון כן. ולהנ"ל ניחא דאיכא עשה דאת ה' אלקיך תירא ואין עשה דוחה עשה ול"ת]:

**(מבן המחבר וגם אני בנו ותלמידו אענה מה שנראה לפיענ"ד בתי' קושיית התו"ת הנ"ל דליתי עשה דושרפת וידחה ל"ת דמחיקה. הנה תירוץ קושית אאמו"ר הגאון הכ"מ דאיכא גם עשה במחיקת ה' דה' אל מירא. מצאתי שכבר הקדימו בתי' זה בספר בית מאיר. וע"ד הפלפול יש להק' על תי' זה. דהא ב"ש אית לי' בקדושין (דף מ"ג ע"א) דשני כתובים הבאים כאחד מלמדין. ור"א דהוי מתלמידי ב"ש ג"כ סבר כב"ש דשני כתיבים הבאים כאחד מלמדין ואיתא בתיס' ביבמות (דף ה ע"א) בד"ה שכן וכו' והק' שת נילף מכהן ונזיר ומילה דדמיא צרעת דהויא עשה ול"ת וחי' משום דהוי כמו שני כתובים הבאים כאחד. א"כ מבואר מזה דלמ"ד דשני כתיבים הבאים כאחד מלמדין שפיר יכול ללמוד מהנך דעשה דותה אפילו ל"ת ועשה וכן העלה הגאון בעהמ"ח חמדת צבי בחי' לביצה מדה"ת הנ"ל דלמאן דסבר שני כתיבים הבאים כאחד מלמדין עשה רוחה אפי' ל"ת ועשה. והא מרא דהאי ברייתא דכל עיר שיש בה אפי' מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת הוא ר"א. ור"א דסבר שני כתובים הבאים כאחד מלמדין הא דחי אפי' ל"ת ועשה. א"כ הדרא הקושיא לדוכתא אמאי אינה נעשית עיר הנדחת. ואי דהויא עשה ול"ת הא ר"א לשיטתי' דחי עשה אפילו לל"ת ועשה:

ולפיענ"ד נראה לי לתרץ קושיית התו"ח הנ"ל דלכך לא דחי עשה דשריפת שללה של עיר הנדחת משום דבמזוזה איכא כמה לאוין דהרבה אזכרות איכא במזוזה ולא אתי עשה ודחי ללאוין הרבה. כמו דסבר ר"ע בנזיר (דף מ"ח) דאין עשה דוחה ב' לאוין. ואין לומר דלא דמי לנ"ד וכהן דהתם הלאוין חלוקין בשמות נזיר וכהן. אבל זה אינו. דהא הר"ן בפ' יוהכ"פ סבר דטפי עוברין על איסור לאו דשחיטה דאיכא איסור סקילה מלהאכיל אותו איסור נבלה משום דעל כל זית וזית עובר באיסור נבלה אף דשם נבילה שם אחד הוא. אבל י"ל דאפי' למ"ד דאין עשה דוחה לתרי לאוין אבל הכא דהויא עשה דרבים שפיר דחי אפי' תרי לאוין. דהחייב העשה דובערת הרע מקרבך על כל ישראל נאמר. שנאמר ורגמוהו אותו וכו' ע"ש בסנהדרין (דף פ"ט ע"ב) ודמי לשמחה דמבואר במ"ק (דף י"ד) דהויא עשה דרבים ועוד דמי לנדוי שכתבו בתוס' שם דהויא עשה דרבים משום שנוהג בב"ד הויא עשה דרבים. ולפי"ז נראה לי לתרץ מה שכתב בחידושי הר"ן לר"פ שילוח הקן וז"ל וקיומי' בי' ובערת הרע מקרבך ויש להקשות וליתי עשה ול"ת דשילוח הקן ולידחי עשה דובערת הרע ע"ש. אבל לפי מה שפירשתי דהויא עשה דרבים ניחא. לכך לא נדחה עשה דובערת מפני עשה ול"ת דשילוח הקן משום דהויא עשה דרבים וד"ל. אבל יש לומר לפימש"כ נו"א לחלק בין עבירת הלאוין באין בב"א לבזה אחר זה דבב"א אמרינן מה לי חד לאו ומה לי תרי לאווי משא"כ בזה אח"ז. וכן חידש בס' יד המלך בפ"ב מה' שבת. ושוב מצאתי בכתבי קודש של אאמו"ר הגאון הכ"מ שהעלה כן ובמ"א ביארתי באריכות ואמ"ל. א"כ הכא נמי במזוזה דאין עבירת הלאוין באין בב"א דאי אפשר לצמצם לשרוף לכל המזוזה בב"א. ואולי חשוב בכה"ג בב"א. ושוב מצאתי בס' לימודי ה' שהביא תירוץ הנ"ל בשם המשנה למלך. וז"ל ונ"ל לומר דאתי עשה ודוחה ל"ת אמרינן. אבל ליתי עשה ולידחי לכמה ל"ת לא אמרינן. והכא במזוזה בכל אזכרה ואזכרה שיש בה עובר על ל"ת וכו' והק' על זה וז"ל ואיני יודע מקום לסברא זו דה"נ בכל אזכרה ואזכרה דאיכא ל"ת יש בה נמי מצות עשה לשורפה דבכל שהוא משללה קאי בעשה והרי אמרינן בפ' אלו נערות (דף מ') גבי ממזרת ונתינה שנאנסה דליתי עשה דלו תהי' לאשה ולידחי לל"ת דלא יבא ממזר אף דבכל ביאה וביאה קעבר בל"ת עיי"ש ולכאורה יש לדמות זה ג"כ לגילוח זקן דמצורע דדחי עשה דוגלח את זקנו לחמש לאוין דגילוח זקן דאיכא על כל פיאה ופיאה מהזקן לאו. אע"כ צ"ל כנ"ל דאיכא ג"כ מצוה על כל פיאה מהזקן:

אבל לפענ"ד אפשר לחלק ולא דמי כלל להאי דכתובות וגילוח זקן. דהתם באונס כמו דעובר על כל ביאה בלאו קיים ג"כ עשה המיוחד לעבירת הלאו בביאה זו. וכן בגילוח זקן. כיון דהתורה ייחדה עשה לגלח כל הזקן א"כ שפיר י"ל כמו דהתורה חייבה על כל פיאה מהזקן בלאו ה"נ במצוה דגילוח הזקן איכא מצוה בגילוח כל פיאה מהזקן (ובמ"א ביארתי זה ביותר ביאור ואמ"ל) אבל הכא דנהי דהחיוב לשרוף כל המזוזה אבל מ"מ סוף כל סוף בשריפת כל המזוזה לא יקיים רק שם מצוה אחת דשריפת שלל המזוזה. ועבירת הלאוין עובר על כל אזכרה ואזכרה בפני עצמה א"כ נמצא דעבר הרבה לאוין המחולקין בעבירתן בשביל מצוה אחת. ובאמת אם נהי' דנין על כל שם מהמזוזה בפני עצמו אין כאן חיוב לשרוף דאין זה כלל בגדר שלל העיר. דבמזווה בשם אחד נפסל ולא חזיא למידי. ואדרבא צריך לטרוח ולגנוז אותה ולא נכנס כלל במצות שריפת שלל עיר כמובן ודו"ק היטב ומעתה לפי"ז הי' אפשר לומר דלכך לא דתי עשה דשריפת עיר הנדחת לל"ת דלא תעשה לה' א' משום דתיכף בנשרף תיבה אחת נפסלת א"כ שוב אין בשאר השמות מצוה דושרפת כנ"ל דכיון דנפסלת בתיבה אחת ולא חזיא למידי לא הוי שלל עיר. אבל על תי' זה יש לפקפק. דא"כ יקח המזוזה וישרוף ממנה רק חיבה אחת ובזה יקיים מצות שריפת שלל. ואמאי אינה נעשית עיר הנדחת בשביל המזוזה. (וזה דוחק לומר דלא אפשר לשרוף תיבה אחת דשפיר נוכל לעשות טצדקי ולצמצם לשרוף רק תיבה אחת). אע"כ צ"ל דזה דומה להא דמבואר בב"ק (דף ק"ה) נזיר שגלח אחת ונשר אחת דקאמר שם אף דשער אין כאן אבל מצות גילוח אין כאן עיי"ש וה"נ כיון דהמצוה לשרוף דוקא על דבר שמונח שם שלל דיהי' שייך לקראות שלל העיר א"כ לא יתקיים המצוה דשריפת שלל העיר רק דישרוף בעצם השלל מהעיר א"כ בזה דישרוף רק תיבה אחת לא יקיים העשה בזה. דהמצוה לא יקיים רק בשריפת כולו. א"כ אף דבשריפת כל המזוזה לא יקיים רק מצוה אחת אבל מ"מ המצוה לא יקיים רק כשישרוף כל המזוזה. ושפיר איכא מצוה בשאר השמות כמו בהראשון שנשרף. ותי' הראשון עיקר לפיענ"ד]:

)** אם הי' בעדים והתראה לוקה. וכ"ה ברמב"ם פכ"ו מהל' סנהדרין הנ"ל וכתב הכסף משנה שהוא מהא דתנן בשבועות (דף ל"ה) דעובר בל"ת ואם לוקה אינו מבואר שם רק בירושלמי הביאו הרא"ש וכ"כ בביאור הגר"א והוסיף כן מהא דאמרינן בתמורה (דף ג') כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע וכו' ומקלל וכדמוכח שם כל הסוגיא דלוקה ג"כ. ואנכי מצאתי שכן מבואר מהא דאמרינן במכות (דף ח') עבד וכותי גולה ולוקה ע"י ישראל כו' בשלמא עבד וכותי גולה ע"י ישראל דקטלי' ולוקה דלטיי' וכתב רש"י ואמרינן בשבועות המקלל את חברו בל"ת כו' עכ"ל הרי להדיא דמקלל חברו לוקה ג"כ. ובמס' פסחים (דף פ"ה) המוציא בשר פסח מחבורה לחבורה הרי זה בל"ת ושם (דף צ"ה) מבואר דאין לוקין על לאו זה משום דניתק לעשה וכתב רש"י ז"ל דזהו דלא כמו דמבואר לעיל דה"ז בל"ת. וקשה דמאי שנא מהני דוכתי דכסף משנה שכתבנו דגם היכא דקתני ה"ז עובר בל"ת אינו לוקה וא"כ ה"נ הא דקתני במוציא מחבורה לחבורה ה"ז בל"ת נימא דאינו אלא בל"ת לחוד. אבל ללקות אינו לוקה, ולמה הוצרך רש"י ז"ל לומר דאתיא דלא כהא דלעיל א"ו דס"ל דגם היכא דקתני עובר בל"ת לוקה ג"כ.] וא"כ הא דתנן בשבועות המקלל חברו עובר בל"ת היינו לוקה ג"כ. וכיוצא בזה מצינו בסנהדרין (דף ס"א) המגפף כו' עובר בל"ת והנודר עובר בלית ושם (דף ס"ג) על כולם לוקה חוץ מהנודר אלמא אע"ג דבמגפף קתני עובר בל"ת ואפי"ה לוקה. ומכאן ק"ל על מה שכתב הכסף משנה (פ"ג דהל' עכו"ם ה"ב) דכי תנן עובר בל"ת דייקינן הא ללקות אינו לוקה. והרי מצינו דתנן עובר בל"ת ולוקה ג"כ. וכ"כ הכס"מ (פ"ג מה' תרומות) אהא דתנן המקדים תרומה לביכורים אעפ"י שעובר בל"ת מה שעשה עשוי דלכך אינו לוקה משום דמתני' הכי דייקא מדקתני עובר אשמע דאינו לוקה וכשיטתו הנ"ל.