אור לישרים צט

חילוק בין תמוז וטבת לט"ב וכנ"ל והא דקאמר רחב"ב תירץ הוא דמתניתין מיירי בזמן הזה ומש"ה נתבטל החיוב של ששון ושמחה והתענית אינו אלא רשות רק ט"ב עתה נעשה מחדש חיוב ע"י חורבן ב"ש לכך א"צ למיפק על תמוז וטבת והיה קשה לרש"י דה"ל להתרצן לפרש דמתני' מיירי לאחר חורבן והעיקר בזמן הזה מיירי מדקתני וכשהיה בה"מ קיים וכו' ומתורץ קושי' העולם על רש"י וק"ל, מורי ורבותי לא לדרשה קאתינא כ"א להשמיע לעם דברי מוסר ודברי תוכחה, אמנם שלמה המע"ה אמר (משלי ד') בדרך חכמ' הוריתיך הדרכתיך במעגלי יושר להבין כוונתו נאמר, דהנה מנהג ישראל תורה היא מה שנוהגין המוכיחי' טרם שיאמרו מוסר מתחילי' באיזה חידוש מד"ת ונראה שיסדו להם הראשונים כך מטעם אשר נבאר דהנה בבה"כ מייזל בארנו על מה דאיתא בגמרא אם פגע בך מנוול זה משכיהו לבה"מ דלכאורה אינו מובן אם אין ליצה"ר רשות לכנוס לבה"כ ולבה"מ מי הוא המסית לאנשים אשר בתוכו לדבר דברים בטלים בעת התפלה ובעת קריאת התורה או לחרחר ריב ומצה ולחשוב מחשבות זרות בשעת התפלה או לבטל עניית קדושה וברכו ועניית איהש"ר ויתר אמנים וכדומיהן הרבה מיני עונות שנעשו בבה"כ ובה"מ מי הוא המסית אמנם בארנו דמשיכתו לבה"מ לא מהני רק אם פגע בו אבל אם כבר היצה"ר שורה בתוכו אינו יוצא ממנו כ"א ע"י תשובה וא"כ מה מהני לאותן אנשים לומר להם דברי מוסר הלא היצה"ר שורה בלבם כדכתיב כי יצר לב האדם רע מנעוריו ואינו מניח שיכנסו דברי מוסר ללבו ובפרט אם הוא ב"ב הוא נועל בפני האורח לכנוס, אמנם אע"ג דמשכתו לבה"מ לא מהני מ"מ לימוד התורה מהני דדרך כלל אמרו בראת יצה"ר בראת תבלין היינו תורה דבלימוד התורה מבריח היצה"ר ואז נכנס המוסר אל הלב לכן נהגו לומר תחילה קצת מד"ת והיינו דאמר שמע"ה (משלי כ"ג) הביאה למוסר לבך ואזניך לאמרי דעת ר"ל שלא תביא רק אזניך כ"א צריך שיכנסו דברי מוסר אל הלב וקאמר שזה נעשה אם תביא אזניך לאמרי דעת ר"ל אם יהיה לך לב להבין ד"ת מה טוב שתבין מה שתשמע מד"ת ואף אם אין לך לב להבין מ"מ טוב שתטה אזניך לאמרי דעת וזה יהיה סגולה לברוח היצה"ר מלבך שיהיה הלב פנוי לכנוס בו דברי מוסר וזהו נמי הכוונה שאמר בדרך חכמה הוריתיך ר"ל תחילה הוריתיך דרך חכמה היינו דרך חדושי תורה ועל ידי כן נפנה לבך לכנוס בתוכו דברי מוסר ואז הדרכתיך במעגלי יושר לכן עתה ששמעתם קצת חידוש בד"ת תפנו לבבכם ויכנסו נא דברי מוסר באזניכם, ואף שכעת אין להתעורר בבכי מפני שכבר קבלנו ראש חודש במה שלא אמרנו תחינה ור"ח דאורייתא מ"מ למטה נבאר שבר"ח ושבת ויו"ט נמי יש זמן שטוב מאוד להתעורר על גלותינו ועל גלות השכינה וגם הלא אמרנו דאי' במשנה משנכנס אב ממעטין בשמחה ור"ח בכלל ואני רואה בעו"ה שבט"ב עצמו מרבין בשמחה ומי שיודע לנגן אף שאינו יודע בפי' המילות ואף יותר נקל מזה נותני' לו לזמר כדי להתענג בקול נעים ורוב הקינות מיוסדים ע"פ הסוד והוא נעור מכל דעת והמקונן אמר צעק לבם אל ה' ולא שצעקה תהי' בפיה' והוא חסר לב וביותר קשה לסבול לקונן עם משוררי' קראו למקוננת כתיב ולא למשוררת, והנביא אמר ( ) הסר מעלי המון שיריך, שמעיה אמר טוב לשמוע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים וידעתי שהגרם בניזקין הוא מחמת שהוא אבילות ישינה זה קרוב לי"ז מאות שנה ובכל שנה ושנה נתיישן יותר לכן נבאר שבדורינו ראוי לקונן יותר ממה שהי' ירמי' מקונן בשעת החורבן, ולבאר אפי' קפיטל א' ממגילת איכה יאריך הזמן לכן נבאר האחרון שהוא הקטן שבהם דהיינו זכור ה' מה היה לנו וגו' וכל הקפיטל ההוא יש בכל פסוק ופסוק כמה דקדוקים רק לא נאריך בזה ולפ"מ שנפרש כל אחד מעצמו יובן הדקדוקים אשר הם מיושבים בפירושינו ולבאר כל הקפיטל נציע תחלה איזה הוצעת ואז יבואר שהרוב מה שהיה ירמי' מקונן בקפיטל זה יותר גרוע אנחנו בזמן הזה וא"כ אין זה אבילות ישינה, כתיב (בראשית ל"ב) על כן לא יאכלו ב"י את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף ירך יעקב וגו'. והנה בשל"ה הביא בשם הזוהר דהפסוק על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה מילת א"ת מורה על תשעה אב וכ' שם ומצאתי בס' העקידה פ' וישלח שהוסיף על דברי הזוהר וכ' ז"ל בכתוב הזה נרמז ד' צומות השנה אשר נמשכו אלינו וצד קעקוע הכף הזה ומילת הנשה כמו הפוך השנה כלומר על כן לא יאכלו בני ישראל א"ת גי"ד הנש"ה ג' תשרי י יו"ד טבת גי"ד